ניתוח קיסרי- לא דרמטי, לא סוחף, לא מפתיע

מאת : ilym

15 בפברואר 2011 | 0 תגובות

אני לא אשקר, היו גם רגעים קשים, כאלה שבהם הייאוש השתלט ולא חשבתי שאוכל מתישהו להתגבר

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

הקדמה לניתוח הקיסרי- חלק א', חלק ב'

מגיע הבוקר, אבא מגיע עם סבא וסבתא…אני כבר מזמן ערה ומחכה להם.

הלילה היה ארוך, המוניטור האחרון שלך לא היה משהו בכלל. כנראה בגלל הצום שהייתי צריכה להיות בו, אבל לא נורא, העיקר שהגיע הבוקר.

הרופא מכיר את סבתא וסידר שנהיה ראשונים בתור, אז ההמתנה לא תהיה ארוכה, רק עוד קצת ונפגשים.

סבא עושה רייקי ומנסה להרגיע, אבא מלטף ומנסה להסביר לי שהכל לטובה וסבתא מסתכלת במבט מנחם, כזה שאומר שהכל יהיה בסדר. אני יודעת בלב שהכל יהיה בסדר, אבל עדיין כל כך רוצה שהסיפור היה ממשיך אחרת.

מגיעה רוני המיילדת, האמת קיוויתי לפנים מוכרות, אבל היא הייתה כל כך חמודה שזה כבר לא משנה.

פתאום כל החדר מתמלא בבכי שלך

הכנות אחרונות ויאללה, האלונקאי בא לקחת אותנו לחדר הניתוח. אתה כנראה מרגיש שעומדים "לשלוף" אותך וזה לא ממש מוצא חן בעיניך כי פתאום עלית כל כך גבוה בתוך הצלעות שלי שלא יכלתי לנשום.

אנחנו נוסעים לנו לחדר הניתוח ואבא שלך לידי מחזיק את היד, וסבא וסבתא הולכים מאחור ומסתכלים עלינו. בכניסה לחדר הניתוח המשפט האחרון שאמרתי לסבא וסבתא היה "בא לי לקום מפה ולברוח"! וככה אנחנו נכנסים עם אבא פנימה והדלתות נסגרות מאחורינו.

הלידה עצמה ממש לא הייתה ארוכה, ההרדמה נעשית בזריזות, רוני מחזיקה לי את היד כי אבא לא יכל עדיין להכנס בשלב הזה. היא התחילה לעבוד צ'ק צ'אק (והמרדים אפילו אמר שאני מורדמת מצטיינת..) , אבא נכנס ומתחילים. אני לא זוכרת על מה דיברנו, רק זוכרת שאבא ליטף לי את הראש ואני כל הזמן שאלתי למה אתה כבר לא בחוץ ולמה אני לא שומעת אותך בוכה.

הרופא קצת נאבק להוציא אותך, היה לך טוב שם בפנים ולא ממש מיהרת לצאת ואז פתאום אני רואה מעל הוילון ממש לשניה את הראש שלך ופתאום כל החדר מתמלא בבכי שלך.

אבא מנשק אותי ואני מתחילה לבכות. הביאו לי אותך לשתי שניות לנשק ולהרגיש ואז אבא ורוני המיילדת הלכו איתך להתנקות ואני נשארתי לתפירה. אחר כך אבא בא לחדר התעוררות להראות לי את התמונות שלך ולבשר שנולדת במשקל המכובד של 4.224 ק"ג (באמת מכובד!).

לא דרמטי, לא סוחף

להגיד את האמת, ההתלהבות הייתה די מתונה באותו רגע.

זה כל הסיפור, לא דרמטי, לא סוחף, לא מפתיע, אבל זה הסיפור שלנו והאמת, שהוא בכלל לא העיקר.

עיקר הסיפור שלנו דווקא התחיל אחרי, כשסוף סוף הביאו אותי לחדר אחרי ההתאוששות. מאחורי הלכו אבא וסבא וסבתא, כולם מרוצים ומחוייכים ולגמרי מהופנטים ממך.

אחרי שסיימו להעביר אותי למיטה החדשה כל כך רציתי לראות אותך אבל אמרו שאתה בחימום אז חיכינו עוד קצת.

ואז שמענו את העגלה מתקרבת, והביאו אותך ושמו אותך ליד המיטה שלי. היית כל רגוע ויפה ומדהים! ובאותו הרגע התאהבתי בך לגמרי!

ביום ההוא, לא הייתי מסוגלת להחזיק אותך למרות שכל כך רציתי. הייתי כאובה ומחוברת למלא צינורות. אבל אבא שלך שיחק אותה ונכנס לתפקיד האבא הגאה בשנייה! ואני הייתי גאה לראות אותו ככה, אבל מצד שני זה לא מפתיע כי אני תמיד ידעתי שהוא יהיה אבא מדהים.

10 המטרים הארוכים בחיי

ביום למחרת אבא הבטיח להגיע מוקדם כדי שנוכל להוציא אותך מהתינוקיה כמה שיותר מהר, אמרו לי שאני חייבת להתחיל ללכת אם אני רוצה להחלים. הכאב היה מעבר למה שמילים יכולות לתאר, הנשימה נעצרה בכל צעד. אבל ידעתי שאני חייבת להחלים מהר כדי שאני אוכל להיות איתך. ובאותו הבוקר כבר עשיתי את דרכי יחד עם אבא והמוט של האינפוזיה לתינוקיה להוציא אותך.

אני חושבת שאלה היו ה10 מטר הכי ארוכים שהלכתי בחיי אבל כל צעד קירב אותי אליך וזה מה שהיה חשוב. אחר כך סבתא אמרה שהיא ממש גאה בי ולא חשבה שאני אהיה כזאת גיבורה.

אני לא חושבת שהייתי גיבורה, אני חושבת שהייתי פשוט אמא!

משם כבר כל יום היה טיפה יותר קל. צעדים קטנים כל פעם שקידמו אותנו למטרה, לחזור הביתה.

אני לא אשקר, היו גם רגעים קשים, כאלה שבהם הייאוש השתלט ולא חשבתי שאוכל מתישהו להתגבר, אבל כשהסתכלתי עליך פתאום הכל התגמד מול האושר שהרגשתי. נתת לי כוחות שלא חשבתי שאפשר לקבל ככה רק מלראות אותך, מלהריח אותך, מלאהוב אותך!

ביום השחרור קראתי במכתב השחרור שלי שחבל הטבור היה כרוך סביב צווארך, ואז ידעתי שבאמת מישהו שומר עלינו למעלה. שזאת הייתה הדרך הכי טובה ובטוחה בשבילך לצאת אלינו מבלי להכנס למצוקה.

** לעוד סיפורי ניתוח קיסרי

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

סיפור לידה של תמה

מאת : גלית

8 בפברואר 201219 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון

תמה נולדה ביום שלישי, א' טבת, נר שמיני של חנוכה, 27/12/11 בשעה 5:30 לאור בוקר ראשון. היא היתה יפה ושקטה, תינוקת ישנה. לקחתי אותה בזרועתיי עטופה וחיבקתי וליטפתי ונישקתי ודיברתי ואהבתי אותה כל כך. אבל תמה לא זכתה לחיות. היא נולדה כשקשר אמיתי בחבל הטבור שלה, מה שלא איפשר לה לנשום ולקבל אספקת חמצן והיא נולדה ללא רוח חיים.

הכל התחיל ביום שבת 24/12. היום התחיל כרגיל, בצהריים נסעתי להורים לאכול ארוחה משפחתית וכשהגעתי אליהם עדיין הרגשתי תנועות כרגיל לגמרי. אכלנו, פטפטנו, היו המון שיחות על הלידה המתקרבת, איך אני רוצה ומה אני ממש לא רוצה.

בשעה 17:00 נסעתי הביתה וכבר בדרך תהיתי איך זה שלא הרגשתי אותה כבר כמה שעות, הגעתי הביתה והחלטתי לשתות מים וקפה ולראות אם היא זזה, כי זה על פי רוב עזר לה לזוז. זה לא קרה, הנחתי ידיים על הבטן. זה הסימן המוסכם שלנו שאחריו היא תמיד זזה, שולחת לי סימן שהכל בסדר והיא לא זזה. ניגשתי והכנסתי לפה כפית דבש, על אף הסוכרת, ונשכבתי על צד שמאל לא רגועה לגמרי, וזה לא עזר. ניגשתי להתקלח אולי זה יעיר אותה, אכלתי כפית סוכר ושוב נשכבתי על צד שמאל, והיא עדיין לא זזה. קראתי באינטרנט על הפחתה בתנועות עובר, והחלטתי להתקשר למוקד של הכללית, ובו זמנית לכתוב בקומונה. במוקד הפנו אותי מייד לבית חולים, התקשרתי לאמא שלי והיא הגיעה תוך חצי שעה לקחת אותי. מפה התחיל סיפור אחר לגמרי.

לידת בית: הציפייה הגדולה והמרגשת מכל

מאת : שירה דרוקר

16 באפריל 20112 תגובות

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

כבר שמעתי על כך שמשווים את החודש התשיעי להריון לכל שאר חודשי ההריון, כי מרוב ציפייה והתרגשות והמתנה לרגע המיוחל, הזמן לא עובר!!! אני משתדלת לחיות את ההווה, ממשיכה בשגרת החיים הרגילה, והזמן עובר לו, אבל אני בהחלט מרגישה את ההבדל.

כשגיליתי שאני בהריון, הייתה בי התרגשות עצומה וחשבתי לעצמי: "איך אפשר בכלל לחיות את החיים הרגילים והיומיומיים שלי, כשיש משהו כל כך גדול ומשמעותי שמתרחש??", אבל אחרי שעברה ההתרגשות הראשונית, הבנתי שהחיים ממשיכים וההריון הפך להיות חלק מהם.

טיפולי פוריות: המסע לעבר ההריון

מאת : ליטל אוהב ציון

25 בנובמבר 20108 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

ברגעים בהם נכתבו השורות הללו, יכולתי להעיד על עצמי כעל "מאותגרת פריון". לפני שהכרזתי על עצמי ככזו, היו לי בהחלט טייטלים אחרים: "מטופלת IVF", "עוברת הפרייה", "בעלת קושי להיכנס להריון" ועוד, אבל בשנה האחרונה ננעלתי על עניין "מאותגרת הפריון" – יש לזה צליל נעים משהו…