לידה טבעית לא מתוכננת

מאת : אמא של איילה

2 בפברואר 2011 | 8 תגובות

"יופי ... יש לך פתיחה של 6-7  , נראה לי שלא תקחי אפידורל ותהיה לך לידה מקסימה" ואני בנונשלנטיות ותמימות אמרתי: .."טוב". איזו טעות !!!!!!

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

כל כך קשה פתאום להעלות לכתב חוויה כזו אני אנסה לתאר כמיטב יכולתי, מקווה שתהנו….

אני בת 28, זהו ההריון הראשון שלי, נכנסתי להריון צ'יק צ'ק ( הרבה יותר מהר ממה שתכננתי.. ככה זה קורה תמיד ), הטרימסטר הראשון היה מזעזע, אינסוף הקאות, בחילות, אשפוז, שלשולים ומכל טוב. לא הצלחתי להתחבר להריון, הרגשתי רע עם עצמי שאני לא "פורחת" מאושר וכל מה שבא לי זה לזחול לאיזה חור ולישן לנצח.

משבוע 18 התחילה הקלה ומשם עד השבועות האחרונים ההריון עבר בקלי קלות, התחלתי להתעגל, להרגיש תנועות, לאכול כמויות שלא היו מביישות מתאבק סומו וסה"כ נהניתי.

השתתפתי בקביעות בשיעורי יוגה להריון ועשיתי מספר פעמים בשבוע הליכה ושחייה.

הגברת לא עושה סימנים להתפנות

יצאתי לחופשת לידה בתחילת שבוע 37 כי כבר לא היה לי יותר חשק לעבוד ( מגיע לי אחרי שסחבתי את התופת של יולי-אוגוסט, מעבר דירה ובן זוג עם פציעה בברך שהשביתה אותו ל3 שבועות ), הייתי משום מה בטוחה שאני בשבוע 38 בוודאות יולדת…. איזה תמימות….

עבר לו יום ועוד יום ועוד יום… וכל יום נראה כמו חודש ( מי אמרה שהריון זה 8 חודשים ו.. שנה!!!!)

והגברת לא עושה שום סימנים של רצון להתפנות….

ניסיתי סקס, הליכות, שחייה, גירוי פטמות, נקודות לחיצות…. גורנישט!!!!!

 יום שישי 24.9 (התל"מ25.9) ב3-4 לפנות בוקר התעוררתי מחוסר נוחות בבטן ומעט כאבים באגן…. עד 9 בבוקר הסתובבתי בבית והייתי בטוחה שחטפתי קלקול קיבה מכל השטויות שאכלתי יום לפני (מתאבק סומו.. כבר אמרתי) .. לקראת 10 נפל לי האסימון וביקשתי מבעלי האהוב שאחרי העבודה יחזור הביתה ולא ילך לסידורים.

הצירים היו די כואבים אבל במרווחים גדולים כ10-15 דקות בין לבין. נכנסתי ויצאתי מהמקלחת, ישבתי על כדור, השתמשתי במכשיר הטנס (מומלץ!!!) וחוזר חלילה.

בשעה 17 אחה"צ הרגשתי שאני לא יכולה למשוך יותר בבית ונסעתי לבי"ח בני ציון (חיפאית).

נראה לי שלא תקחי אפידורל

הקבלה היתה מהירה, המיילדת הודיעה לי שאני עם פתיחה של 2 ומחיקה של 90%. באותו רגע פרצתי בבכי קורע לב "מה ???? איך רק 2 ??, כבר כמעט 15 שעות עם צירים…. כמה זמן זה עוד יקח…?????"

המיילדת דלית היתה מדהימה, הרגיעה אותי ושלחה אותי להסתובב בבי"ח שעתים ולחזור.

אני ואהובי נסענו למרכז הכרמל, הלכנו, הלכנו , הלכנו, הלכנו. ישבנו בבית קפה ( אני עדיין מחוברת לטנס וכל 5 דקות קמה מתהלכת ומוציאה מעצמי קולות שבטח גרמו לאחרים לחשוב שברחתי ממוסד מיוחד….), בעלי אכל סנדביץ אני שתיתי מיץ ענבים.. המשכנו ללכת והכאבים התחילו להיות משתקים.

הגענו לב"ח ב8 בערב, בבדיקה היא אמרה לי: "יופי … יש לך פתיחה של 6-7  , צ'יק צ'ק נעשה קבלה ונראה לי שלא תקחי אפידורל ותהיה לך לידה מקסימה". ואני בנונשלנטיות ותמימות אמרתי: .."טוב". איזה טעות!!!!!!

מהר עשו לי קבלה, מסמכים, לחץ דם, חוקן והופ הייתי בחדר לידה.

חיברו למוניטור שהראה דופק מהיר אצל התינוקת ורצו שאני אשאר עוד ועוד ועוד עם המוניטור. לא יכולתי יותר לסבול את הכאבים בשכיבה ואמרתי ש"על אחריותי" ומבקשת שינתקו אותי.

ניתקו אותי מהמוניטור ואז התחלתי להסתובב, להניע אגן, נכנסתי למקלחת עם מים חמים על הגב והבטן, שוב הסתובבתי, נשענתי על בעלי וניסיתי כל טכניקה שלמדתי….

אני צורחת שיוציאו אותה כבר

בשעה 22:00 הרגשתי שאני לא מסוגלת יותר לסבול, בכיתי, הקאתי הרגשתי רע…. המיילדת דלית אמרה שאם אני רוצה אפידורל הם יכבדו את זה אבל שאני אקח בחשבון שעד שאני אקבל עירוי נוזלים ועד שהמרדים יגיע ויכול להיות שזה רק יעכב את הלידה ויש אופציה נוספת שהיא תפקע לי את המי שפיר, זה יהפוך את הצירים לכואבים ותכופים אבל יזרז עניינים……. בצרחות עניתי לה: "תפקעי.. רק שיגמר…." ( מצידי אפילו שיוציאו לי אותה מהגרון… רק שיגמר ).היא פקעה את המים, הפעולה לא כאבה בכלל, הצירים נהיו נוראיים וכואבים קיבלתי גז צחוק וניסתי להתמודד עם הצירים בשכיבה על הצד, על הגב, על צד שני. כל כך כל כך כאב לי שלא יכולתי לנשום.

בשעה 23:00 התחלפה משמרת המיילדות. בדמעות ותחנונים נפרדתי בצער מדלית והגיעה מיכל המקסימה ואמרה לי: "יופי, את יכולה להתחיל לחיצות כל פעם שאת מרגישה ציר".

אני לוחצת ולוחצת וצורחת בווליום שלא האמנתי שאני מסוגלת להגיע אליו ובעלי מעודד ומעודד ואני בוכה וצורחת ורוצה שיוציאו אותה ואני לא יכולה יותר.

מיכל מותחת לי את הנרתיק והפירינאום וזה כואב והכל כ"כ כואב ובסוף ב23:51 10 דקות לפני התאריך יוצא ראש עם שער שחור, אחריו מחליק הגוף וכעבור 5 שניות צרחות אימים של הגוזלית הקטנה ובכי של הקלה מצידי……..

בעלי חתך את חבל הטבור והניחו אותה עלי לכמה דקות… הייתי כל כך המומה מכל החוויה שבכלל לא הרגשתי שאני שם, אלא מן צופה מהצד. אחרי כמה דקות לקחו אותה לניגוב ושקילה .. נשאר עליי גוש קקי מרשים 🙂 .

הגיעה רופאת הנשים ותפרה אותי במשך חצי שעה ובינתיים התינוקת שכבר הוחלט ששמה איילה מונחת על בעלי לידי.

הדבר הכי הורס ביקום

לאחר מכן הועברתי להתאוששות. לצערי היה איזשהו קושי בכיווץ של הרחם והתחלתי מאוד לדמם, קיבלתי זריקות, כדורים.. כעבור כמה שעות הכל נרגע והעבירו אותי למחלקת היולדות.

היום 4 ימים אחרי הלידה,אחרי 2 לילות בבית, התפרים כבר פחות מציקים, ההנקה קצת פחות מלחיצה ואיילה היא הדבר הכי הורס ביקום בעיני!!!!

תודה ענקית לאהובי, הצפון והמצפן שלי שלא איבד את העשתונות לרגע ותמך ועודד לכל אורך התהליך. תודה ענקית למיילדות דלית ומיכל ולכל הצוות הרפואי והסיעודי במחלקת היולדות בבה"ח רוטשילד.

מאחלת לכולן הריונות קלים ומשעממים ולידות קצרות ומעצימות.

** לעוד סיפורי לידה טבעית

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

8 תגובות ל- “לידה טבעית לא מתוכננת”

  1. טלי בר אור הגיב:

    איזה יופי של סיפור.
    רגישות יתר לנושא הביאה אותי להיחנק במהלך הקריאה, עד שחלה תפנית בקטע של ה"גוש קקי מרשים" (פרצתי בצחוק רם).

    והעיקר: רק וונדר וומן יכולה לכתוב פוסט כזה ארבעה ימים אחרי לידה.

  2. קודם כל מזל טוב אושר ובריאות.
    את כותבת שהגעת לחדר לידה ב 20.00 וכ- 4 שעות אח"כ ילדת, את יודעת כמה נשים היו לוקחות תסריט כזה?
    ובכל זאת, בין השורות נראה שכן עברת טראומה וחשוב מאוד לעבד את החוייה ולהבין איפה בדיוק ולמה, לא היה לך טוב.
    (זו לא חוכמה, בעיני, לעודד יולדת להימנע מאפידורל מבלי לתת לה כלים/הנחיות חלופיים להתמודדות עם הצירים)

    תיהני מההורסת הקטנה
    (תינוקת עם שיער איזה כיף…)

  3. איילה הגיב:

    רק תיקון קטן
    "זהו ההריון הראשון שלי, נכנסתי להריון צ'יק צ'ק ( הרבה יותר מהר ממה שתכננתי.. ככה זה קורה תמיד ),"
    זה לא קורה ככה תמיד..

    • ורד הגיב:

      צודקת…. השלכתי ממה שאני רואה בסביבה הקרובה שלי על הכלל וברור שזה לא נכון ולא עובד כך אצל כולן

  4. שירלי כהן הגיב:

    קודם כל מזל טוב!!! וכל הכבוד שהצלחת לעמוד בגבורה בלידה טבעית!
    אפילו שלא כ"כ התכוונת לזה ואפילו שנשמע שהיה ממש כואב…
    בתור אחת שעברה לידות גם עם וגם בלי אפידורל- זה הבדל של יום ולילה הכאבים האלה… אבל עשית זאת! ואת צריכה להגיד תודה שזה לקח יחסית מעט זמן…
    חוץ מזה רציתי גם לומר כל הכבוד על הפעילות בהריון!!!! גם יוגה, גם שחייה, גם הליכה… אני נחנקתי מלעלות קומה אחת ברגל… כנראה זה עודד את הלידה המהירה…
    תהני מהאוצר הקטן! (-:

  5. ציצקעס הגיב:

    היי אמא של איילה
    אני ממש מתחברת לסיפור שלך, מקווה שאת בטוב ושמחה להגיד שבגלל זה המציאו לידה שנייה 🙂 תנסי לעבד את הלידה עם איש מקצוע (אני עשיתי את זה באמא אדמה בהוד השרון בזמן ההריון השני) וכך 'הפקתי לקחים' ללידה הבאה – למשל לקחתי מיילדת צמודה. וזה אכן הוכיח את עצמו, היה מדהים!

    זה הלינק לסיפור שלי http://www.emadama.co.il/birthin-from-within.aspx
    אני יודעת שעזר לי מאוד לקרוא לידות דומות דומות לשלי… והרבה תמיכה נפשית כי זו חוויה פוסטראומטית שצריך להתגבר עליה. תצטרפי לקבוצת אמהות מדברות באיזורך!

  6. עומר הגיב:

    חשוב לי להגיד שאנחנו פגשנו מיילדת בשם דלית בבני ציון והיה איתה איום ונורא. היא התנהגה בפטרונות וקבעה לנו איך ללדת, העלתה את מינון הפיטוצין בלי לשאול, לחצה עלינו ללדת על הגב עם רגליים מורמות. סירבה לבקשתה של אשתי לא לצעוק ולשמור על ווליום נמוך ובסופו של דבר ביצעה חתך חיץ ללא הסכמה למרות שאשתי ציינה בפירוש שאין לעשות זאת ללא הסכמתה. לא רק שהיא ביצעה השתלטות עויינת על הלידה, היא גם הוציאה מחדר הלידה אשה פצועה מקדימה ומאחורה באופן שלא השתקם גם חצי שנה אחרי הלידה.
    גם לנו יש ילדה מקסימה אבל זה כבר עניין אחר….

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

יצא שוב בן …

מאת : אמא ל 3

4 בפברואר 201129 תגובות

מתוך לכל אמא, תחושות כלפי הילדים

מאז שאני זוכרת את עצמי, רציתי שתהיה לי בת. רק אחת, וכל השאר לא משנה. העיקר שתצא בת.

בת… עם קוקיות בשיער…

בת…שה-כ-ל אצלה יהיה ורוד…

בת…שתשב לצייר איתי ונלך יחד לשופיג…

בת…עם גרבי מלמלה ונעלי לכה אדומות…

אני מרגישה שהחיים סוחבים אותי

מאת : שירה דרוקר

16 בינואר 201226 תגובות

מתוך אחרי לידה, איפה אני בתוך האמהוּת?, אמהות בחינוך ביתי, לכל אמא, מה עם הצרכים שלי?, תחושות מגוונות אחרי לידה

הבוקר כשהילה התעוררה והעירה אותי, הייתי עצבנית כל כך. לא הצלחתי לראות עד כמה היא חמודה וחייכנית. רק רציתי לישון. וכמובן שזה לא קרה… אחרי שעה ארוכה של ניסיונות כושלים לחזור לישון, רועי, בעלי, לקח אותה איתו לסלון.

נשארתי לבד בחדר. בכיתי.

במקום להרגיש שהוא מנסה להקל עליי, הרגשתי שאני בעונש. המחשבה שעברה לי בראש שוב ושוב הבוקר – "אין לי שליטה". אין לי בחירה. בנוגע לשום דבר.

אני מרגישה שהחיים סוחבים אותי. שאני לא מחליטה שום דבר. שאני נגררת, נשלטת, חסרת חוט שדרה. סדר היום שלי נקבע ומנוהל על ידי אחרים. וזאת כל כך לא אני…

שינה עמוקה

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

5 בספטמבר 20116 תגובות

מתוך אחרי לידה, יצירה נשית

שיר זה נכתב כאשר הגעתי מבית החולים לאחר הלידה , כולם נרדמו וגופי ומחשבתי מסרבים לישון, אז קמתי ב 3 לפנות בוקר והתחלתי לכתוב ואפיתי עוגה.

חשתי שהרחם שלי עברה פוסט טראומה וחשבתי על הלידה, על החוויה, על מה היה ואיך, על גופי ושארי….