כרוניקה של אשמה בעקבות הלידה

מאת :

6 בפברואר 2011 | 6 תגובות

גידול, טיפול וחינוך ילד ותינוק כשרגש האשמה מפעם בך, מניע אותנו האמהות לפעול ממקום לא נכון, הוא גורם לנו לראות דברים באופן מעוות ולפעול מתוך פיצוי ופחד

מתוך אחרי לידה, ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

אשמה היא מנת חלקה של כל אימא טרייה (לפחות אלו שאני מכירה).

כשילדינו מגיע לאוויר העולם מתעורר בנו, האמהות, צורך עז לעשות את הבלתי אפשרי ולגונן בכל דרך אפשרית על ילדינו מכאב. כפי שכבר ציינתי, זאת משימה בלתי אפשרית, שהרי כאב, סבל, מחלה ומצוקה הם מנת חלקינו כבני אדם.

כשילדינו חסרי האונים פוגשים בכאב, סבל ומצוקה, אנו האמהות פוגשות בתחושת האשמה ולא פעם עולות בנו שאלות רבות לגבי דרך הפעולה בה בחרנו והאם עשינו את הטוב ביותר כדי לשמור ולגונן עליהם.

תחושת אשמה נוראית עומדת בגרוני

אצלי סיפור האשמה בעקבות הלידה.

עברו כמעט 3 שנים מאז הלידה של בני הבכור, לידה שלצערי כללה כל סיבוך אפשרי, הייתה ארוכה, מתישה, מפחידה, טראומתית והסתימה בניתוח קיסרי חירום בהרדמה מלאה.

בשנים שעברו מאז הפכתי שוב ושוב בראשי את השתלשלות האירועים ובדקתי מה יכולתי לעשות אחרת, מתוך ההבנה שאת שנעשה אין להשיב ומתוך מידה נכבדת של חמלה כלפי עצמי בהקשר של מאורעות אותו היום (והלילה).

הגעתי שוב ושוב למסקנה שפעלתי נכון, שמה שקרה לא היה בשליטתי ולבטח שאין זאת אשמתי ובכל זאת, כשאני מביטה בנפשי פנימה אני מוצאת שם תחושת אשמה נוראית, כמעט חונקת, ודמעות של צער עומדות בגרוני.

לעיתים האשמה גדולה מיכולתי להכיל והיא הופכת לכעס כלפי עצמי, בעלי, אימי, הרופאים והעולם כולו.

אך מכיוון שתחושה זאת הפכה לי לבת לוויה צמודה אני מזהה אותה מיד.

בני היקר, מה עשיתי לך ??

כשאחזתי לראשונה בבני, שעות לאחר הלידה וידעתי שלא רק אני סבלתי, אלא גם הוא, ושלראשונה מאז יצא אל אוויר העולם אוחזת בו יד אוהבת, חמה ומגינה, הוצפתי בה בראשונה. על אף הזמן שעבר אני זוכרת את התחושה בבירור והיא חיה בי ופועמת.

החוויה הסובייקטיבית שלי מהלידה פחתה בעוצמתה עם הזמן, בעזרת טיפול. הכיווץ בגופי הלך והשתחרר, ההלם והפחד פינו את מקומם לכוחות מחודשים, האבל והפרידה עובדו ושוחררו במידה רבה.

הדבר היחיד שהיה והנו כפי שהיה הוא תחושת האשמה. בני היקר, מה עשיתי לך ???

השנה הראשונה לחיינו המשותפים הייתה הקשה ביותר בחיי. לא הסכמתי להיפרד, אפילו לא לדקה, לא סמכתי על איש מלבדי שיהיה איתך. אתה מצדך לא הקלת על המצב, בכית בלי סוף, לא הצלחת לינוק, לא ישנת וכמעט תמיד הייתה על פניך הבעה של אי שביעות רצון.

האם בני יהיה כזה למשך כל חייו ?

הרצון לגונן עליך ולפצות אותך על מה שהיה, מילאו אותי עד שלא נותר בי מקום לדבר.

אני עצמי נולדתי בלידה טבעית קלה ומעצימה עבור אימי, כמובן שאינני זוכרת זאת אך מספיק לראות את האור הקורן מפני אימי כשהיא מדברת על לידתי כדי להבין שהן היא והן אני קיבלנו מתנה.

אני יודעת שההתחלה של חיי הייתה קלה ונעימה, שהייתי תינוקת חייכנית, ישנונית ושלווה, איכויות אלו ילוו אותי למשך כל חיי ואני מודה ומוקירה על כך.

אז היום בני בן 3 כמעט, והוא עדיין נוטה להיות כעסן, הוא עדיין לא ישן, עדיין לא אוכל ושלווה היא ממנו והלאה, האם הוא יהיה כזה למשך כל חייו ?

יש בי פחד עצום ונוראי

לאחרונה אני עוסקת במחשבה וברצון להרות שוב, להביא ילד נוסף למשפחה, להעניק לך אח או אחות קטנה. שוב ושוב אני דוחה זאת בטיעונים של חוסר במשאבים חומריים ונפשיים.

 בתוך תוכי אני יודעת שפשוט יש בי פחד, פחד עצום ונוראי.

האם יש ביכולתי לשאת באחריות הרגשית של גורלו של אדם נוסף ?

האם אני יכולה להעניק כל כך הרבה זמן ותשומת לב למישהו אחר ? מה אתך ?

אם הלידה תהיה טובה והתינוק החדש יהיה מקסים ואוהב את חייו, האם זה יעצים את הדרמה שלך ?

אם הסיטואציה תחזור על עצמה, תחושת האחריות שבי לגבי מה שקרה תקבל תוקף משנה. כל כך הרבה תרחישים וכולם מורכבים ומפחידים.

אני בוחרת לגדול ולצמוח מתוך המצוקה

אז אשמה היא מנת חלקה של כל אם, לדעתי היא תוצר לוואי של יצר בריא, אך היא כשלעצמה איננה מועילה. ההפך, גידול, טיפול וחינוך ילד ותינוק כשרגש האשמה מפעם בך, מניע אותנו האמהות לפעול ממקום לא נכון, הוא גורם לנו לראות דברים באופן מעוות ולפעול מתוך פיצוי ופחד, דבר שכמעט תמיד לא ישרת את האינטרסים של אף אחד במשוואה.

היום הבנתי שאני חוזרת לטיפול, שהעיבוד של חווית הלידה ייעשה בשלבים וששינויים בחיי יעלו ויציפו ככל הנראה עוד פעמים רבות את טראומת הלידה.

אני כותבת את המילים האלו כי אני מסכימה להיות ערה, אני מסכימה להיות מודעת ולגעת בכאבי, אני בוחרת שלא להדחיק את הנושאים האלו ולהמשיך בחיי. אני אפילו שמחה על האפשרות לגדול ולצמוח מתוך המצוקה.

** למאמרים ופוסטים נוספים בנושא רגשות אשמה באמהות

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

6 תגובות ל- “כרוניקה של אשמה בעקבות הלידה”

  1. מאוד מרגש מה שכתבת. מאוד עמוק ופתוח. כל הכבוד לך. מנסיון לגבי רגשות אשמה אני יכולה לומר לך שמקום לאהבה עבור ילד שני יש בשפע- את תמצאי את זה ממש ברגעים הראשונים שתאחזי את ילדך השני. תשחררי את רגשות האשמה והפחד לטובת הגדלת התא המשפחתי- תצאי מכך מורווחת וגם ילדך הבכור. אני מסתכלת היום על שתי בנותיי, ולמרות הפחדים ורגעי האשמה שמתלווים לתואר אמא, אני גאה ומאושרת על המשפחה שיש לי.
    בהצלחה

  2. עדי דרור הגיב:

    מקסים , אמיץ ומעורר הזדהות!

  3. שירלי סלע-וינטר הגיב:

    במפגש הטיפולי שלי עם אמהות אחד המסרים המרכזיים שלי הוא ש: כל רגש שנחווה הוא לגיטימי. כך שהשגת את המקום הזה בעצמך ויתרה מזאת אפשרת לאמהות אחרות להרגיש ולהודות באשמה. לעתים זה מקום אפל, כואב, קשה, ומטלטל. אז מה יעזור לנו לקום עם שיר חדש בלב, בדיוק מה שעשית, הנגיעה העמוקה ברגש, הלגיטמציה לחוות אותו, ההתעסקות במשמעות שלו, עד שנשחרר ונשתחרר. כך שהדבר המפחיד הזה שנקרא אשמה, יקטן ויפנה מקום לספקטרום חיובי יותר של תחושות ומחשבות, מבינהם: חדוות ההורות, השמחה, התקווה והאופטימיות. בעיקר כדי שנוכל יותר מתמיד להביט בעיניהם הרכות והטובות ולראות אותם באמת בשביל מי שהם, נקיים מאשמה, חרטה, כאב, וזכרונות העבר שלנו.

  4. לאמא (לא) אשמה,
    באופן אישי זה כל כך מחזק אותי לקרוא עוד ועוד בלוגים של אימהות שחוות טראומה ועושות כל כך הרבה כדי לגדול ממנה, בלי להכחיש ולהתכחש לחלקים הקשים, ועם מקום לתקווה והתפתחות.
    שמתי לב לקשר הישיר שאת מרגישה בין אופי הלידה לבין אופי הילד. את מתארת שנולדת בלידה טבעית, קלה ומעצימה בשביל אימך, והיית תינוקת חייכנית, ישנונית ושלווה, איכויות שנותרו בך עד היום.
    לעומת זאת, את מספרת, שבנך, שחווה יחד איתך, לידה טראומטית נוטה להיות כעסן, לא ישן, לא אוכל ושלווה היא ממנו והלאה, ואת דואגת שיישאר 'כזה' למשך כל חייו.
    וכשאת מדמיינת את הילד הבא את כותבת "אם הלידה תהיה טובה והתינוק החדש יהיה מקסים ואוהב את חייו".
    אני מאמינה, כמוך, שיש ללידה שלנו איזו שהיא השפעה עלינו, אבל ממש לא מאמינה שזה עד כדי כך אחד לאחד. כל כך הרבה דברים אחרים משפיעים. הלידה היא דבר אחד מני רבים.
    הבת שלי נולדה בלידה מעצימה ומופלאה, והיתה תינוקת מאתגרת להוריה… היא בכתה המון, היתה חסרת שקט… בגיל 3 היו לה התפרצויות זעם איומות… בגיל 8 היא ילדה עוצמתית, שכשהיא כועסת היא ממש כועסת, וכשהיא אוהבת היא כל-כך אוהבת… ולהיות חייכנית ושלווה זה נפלא, אבל יש מקום לעוד הרבה תכונות. לקבל אותה, כמו שהיא, היתה (ועודנה, כמובן) העבודה האמיתית שלי. זה פחות חשוב בעיני למה הבן שלך, או הבת שלי, פחות רגועים ושלווים – ומי אשם בזה – אלא איך אנחנו יכולות לקבל אותם כמו שהם. ואת עצמנו כמו שאנחנו.

  5. תודה לכל מי שבוחרת להגיב, זה כל כך מעשיר ומלמד.

  6. אמא אהובה.
    גמני עברתי לידה שהשאירה אותי בטראומה –
    דווקא לידה שהתחילה בבית,
    ודווקא בגלל המיילדת היה ככ רע.

    על כל פנים – נגעת בי. מאוד.
    את הראשונה שאני משאירה לה תגובה.
    משתתפת עם דנית,] וחושבת שככ הרבה תלוי באינטראקציה,
    בהתאמה בין אמא לילד.

    תיצרי איתי קשר דרך האתר, ואשלח לך את הטלפו שלי.
    אם את מעוניינת –
    נראה לי שיש לי כמה טיפים לתת לך.
    באהבה

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

על ההצגה 'יומן הריון' של הילה שרעף גלסר

מאת : הילה שרעף גלזר

14 בנובמבר 20105 תגובות

מתוך אחרי לידה, הריון, יומן הריון

כל כך הרבה פחדים התעוררו: "אני מתאימה ?" "בשלה ?" "מחוברת ?" והרבה חוסר סיפוק מעצמי. עלה בי גם: " האם העולם הזה באמת נכון לילד ?" "האם אני הילה, האוסף רעיונות הזה, באמת מבין לקראת מה הוא הולך ?" מה אני בכלל יודעת על אמהוּת ? על הורות ? על אחריות ? איך אצליח לגדל מישהו, הרי בקושי הצלחתי לגדל את עצמי ? הרי הובחנתי מספר פעמים בחיי כמרחפת, זורמת, מצחיקה, כייפית… האם אלו תכונות שתואמות הורות ? –אמהות ?

עזרה בתקופה שלאחר הלידה היא הכרחית

מאת : דנה רביב-ליברמן

24 ביולי 20130 תגובות

מתוך אחרי לידה, מקצועניות מדברות, עזרה ודאגה לעצמנו

לאחר הלידה, יכולה להיות תחושה של חוסר אונים, תחושה של בדידות גדולה, חוסר בטחון בעצמי ותחושה של אי מסוגלות לצד שמחה. הרגשה של עייפות גדולה מאוד בעקבות הלידה עצמה ובעקבות הטיפול האינטנסיבי בתינוק, אך גם עייפות נפשית שבאה בעקבות השינוי הגדול שהתרחש בחיים.

נשים רבות לא נחשפו לתינוקות ולא טיפלו בכאלה מעולם. בעבר נשים ילדו וגידלו ילדים ביחד, נשים צעירות שלמדו את עבודת האימהות מהבוגרות של השבט, והיום זה רחוק מלהיות כך. משפחות רחוקות גיאוגרפית אחת מהשנייה, איש איש בביתו, עם שמחותיו ועם בעיותיו וחוסר הידע יכול ליצור תחושה של חוסר ביטחון ותחושה שהאם אינה יודעת לטפל בתינוקה.

תחושת הבדידות יכולה להתבטא בכך שמיד לאחר השהות בחדר הלידה האישה חוזרת הביתה, הבעל ברוב המקרים חוזר לעבודה לאחר מספר ימים מועט, המשפחה המורחבת יכולה להיות רחוקה גאוגרפית ולפעמים היולדת לא רוצה את נוכחותה המתמדת של אימה או חמותה. פער הדורות בין האם ליולדת, צורת הגידול שלא תמיד מתאימה לצורת הגידול היום והידע הרלוונטי לתקופה, עלול ליצור בלבול ורעש מיותר ליולדת.

חונכנו להקריב את עצמנו כאמהות. אסור לנו להתלונן

מאת : אמא של שירה

21 בפברואר 201120 תגובות

מתוך אחרי לידה, מתמודדות עם נורמות וציפיות, קושי אחרי לידה

חונכנו "לאהוב, להקריב ולהתחבר" לתינוקות שלנו מהרגע שהם נולדים. שמענו סיפורים מאותן הנשים שאנחנו כל כך מעריצות ומכירות (אמהות שלנו, אחיות, דודות, חברות קרובות וכו') "שברגע שהיא יצאה התחברתי לאמהות ומאז החיים שלי ורודים".

אף אחת לא סיפרה, לי לפחות, עד כמה זה יכול להיות שוחק ותובעני. כי לא מדברים על זה. ועכשיו אני אמא. אמא לילדה הכי מקסימה, מדליקה, מדהימה שבעולם. ילדה שמאוד "נוח לגדל". כמעט ואף פעם לא בוכה או מקטרת. וקשה לי.