דולה שמדולה

מאת :

6 בפברואר 2011 | 6 תגובות

אני לא צריך עוד בחורה שאנטי באנטי שתדליק לי קטורות ותטמטם לי את המוח על צ'קרות ונשמות שנפגשות להן

מתוך דולה, הריון

מילא קורס הכנה ללידה, אבל דולה ?! זה כבר באמת מוגזם, מה אני צריך מישהי שתתרוצץ לי בין הרגליים בחדר הלידה ? כאילו שלא מספיקות לי המיילדות, אני לא צריך עוד בחורה שאנטי באנטי שתדליק לי קטורות ותטמטם לי את המוח על צ'קרות ונשמות שנפגשות להן.

מה כבר יש לי להפסיד ?

עטיתי הבאה קשוחה על פניי ואמרתי לאישתי בקול סמכותי: "לא יקום ולא יהיה". הימים חלפו ומצאתי את עצמי חושב לעצמי, מה כבר יש לי להפסיד ? עוד יד מקצועית לא יכולה להזיק, מה עוד שאינני מבין דבר וחצי דבר  בענייני לידה. תהליך הלידה נראה לי כמו ניווט בדד אי שם בגבעות הנגב ואם יש אופציה לקבל קצת עזרה והכוונה אז חבל לסגור את הדלת.

חוץ מזה, עצם המחשבה, שהתמיכה הרגשית והגופנית הנחוצה בלידה תהיה מונחת כולה על כתפיי  השדופות, הכניס בי תחושה קשה של  אי שקט, שלעומתו, מחירה של דולה היה נראה לי כהשקעה נבונה.

הבטן התופחת חייבה להפסיק את המשחקים

על מנת לצבור קופונים, דחיתי את הסכמתי בכמה ימים, העלתי מגוון רחב של טענות בעד ונגד ובעיקר ניסיתי לשמור על פאסון של אדם היודע לאן פניו מועדות. כפי שכולם יודעים, אחד הדברים שלומדים כשמתבגרים הוא שאינך יכול לעצור את מחוגי הזמן. הבטן ההולכת ותופחת חייבה אותי להפסיק את המשחקים ולתת את הסכמתי.

נפגשנו בביתנו לשיחת היכרות, פרסתי על השולחן עוגות ועוגיות וחיכתי לערב בנות מייגע. המציאות, השיחה קלחה וכללה שבירת מיתוסים בנושאי לידה, תיאום ציפיות והרבה מאוד בדיחות וסיפורים פיקנטיים שפוגגו את החששות והספקנות והחליפו אותן עד מהרה בתחושה של שותפות.

לדבר בפתיחות על הפרינאום

המפגש היווה עבורי חוויה שונה, לשבת בסלון ולשוחח בנינוחות על הפרינאום עם אדם זר. מדהים מה תקופת ההריון טומנת בחובה, ברגע שמדובר במושגים רפואיים ניתן לדבר בנונשלנטיות עם דודות / חברים מהעבודה או סתם עוברים ושבים על פתיחה, תעלות לידה וכל מה שביניהם וכל זאת ללא מבוכה.

חישבו על זה שאותם אנשים יהיו נבוכים אם נתחיל לדבר על סצינות ארוטיות מסרטים או על חוויה מינית מרטיטה, אולם לדבר על פתיחה של נרתיקית  הם מוכנים ללא כל מבוכה.

טוב, קצת נסחפתי. אחזור לדולה. במהלך השיחה נפרס בפנינו תהליך הלידה שעלול לקחת שעות ארוכות. "משהו, בין שתיים עשרה לעשרים שעות בלידה ראשונה", אמרה וחייכה.

האם אצטרך לשעשע אותה בזמן הלידה ?

"כל כך הרבה זמן", חשבתי לעצמי, על מה נשוחח במשך כל אותן שעות ארוכות ? האם אצטרך לשעשע אותה שעה אחר שעה ? נחרדתי מהצורך לארח לה חברה. לפתע תהליך הלידה שעד כה נראה לי כחוויה זוגית ומעצימה, הלך ונידמה לפעולת גיבוש הניתנת בראשיתן של סדנאות מיון למקום עבודה חדש.

מזלי שהדולה שלנו הייתה מנוסה, היא כבר ראתה אי אלו גברים המביטים אליה בספקנות מהולה בחשש. במהירות היא לקחה את המושכות לידיה ואמרה, "אל תדאג, אני גמישה. יהיה לכם את הזמן לעצמכם אבל בין לבין אני אהיה זו שתיתן לך את האפשרות לצאת ולהתאוורר". המילה 'התאווררות' הילכה עלי כמטה קסם. איני לבד, לחוויה הזאת יוצאים כצוות, על פניי התפשט חיוך.

במסע הזה אוכל להנות מהנוף, שכרתי לי פורטר שייקל מעלי את שק הרגשות והחששות. בצעדים בטוחים יצאנו אל הטרק. סוף סוף שלב ההכנות עומד להיות מאחורינו, ועכשיו מתחיל הטיפוס עצמו.  מהמקום בו ישבנו, הפסגה אליה שאפנו במשך תשעה חודשים נראתה קוסמת מתמיד.

אולם, איך אנחנו אמורים להגיע עד לשם…..האם יעמדו לנו הכוחות במעלה הדרך, ומה נגלה על עצמנו? השאלות ניסרו לי בחלל הראש אבל התשובות נשארו מעורפלות.

 ** לטור של 'אבא בתול'

 

עוד פוסטים בנושא:

למה כדאי שתהיה איתך דולה בלידה? / אלה ווהל, דולה ממליצות על: דולה, תומכת בלידה, מלווה בלידה   גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

6 תגובות ל- “דולה שמדולה”

  1. מקסים !
    סקרנית להיות מי הדולה שאיפשרה כזה שינוי מחשבתי

  2. גם בעלי דיבר ככה בדיוק!!! לא הבין למה צריך את כל ה"שאנטי באנטי" הזה לדבריו. היום הוא מבין מאד, ומפרגן.
    כשמבינים שהדולות הן אנשים כמוכם, פשוט בחרו מקצוע מדהים של עזרה ותמיכה ברגע הכי מדהים בחייכם.
    בהצלחה!!

  3. רונית הגיב:

    "שכרתי לי פורטר שייקל מעלי את שק הרגשות והחששות"
    איזה תיאור מעולה!
    מחכה לטור הבא

  4. מחייכת הגיב:

    אצלי הדולה הגיעה אחרי שכבר ילדתי אז אין לי הרבה מה להגיד בעניין, ילדתי את שתי הלידות שלי מאה אחוז טבעי וללא שום עזרה, לדעתי זה מיותר.

  5. שירה דרוקר הגיב:

    כמה חבל שרואים את כל הדולות כ"שאנטי באנטי", זה ממש מפריע למקצוע להיתפס כאיכותי ומשמעותי לדעתי…

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

עוד יום הסתיים לו

מאת : אמא מתחילה

10 ביוני 20120 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?

עוד יום הסתיים לו.

ניסיון אחרון לפני הקריסה מול המסך, לארגן קצת, לפחות למראית עין, את המבצר שלנו. הקטנה כבר ישנה ואני תוהה ביני לבין עצמי איזה לילה מחכה לי… האם יהיה לה לקטנה הזו השקט הראוי שיאפשר שקיעה שקטה ועמוקה לשינה? או שתזדקק לי יציבה ואיתנה ומלאת סבלנות (כמו שלא תמיד אני מסוגלת להיות), כדי לקרוס לכמה רגעים לשינה קלה בתוך זרועותיי ושוב להתעורר.

קושי אחרי לידה יכול להוביל לשינוי וצמיחה

מאת : יעל דורון יבין

12 בספטמבר 2010תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, מקצועניות מדברות

קושי, בעיקר אחרי לידה, הוא חלק מחיינו. בד"כ אנחנו מתייחסים אליו כמשהו רע שקרה לנו.

העשייה, המרוץ, המשימות והמטלות הפכו את החיים אחרי לידה למורכבים יותר וכשהמיקוד הוא על העשייה,
איתה מגיע גם הקושי. נדמה שבחיינו כנשים וכאימהות, בגלל הרצון שלנו לקחת אחריות על הכל, לרצות 'גם וגם וגם' בכל תחום ולנסות לעשות את הכי טוב שאנחנו יכולות.. הקושי מתעצם וגדל.

אז איך אפשר להתיידד עם הקושי? לצאת ממנו? (אם בכלל?)

'גלי פרצה לחיינו' – סיפור לידה מהירה

13 בדצמבר 20113 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

בחמישה לשש בבוקר בדיוק בשנייה אני פותחת את דלת האוטו, אני מרגישה שהגוף שלי מושך אותי למטה, מה?? לא!! אין מצב שאני צריכה ללחוץ רק לפני פחות משעה התחילו הצירים! דרור רוצה להזמין אמבולנס, אני מסרבת בתוקף ומתיישבת באסרטיביות באוטו. מתחילים לנסוע לכיוון אסף רופא בדרך יש לי צירים כואבים סוחפים מבלבלים לוחצים דוחפים ואז שקט של כמה שניות (יותר מאוחר דרור יעיד שבכמה שניות האלה נרדמתי) בכל ציר אחד כזה אני צועקת באוטו ודרור אומר לי "מאמי לא ללחוץ! מאמי לא ללחוץ! אנחנו כבר בבי"ח" ובדרך עובר כמה רמזורים אדומים (מתנ"ע – אני פונה ללב שלכם!  )

מגיעים למיון יולדות בשעה שש ועשרה. המיון ריק חשוך עוד ציר תופס אותי בפתח המיון, המיילדת איריס שהייתה במשמרת (יותר נכון סוף משמרת), באה אליי ולוקחת אותי לחדר ארבע במיון עצמו בדרך אני מספיקה לראות זוג בחדר הצמוד האישה מחוברת למוניטור ומסתכלת עליי בפחד (זוכרים איך אני התכווצתי בשבוע 25?)