הלידה שלי הסתיימה בניתוח קיסרי בהרדמה כללית, ומאז עולים בי רגשות אשמה ולא מרפים. אני משתפת אתכן בתחושות שלי, ואשמח לשמוע בתגובות אם גם אתן מרגישות דברים דומים. 

האשמה היא מנת חלקה של כל אימא טרייה (לפחות אלו שאני מכירה). כשילדינו מגיע לאוויר העולם מתעורר בנו, האמהות, צורך עז לעשות את הבלתי אפשרי ולגונן בכל דרך אפשרית על ילדינו מכאב. כפי שכבר ציינתי, זאת משימה בלתי אפשרית, שהרי כאב, סבל, מחלה ומצוקה הם מנת חלקינו כבני אדם.

כשילדינו חסרי האונים פוגשים בכאב, סבל ומצוקה, אנו האמהות פוגשות בתחושת האשמה ולא פעם עולות בנו שאלות רבות לגבי דרך הפעולה בה בחרנו והאם עשינו את הטוב ביותר כדי לשמור ולגונן עליהם.

מאז הלידה אני לא מפסיקה להאשים את עצמי על הניתוח הקיסרי

אצלי סיפור האשמה בעקבות הלידה. עברו כמעט 3 שנים מאז הלידה של בני הבכור, לידה שלצערי כללה כל סיבוך אפשרי, הייתה ארוכה, מתישה, מפחידה, טראומתית והסתימה בניתוח קיסרי בהרדמה כללית. בשנים שעברו מאז, הפכתי שוב ושוב בראשי את השתלשלות האירועים ובדקתי מה יכולתי לעשות אחרת, מתוך ההבנה שאת הנעשה אין להשיב ומתוך מידה נכבדת של חמלה כלפי עצמי בהקשר של מאורעות אותו היום (והלילה).

הגעתי שוב ושוב למסקנה שפעלתי נכון, שמה שקרה לא היה בשליטתי ולבטח שאין זאת אשמתי ובכל זאת, כשאני מביטה בנפשי פנימה אני מוצאת שם תחושת אשמה נוראית, כמעט חונקת, ודמעות של צער עומדות בגרוני. לעיתים האשמה גדולה מיכולתי להכיל והיא הופכת לכעס כלפי עצמי, בעלי, אימי, הרופאים והעולם כולו. מכיוון שתחושה זאת הפכה לי לבת לוויה צמודה, אני מזהה אותה מיד.

לא הסכמתי להיפרד מהתינוק שלי אפילו לדקה

כשאחזתי לראשונה בבני, שעות לאחר הלידה וידעתי שלא רק אני סבלתי, אלא גם הוא, ושלראשונה מאז יצא אל אוויר העולם אוחזת בו יד אוהבת, חמה ומגינה, הוצפתי בה בראשונה. על אף הזמן שעבר, אני זוכרת את התחושה בבירור והיא חיה בי ופועמת.

החוויה הסובייקטיבית שלי מהלידה פחתה בעוצמתה עם הזמן, בעזרת טיפול. הכיווץ בגופי הלך והשתחרר, ההלם והפחד פינו את מקומם לכוחות מחודשים, האבל והפרידה עובדו ושוחררו במידה רבה. הדבר היחיד שהיה והנו כפי שהיה הוא תחושת האשמה. בני היקר, מה עשיתי לך?

השנה הראשונה לחיינו המשותפים הייתה הקשה ביותר בחיי. לא הסכמתי להיפרד, אפילו לא לדקה, לא סמכתי על איש מלבדי שיהיה איתך. אתה מצדך לא הקלת על המצב, בכית בלי סוף, לא הצלחת לינוק, לא ישנת וכמעט תמיד הייתה על פניך הבעה של אי שביעות רצון.

אני כל הזמן רוצה להגן על התינוק שלי

הרצון לגונן עליך ולפצות אותך על מה שהיה, מילאו אותי עד שלא נותר בי מקום לדבר. אני עצמי נולדתי בלידה טבעית קלה ומעצימה עבור אימי, כמובן שאינני זוכרת זאת אך מספיק לראות את האור הקורן מפני אימי כשהיא מדברת על לידתי כדי להבין שהן היא והן אני קיבלנו מתנה.

אני יודעת שההתחלה של חיי הייתה קלה ונעימה, שהייתי תינוקת חייכנית, ישנונית ושלווה, איכויות אלו ילוו אותי למשך כל חיי ואני מודה ומוקירה על כך. אז היום בני בן 3 כמעט, והוא עדיין נוטה להיות כעסן, הוא עדיין לא ישן, עדיין לא אוכל ושלווה היא ממנו והלאה, האם הוא יהיה כזה למשך כל חייו?

אני מפחדת להביא ילד נוסף אחרי הניתוח קיסרי הבהול שעברתי

לאחרונה אני עוסקת במחשבה וברצון להרות שוב, להביא ילד נוסף למשפחה, להעניק לך אח או אחות קטנה. שוב ושוב אני דוחה זאת בטיעונים של חוסר במשאבים חומריים ונפשיים. בתוך תוכי אני יודעת שפשוט יש בי פחד, פחד עצום ונוראי. האם יש ביכולתי לשאת באחריות הרגשית של גורלו של אדם נוסף? האם אני יכולה להעניק כל כך הרבה זמן ותשומת לב למישהו אחר?

מה איתי? אם הלידה תהיה טובה, אם לא אהיה שוב בניתוח קיסרי בהרדמה כללית, והתינוק החדש יהיה מקסים ואוהב את חייו, האם זה יעצים את הדרמה שלי? אם הסיטואציה תחזור על עצמה, תחושת האחריות שבי לגבי מה שקרה תקבל תוקף משנה. כל כך הרבה תרחישים וכולם מורכבים ומפחידים.

אז אשמה היא מנת חלקה של כל אם, לדעתי היא תוצר לוואי של יצר בריא, אך היא כשלעצמה איננה מועילה. ההפך, גידול, טיפול וחינוך ילד ותינוק כשרגש האשמה מפעם בך, מניע אותנו האמהות לפעול ממקום לא נכון, הוא גורם לנו לראות דברים באופן מעוות ולפעול מתוך פיצוי ופחד, דבר שכמעט תמיד לא ישרת את האינטרסים של אף אחד במשוואה.

היום הבנתי שאני חוזרת לטיפול, שהעיבוד של חווית הלידה ייעשה בשלבים וששינויים בחיי יעלו ויציפו ככל הנראה עוד פעמים רבות את טראומת הלידה. אני כותבת את המילים האלו כי אני מסכימה להיות ערה, אני מסכימה להיות מודעת ולגעת בכאבי, אני בוחרת שלא להדחיק את הנושאים האלו ולהמשיך בחיי. אני אפילו שמחה על האפשרות לגדול ולצמוח מתוך המצוקה.

כתבה: אמא בעילום שם

**

אם את רוצה לקרוא שיתופים נוספים של נשים שהתמודדו עם ניתוח קיסרי וההשלכות הרגשיות שלו, אז יהיה לך מעניין לקרוא את השיתוף הבנתי למה אני זקוקה כדי ללדת, זיכרונות ומחשבות אחרי לידה שנייה, הלידה הטבעית שלא קיבלתי. 

אם את מרגישה שאת מתמודדת עם פחדים לקראת הריון, לידה והורות נוספות, אם יש בך פחדים ומחשבות לגבי האם היה אפשר למנוע את הניתוח הקיסרי או האם יש קשר בין ההתנהגות של התינוק לבין הלידה שלו, אם היית רוצה למצוא דרך להתמודד עם המחשבות והפחדים כדי שלא יתפסו הרבה מקום או ימנעו ממך את הדברים שחשובים לך, אז ליווי רגשי בהורות הוא משהו שיכול לעזור לך. את יכולה ליצור איתי קשר דרך הווטסאפ לפרטים נוספים ושאלות, לימור.