היום פירגנתי לעצמי להיות במקום הראשון !

מאת :

25 בפברואר 2011 | 13 תגובות

עושה סוף סוף משהו לעצמי, בלי ייסורי מצפון, ובלי תירוצים ובלי להתחשב בכל העולם מסביבי ולהשאיר את עצמי לסוף

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

היום עשיתי את זה. עשיתי משהו לעצמי בלבד ! בלי להתחשב בכל העולם סביבי. היום הגשמתי חלום. חלום קטנטן, אולי קצת קטן אפילו מכדי שייחשב כחלום, אבל בשבילי הוא המון !

תמיד מפרסמים בקניון על יד ביתי סרט קולנוע מלווה בהרצאה אחת לחודש בבקרים. תמיד רציתי ללכת לזה, אבל כל פעם היה תירוץ אחר- אני בעבודה- מה אני לא אקח יום חופש, הילד חוזר מוקדם מבית הספר ואני לא אספיק לקחת אותו, אין מטפלת, אני לא אבקש מהסבתא שתבוא במיוחד בשביל זה, לקחת תינוק לקולנוע זה לא אידיאלי כי יש רעש חזק, הוא בטוח יבכה, אני גם כך אצטרך להוציא אותו מהאולם, וחוץ מזה יש המון מחלות במקום סגור ועוד מיליון תירוצים !

אבל במקרה השתלשלות העניינים המפתיעה, גרמה לי ללכת. כן, כן, הלכתי ! אחה"צ ראיתי פרומו על סרט חדש שרציתי לראות. בערב קראתי בעיתון שאותו הסרט בדיוק מופיע בהקרנה+הרצאה בעוד יומיים, ויום אחרי קיבלתי הודעה מהמורה שמאריכים באופן חד פעמי את יום הלימודים. יותר רמזים מזה העולם לא היה יכול לשלוח לי.

אני עושה את זה !!

החלטתי שאני הולכת ! רק ביקשתי מחברה, אמא לילדה בכיתה של בני, להוציא אותו כי אני אאחר קצת (תודה שירית! עזרת לי להגשים חלום, אפילו בלי לדעת! יש לך באמת כוחות ריפוי! )

יום הסרט- אני מרוגשת כולי- אני עושה את זה !!!

כמובן שתזמון האוכל/ שינה של התינוק לא הסתדר, אבל הצלחתי לצאת מהבית 10 דקות לפני ההתחלה- שזה מבחינתי מספיק טוב ! גם הברד !!!!כן הברד !!!! שהתחיל לרדת עליי כשאני נאבקת להכניס את העגלה לבגז' לא עצר אותי (אל דאגה- התינוק הספיק להיחגר לבטח בתוך המושב דקה לפני שהברד התחיל).

הגעתי כולי חיוכים לקולנוע, שהיה מלא בנשים מבוגרות, ואף זכר לאמא נוספת עם עגלה. כנראה גם הן תירצו כמוני… אני משלמת על כרטיס, אך נעצרת ע"י הסדרן בכניסה שאומר לי שצריך לשלם גם על התינוק כרטיס מלא !!! בהתחלה חשבתי שהוא צוחק, אבל הוא התעקש שאלו הנהלים של הקולנוע ועליי לשלם 45 שקלים על תינוק בעגלה- שלא תופס מושב !!! (ובוודאי שלא מאזין להרצאה או אוכל רוגעל'ה!!!).

היה מעולה !!

זה כמעט שבר אותי ! פניתי כבר לחזור בעצבנות לביתי, אבל אז צלצלתי לבעלי שאמר לי- "לא חשוב לכי על זה- את כל כך רצית את זה ואת כבר שם"… צודק ! (וביני לביני שמחתי על הפירגון מצידו, על המילה הנכונה בזמן הנכון, ועל ששוב נזכרתי למה התחתנתי איתו…תודה ממי!)

שילמתי בחריקת שיניים ונכנסתי. עשיתי זאת!

היה מעולה !!!! התינוק כמובן היה אטרקציה וקיבל המון תשומת לב וגם כמה שמות תואר חדשים : "איזה זיסלה", "ממש מנשלה קטן", "חוכם קטן, באת להקשיב להרצאה?" חלק קצת דאגו שלא יהיה לו רועש מדי, חלק ביקשו להנמיך בשבילו את המזגן, וחלק שמחו ואמרו: "הוא מוריד לנו קצת את הגיל הממוצע",  והתינוק- הוא מצידו הקשיב מאד יפה להרצאה (טוב הוא ידע שאמא שילמה עליו אז חבל לפספס), הוא נרדם 5 דקות לפני שהסרט התחיל, והתעורר רק לקראת הסוף- ואכל בהתכרבלות איתי בחושך על הכסא. התנהגות למופת !!! אולי הוא הבין בתוך תוכו כמה זה היה חשוב לי.

אני תמיד בסוף הרשימה- למה ??

הסרט היה נפלא! נהנתי מאד לראות אותו על המסך הגדול! והרגשתי עוד יותר טוב שאני עושה את זה! עושה סוף סוף משהו לעצמי, בלי ייסורי מצפון, ובלי תירוצים ובלי להתחשב בכל העולם מסביבי ולהשאיר את עצמי לסוף, כי יש לי כזו נטייה.

 נטייה של לעשות לכולם קודם- ולהשאיר את עצמי אחרונה ואז בדר"כ לא להגיע לעצמי כי אני עייפה מדי, או שמאוחר מדי, או שההזדמנות חלפה.

נטייה של להכין לכולם את האוכל שהם אוהבים, ולאכול בעצמי את מה שנשאר.

נטייה של להפריש לעצמי תמיד את פרוסת העוגה שהתקווצ'צה בחיתוך.

נטייה של לארגן את כולם בבוקר, ולהגיע תמיד לקפה שלי קר.

נטייה של להכנס למיטה בלילה רק אחרי שהכל מסודר ומאורגן ולא כשאני באמת עייפה.

נטייה של לדחות (ולעיתים לוותר) על התוכניות שלי- כי כולם מסביבי צריכים אותי עכשיו.

נטייה של סדרי עדיפויות- קודם לעשות את כל עבודות הבית, המטלות, הקניות, הארגונים- ורק אז לנוח- כי אין סיכוי שאצליח לשבת דקה כשבראש רצות לי כל העבודות שאני צריכה עוד לעשות.

נטייה של למצוא זמן לעזור בשיעורי הבית, לעזור בעבודות יצירה, לעזור לתחביבים של בני משפחתי- אבל לא להגיע אף פעם לחשוב באמת, וברצינות על מה שאני הייתי רוצה לעשות או לפרגן לעצמי זמן לזה.

זה בדיוק העניין- אני בסוף הרשימה. למה ?

אם ארצה, אוכל גם להכניס את עצמי למשוואה

אולי זה משהו שקלטתי מהבית- לראות איך סבתא שלי ואמא שלי עובדות קשה ומבטלות את עצמן בשבילנו. אולי זו תכונה שלי שאוהבת שהכל מסודר ובשליטה, אולי זה האופי שלי שרוצה שלכולם יהיה טוב, אבל בסופו של דבר- זו אני ששמה את עצמי בסוף! זה רק עניין של גישה ושל החלטה !

אז זהו שהיום החלטתי לשנות ועשיתי את זה! פירגנתי לעצמי להיות במקום הראשון !

וזה היה נפלא!

זה אומנם אירוע "קטנטן" אבל מה אלה החיים אם לא אוסף של אירועים "קטנטנים".

מבחינתי האירוע הזה אומר לי – שזה אפשרי ! אם ארצה, אוכל גם להכניס את עצמי למשוואה ואפילו מדי פעם- למקום הראשון.  גם לי מגיע ! גם לי יש צרכים, ותחביבים ותוכניות ואהבות וחלומות שצריך להגשים- ופתאום הם נראים לי קצת יותר קרובים.

בראש פתאום מתחילות לרוץ לי תוכניות נוספות: ללכת לחוג שתמיד רציתי שמתחיל בשעה לא נוחה בערב, לעשות כמה פרויקטים לעבודה שתמיד חשבתי עליהם אך דרשו זמן רב מדי ואפילו על לחזור בעתיד לתואר נוסף באוניברסיטה ( כשגרעין קטנטן נטמן- מי יודע לאיזה גובה יגיע העץ (-: ).

בלי ייסורי מצפון! בלי תירוצים!

זה אפשרי!

היום עשיתי את זה!

 

* שירלי יהלום כהן אמא ל- 3 בנים, פיזיותרפיסטית התפתחותית של ילדים ותינוקות וגם מטפלת בשיטת  ורדי באיזור המרכז. לשאלות התייעצות וטיפול לגבי התפתחות תינוקות וילדים אפשר לפנות לשירלי לטל- 052-6733770 yahalom55@hotmail.com

 

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

מה אפשר לעשות כשהצרכים של הילד מתנגשים עם הצרכים שלך ? / ליטל גרין

ואיפה אני בתוך האמהות? / ליטל גרין

ועכשיו לכתוב / הדר צפריר ריגר

עכשיו אני קצת מתגעגעת לעצמי/ אביבית זהבי בינשטוק

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

13 תגובות ל- “היום פירגנתי לעצמי להיות במקום הראשון !”

  1. הי שירלי,
    אז קודם כל בבקשה!! ונכון מגיע לנו לפרגן לעצמנו, אני אומרת : כשלאמא טוב לילדים טוב, וזה משפט מפתח שעובד מצויין!! אני למשל אוהבת להחליף לבגדי בית נוחים איך שאני נכנסת הביתה, ככה אני נינוחה ומתפנה לילדים ב100%.

    ואפרופו ביטול עצמי- אין דבר יותר נורא מזה, כשאת מבטלת את עצמך אף אחד לא מעריך אותך באמת,
    קודם כל אני שירית אח"כ אני גם אמא,רעיה,פסיכולוגית של החברה,של אחותי של כולם…

    ופעם הבאה תקראי לי ….
    חיבוק גדול,
    שירית

  2. שירלי יהלום כהן הגיב:

    תודה שירית!
    את צודקת, שביטול עצמי הוא נורא, אבל לפעמים אחנו לא שמים לב שזה מה שאנחנו עושים…לרוב מתוך הרגל… וברגע שמודעים לזה- אז מתחיל השינוי!
    ואז גם צריך את הכוח לשנות… והכי קשה לשנות הרגלים…
    בפעם הבאה את מצטרפת!!! (-:
    אוהבת…

  3. אשה ואם בישראל הגיב:

    ראשית – מזל טוב עם הפרגון העצמי
    שנית – נהנהתי לקרוא אם כי התכווץ לי הלב
    ושלישית – אני חוששת שמה שתארת הוא אל רק "דירלי" אלא רוב האמהות שאני מכירה – זה בפירוש עניין נשי, ולא פרטי.

    שבת שלום

    • שירלי יהלום כהן הגיב:

      תודה לך על תגובתך,
      אשמח לדעת למה בעיניך זה עניין נשי? פשוט אני מנסה עוד להבין לעצמי את הנושא עד הסוף…
      תודה ושבת שלום!

      • הי יקרה, לא אדבר בשמה אלא בשמי.
        באופן שאני רואה את הדברים, מדובר בעניין נשי במובן של האישי הוא הפוליטי.
        זה לא רק שאת, שירלי, מתמודדת עם הדבר הזה, אלא נשים רבות בחברה שלנו מתמודדות עם המקום הזה, שהן לא מוצאות את הדרך, או אפילו לא מרגישות שהן אמורות לחפש אותה, אל הגשמה עצמית ומימוש עצמי, שמגיעה דרך ההתמקדות בעצמך ושימת עצמך במקום הראשון.
        יש משהו טראגי בחברה שלנו שלימד אותנו שאישה ואמא טובה היא אישה המעניקה לזולת, מקריבה את חייה למען ילדיה ומשפחתה וזה עצוב מאוד. אנחנו משלמות את המחירים על הדבר הזה, בדיוק במקומות האלה שתיארת- שזה נהפך לפרוייקט לעשות משהו למען עצמנו, אפילו כשמדובר על ללכת לסרט.

        ההבנה הזאת שאנחנו מתמודות עם משהו נשי במובן החברתי שלו, היא מאוד חשובה בעיניי, מפני שהיא מאפשרת לנו להבין שהבעיה היא לא בנו, אלא בחינוך, החיברות והתרבות שלנו. ההבנה הזאת מאפשרת לנו לבחור לחיות אחרת, כפי שאת בחרת בדיוק.

        • שירלי הגיב:

          תודה לימור,
          את צודקת. גם הנושא מאד מתקשר לי שוב לדיון ההנקה- הכ"כ לוהט- בימים אלו. איכשהוא ההגדרות של החברה למה זה "אשה טובה" או "אמא טובה" עולות שוב לדיון ולמבחן מחדש… האם הן נכונות? האם הן מתאימות לכל אחת? והאם באמת ניתן ל"היפרד" מהן כ"כ בקלות, גם אחרי שמודעים אליהן…
          אני מוצאת שמאד קשה לי להשתחרר ממוסכמות אלו. וכרגע גם כשאני מגששת את דרכי בתוך ניצנים של דרך חדשה שמרגישה לי יותר נכונה, זה עדיין תוך סחיבת מטען כבד, כבד שמסרב להשתחרר…
          כרגע לוקחת כל צעד קטן אחרי השני…ועם חיוך. ותקווה.(-:

  4. הי שוב,
    אני רוצה להוסיף דבר חשוב מאוד בעיניי, כולנו הגענו לעולם הזה כדי לחיות, החיים ניתנו לנו כאן על האדמה הזאת. פרוש המילה לחיות היא להנות מכל המשאבים האינסופיים שעולם הזה מאפשר לנו, וזו מהות החיים- לתת ולקבל, זה האיזון של הטבע ,של כל היצורים והצמחים שבו. הטבע מתקיים מיחסי גומלין בין בני האדם והצמחים ,בין מים לאדמה וכך הלאה,
    אנחנו כחלק מהטבע נועדנו לתת ולקבל, אם ההתנייה התרבותית אינה מאפשרת לנו לקבל אז אנחנו יכולים ואף צריכים לאפשר לעצמנו לתת לעצמנו.

    וחוץ מזה זה לא קורה כל יום…

    שירית

    • שירלי הגיב:

      שירית יקרה,
      לא בטוחה שהבנתי עד הסוף את דבריך, אך ממה שהבנתי- ותקני אותי אם אני טועה- שגם הטבע "מאפשר" לנו לפרגן לעצמנו בסופו של דבר- כך שזה תהליך טבעי- וצריך להרגיש טוב שעושים אותו… אם כן- תודה! זה באמת הרגיש לי טוב…
      ונכון- זה לא קורה כל יום, אבל אפשר לתת לזה מקום לקרות כל יום בדברים הקטנים…ואולי השינויים הקטנים הללו יובילו לשינוי גדול בסופו של דבר…(-:

      • הבנת מצוין והוכחת את זה בתוספת המשמעותית שכתבת!, שינויים קטנים מובילים לשינויים גדולים או במילים אחרות אל לנו לפחד לבצע מטלות מורכבות, אם נפרוט אותן לפרטים ונבצע אותן במהלכים קטנים בסופו של דבר נשלים את כל המטלה ונראה שהצלחנו.

        אסיים בפתגם שמבטא המון: "אל תיתן למי שאתה להפריע למי שאתה יכול להיות."

        באהבה

        שירית

  5. גיטי פלח הגיב:

    שירלונית, איזה מקסים! כל כך מזדהה עם מה שכתבת… ואני מניחה שיש עוד המון אמהות שמרגישות כך (לצערי…) זה באמת עניין של החלטה, אנו צריכות ללמוד לפרגן לעצמנו מדי פעם, להתחיל מהדברים הקטנים ואז יצטברו לנו מלא רגעים של פרגון שימלאו אותנו ויעשו אותנו אמהות שמחות ומאושרות, כשאמא שמחה כל הבית שמח!!!
    מאחלת לך עוד הרבה רגעים מפרגנים!!!

    • שירלי הגיב:

      תודה מקסימה!!! בשביל זה כתבתי זאת- מגיע גם לנו!!! ואסור לנו לשכוח את עצמנו כשאנחנו עושות עבור כולם…(מה שקורה ברוב הפעמים… לי לפחות…)
      תודה על הפירגון, ומאחלת גם לך הרבה פירגון לעצמך- מגיע לך!!!

  6. רינה רונן הגיב:

    נפלא שירלי!
    התרגשתי לקרוא את הפוסט
    הזדהיתי המוןןןןןן , הרגשתי שחלק ממנו אנ כתבת והרגשתי.
    הפוסט שלך גורם לי לעלות עוד מדרגה ולפרגן לעצמי עוד!
    תודה 🙂

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אמא טובה דיה…

מאת : עלמה

19 באוקטובר 20122 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?

"אמא טובה דיה"- ויניקוט טבע את המשפט הזה. כלומר, מה שמספיק לתינוק בשביל לצמוח ולהתפתח באופן תקין, הוא אמא טובה מספיק, כלומר אמא לא מושלמת, אך כזאת שתדאג לצרכים הפיזיולוגים והנפשיים של ילדה ותדע גם לעשות ולבצע אותם במינון. הוא הכיר בכך שאמא לא יכולה לספק לתינוק את כל צרכיו. לא "לחנוק" יותר מידי, לתת לתינוק לצמוח מתוך התסכול, מתוך הקושי ולא להיענות לכל צרכיו באופן מידי.

אך במציאות היומיומית האמיתית, זאת שאנחנו קמים אליה כל בוקר, זה לא תמיד ככה.

רגשות האשם בתור אמא מציפים אותי, איפה האמא המושלמת שכל כך רציתי להיות?

7 חודשים אחרי לידה – תמונת מצב

מאת : נטע רותם ימניצקיי

20 בנובמבר 201113 תגובות

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

כשאני שומעת על אישה אחרת שיש לה תינוק שנולד לפני 7 חודשים, זה כבר לא נשמע כמשהו טרי כל כך. או-קיי, יש לה ילד קטן, אבל זה נשמע כבר כמו מספיק ותק בשביל להיכנס כבר לאיזושהי שגרה שכוללת בה את כל המיומנויות הקשורות באימהות לתינוק, על הטיפול בו, הבנת צרכיו, חזרה לעיניינים ולתפקוד רגיל. אבל כלפי עצמי, אני ממש לא מרגישה שזה המצב אצלי. מרגיש לי עדיין ממש טרי.

ראשית, עניין הלידה. אני עדיין "מדממת" את הלידה שלי. לא עוזבת אותי התחושה שהיה צריך להיות אחרת, שיכולתי לפעול ולעשות דברים בצורה שונה, והלידה היתה יכולה להיגמר כמו שרציתי.

מעבדות לחירות: מסר לכל אחיותיי האמהות

מאת : ליטל גרין

14 באפריל 20110 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

חיפשתי הזדמנות להעביר מסר לכל אחיותיי האמהות באשר הן. הנה חג הפסח קרב ובא ומצאתי את ההקשר המתאים. סיפור יציאת מצריים והיציאה מעבדות לחרות מזכירים לי את המסע האישי שלי בתוך האמהות. מסע שארך זמן רב, בחלקו במדבר…