גם אתן מרגישות שזה לא פייר ? כשאבא הלך לעבודה ואמא נשארת בבית

מאת : אמא שושי

21 בפברואר 2011 | 7 תגובות

מתוך אחרי לידה, זוגיות אחרי לידה

אני יודעת שצרת רבים היא נחמת טיפשים אבל הפעם אני אאמץ את התיאוריה שהיא חצי נחמה.

רציתי להעלות שוב את הנושא הנדוש של בעלים , אבות ילדינו, שיוצאים בבוקר לעבודה (במקרה הטוב הם מפזרים את הילדים) וחוזרים עם חשיכה.

וזה לא שהם לא אוהבים,
וזה לא שהם לא מתעניינים,
ואפילו הילדים נורא נורא אוהבים וקשורים אליהם,
אבל הם מצליחים להשיג את המוניטין של 'אבא טוב' במינימום זמן השקעה בהם בפועל.

נכון, בהרבה מהמקרים הם מרויחים יותר, בהרבה מהמקרים אנחנו האמהות מאריכות חופשות לידה, ובכל זאת מקננת בי כל הזמן ה"קנאה" הזו בחופש התנועה שלהם.

אני רוצה לציין שאני אוהבת את שני ילדיי בת 4 ובן 3 חודשים עד עומקי נשמתי ולא נראה לי לעת עתה שאוותר על הזמן איתם, אבל יהיה נחמד יותר לטפל בילדים ביחד בחלק מהיום.

בבקשה הגיבו וספרו לי שגם אתן רוב היום אימהות ומרגישות לפעמים שזה לא פייר.

 

עוד אמהות כותבות:

אהובי / שירה דרוקר

הפעם אני פונה אליך איש/ לי-את דנקר, מאמנת אישת

זהו, נגמר החופש/ עינת דורפן

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

7 תגובות ל- “גם אתן מרגישות שזה לא פייר ? כשאבא הלך לעבודה ואמא נשארת בבית”

  1. אוריאן הגיב:

    עברה לי פעם המחשבה והשאלה הזאת בראש אבל לא! אני לא חושבת שזה לא פייר… כי אם חושבים על הכל… זה נוח! זה נוח לאישה זה נוח לילד. מכל מיני בחינות כאלה ואחרות… אבל מה שמאוד מאוד חשוב הוא שכשהבעל כן נמצא כבר בבית הוא חייב לתת את תשומת ליבו לילד שלו ולא רק ליד אנשים כדי לגרוף מחמאות!

  2. שלומית הגיב:

    אוריאן, לי זה לא נוח. הכי לא נוח. אני לא רוצה להישאר בבית, אני רוצה שהוא ישאר בבית. שושי, מזדהה איתך כל כך שבא לי לבכות.

  3. לי היה מאוד קשה בהתחלה ועברנו המון עניינים עם הדבר הזה.
    בעיקר היה לי מאוד קשה שאני נשארת בבית והוא יוצא לענייניו וגם היתה לי חסרה הנוכחות שלו.
    בהחלט היה מקום בי שהיתה בו קינאה על זה שהחיים שלי התהפכו ושלו כאילו ממשיכים כרגיל.
    במקום מסוים זה דווקא שימח אותי שהוא 'אב השנה' למרות שלא היה נוכח כמוני, כי הרגשתי שזה מאפשר לי להרפות קצת. הנה, אפשר להיות הורה מצוין בלי להיות מחוברים באינפוזיה לילד.

  4. אורית הגיב:

    ממש לא מקבלת את זה. יש כאן שני דברים לגמרי נפרדים.

    1. הקנאה בחופש התנועה.
    2. מוניטין הורה טוב.

    …לגבי 1. כל אם יכולה להגדיר עם בן זוגה את מידת "חופש התנועה" וזה רק עניין של כמה אנחנו מוכנות לעמוד על הרצון הזה.
    אז לגבי 1: תפסיקו לקנא ותעמדו על שלכן.

    לגבי 2: ילדים אולי מאוד אוהבים את האבא ומתגעגעים אליו, אבל הקשר האמיתי שנבנה גם טווח קצר וארוך, הוא עם ההורה שנמצא וזמין לילד (אני משערת שלרוב זה האם). צריך לבדוק מה היא ההגדרה של הורה טוב. כי כל עוד שלא בדקנו מה מסתתר מאחורי האמירה "אבא טוב" אז אנו לא יודעים מהי באמת המשמעות. ואמירות של "אבא טוב" נועדו (אולי) רק לנסות ולהשיג עוד קצת תשומת לב מהורה שלא נמצא בסביבה.
    אז לגבי 1: תפסיקו לקנא ותתחילו להרגיש מה הילד באמת חושב.ראה/י עוד

  5. איריס אריה הגיב:

    אישה חכמה מאוד אמרה לי פעם בהקשר של היחסים בין בני זוג לאחר הולדת תינוקם: "אישה לא תבין לעולם את עול הפרנסה שיש על הגבר והגבר לא יבין לעולם את אובדן העצמאות של האישה"
    אם תפתחו יחד את המשפט הזה יוקל לכולם…

  6. ענבל הגיב:

    גם אני מרגישה ככה לפעמים. ומדי פעם אומרת לו : "אולי תעבוד היום מהבית?" והוא תמיד: יש לי ישיבה חשובה היום. והלב שלי מתאכזב מחדש, למרות שאני מבינה לגמרי שזה המצב כרגע.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

האם קושי וסבל גדול אחרי לידה הוא הפרעה נפשית?

מאת : לימור לוי אוסמי

3 ביולי 201314 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות

התבקשתי להגיב להרצאתה של הדס כמייצגת את ה"שטח" דרך האתר שלי, 'נשים מדברות אמהות' שאליו כותבות נשים את מה שהן באמת מרגישות מתכנון ההריון ועד לאמהות וכמי שמלווה ומקשיבה לנשים אחרי לידה.
אני בוחרת היום לשתף את הדיאלוג הפנימי היום יומי שלי עם נושא התיוג של של קושי וסבל של נשים אחרי לידה כהפרעה נפשית הנקראת 'דיכאון אחרי לידה' ואת השאלות הפנימיות שעולות בי בהקשר הזה:

האם קושי וסבל גדול של נשים אחרי לידה הוא באמת פתולוגי?
האם ההגדרה של הסבל הגדול שאחרי הלידה כפתולוגי מסייע לנשים או אולי דווקא מחבל ברווחתן הנפשית ?

ללמוד לצוף

מאת : אביטל חיימי

1 בספטמבר 2015תגובה אחת

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

שנתי, חלמתי חלום. ראיתי את ילדי הטהור עומד על שפת המים. המים, עמוקים וזורמים בשצף. הלוך ושוב, כגלי הים.

אך ילדי הקט לא על שפת הים עמד. אלא על קצה החוף הפונה אל עבר ים המציאות.

אלו הם מימי החיים. המים בהם כולנו שוחים את חיינו קדימה והלאה ולומדים לזרום איתם את חיינו, בין אם באושר ובין אם ברגשות אחרים שמציפים אותנו.

פתאום אני אמא לשניים. זה לא מה שחשבתי שיהיה..

מאת : אמא אנונימית

11 בינואר 20154 תגובות

מתוך אחרי לידה, קושי אחרי לידה

זה ממש לא מה שחשבתי. לידה שנייה, ילד שני.. אני כבר אמא מנוסה. ואני אמא טובה. אני יודעת את זה. ילדה בת שש וחצי שעד כה הייתה ילדה יחידה, קיבלה ממני את מאת אחוזי תשומת הלב, ולא היה דבר שלא סיפקתי לה מבחינת הקשר שלי ושלה. ילדה מאושרת, בריאה, חכמה, חברותית, עם אינטליגנציה רגשית כה מפותחת שאפילו הגננות והמורה הבחינו בזה. אני אמא טובה.

אז מה קרה? למה עכשיו, דווקא בסיבוב השני – אני מרגישה לא מוצלחת? איך נהייתי אמא עייפה, מותשת, מתוסכלת, כועסת רוב הזמן על כולם ועל סף לחזור לציפרלקס. עד שסופסוף אני מצליחה להניק.