ההנקה וההתייחסות לשדיים מושפעים מאלמנטים תרבותיים

מאת : שלומית ארד

24 בפברואר 2011 | 25 תגובות

תקופה של כמה עשורים בהם ההנקה הייתה פחות מקובלת וגם פחות נחקרת הותירה את חותמה על דפוסי חשיבה של החברה, התרבות ועולם הרפואה

מתוך אחרי לידה, הנקה

לימור,

גם אני תוהה כל פעם מחדש על התגובות האמוציונאליות ה"לוהטות", כדברייך, בטוקבקים על כל אייטם שקשור בהנקה. רק מתפרסם איזה מאמר שולי המביא נתונים יבשים מתוך מחקר חדש הקשור בהנקה, ומיד מופיעות התגובות, שיש להן דפוס מסוים (רק על זה אפשר לכתוב מאמר….):

התוקפניות –  בנוסח "די עם טרור ההנקה"

המתגוננות – "רצינו, התאמצנו להניק ולא הצלחנו, אל תגידו שאנו אימהות רעות…"

הפייטריות –  "התעקשנו נלחמנו וניצחנו" (את קשיי ההנקה)

"המטיפות" – "לא התאמצתן מספיק! עצלניות!"

ואפשר להמשיך ולאפיין אותם, הסוטים, המזדעזעים וכו' וכו'

אכן ההנקה נושא מאוד טעון בחברה שלנו, כן, כמו סקס, כמו ההצלחה או אי ההצלחה בקיום סקס.

כפי שכתבו לך בדף הפייסבוק, ההנקה תוקפת את ההורים ובעיקר את האמהות בתקופה הכי רגישה ומטלטלת בחייהם. היא מחוברת לקשיי ההורות, לקונפליקטים, שיש לנו, ההורים בתרבות המערבית, כמו חיבור של תאומים סיאמיים….

אני כותבת לך:

* כמי שעברה קורס מדריכות הנקה ומכירה מקרוב מאוד את הבעיות הקשורות בהנקה.

* כמי שמשתתפת בקביעות במפגשים של ליגת לה לצ'ה, מקשיבה לאימהות ונוכחת כל פעם מחדש עד כמה ההנקה קשורה ומשפיעה על תחומים רבים בחיי האמהות וההורים.

* כמי שהניקה בעצמה וסיפרתי כאן על הרגשות המעורבים הפרטיים שלי.

ואני רוצה לנסות לענות לך:

בשבט, לא עושים מההנקה עניין

לפני ימים ספורים סופר בחדשות שנמצא שבט אינדיאנים אבוד בג'ונגלים של פרו. שבט שהיה עד כה מנותק לגמרי מהציביליזציה. לצורך המחשה, הראו צילומים של שבט פרימיטיבי אחר ושוב קפצו לנו לפריים טיים נשים צעירות, כהות עור יושבות להן בנחת, שדיהן גלויים לעיני כל, בזרועותיהן תינוק שנראה מעל גיל שנה, יונק, עוזב, שוב יונק…. ואף אחד מבני/ בנות השבט לא עושה מזה עניין…מכירים?

שם, בשבטים האלה, ההנקה באמת פשוטה וטבעית וזורמת. לנשים הפרימיטיביות הללו אין ספקות אם יש להן מספיק חלב ובטח שאינן מודאגות מאיך ייראו השדיים לאחר מכן…

אומרים שהשבטים הפרימיטיביים הללו, מלמדים אותנו איך נראתה כל האנושות בתקופה שבה היינו ציידים ומלקטים. כל אישה, מערבית, מודרנית, ברגע שהיא מניקה, חוזרת לרגע להיות כמו אותה אישה קדומה מלפני אלפי שנים. אבל החברה, התרבות שמסביבה השתנתה כל כך….

ההיסטוריה של ההנקה

בואו נבחן רגע, ממש בקצרה את ההיסטוריה של ההנקה –  (מבוסס על מידע שאספתי, לא מחקר מסודר….)

אכן  כל הנשים הניקו כל עוד חיו בחברה שבטית. אישה שילדה לראשונה לא  תמיד ידעה מיד ובאופן אינסטינקטיבי איך להניק, אולם, תמיד היו סביבה נשות המשפחה והשבט שהדריכו אותה. בנוסף, אותה אם צעירה נחשפה עוד מילדותה למראה של תינוקות יונקים (ולא לבקבוקים ומוצצים), ולכן לא הייתה לה שום סיבה לפקפק ביכולת גופה לדאוג לצרכי התינוק. אם בכל זאת התעוררה בעיה, הרי שהפתרון היה אם אחרת שמניקה.

עם התפתחות המעמדות החברתיים, התבסס מקצוע המינקת. תמותת התינוקות בתקופה זו הייתה גבוהה, בין השאר כי התינוקות לא קיבלו את הקולוסטרום העשיר בנוגדנים שנמצא בשד רק אחרי הלידה.

בשנות ה- 40 של המאה הקודמת נושא הטיפול והזנת תינוקות היה מאוד "מדעי": רופאי הילדים שיבחו את התמ"ל על פני חלב אם. מי שבכל זאת המשיכו להניק, הונחו להגביל ל"כל 4 שעות", להימנע מ"פינוק", לא להרים את התינוק עם כל בכי וכו'….

תעשיית התמ"ל משגשגת

כיום המחקרים העדכניים תומכים יותר ויותר בהנקה ואכן יותר ויותר נשים מניקות או מנסות להיניק. וככל שהמודעות גדלה, אנו עדים לתופעות הלוואי – הנקה לתקופות ארוכות יותר, הארכת חופשת הלידה, לינה משותפת, שימוש במנשא וגם כמובן, יותר ויותר הנקה במרחב הציבורי.

אולם במקביל לכל אלה, הולכת ומשגשגת תעשיית התמ"ל ונספחיו (בקבוקים, מוצצים וכל האביזרים הנלווים).

אני מאמינה (שוב, לא חקרתי את הנושא) שהתמ"ל בראשית דרכו אכן היה כתרופה מצילת חיים. בהמשך הוא פגש את המהפכה הפמיניסטית, אפשר לנשים לצאת לעבוד ולהשתחרר מתפקידן המסורתי וכמובן מהצורך להניק במרחב הציבורי.

כיום, אמא שאיננה מניקה אינה מוסרת את תינוקה למינקת, אלא נותנת תמ"ל בבקבוק ובדר"כ ממשיכה להיות המטפלת העיקרית שלו.

האכלה בבקבוק משפיעה על היבטים שונים בטיפול בתינוק

אך התמ"ל, יחד עם האכלה בבקבוק, שונים מאוד מהנקה, משפיעים על היבטים שונים בטיפול בתינוק ועל סגנון ההורות.

תקופה של כמה עשורים בהם ההנקה הייתה פחות מקובלת וגם פחות נחקרת הותירה את חותמה על דפוסי חשיבה של החברה, התרבות ועולם הרפואה. דוגמה לכך, הוא נושא עקומות הגדילה של משרד הבריאות לפיהן נקבע מה נורמאלי ומה חריג בקצב הגדילה של תינוקות.

התמ"ל מאפשר לאמא חופש בחירה – היא איננה חייבת להניק, אך מצד שני, אם היא בוחרת להניק, עליה להיזהר מהתמ"ל, להשתמש בו בזהירות למען לא יחבל בהנקה.

אני חושבת שזה עונה לפחות בחלקו על השאלה שהעלית.

גם בשאלת הקשר לסקס התשובה היא פער תרבותי.

ההתייחסות לשדיים חושפת ערכים תרבותיים

אם תסתכלי בספר גופה של "אשה תבונתה של אשה" של כריסטיאן נורת'רופ, בפרק העוסק במורשת התרבותית של השדיים, תמצאי חלק מהתשובות.

ציטוט: "בתרבות שבה נשים וגברים כאחד מתחנכים על בובות ברבי, תחרויות מלכת היופי ודימויי פלייבוי, השדים הם חלק טעון מאוד באנטומיה שלנו, הן מבחינה גופנית והן מבחינה מטפורית"

עוד ספר חשוב בנושא – "ההיסטוריה של השד" מאת מרילין ילום

ציטוט מהעטיפה "סקירה היסטורית מקורית זו המקיפה כעשרים וחמישה אלף שנים, מימי האלות הפליאולתיות ועד לתנועה לשחרור האישה – מראה כי דרך ההתייחסות אל השד חושפת ערכים תרבותיים שורשיים ונורמות תרבותיות".

עוד אמהות כותבות:

הנקה: האישה שמאחורי הפיטמה/ שירה דרוקר

יכול להיות שההנקה היא לא חלום האמהות שלי? / אוסי הורביץ

צריך תנאים להנקה / אוסי הורביץ

הפסקתי להניק כדי שאוכל לפתח כלפיה חום ואהבה/ אמא ה'

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

25 תגובות ל- “ההנקה וההתייחסות לשדיים מושפעים מאלמנטים תרבותיים”

  1. היי שלומית,
    מאוד מאוד מעריכה את הרצון והמאמץ לפנות לך זמן בתוך היום יום כדי לכתוב על הדברים ולהיות חלק מתהליך חקירה והבנה של הנושא המורכב הזה.
    כבר אתייחס לדברים שאת מעלה, תוך אמירה גלויה שעדיין אני בתהליך של למידה על הנושא הזה וחסר לי עדיין הידע האנתרופולגי המקיף על גלגוליה של הנקה.

    • היי שוב 🙂
      הכתיבה שלך החזירה אותי למקום ששכחתי ממנו, לידיעה שהשדיים אף פעם לא היו בבעלותנו..

      לאורך השנים אידיאולוגיות שונות השפיעו ועיצבו את תפקיד ה'שד הטוב' ובאמת מבינה עכשיו שהתקופה של היום לא שונה מפעם- כחלק מהלך תרבותי של מאות שנים, גם היום ממשיכים כוחות שונים בחברה לעצב את תפקיד השד -האם תפקיד השד להזין? האם לגרות? אם להזין, אז עד כמה? הרי הם לא רוצים שנשכח לשד גם יש תפקיד שהוא לא רק הזנה ואולי רוצים להזהיר מפני סכנה שהם חושבים שתקרה.

      בל נשכח גם את תעשיית הניתוחים הפלסטיים ומודל היופי שקובע איך השד צריך להיראות וגם ההנקה נכנסת לעניין הזה, הרי הנקה ושדיים זקורים אינן הולכים יחדיו.
      עכשיו מבינה טוב יותר מדוע לשני הכיוונים- גם כלפי אלו המניקות לטווח ארוך וגם אלו שאינן- יש לחצים גדולים ולמה הרוחות מתחלהטות. הקרב הוא לא על ההנקה, אלא על השדיים. השדיים הם זירת הקרב למשהו אידיאולוגי רחב יותר ומזמן היא כבר לא רק רקמת שומן שמתמלאת בחלב עם הלידה.

      רוצה להתייחס לכמה דברים שהעלת:
      1. לגבי נשות השבטים המניקות- אני לא מכירה מחקרים שבהם ראיינו נשות שבט על ההנקה שלהם ולדעתי רוב הנכתב על ההנקה שלהן מסתמך על שיפוט בעיניים מערביות. אשמח להכיר מחקרים שבהם שואלים את הנשים איך הן מרגישות עם ההנקה שלהן, האם היא זורמת וטבעית להן, האם הן היו מעדיפות תחליף חלב, מה ההנקה מאפשרת להן ומה היא לא מאפשרת להן.
      רוב התיאוריות שאני מכירה ומתייחסות על ההנקה בשבטים, הן תיאוריות שיפוטיות המתארות תופעה ממבט חיצוני ולא מבפנים, כך שמרגישה שבשבילי ההנחה שנשות השבטים המניקות בקלות, טבעיות וזרימה היא לא אקסיומה, אלא עם סימן שאלה בסופה.

      2. לגבי תרבות המיינקת – זה נושא מאוד משמעותי בעיניי. תמיד בדיונים למיניהם על הנקה מציגים את התרבות השיבטית ה'טבעית' אל מול התרבות המודרנית עם תחליפי החלב של היום ושוכחים מאות שנים באמצע, שבהם היתה תרבות הנקה אחרת ומשמעותית בארצות רבות. תרבות המיינקת קוראת תיגר על ההנחה הרווחת ש'פעם ההנקה היתה ברירת המחדל'.
      בעיניי חשוב לא לשכוח שבמשך מאוד שנים נשים העדיפו שלא להייניק את ילדיהן. גם כאן, כמו אצל הנשים המניקות בשבטים, אני לא מכירה מחקרים ששאלו את הנשים עצמם איך זה הרגיש להן שלא להייניק את ילדיהן.

      3. לגבי תחליפי החלב- את לא התייחסת אל חברות התמ"ל, אבל מכיוון שהן מוזכרות בהמון מהדיונים על ההנקה היום, רוצה להתייחס לעניין הזה.
      נשים רבות התומכות בהנקה זועמות על כך שחברות תחליפי החלב מפמפמות לאוכלוסיית הנשים את יתרונותיהן ושוכחות שגם לתומכות בהנקה יש אינטרס..
      נכון, לחברות התמ"ל יש אינטרס כלכלי ברור. ומה עם יועצות ומדריכות ההנקה ? הן נטולות אינטרס? משום מה הן לא עולות בשיח ההנקה כבעלות אינטרס. בעיניי לא כדאי לשכוח שגם להן יש אינטרס בדיון הזה.
      למען דבריי לא יוצאו מהקשרם- אין לי שום בעייה עם אינטרס כזה או כזה, אבל יש לי בעייה עם זה שהאינטרסים אינם גלויים או שמנסים להסוותם. עבורי חשוב לזכור שלצד המעודד הנקה יש אינטרס ולצד שמעודד בקבוק יש אינטרס ומתוך המקום הזה להחליט את מה שהכי נכון לנו.

      תודה לך על האפשרות לדיון מעמיק !

  2. כרמית דויטש הגיב:

    בוקר טוב, שלומית ולימור.

    גיליתי את האתר הזה לפני מספר ימים, אני קוראת כל יום כמה פוסטים,
    נפעמת מככתיבה המקסימה של הבנות, מהעוצמה והרגישות שלנו כנשים,
    רציתי להפנות אתכם לספר מקסים של עדה למפרט שנקרא האבולוציה של האהבה.
    ספר מקסים שמסביר בדיוק איך התחילה ההנקה אצל בעלי החיים ודרך זה האהבה של האמהות לגורים שלהן.

    שתהיה שבת שלום.

    • היי כרמית, איזה יופי, שמחה לשמוע.
      קראתי את ספרה של עדה למפרט 'נפש ערומה' ונשמע מעניין גם הספר שכתבת, אברר עליו.
      באופן אישי, אני ממש לא מתחברת לגישה של הפסיכולוגיה האבולוציונית מסיבות רבות. הדבר היחיד שהתחברתי ודיבר אליי בספרה נפש ערומה הוא קריאת התיגר על הפסיכולוגיה הקלאסית, המסורתית והעוז שלה.
      מכירה את הגישה השוזרת בין הנקה של בעלי חיים לבין הנקה של נשים, אבל כמובן שבטח הספר יאיר את עיניי לדברים נוספים שלא ידעתי שקשרו ביניהם. אני לא מתחברת אל ההשוואה הזאת ויש לי ביקורת רבה כלפיה.

  3. שלומית ארד הגיב:

    לימור, לגבי השאלה הראשונה, קשה לענות. את וודאי מכירה את הספר "עקרון הרצף" מאת ג'ין לידלוף. שנוי במחלוקת, אני יודעת, אך מאוד התחברתי אליו.
    כל אורח חייהן כל כך שונה משלנו… אין חופשת לידה, אין חזרה לעבודה,
    אין את תרבות הצריכה שכך משמעותית בחיינו….
    חשוב לזכור שתחליף חלב הוא שיטה שעובדת נהדר בעולם המערבי, המפותח והמתועש. נשות השבטים המניקות חיות במה שמכונה "העולם השלישי" כבר היה נסיון אחד בהיסטוריה להציע להן תחליף. הוא הסתיים בתמותת תינוקות (חפשי בגוגל "חרם על נסטלה")

    • תודה, שלומית, זה בדיוק העניין. יש נשים שמתחברות לעקרון הרצף ויש שלא. להעביר מסר שעיקרון הרצף או להניק זו הדרך הנכונה והטובה ביותר זו אידיאולוגיה ! זה לא שבאמת זה הדבר הנכון ביותר (האם אנחנו יודעות מה הדבר הנכון ביותר??), אלא זו דעה, עמדה, בחירה.
      חשוב להזכיר את זה שזו רק עמדה ו'התחברות' לגישה כזו ולא הדבר הנכון ביותר.
      למה חשוב להזכיר ? כי לנשים חשוב שלילדיהן יהיה טוב והן רוצות לעשות את הדבר ה'נכון'. כאשר יש סימן שאלה לגבי מה הדבר הנכון או הבנה שאין דבר כזה, כל אחת תוכל לבחור את מה שאני מתחבר אליה באופן אישי.

  4. ורד לב הגיב:

    לימור, אכן דיונים חשובים עולים פה בימים האחרונים בכל הנוגע להנקה.
    הספרים שצויינו פה מעליי אכן נוגעים בנושאים שהעלית מזוויות שונו.

    לגבי תרבות המינקת- היא הייתה רווחת בעיקר בשכבות העליונות של החברה. שם היה נהוג לשלוח את התינוק לכמה שנים לגור בבית המינקת בכפר. מינקת זו קבלה, כמובן, תמורה כלכלית על עבודתה זו, אולם פעמים רבות היא נאלצה להעדיף את ילדי העשירים על פני ילדיה שלה ואלה "זכו" לאכול שאריות של מזון שממש לא התאימו לגילם…
    בעוד האמהות האמיתיות של ילדים אלה היו חופשיות לקיים חיי חברה ענפים ללא דאגת הטיפול בילדיהם.
    זו, כמובן, חלק מהתופעה. היו גם מיניקות שגרו בבית המשפחה והיו אומנות לכל דבר.

    חשוב להבין שהתרבות שלנו כיום עשתה מהפך אמיתי בכל הנוגע להתייחסות לילדים ולטיפול בהם.
    בעבר, מקובל היה לשלוח את הילדים לבתי מיניקות, לפנימיות, לבתי ספר מרוחקים ועוד. הם לא נהגו לבלות בחברת הוריהם יותר מדיי זמן ופעמים רבות נאלצו לעבוד כעזרה לפרנסת המשפחה. שלא נדבר על חינוך שלא היה רווח כ"כ, או זכויות שלא היו להם כלל מהרבה בחינות.

    מתחברת למה שכתבה שלומית לגבי כך שהנקה היא פעולה טבעית ולא ע"עשו ממנה עניין" במקומות שזו היא השגרה. כמו שלא עושים עניין מאכילה, מהצורך להתפנות, מהצורך לקיים יחסי מין ועוד. זו אכן פעולה טבעית בהקשר הזה.
    מה שהשתנה בימינו זו המשמעות הגדולה יותר ששמים על זכות הבחירה. זה הפך למעין ערך קדוש כזה בכל מיני תחומים.
    לא אומרת שזה רע או טוב, רק משהו שמאד מדגישים. כמו שעלה פה באחד הדיונים (כבר לא זוכרת איזה) גם לקום בלילה לילדים, או להחליף להם חיתולים זה לא משהו שרובנו בוחרים בו כשאנחנו מגדלים ילדים. רובנו היינו שמחים אם מישהו אחר היה עושה זאת עבורנו. אולם זה חלק מה"חבילה" הזו של גידול ילדים וזה משהו שעושים עד שכבר לא צריך.
    כך לפחות אני רואה את הדברים.

    לגבי האינטרס הכלכלי- בתור יועצת הנקה ברור שאני שמחה להתפרנס מעבודתי, אולם אני ממש לא משלה את עצמי. העבודה הזו אינה עבודה שניתן להתפרנס רק ממנה (אלא אם כן את עושה עוד דברים בתחום, כמו לשווק מוצרים רבים, ללמד, להיות מאד ניידת ובעלת טווח עבודה רחב וגדול וכו').
    על מנת להפוך להיות יועצת הנקה על אישה ללמוד הרבה (על חשבונה, ללא תכנית מאד מסודרת, מעבר לשלב הראשוני), להשתתף בהרבה כנסים וסדנאות, לרכוש ספרות שמתעדכנת אחת לכמה שנים וככלל לשמור על עצמה מאד מאד מעודכנת במה שקורה בשטח, כי דברים נוטים מאד להשתנות ויש כל הזמן ידע חדש שצריך להכיל.
    מה שאני מנסה לומר הוא שאם מישהי לא ממש בעניין, היא לא תוכל לעבוד בזה לאורך זמן.
    אם יועצת/ מדריכת הנקה לא בעניין של לתמוך באמהות, לעזור להן עם הקשיים שמלווים את ההנקה (שלעתים אינם קשורים אליה ממש), להיות פנויה אליהן, להכיל אותן ולרצות להיות שם בשבילן, זה לא ממש יקרה.
    המקצוע הזה נוצר מתוך צורך אמיתי מהשטח. מתוך מחסור בידע ובתמיכה, מתוך זעקה אמיתית של נשים ואמהות.
    המקצוע הזה לא נוצר מתוך אינטרס כלכלי ועם זאת זה ממש ממש בסדר בעיניי שנשות מקצוע בתחום הזה תוכלנה להתפרנס בכבוד, כדי שתוכלנה להמשיך ולהתמקצע בתחום הזה לטובת אלה הנדרשות אליו.
    זה שונה מהותית מהאינטרס הכלכלי- השיווקי אגרסיבי של חברות התמ"ל למיניהן שמטרתן היחידה (בעיניי, בתור חובשת עוד כמה כובעים) היא to hook לקוחות פוטנציאליים למוצרי ההמשך הלאה בחיים (וסליחה על האנגלית, זה פשוט נשמע טוב יותר). והרי זה ידוע שככל שמתרגלים מוקדם יותר למתוק ולמעובד זה מה שאנשים ימשיכו לבחור גם בהמשך חייהם, עם מחיר עצום וכבד לבריאות שלהם.

    אז אני בהחלט רואה בהנקה גם אקט שמעודד הקשבה נכונה יותר לטבע האמיתי שלנו, לביולוגיה שלנו, לצרכים האמיתיים שעולים משם. ושזה הרבה מעבר לעניין הבחירה- כן או לא להניק.

    טוב, יצא לי ארוך מספיק…

  5. היי ורד,
    תודה שבחרת להצטרף לדיון.

    חשוב לי להסביר שהדיון הגיע מהמקום שתוהה מדוע ההנקה היא נושא כל כך נפיץ, מקום של להט ויצרים שכמובן משפיע על בחירותיהן של נשים.

    אני לא בעד הנקה ולא נגד הנקה, אני בעד חופש הבחירה של נשים לבחור אם להניק או לא ומרגישה שבמצב החברתי הנוכחי, מאוד קשה לבחור בחירה אותנטית וכנה סביב ההנקה ללא רגשות אשם. היום גם מתייחסים אל ערך ההנקה כ'קדוש' וההתייחסות הזו גובה מחירים נפשיים לנשים ולחופש הבחירה שלהן.

    לגבי המיינקת- כמובן שאני מכירה את הנתונים שכתבת. הזכרתי את המיינקת מתוך רצון להראות שפעמים רבות שוכחים מתקופה ארוכה בהיסטוריה שבה נשים לא הניקו וזו היתה הנורמה. ייתכן שהנורמה הזו גם התאימה להן מאוד, אנחנו לא יודעות. חשוב לי להראות את זה, כי זה נותן פרספקטיבה לראות ולהבין שפעם היה כאן אחרת בכל הנוגע להנקה וזה לא שעברנו מתקופת השבט שבה הניקו ברצון וטבעיות (גם, יש לי על זה סימן שאלה..) אל התקופה המודרנית, שבה חברות התמ"ל 'שוטפות' לנו את מסריהן.

    לגבי האינטרסים- כשאישה באה לבחור אם להניק או לא ושומעת מסרים לכל הכיוונים, חשוב לי שהיא תדע אילו אינטרסים עומדים מאילו כיוונים, על מנת שתוכל לבחור את הבחירה המתאימה ביותר עבורה. האינטרס של חברות התמ"ל הוא כלכלי וזה ברור, אך האינטרס של יועצות ומדריכות ההנקה או כל אלו שתומכות בהנקה (לעיתים בכוח) הוא לא גלוי, כאילו נעשה ממניעים אלטרואיסטיים בלבד. זה לא נכון וחשוב בעיניי לראות את זה.
    מבחינתי זה לא משנה אם יועצות ומדריכות הנקה עושות הון מתפקידן ודווקא בעיניי הלוואי והיו עושות זאת, כי תפקידן בעיניי ראוי ונדרש. בעיניי כן משנה שיש עמדה. יש פעמים רבות אידיאולוגייה, מאחורי יועצות ההנקה שההנקה היא הדבר הנכון והטוב ביותר לתינוק וחשוב לראות את זה. לראות ולבחור האם האידיאולוגיה הזאת מתאימה לכל אישה או לא.
    האידיאולוגיה הכללית התומכת בהנקה רואה מול עיניה את התינוק והרבה פחות את האמא וזו אידיאולוגיה לכל דבר ואידיאולוגיה זה אינטרס. שכל אחת תבחר אם היא מתחברת לאידיאולוגיה הזו או לא.

    ללא כל קשר, אני חושבת שחשוב לתת את התמיכה וההדרכה לכל אחת שמבקשת אותה וחושבת שיש הרבה עבודה בעניין הזה. גם מהמקום הזה נשים רבות סובלות.

  6. שלומית ארד הגיב:

    תודה ורד,
    ידעתי שתכתבי זאת טוב ממני. לגבי יועצות ההנקה, צריך להוסיף גם את האחריות המקצועית הגבוהה שרובצת על כתפיהן. לגבי חופש הבחירה, חשוב לציין – מי שבחרה להניק ובהמשך מתחרטת יכולה להפסיק ולעבור לתמ"ל. אך במקרה ההפוך מי שמחליטה לא להניק עוד בבית החולים ומשנה את דעתה לאחר כמה שבועות…אבוד היא תוכל לעשות את התיקון רק בלידה הבאה. אינני יודעת איך זה היום, אולי ורד תוכל לתאר יותר טוב, אך אני זוכרת שנאמר לנו שבית החולים אינו משלם עבור התמ"ל כפי שמשלם עבור מזון ותרופות עבור שאר המאושפזים. היצרניות שמחות להעניק אותו במתנה, בבקבוקים מוכנים לשימוש מיידי, כי כל אשה שלא מניקה תעדיף להמשיך לתת לתינוקה את אותו מותג שניתן לו בביה"ח. כך שזו השקעה כדאית מבחינתם.
    לגבי האימהות שמסרו את ילדיהן למינקת, קשה לומר שהיה להן חופש בחירה. אלה היו הנורמות, הן עשו מה שציפו מהן. והמינקת היתה עוד צורה בה נשים מכרו את גופן, בעצם.

    • לגבי חופש הבחירה- נשים רבות מרגישות רגשות אשם איומים על הבחירה שלהן להספיק להניק, מסיבות שונות. זה מצב חברתי שהוא בגדר שערורייה בעיניי. אילו המצב היה כפי שאת מתארת- שמי שלא מאתים לה פשוט לא מניקה וזהו, אז באמת לא היתה בעיה. הלוואי ונגיע למצב הזה.

      כתבת לגבי המיינקת :"קשה לומר שהיה להן חופש בחירה. אלה היו הנורמות. הן עשו מה שציפו מהן."

      ראשית, אנחנו לא באמת יודעות. את מניחה את זה מתוך ראיית העולם שלך וייתכן וזה נכון וייתכן שהן דווקא הרגישו עם זה נפלא. כל תיאורטיקנית שתביא את דברה זה יהיה רק בגדר השערה. אין כתבים המתארים את תחושותיהן של נשים בתקופה הזו לגבי ההנקה.

      האם היום זה לא אותו דבר לגבי הנקה? האם אפשר לומר שהיום לנשים יש בחירה אם להניק או לא? ניתן להגיד לגבי הנשים שמניקות אוטומטית שגם להן את חופש בחירה ושהן מניקות בגלל נורמה וציפייה חברתית שזה הדבר הנכון לעשות.

  7. ורד לב הגיב:

    גם אני חושבת שההנקה היא ההזנה הטובה ביותר לתינוק, אולם אין לי כל עניין ורצון לכפות את דעתי.
    כן אשמח שאמהות תעשינה את הבחירה שלהן (כשהן כבר עושות אותה) מתוך מקום של ידע אמיתי ולא מתוך לחץ או פחד (אגב, עד ממש ממש לא מזמן זה היה בדיוק הפוך. היה לחץ שלא להניק. ואני מדברת רק על כמה שנים אחורנית).
    זה חייב להתאים, כי אחרת זה לא ילך ואני בהחלט רואה נשים שמוצאות כל מיני "תרוצים" כדי שלא להניק. אני כותבת את זה בסוגריים, כי מרגישה שנשים אלה מחפשות דרך להפסיק להניק באופן כזה שיהיה לגיטימי בעיניי הסובבים אותן.
    זה מאד עצוב בעיניי. שאישה לא יכולה לבוא ולומר- זה מה שאני רוצה, זה מה שאני מרגישה וזהו.

    אפרופו מניעים אלטרואיסטיים, אני בהחלט זוכרת שבתחילת דרכי המקצועית בתחום היו לי פעמים שיחות עם נשים או עם האמהות שלהן לגבי כך שאני גובה כסף על שרותיי. איכשהו זה נתפס אצל חלק מהאנשים כמשהו שצריך לעשות בחינם, כתרומה לרעיון נעלה כזה או אחר.
    זוכרת שיחות ארוכות בנושא עם קולגות, על כך שזה ממש לא מקובל עלינו.
    נכון, נכנסנו למקצוע הזה מתוך מסירות לעניין, אם כי אף אחת לא מתכוונת לבטל את זמנה. כי אם אני יושבת עם אישה, זה בהחלט בא על חשבון הזמן של המשפחה שלי, של ילדיי, של הזוגיות שלי, שלי עם עצמי וכן הלאה.
    אי אפשר שלא להיות מתוגמלים על זה.
    כלומר אפשר אולי, לקרוא כמה ספרים, להשתתף בכמה הרצאות וללכת לייעץ- זה לא יהיה מקצועי נכון? אם כי אולי יאפשר לעבוד בחינם…

    • היי ורד,
      באמת שמאוד נהנית מהדיון הזה 🙂

      מאוד מתחברת לדברייך.

      באופן כללי, אני חושבת שעבודת נשים ואנשים צריכה להיות מתוגמלת כראוי וכל מקום אחר הוא מקום של דיכוי וניצול וההיפך מאלטרואיסטיות.
      יש מקום שמרגיש שהשירות הזה צריך להיות מסובסד על ידי המדינה- אם זה מעגלי אמהות אחרי לידה ואם זה ייעוץ הנקה- ומניחה שלא יירחק היום שכך יהיה. בעיניי זה שירות בסיסי הכרחי לבריאותה הפיסית והנפשית של האם והמדינה חייבת להתערב בעניין הזה ולהעניק אותו לכל דורשת.
      איך זה שעיסוי תינוקות מתוקצב ועולה 10 ש"ח למפגש ומעגלי אמהות לא ?

      אבל שוב, זה לא צריך להיות על חשבוננו. אני חושבת שאנחנו עושות המון כדי להיות סופר מקצועיות וצריכות להיות מתוגמלות על עבודתנו וחבל שאנחנו במקום שצריך להסביר את זה.

  8. שירלי מן הגיב:

    שבט של פעם,כל כך הרבה פעמים אני ממש רוצה לחזור למקומות האלה
    שאין בהם עניין מהנקה,בלי חיתולים,ציצי חשוף,והרבה עזרה ותמיכה של כל הנשים.אני אישית מחוברת לטבעי,לאמא אדמה ולאמת שלי ואני מזמינה כל אשה לבדוק את המקומות האלה אצלה.לחקור,לשאול ולעשות את הבחירות המתאימות לה.
    אין ספק שהחברה שאנחנו חיים בה היום היא במהותה יותר גברית,הלחצים של לחזור לעבודה,לא להניק בפומבי + כל המדיה שמכוונת לדימוי גוף נערי ולא נשי עושים את שלהם ומחלחלים לתודעה של כולנו בצורה סמויה וגלויה. יחד עם זאת יש הרבה נשים שחוזרות למעגלי נשים,לשבט הנשי של פעם,נשים שמחוברות לאינטואיציה שלהן,מחפשות את הטבעי ועושות את הבחירות במודע.
    אני מאחלת לכל אחת למצוא את המקום שלה שבו היא מרגישה אותנטית עם עצמה בין אם היא מניקה או לא ולתת את התשובות האמיתיות שלה לעצמה ולסביבה.
    תודה לימור על המקום שאת מאפשרת ועל הדיון הפורה ♥

    • היי יקרה,
      גם אני מרגישה שבחברה של היום יש אלמנטים גבריים רבים.
      יחד עם זאת, מרגישה שאין מודל אחד של נשיות ולא חושבת שנשי=שבט= 'טבעי'.

      מצטרפת לאיחולי האותנטיות 🙂

      • אוסי הגיב:

        לימור יקרה,

        אני וקראת כבר כיומים את הדיון כאן די מתאפקת. מאוד מאוד מזדהה עם הדברים שאת מעלה וחושבת ומרגישה את מייצגת אותי נאמנה!
        גם לי יש סיפור אי הנקה מתוך קושי גדול ונסיון של למעלה מחודש.
        אני חשה שהנקה היא חלק אינטגרלי מהתרבות שלנו היום בהגדרה את המושג אמא,
        לכן מי שלא מצליחה להניק למרות שרצתה חשה תיסכול עמוק ותחושת כישלון (זמני) באימהות שלה. מי שבוחרת לא להניק צריכה היום הרבה אומץ לעמוד על דעתה.
        אם פעם הניקו פחות והיה רצון לחזור לדבר הטבעי, הרי שהיום זה כבר ברמת לחץ על הנשים.
        והכל בחסות משרד הבריאות שלנו!
        צריך למצוא את האמצע ואנחנו עדיין לא שם.
        אני הייתי רוצה שישקיעו יותר למשל בדולות פוסט פארטום, היום כשאין יותר את העזרה ההדדית שהיתה בעבר במשפחה המורחבת האישה ו/או הזוג פעמים רבות לבד והנחיצות של עזרה כזו היא חשובה מאוד לדעתי.
        הלוואי וזה היה חלק אינטגרלי מטיפות החלב…

        • אני מאמינה שהיום קרוב לכך

          • שירלי הגיב:

            מצטרפת לאוסי!
            לימור, תודה לך על תגובותיך אשר בעלות האינטרס הבלעדי של להבין אימהות ולאפשר להן את זכות הבחירה העצמאית.
            בדיוק עמדתי לשלוח לך פוסט על הנקה, כשהתחילו כל הדיונים הסוערים עליה, וחשבתי שאולי כבר הכל נאמר…
            לדעתי, עצם הדיון הסוער כבר מצביע על כך שמשהו לא כשורה. כי אם היה כשורה- לא היו מתלהמים עליו כל כך…
            בעיניי מה שלא כשורה הוא לא העידוד להנקה (אשר כמובן אף אחד לא מתווכח על יתרונותיה) כי אם הקישור בין ההנקה לאימהות "טובה".
            האופן בו החברה מקשרת את ההנקה כאחד הפרמטרים החשובים להגדרתה של ההורות הטובה. בכל מקום זה מופיע. אפילו כאן- בתחילת הפוסט שלומית "תייגה" את המגיבות ובינהן- האמא המתגוננת שלא הניקה ו"מבקשת" שלא יקראו לה "אמא רעה"… אם זה כל כך חוזר על עצמו, סימן שיש כאן בסיס אמיתי של "זעקה" סמויה של אימהות אלו לנסות לשנות את התיוג עליהן- מהחברה כמו גם מהן עצמן- בתור שייכות לה ומושפעות ממנה… מי נתן לחברה בימינו- לאור ההיסטוריה רבת השנים והתהפוכות על אופן ההתייחסות להנקה- לקבוע את ההנקה כאחד הפרמטרים העיקריים להגדרת "האימהות הטובה"?????
            אני לא יודעת מה הרגישו האימהות לאורך ההיסטוריה, אך האם לא מה שבאמת טוב לתינוק הוא לא שלאמא יהיה טוב? ואיך לאמא יכול להיות טוב, אם היא "מתוייגת" ו"נשפטת" כאמא רעה/טובה רק על בסיס פרמטר אחד, כבר בתחילת דרכה????

          • מעולה שאת מרגישה ככה,
            מחכה לפוסט

  9. …ולעומת זאת, בקשר בין הנקה לאמהות, אני מרגישה צורך להביא את צד המניקות, שזוכות לתגובות ההפוכות, והשליליות באותה המידה, ביחס שבין הנקה להיותן נשים.
    המרוץ להגשמה עצמית, ועקרון ה"אני במרכז" גורמים לנשים מניקות להיות מתוייגות כ"פחות אישה" או כ"אישה שויתרה על עצמאותה".
    החברה המערבית המודרנית, שמקדשת את עצמאות האישה, ההגשמה האישית וההתפתחות הקריירה, לא מגיבה בצורה סלחנית לבחירה של אישה בדרך אחרת, ואמהות מניקות מתוייגות גם הן בצורות שליליות, כפרימיטיביות ונחותות מבחינה מעמדית, כי "שמו את עצמן בצד" ושמו את צרכי התינוק כראשון בסדר העדיפויות.
    אמהות רבות שבוחרות להניק מקבלות עידוד רב בתחילת הדרך, אולם ככל שעובר הזמן והן ממשיכות להניק הן פוגשות במקומות רבים הרמת גבה, שמלווה בהערות כמו "מה את- פרה?", "תני בקבוק וזהו", "יפלו לך השדיים", "גם ככה אחרי X חודשים החלב הוא רק מים" ועוד.
    החברה שלנו היא דו-פרצופית. מצד אחד מעודדת נשים לחשיבה עצמאית, ומצד שני שופטת אותן כשהן בוחרות (בצורה עצמאית) להוריד הילוך, לעצור את מרוץ הקריירה ולהתרכז באמהות (באופן כללי, ובהנקה ה"מגבילה" בפרט).
    דרך אגב- אין צורך בהכרח לעצור את החיים על מנת להניק, זה רק נתפס כך…

    • מתחברת מאוד למה שכתבת והתייחסתי אל זה- שלא משנה מה הבחירה, נשים נתקפות על הבחירה שלהן.
      מתוך המקום הזה בדיוק התחיל הדיון- למה כל עניין ההנקה, לכל בחירה שהיא, מביא איתו כל כך הרבה אמוציות ?

  10. שלומית ארד הגיב:

    לימור, נראה לי שבמקום לשאול למה יש אמוציות הגיע הזמן לטפל בהן…
    אינני יכולה להתעלם מכל מה שהעליתן כאן וגם בתגובות על "הנקה IN תחליף OUT"
    אני מודה, אישית לא נתקלתי בכך: לא בהטפה להנקה ולא בשיפוט כלפי לא מניקות. אני מוקפת בנשים לא מניקות שמתייחסות לבחירתן בשלוות נפש גמורה.
    אני באופן אישי כן חוויתי תסכול רב בלידה הראשונה על כישלון במימוש הפוטנציאל הטבעי של הגוף להניק. אך לא רגשות אשמה.
    כן. אני מופתעת מהזעקה שעלתה כאן. במן הפוך על הפוך, חוסר הלגיטימיות שמרגישות נשים, להצהיר בגלוי שאינן רוצות להניק והצורך להיעזר בטיעונים שונים כמו: "פוגע בקשר עם האבא", "מפריע לחזרה לעבודה", "אין לי מספיק חלב"
    גורם יותר נזק להנקה באופן כללי. כי הוא משפיע על נשים בהריון, שטרם גיבשו דעה, ומקשה על "בחירה אותנטית" כדבריך.
    יש עוד כ"כ הרבה מה לומר בנושא השיפוטיות ורגשות האשם…
    נראה לי שיש צורך לפתוח דיון נפרד. (עובדת על זה…)
    אך לפני כן אני חייבת להתייחס לקביעתך בעניין ה"אידיאולוגיה של ההנקה", שאת טוענת שרואה רק את טובת התינוק ולא את טובת האמא, ואני ממש לא מסכימה עם כך: יש את "היתרונות לאמא" הברורים והידועים שהראשון בהם הוא כיווץ מהיר של הרחם וע"י כך מניעת דימום ואיבוד ברזל שמשפיע על התאוששות מהלידה. יתרון שכמעט ונמחק עקב הנוהל השגרתי של מתן פיטוצין לאחר הלידה שמכווץ את הרחם באופן מלאכותי בעוד שזה אמור לקרות באופן טבעי בעזרת ההנקה. אח"כ מדברים על חיסכון בעבודה של ניקוי וחיטוי בקבוקים, הכנת וחימום האוכל, שזה פחות רלוונטי למי ששואבת. אם כי, גם עבורה, ההתעסקות עם בקבוקים היא רק עד שארוחת מוצקים מחליפה את הצורך לשאוב. יש המתנגדים להנקה שטוענים לפגיעה במראה השדיים. למרות שקשה לי להיזכר במניקות שממש התאבלו על כך. אשה מניקה זוכה להעריך את שדיה לא רק בגלל תפקידם הארוטי אלא בזכות תפקודם כאיבר מייצר, מאכסן ומוביל את החלב. לומדות להעריך את יכולתו של הגוף בכלל. בנוסף, היא נוגעת הרבה בשדיים, לומדת להכיר אותם ממש מקרוב וזה מגביר את המודעות שלה לגופה – ההפך מניתוק מהגוף. מחקרים מוכיחם קשר בין מניעת סרטן שד וגם סוגי סרטן נשיים אחרים לבין הנקה.
    כשמדברים על יתרונות לתינוק, מדברים בעיקר על בריאותו. תסכימי אתי שבריאות התינוק היא חלק מאוד משמעותי בחוויות האימהות. אני מאוד זהירה כאן, כי תמיד יהיו מניקות שיטענו שילדיהן חולים למרות ההנקה ומנגד לא מניקות שיטענו שילדיהן בריאים כשור. וייתכן מאוד והן צודקות וכמובן שיש עוד משתנים שמשפיעים על תחלואות תינוקות כמו העובדה שהורים שולחים ילדים חולים לגן, תחת השפעת אקמול במקום להישאר איתם בבית וזה מסכן אחים תינוקות של ילדים אחרים בגן.
    ולמרות זאת, מחקרים מצביעים על תרומה ניכרת של ההנקה להפחתת תחלואה וצורך באשפוזים. וכשאין צורך לרוץ עם התינוק ולבלות איתו שעות במיון, הרווח הוא של כל המשפחה – כי האמא פנויה יותר לעצמה ולבן זוגה ושאר הילדים.
    גם הפוטנציאל של מניעת הריון אפשרי בתקופת ההנקה קשור לרווחתה של האשה. באותם שבטים פרימיטיביים שאין בהם אמצעי מניעה וסגנון ההנקה שונה משלנו, לא נראה את התופעה של לידות צפופות שקיימת אלינו, בין אם היא תוצאה של תכנון או "פנצ'ר". זו דרכו של הטבע לוודא שלא ייוולד עוד תינוק כל עוד יש תינוק שעדיין יונק. אני באופן אישי חוויתי תקופה מאוד ארוכה של אל וסת. מהבחינה הזו ההנקה הייתה מאוד מתגמלת עבורי.
    ורק בסוף אני מציינת את תחושת הסיפוק והגאווה על עצם הגשמת הפוטנציאל שטבוע בה כאשה להזין את התינוק מגופה בלי להיות תלויה בגורם חיצוני.
    כך ש"אידיאולוגיית ההנקה" רואה לגמרי את ההנקה כטובת האמא, המשפחה והחברה. "אידיאולוגיית ההנקה" רוצה שהחברה והמדינה יתגייסו ויאפשרו את ההנקה.

    אני רוצה להודות לכל מי שטרחה, קראה, השתתפה והגיבה.
    ומאחלת לנו המשך דיונים מעניינים ופוריים

    • היי שלומית,
      את נכנסת לדיון של "הנקה- בעד ונגד" ומביאה יתרונות להנקה.
      בכנות, לא הבנתי מאיזה מקום את מרגישה את הצורך להביא אותם. את מרגישה בדבריי שללתי את ההנקה ?

      סערת הרגשות העולה בדיונים להנקה מופנים גם כלפי אלו שלא מניקות בכלל או "מספיק" וגם כלפי אלו שבוחרות להניק לטווח ארוך. ההנקה הוא נושא נפיץ וגורר התערבויות וחטטנות, בכל בחירה אימהית שתהיה.

      ולגבי דברייך- ברור שיש יתרונות להנקה, אך יש גם חסרונות להנקה, הרי אם לא היו אז רובנו היינו מניקות בהינתן התנאים. אני לא חושבת שהבעייה היא רק העדר הדרכה מספקת להנקה.

  11. שלומית ארד הגיב:

    אני מרגישה צורך להביא אותם מהמקום הזה: "האידיאולוגיה הכללית התומכת בהנקה רואה מול עיניה את התינוק והרבה פחות את האמא" אני יודעת שאת לא נגד הנקה. את מאוד בעד האמא. היה חשוב לי להדגיש את הקול הזה שלאמא יש גם רווח מההנקה וזו לא אך ורק הקרבה. ולכן התסכול על אי הנקה הוא לא רק בגלל מה שהתינוק מפסיד. וכדי שהבחירה כן או לא להניק תהיה אוטנתית חשוב שהאימהות ידעו גם את זה.

    • אני מניחה שכל אחת רואה את הדברים אחרת מנקודת ראותה.
      לפני שבועיים בערך עשיתי חיפוש פשוט בגוגל על "יתרונות ההנקה" ועל "חסרונות ההנקה" לצורך עניין אישי שלי ומאמר שרציתי לכתוב.
      נחשי מה ?

      על יתרונות ההנקה היה כתוב המון, גם את אלו שהעלית פה ואילו על חסרונות ההנקה היה כתוב מאוד מעט ועל המשמעויות הרגשיות של ההנקה עבור האם, כמעט לא היה כתוב בכלל. את יכולה לגגל גם בעצמך ולהיווכח בזה.

      האם מותר לדבר והאם נשים מדברות במימד הווירטואלי ומחוצה לו על התחושות הלא נעימות שעולות בהנקה, על תחושות המוגבלות בחיים בהנקה, על התחושה שזה מגעיל או לא נעים או לא מתחבר ? מישהו מדבר על המחיר המשפחתי ועל התובענות הגדולה שיש יותר בהנקה ?

      אגב, אותו הדבר גם הפוך, לגבי "מייטיבות לכת בהנקה"- מדברים רק על התינוק ואומרים שהתינוק לא זקוק לזה ומשתמשים לרוב במשפט המגעיל "הפרה רוצה להניק יותר ממה שהעגל רוצה לינוק". שוב, את האמא לא רואים במקום הזה. לא שואלים מה עושה לה להפסיק, מה זה מעניק לה, מה זה נותן לה להניק ומתמקדים רק בשאלה האם יש לתינוק צורך לינוק או לא. בזה מתחיל ומסתיים הדיון.

      מנקודת המבט שלי, אין לאמא הרבה מקום בשיח החברתי על הנקה היום.

Trackbacks/Pingbacks

  1. Tweets that mention ההנקה וההתייחסות לשדיים מושפעים מאלמנטים תרבותיים – נשים מדברות אמהוּת -- Topsy.com - 25/02/2011

    […] This post was mentioned on Twitter by limor levi ossmy, limor levi ossmy. limor levi ossmy said: שלומית ארד מביאה את הנימוק שלה לשאלה שלי "מדוע ההנקה היא נושא כזה נפיץ" ?? http://fb.me/UQtRmZ7l […]

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

ממעמקים

מאת : ד.ד

16 ביוני 201217 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, קושי אחרי לידה, שיתופים אישיים

דיכאון אחרי לידה. דיכאון. לא סתם עצב. דיכאון. סטיגמות. פסיכיאטר. כדורים. מחשבות קשות. מתי תיגמר הדרך הזאת? הדרך שליוותה אותך. טיפולים-הריון-לידה-דיכאון. כל כך הרבה עצב סביב אושר אחד, קטן-גדול. אני אוהבת אותך. אמא . גרועה אבל אמא.

********
זה נמצא בגרון. משהו יושב שם. לא מאפשר תנועה קלה של אויר. לא מאפשר לאכול. זה נמצא בחזה. לוחץ.זה נמצא בשיניים. מהודקות כל הזמן. לפעמים שמים לב ומשחררים את הלסת. אבל דקה עוברת והשיניים שוב חשוקות. זה נמצא בעיניים. שכבר שורפות מהבכי. ומה אם יראו. זה נמצא בבטן. שמתהפכת למשמע הקול. בכי. הוא שוב התעורר, והמלחמה מתחילה שוב. מלחמה לשרוד את השעות הבאות עד שירדם שוב.

בהיאבקות על ההנקה יש אלמנט של גאוותנות

מאת : יוליה

18 בפברואר 201150 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, הנקה

נפגשתי עם שתי יועצות הנקה מטעם בית החולים, הנקתי רוב שעות היממה, נשברתי רק פעם אחת בבית החולים והיא טעמה בפעם הראשונה והאחרונה עד כה את טעמה של תרכובת המזון לתינוקות. בכיתי וצעקתי כאשר היא ינקה מהפטמה הפצועה, נשכתי לעצמי את השפתיים עד זוב דם בשביל לא לשחרר צעקת כאב שתבהיל אותה ותיצור התניה שלילית לשד.

לחזור לעבודה

מאת : אמא של רעותי

17 במאי 20142 תגובות

מתוך אחרי לידה, חוזרות לעבודה, רגשות אשם

ניסיון לחזור למעגל התעסוקה, גיליתי כמה קשה לתמרן בינך לבין הקריירה שקוראת לי, בין הרצון להגשים את עצמי, להרויח, להיות עצמאית ולא "עוד אישה שבעלה מפרנס אותה" לבין החום המתוק והצמרירי שהוא את. מצאתי את עצמי נסחבת בין ראיונות מתישים, מנסה להתגמש מצד אחד ומצד שני לא לוותר על השהות איתך.