משהו בבטן אמר לי שזה לא זה

מאת : אוסי הורביץ

9 בפברואר 2011 | 4 תגובות

כמובן שבתוך ההורות הראשונית, עדיין לא ידעתי לבטוח בתחושות הבטן שלי והקשבתי לאחרים שאמרו ש'זה סתם ותני לה לגדול בשקט'

מתוך אחרי לידה, שיהיו בריאים

היום ישבתי בעבודה עם קולגה שהשתעלה, אמרתי לה: "זה נשמע כמו דלקת ראות" והיא ענתה "אכן יש לי דלקת ריאות ואני צריכה לעשות אינהלציה".

לפני שהייתי אמא, לא ידעתי להבחין בזה, אך אחרי שחוויתי דלקת ריאות עם פופיק שלי, אני קלה באבחנה.

מדהים אותי שזה התחיל ממש ממש בראשית דרכי כאמא, אפילו לפני שיכולתי להגיד שאני אוהבת את האוצר שלי.

משהו בבטן אמר לי שיש כאן משהו

וכך היה:

כבר בשבוע השני שלנו יחד, שמתי לב שהאוצר שלי שוכבת על הגב תמיד כשהראש באותו הכיוון. משהו בבטן אמר לי שיש כאן משהו.

כמובן שבתוך ההורות הראשונית, עדיין לא ידעתי לבטוח בתחושות הבטן שלי והקשבתי לאחרים שאמרו ש'זה סתם ותני לה לגדול בשקט'.

אז כן, אחרי חודש נקבע שיש לה טורטיקוליס.

מהו טורטיקוליס ?

מתוךהאתר של שרי בומפלד, מלווה התפתחותית:  כאשר תינוקות מעדיפים להפנות את ראשם לכיוון אחד, ומתקשים או ממעטים להפנותו לכיוון השני, סביר להניח שיש להם טורטיקוליס. טורטיקוליס הוא סוג של מתח שרירי בלתי מאוזן, שגורם לעיוות בצוואר. מדובר בשריר מקוצר שתחילתו מאחורי האוזן וסופו במפרק של עצם הבריח. כתוצאה מכך, התינוק מפנה את ראשו בעיקר לכיוון אחד, ומתקשה או לא יכול להפנותו לכיוון ההפוך.

טורטיקוליס שמופיע בעת הלידה יכול להיגרם עקב מיקום מסוים של הראש ברחם, פציעה במהלך הלידה בשרירי הצוואר, או בגלל פגיעה באספקת הדם לצוואר העובר. טורטיקוליס מופיע בדרגות חומרה שונות – חלקן ניכרות מאוד לעין, וחלקן מאובחנות באמצעות עין מיומנת.

ובכן, נשלחנו לפיזיותרפיה.

היא בכתה ואני בכיתי

אני הייתי במצב נפשי די רעוע (בשל דיכאון אחרי לידהשבשלב זה עדיין לא טופל) והטיפול ככל הנראה כאב לה והיא, שהייתה תינוקת מאוד נוחה וכמעט שלא בוכה, לא הפסיקה לצרוח.

בנוסף לטיפולים עם הפיזיותרפיסטית, נדרשתי לעשות איתה תרגילים בבית.

היא בכתה, אני בכיתי והייתה קקפוניה שלמה.

אחרי שלושה מפגשים כאלו, התיישבתי ליד המחשב והתחלתי לחפש מידע על טורטיקוליס ודרכי טיפול. הייתי בטוחה שיש דרכים נוספות וזה רק עניין של זמן עד שאמצא משהו שיהיה מתאים לי.

ואכן מצאתי. גיליתי שיש טיפול בשיטת הפלדנקרייז בו התינוק אינו בוכה והשיפור מהיר ביותר. הגעתי לאישה מדהימה (שרי בומפלד)  שהחלה לטפל באופיר וכבר אחרי טיפול ראשון אפשר היה לראות את התיישרות עמוד השידרה של אופיר. לא אפרט כל שלב ושלב, אך מהר מאוד אוצרי קיבלה מחדש את היכולת שלה לזוז חופשי ויכלה להתפתח ולהשיג את כל מה שעיכב אותה עד כה (כמו התהפכות מהבטן לגב ולהפך וכדומה).

מה למדתי ?

למדתי ש:

– להקשיב לבטן שלי, היא ססמוגרף לא רע בכלל.

– לא לקבל דברים כמו שהם, לחפש ולמצוא את מה שמתאים לי.

– על האופי של הגוזל שלי, היא לוחמת אמיתית, לא ויתרה לעצמה ועבדה קשה ובהתמדה במפגשים עם שרי.

– ידע הוא כוח לבחור.

– עבור הילדה שלי אין לי דלתות, קירות וחומות. ואם יש אז תמיד אמצא את החלון להיכנס דרכו.

– חוויה חיובית אחת נותנת כוח להתמודדויות אחרות.

– להקשיב לרופא ולבחון את מה שהוא אומר ולדעת שזה לא סוף פסוק יש עוד דרכים.

אני ממשיכה ולומדת תוך כדי ההורות שלי. עם זאת יודעת שלבטן יש תפקיד חשוב בהתנהלות שלי ואני עוצרת להקשיב לה.

 

** אוסי היא אמא חד הורית לאופיר המקסימה. אוהבת את האמהות שלה ומחייכת בה המון. לקריאת פוסטים נוספים של אוסי הורביץ.

** לפוסטים נוספים בנושא אמהות אחרי לידה

 

 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

4 תגובות ל- “משהו בבטן אמר לי שזה לא זה”

  1. רינה רונן הגיב:

    פוסט נפלא!! אהבתי במיוחד את הנקודה –
    "עבור הילדה שלי אין לי דלתות, קירות וחומות. ואם יש אז תמיד אמצא את החלון להיכנס דרכו…"
    את מקסימה, ריגשת אותי.

  2. תמר קלר הגיב:

    תודה אוסי,
    הפוסט הזה בא לי בזמן מתאים.
    תבורכי

  3. אין כמו הבטן שלנו. היא תמיד הסמן הימני שלנו !

  4. שירלי יהלום כהן הגיב:

    הי אוסי, רציתי לומר לך שאת לגמרי צודקת! תמיד האמא יודעת מה הכי טוב לילדיה! האינסטינקטים הפנימיים שלנו תמיד נכונים, ורק צריך להקשיב להם, מה שלא תמיד קל כי לעיתים הם מתנגשים עם מה "שמקובל"…
    אני מעריכה אותך שהחלטת למצוא טיפול מתאים יותר עבור אופיר, ושמחה שהטיפול עזר לה!
    פלדנקרייז זו שיטה נפלאה. רק הייתי חייבת לומר- בתור פיזיותרפיסטית- שלא כל טיפול בפיזיותרפיה חייב להיות מלווה בבכי… יש מטפלים שלא מסכימים לעבוד עם בכי- ובצדק- כי בכי רק מכווץ שרירים ולא מאפשר לגוף ולנפש ללמוד ולהירפא…
    אז כל הכבוד שהלכת בעקבות האינסטינקטים שלך! (-:

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

האם קושי וסבל גדול אחרי לידה הוא הפרעה נפשית?

מאת : לימור לוי אוסמי

3 ביולי 201314 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות

התבקשתי להגיב להרצאתה של הדס כמייצגת את ה"שטח" דרך האתר שלי, 'נשים מדברות אמהות' שאליו כותבות נשים את מה שהן באמת מרגישות מתכנון ההריון ועד לאמהות וכמי שמלווה ומקשיבה לנשים אחרי לידה.
אני בוחרת היום לשתף את הדיאלוג הפנימי היום יומי שלי עם נושא התיוג של של קושי וסבל של נשים אחרי לידה כהפרעה נפשית הנקראת 'דיכאון אחרי לידה' ואת השאלות הפנימיות שעולות בי בהקשר הזה:

האם קושי וסבל גדול של נשים אחרי לידה הוא באמת פתולוגי?
האם ההגדרה של הסבל הגדול שאחרי הלידה כפתולוגי מסייע לנשים או אולי דווקא מחבל ברווחתן הנפשית ?

הגוף שלי ואני נפגשים ומדברים

מאת : שירה דרוקר

1 במרץ 20122 תגובות

מתוך גוף ומשקל, לכל אמא

כבר חוויתי פעמיים הקשבה עמוקה לגוף, מתוך שקט ורגיעה, שהביאה איתה מסר ברור מאוד של מה מרגיש טוב או לא טוב, ומה לעשות כדי לשפר את ההרגשה.

והרגשתי תחושה מדהימה. ממש הרגשתי שחזיתי בנס. הגוף שלי דיבר אלי!!! והוא אמר לי מפורשות מה הוא צריך, וכשעשיתי את מה שהוא ביקש, הרגשתי שינוי לטובה.

הגוף ואני אולי לא אחד, אבל אנחנו מחוברים בצורה מושלמת זה לזו. וכל דבר שקורה בגוף הוא ביטוי למשהו שקורה אצלי בפנים. מבחינה רגשית. וכשיש תנועה ושינוי – יש תנועה ושינוי.

הגוף שלי ואני מתקדמים למקום טוב יותר.

די, נשברתי…

מאת : אמא אנונימית

11 ביוני 201310 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות בחינוך ביתי, לכל אמא, עזרה ודאגה לעצמנו

חמותי לא צריכה לעזור לי עם הילדים כי אני "לא עובדת".

הזכות לבקש ולהתלונן נלקח ממני שהתחלתי להישאר בבית ו"לא לעבוד".

…אני עומדת ללדת בקרוב… ולא מוצאת את הכוח ללידה.. לא רואה את עצמי מטפלת בשלושה ילדים קטנים…. אני יודעת, זה נורא, אך הפתרון היחיד שמצאתי הוא לאחל לעצמי יומיים של שמירת הריון … כן, להיות בבית חולים בלי ילדים, רק מסביבי אנשים שיטפלו בי… ואפילו חולמת לקחת איזה ספר טוב… אוכל מוכן, משהי שמחליפה סדינים…. כרגע זה נראה לי ככה מושלם…..