לידה טראומטית משפיעה על מזג התינוק !! האמנם ?

מאת : לימור לוי אוסמי

17 בפברואר 2011 | 7 תגובות

איך אפשר להניח הנחות בנוגע לעולמם של התינוקות ? האם אנחנו באמת יכולות לדעת מה עובר על נפשם? מה טראומטי עבורם? זה לא נורא מתיימר לנסות ולהניח עבורם את הדברים הללו?

מתוך סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה

קראתי הבוקר מאמר חדש שפורסם ועורר בי התנגדות עזה. כרגע מתלבטת אם לכתוב את הדברים או להשאיר אותם על זיכרון המחשב או המחברת, כמו שיוצא הרבה לאחרונה.

לפעמים אני מרגישה שהדברים שמעסיקים או 'מקפיצים' אותי הם שלי בלבד ואני חושבת שזה אחד הדברים שגורמים לי להשאיר את הגיגיי במגירה. להשאיר במגירה מרגיש לפעמים קל יותר מאשר לפרסם משהו שנישאר בודד במרחב הווירטואלי. מלבד זה, מרגישה שלא תמיד אני מבינה בעצמי את הדברים שמקפיצים אותי ומעדיפה שהם ישקעו קצת ואולי יקבלו צורה או הבנה ברורה יותר.

אז כותבת. אנסה להבין תוך כדי כתיבה מה מפריע לי כל כך ומקווה שאגיע למקום שמדויק לי.

המאמר שקראתי הבוקר מניח לקשר בין לידה טראומטית לבין אפיונים והתנהגויות של הילדים היקרים שלנו ומסביר כיצד בעבודת גוף אפשר לחלץ אותם משאריות הטראומה מהלידה ולאפשר להם להרגיש טוב יותר.

עבודת גוף אני אוהבת. אני מאוד מתחברת לעבודה עם הגוף, מעריכה את שיטת הsomatic experience  שהוזכרה במאמר ורואה איך היא עוזרת לי בתהליך האישי שאני עוברת.

אין כניסה למחקרים שעלולים לגרום לרגשות אשם לאמהות !

כבר כשאני קוראת את הכותרת של מאמר מהסוג הזה, אני מרגישה שיש בי צורך להגן. עולה בי מין רגש מגונן כזה, כמו אמא שמגנה על הגורים, האמהות, במקרה הזה. מוזר, הא ? אני מרגישה שאני רוצה להגן מפני מידע שעלול לגרום לרגשות אשם נוספים לאמהות, כאלו שאני יודעת שממש לא חסר.

מרגישה שבכל המחקרים האלה שמרמזים לקשר בין לידה, הנקה, גידול, חינוך וכד' לבין כל מיני דברים אחרים, הרגש המגונן שלי קופץ למעלה, האנטנות שלי מזדקרות והידיים שלוחות קדימה בתנועת 'עצור' חריפה. כאן אין כניסה למחקרים שעלולים לגרום לרגשות אשם לאמהות !!

מרגישה צורך לבנות חומת הגנה מכל המחקרים והאִיומים האלה, שהם נורא מפחידים… כמה אחריות יש על האמהות ! ועכשיו, יש גם כניסה לוואגינה בלידה ? לא מספיק שמה שלא נעשה עלול לגרום לאלף ואחת צרות פוטנציאליות, אז עכשיו גם סוג הלידה הוא מוקד לבעיה ? איך נשים אמורות להרגיש לפני שהן יולדות ? איך נשים אמורות להרגיש אחרי שהן יולדות ? לא מספיק שהלידה הייתה קשה, עכשיו הן גם צריכות לשאת איתן את המחשבה שכל בכי או התנהגות כזו או אחרת של התינוקות הם תוצר לוואי של הלידה ?

אנחנו לא חייבות לדעת הכל

מעבר לכך, באופן כללי יש לי הסתייגות מתיאוריות בתחום הפסיכולוגיה שמנסים לרמוז על קשר סיבתי בין משתנים. אלוהים אדירים, איך אפשר להוכיח או לנסות לרמוז על כך שמשתנה א' הוא הגורם למשתנה ב' כשיש עוד כל כך הרבה גורמים ומשתנים בעולמנו ובנפשנו ?

אפשר לשמוע לאדם, אפשר להקשיב לו, אפשר לאפשר לו ליצור את התנועה שהוא מבקש לעצמו בחיים, אבל איך אפשר להניח שהאדם הוא האדם שהינו בגלל גורם ספציפי, יהא זה א' ב' או ג' ? זו כזו התיימרות שאני בכלל לא יכולה לקבל.

והכי מפריע לי עוד יותר מהכל- איך אפשר להניח הנחות בנוגע לעולמם של התינוקות ? האם אנחנו באמת יכולות לדעת מה עובר על נפשם? מה טראומטי עבורם? זה לא נורא מתיימר לנסות ולהניח עבורם את הדברים הללו?

אם כל אחת תתבונן פנימה, אני מניחה שיגיעו אליה בזמן משתנה תובנות אישיות אחרות לגבי דברים שמעסיקים אותה. נניח, אם הילד מתנהג בעצבנות למשך שנה, אז ייתכן שבמשך השנה היא תרגיש שזה אולי בגלל טרדה בעבודה, או בגלל שבן הזוג עובד עד מאוחר, או בגלל שהילד רגיש, או בגלל שנולד לו בדיוק תינוק או בגלל שהגננת לא מספיק קשובה או בגלל שיש המון ילדים בגן ועוד ועוד. מה שבאמת חשוב מבחינתי היא הקבלה וההתייחסות המכבדת לתחושות והתובנות האישיות שיש לכל אישה כלפי חייה ופועלה.

נפשו של האדם מורכבת. אנחנו לא חייבות או חייבים לדעת הכל, להבין הכל ולנחש מה הוביל למה, מתי ומדוע. זה בסדר גמור לא לדעת הכל.  

גם אני הייתי רוצה שיימצא הגורם הספציפי שמשפיע על התנהגותנו

ויחד עם זאת, מרגישה שבאמת יש איזו הקלה גדולה במחשבה של "אה, המחקר או התיאוריה מראים על קשר בין התנהגות א' של הילד לבין הלידה. איזו הקלה.. סוף סוף אני יכולה להבין דברים שאני עוברת עם הילד שלי".

ובאמת , כמה קל היה לנו אם היה איזה גורם ספציפי שמשפיע על ההתנהגות שלנו. רק לתקן אותו וזהו, החיים נפלאים. מאוד מבינה את הרצון ומאוד מתחברת אליו. גם אני הייתי רוצה שכך יהיה ! אבל אני יודעת שהחיים מורכבים יותר, אני יודעת ומרגישה שלא יכול להיות שדבר אחד, יחיד ומיוחד ככל שיהיה הוא הגורם היחיד הספציפי להתנהגות אצל כולם.

מאוד יכול להיות שאצל כל אחת מאיתנו יש איזה משהו ספציפי שהיא מרגישה שעבודה עליו תאפשר לה חיים טובים יותר, אבל אני באמת מאמינה שאין גורם משפיע גורף בחיים של כולנו, תהא זה לידה או משהו אחר.

מחפשת את הדיאלוג

ואולי זה בגלל שאני נרתעת מכל מה שמשתמע לי כסימן קריאה ומתחברת יותר כשמדברים אליי בסימני שאלה ?

ואולי זה המקום הזה שרואה את הבן שלי כיישות מופלאה ועצמאית בעולמה, שיודעת להסתדר ולהתנהל גם ללא קשר אליי (או ללידה) בכלל ?

וואוו, ואולי אפילו יותר מזה ! אולי אני רואה את עצמי ככזאת ? כזאת שמרגישה שרוצה שיעזבו אותה מתיאוריות והסברים. כזו שיודעת שכשאני מתחברת אל עצמי, אל ההבנה והתחושות שלי, אז אני מרגישה לבד מה קשור למה ומה לא מתקשר בכלל, כזו שרוצה שלא יידברו אליה בהכללות גסות, אלא בפנייה אישית, בשאלה, ברגישות.

אני מרגישה שבמקום עמוק במיוחד, אני סומכת על עצמי שאני יכולה לפעול בעולמי כשיש לי את התנאים לכך. למה להכניס לי מחשבות ותיאוריות שלא באו ממני ? זה רק מסיט אותי מהמסלול שלי.

אני זקוקה למרחב אפשרות משלי, למרחב לצמיחה, לקרדיט שיש לי את היכולת להבין בעצמי. מרגישה שמאמרים מהסוג הזה לא נותנים לי את המרחב להיות אקטיבית, חושבת, פועלת, בודקת. הרי איך אוכל להוכיח או להפריך טענה לקשר סיבתי בין הלידה להתנהגות הילד ? זה משהו שאין לי בכלל את הכלים להתווכח איתו. אין לי יכולת לדיאלוג עם הדבר הזה.

עכשיו אני מבינה שזה זה. זה העניין. זה מרגיש לי מאוד מדויק שמה שמקפיץ אותי הוא שאין לי יכולת דיאלוג עם הדבר הזה. זה מה שחשוב לי במפגש. חשוב לי שתהא לי האפשרות לדיאלוג עם מה ומי שעומד מולי. שתהא לי האפשרות להביא את עצמי כפי שאני ומרגישה שבמקומות האלה יש תמרור "אין כניסה", שאומר "כאן אין מקום או עניין בדיאלוג. כאו מציעים תיאוריה, הנחה, פיתרון וזהו זה. קבלי את זה או עזבי את זה".

אז בוחרת לעזוב. 

 

** לימור לוי אוסמי (אני) מנהלת את האתר 'נשים מדברות אמהות', חוקרת, חושבת ולומדת אמהוּת. לקריאת פוסטים נוספים שלי 

** לקריאת פוסטים נוספים בנושא הריון ולידה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

7 תגובות ל- “לידה טראומטית משפיעה על מזג התינוק !! האמנם ?”

  1. שנוקה הגיב:

    אני כל כך מבינה את מה שאת אומרת פה.
    אחרי הלידה של המופלאה שלי חשתי בלבול מטורף. מעבר לטריפ של ההורמונים וחוסר השינה, הרגשתי כאילו יש איזו אמת אחת בהתנהלות מול תינוק, אמת שאני מפספסת.
    מסביבי כולם ידעו מה הכי טוב; באכילה, בשינה, בהתנהלות, בהרגלים.
    כל מאמר שהייתי קוראת, כל עצה אינטרנטית ומעל כולם "הלוחשת לתינוקות" הטראומטית (אם כבר מדברים על "סימני קריאה"), רק חיזקו אצלי את ההרגשה שאני לא בסדר, שסימני השאלה שלי רק מתרבים והם ממש לא במקום. שאני לא במקום. האשמה כילתה אותי.
    אני חושבת שמה שעשה אצלי את השינוי היה ראיון בו צפיתי באחת מתוכניות הבוקר עם המחברות של הספר "למה תינוקות בוכים" (סיון אופירי ואירית שקד; הייתי חייבת לפרט כי מגיע להן מלא כבוד). רצתי לקנות את הספר ובלעתי אותו מיידית. פתאום- הפסקתי לבכות. פתאום דברו אלי בשלוש נקודות, בפסיקים, השאירו רווח בשבילי למלא. פתאום הבנתי שאני אמא טובה. שסה"כ יש לי אינטואיציות אמהיות וזה העיקר. הכי חשוב לעשות כמיטב יכולתי.
    אני עוד לא יכולה להגיד שאני לגמרי סומכת על עצמי, הבטחון שלי באמהות הוא עבודה בהתהוות, אבל דבר אחד שאני בטוחה בו לחלוטין הוא- אנשים שמתנסחים כאילו הם יודעים הכל לא מבינים שום דבר בי או בקטנה שלי.
    את כל ה"אמיתות" אני משתדלת לקחת בערבון מוגבל.

    • ריגשת אותי בתגובה שלך. תודה שבחרת לכתוב.
      "פתאום דיברו אליי בשלוש נקודות, בפסיקים, השאירו רווח בשבילי למלא" – כמה שזה לא מובן מאליו.
      לאילו תובנות עמוקות ומשמעותיות הרווח הזה איפשר לך להגיע.

  2. אני לא חושבת שהמאמרים האלה מטרתם לטעת אשמה באם שילדה בצורה כזו או אחרת. הרי אף אחת לא בחרה בלידה טראומתית לעצמה, ובטח שלא לעובר שלה…
    אני פשוט חושבת שהעניין פה הוא לעורר מודעות באימהות, שכמו שלידה טראומתית משפיעה עלינו, היא עלולה להשפיע גם על ילדינו. שאם פעם לא היו מתייחסים לחוויות שלנו לגבי הלידה, עכשיו מזכירים לנו שמעבר לחוויה שלנו, יש פה גם חוויה של עובר קטן שראוי לשים לב גם אליה.
    אבל כן, מצד שני, מבינה גם את תחושת ההגנה שיש לך כלפי אימהות, כי גם אם המאמר רק מתכוון לעורר מודעות, אנחנו כאימהות, יש לוקחות כל דבר על עצמנו, ובטוחות שאנחנו אשמות: "ואם היינו עושות כך ולא כך?" ו"אם לא היינו עושות את זה?" וכו' כו'…
    (מעבר לכך, אשמח אם תפני אותי למאמר הזה, מאד מתעניינת בנושא.)

  3. אירית שקד הגיב:

    היום ידוע שהחוויות הרגשיות שלנו מתחילות כבר בחיים הסב לידתיים. עם התפתחות אמצעי המעקב אחרי חיי העוברים נעסו בדיקות ותצפיות שמעידות על כך . הלידה היא חוויה מאוד משעמעותית לתינוק ולאמו.
    ישנם מצבים רבים בחיים שאין לנו כל שליטה על התנהלותם, וליעתים דוקא כשהם אינם קורים כפי שאנו היינו רוצים הם מהוים הזמנות נפלאה להתפתחות וצמיחה. לעיתים קרובות קורה שיולדת נאלצת לעבור לידה מאוד שונה ממנה שחלמה וציפתה. לצערי עם הלידה לרוב האמהות מוצמד שק רגשות אשמה שמלוה אותן בתהליך האמהות.צריך לדעת לשים אותו בצד ולהבין שלא הכל באחריותנו ובשליטתנו.עם מודעות ומידע לעיתים קרובות ניתן להשפיע ולשפר גם אחרי.המידע על טראומות הלידה חשוב מאוד ועל כל הורה להקשיב לעצמו ולתינוקו לחליט מה לעשות , וגם לא לעשות כלום זה בסדר.
    כשסיון ואני כתבנו את הספר :למה תינוקות בוכים, מדריך להורים נבוכים. ראינו לנגד עיננו בראש וראשונה את כל ההורים שעומדים מבולבלים אל מול תינוקם הבוכה. רצינו לתת יד אוהבת ומבינה – זה באמת קשה, אבל אפשר לעבור גם את זה. בראש וראשונה רצינו להקל ולהוריד את רגשות האשמה שאולי אנחנו הורים לא מספיק טובים אם אנחנו לא מבינים מה תנוקנו רוצה. רצינו להזכיר לכם שאתם ההורים הכי טובים לתינוק שלכם – הוא אינו מכיר הורים אחרים ואינו משוה אותכם לאף אחד אחר. השאירו את בית המשפט בחוץ הוא רק מפריע לכם בתקופה כל כך משמעותית. לצערי אני פוגשת ביעוצים אמהות רבות שמרגישות כשלון לאחר שלא הצליחו לעמוד בהמלצותיה של הלוחשת לתינוקות.התחברו לאנשים שידריכו אותכם בדרך שתדבר לליבכם ושימו בצד את מה שלא מתאים. הספר שלנו נכתב בקול של ההורות שמתאימה לחיים בארץ.
    אני שולחת חיבוק לכל ההורים שעושים כמיטב יכולתם כל רגע ורגע ומקוה שתחוו את ההורות כתהליך מעצים וחויתי.אשמח לעזור בכל עת ולענות לכל שאלה.

    • היי אירית, שמחה לראותך כאן.
      מאוד מתחברת לדברייך מלבד "היום ידוע ש.."
      אני לא מרגישה שידוע, אלא שיש הלך רוח כזה שמניח ש.. וטוען ש..
      לא חושבת שזה מסוג הדברים שאפשר "לדעת" אותם אלא רק להניח שהם קיימים או לא קיימים.

  4. חגית בן-שחר הגיב:

    שלום לימור
    נושא ההיריו והלידה נחקר היום יותר מאי-פעם. ונותר לברך על חידוש הזה. בעבר התייחסו לתינוק כאל משהו כהה רגשית ופיזית שניתן לבדוק אותו להכאיב כי הוא לא מרגיש. לא הבינו את חשיבות ההתקשרות ותינוקות נותרו רחוקים מאימם בימים הראשונים לאחר הלידה. אני יודעת משום שהייתי שם.

    כן, ישנה השפעה של הלידה על גורמים רבים באישיות שלנו כולל התנהגות, פחדים העדפות, התנהלות שעיתות משבר. נראה לי ובצניעות שהבלוג שלך התייחס למאמר שאני כתבתי.

    אין לי שום כוונה לעורר אשמה אצל הורים בכלל ואימהות בפרט.
    כן, יש לי כוונה להעלות את הנושא למודעות הציבורית על מנת נוכל לבחור. לבחור מתוך הבנה שלמעשים שלנו בזמן הלידה (הצוות הרפואי, ההורים) יש השפעה על הרך הנולד והיולדת.

    אני יודעת את הדברים מנסיון של למעלה מ10 שנים בעבודה טיפולית עם מבוגרים שקשרו בין הלידה שהם חוו לבין אירועים תחלואים ובחירות בילדותם ובבגרותם.
    אני יודעת כאם וכבת
    כמטפלת בנשים, הורים, תינוקות וילדים לאחר לידה טראומטית
    וכמתנדבת בבתי החולים כאן בארץ

    פונות אלי נשים לאחר לידה טראומטית היום מרץ 2011 והסיפורים שלהן קשים. הן בוודאי לא אשמות!!!!
    איש לא אמר זאת. יש כאן שילוב של נסיבות מורכב ויש באפשרותנו עם מודעות ובחירה לשנות את המצב
    ואת זה אשמח להביא. מתוך רפרוף בבלוגים שכתבת מאמינה שיש לנו דיעות דומות, מזמינה אותך לדבר
    בברכה
    חגית בן-שחר

    • היי חגית, ברוכה הבאה ותודה שבחרת להגיב.
      בגלל ששמעתי עלייך רבות וטובות, אך עדיין לא נפגשנו, נמנעתי מלשים קישור למאמר כי לא הרגשתי בנוח 'להיפגש' ככה, אבל מכיוון שאת כבר פה, את מוזמנת לשים קישור למאמר לטובת הקוראות או אם את רוצה, שאני אשים קישור, בשמחה.
      מקריאה של דברים נוספים שכתבת, אני שותפה להרגשתך שיש לנו תחושות דומות לגבי דברים, רק שבעניין הזה אני מרגישה אחרת.
      נראה לי שכתבתי את הכל בפוסט, אז לא בטוחה שיש לי כל כך מה להוסיף.. 🙂
      אין ספק שנושא ההריון והלידה נחקר ואין ספק שמחקרים זה דבר נפלא, אך אני מרגישה שאין לי את הכלים לבחון היום ולהגיד שיש השפעה של הלידה על גורמים באישיות. באופן שבו אני רואה את הדברים, אולי יש השפעה ואולי לא. אני לא יודעת. בעיניי זו רק השערה וחשוב לי שיהיה גם את המידע הזה בעיניי הקוראות- שזו השערה, תיאוריה בלבד שיכול להיות שהיא מתחברת אליהן 'בול' למה שהן גם ככה הרגישו וחשו מבפנים ויכול להיות שממש לא.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

האם במקרה יום הולדתי יוצא בחג החירות?

מאת : ליטל אוהב ציון

21 באפריל 20113 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, לכל אמא, רוצות הריון

מדי שנה ביום הולדתי אני עורכת חשבון נפש עם עצמי.

מה עברתי בשנה החולפת, מה אני רוצה לחוות בשנה הקרובה ובעיקר אילו יעדים אני מציבה לעצמי, (לרוב אני שוכחת מהיעדים כבר במימונה וטורפת איזה מופלטה או שתיים, אבל גם להציב יעדים זה חשוב, לא?)

אז האם במקרה חשבון נפש מספר 35 נופל בדיוק בחג החירות?

אמא מושלמת? מה זה בכלל?

מאת : הכי אמיתית

1 ביוני 201113 תגובות

מתוך אמהות ובנות, אני אמא מספיק טובה?, לכל אמא

אמא שלי היתה תמיד דמות שאני מעריצה, אוהבת בלי גבול, מכבדת, מעריכה, החברה הכי הכי טובה שלי, תמיד היתה הדמות שצליל קולה היה מרגיע אותי ושתמיד ידעה את הדבר הנכון לומר…. מבחינתי, היא היתה אדם מושלם.

היא היתה זו שתמיד צודקת, שתמיד יודעת.

לא קל לי לדבר על הדברים, כי אני מרגישה שלא משנה איך אציג את הדברים, זה יעשה לה עוול מסוים, והיא באמת אישה שראויה להערצה וכבוד….

איך אומרים "יש לי מפלצת בבטן" ?

מאת : מגלה את עצמי מחדש

17 בדצמבר 201118 תגובות

מתוך הריון, חרדות ודיכאון בהריון

איך אומרים "יש לי מפלצת בבטן"? ולמי???

איך בכלל משתפים תחושות כאלו. הן כל כך קשות בעיקר לי וגם לסביבה. מה יגידו "זה הורמונים, זה יעבור"?- את מי זה בכלל מעניין? ומתי זה יעבור? ואיך תבטיחו לי שזה באמת יעבור ושאין לי מפלצת בבטן ומה זה אומר בכלל מפלצת, ועם מי מדברים על הדברים האלו, שכן, הם נוראיים.

זה מה שאני חושבת! זה מה שאני מרגישה!!

מפחדת נורא מהתחושה הזו, מרגישה בכלוב, כלואה. אין למי לספר. אין מי שיבין, אין מי שיתמוך.