פחדים ליום המשפחה
אמהוּת

פחדים ביום המשפחה

יש דברים שלא מדברים עליהם.

בתור אמא, את משתדלת מאוד להצניע את הפחדים והחששות שלך, אותם פחדים וחששות שנולדים ממש ביום היוולדו של עוללך. את מקווה לטוב. את נמנעת מלשמוע סיפורי אימה, בעיקר לפני הלידה. את אוטמת אוזניים למשמע סיפור נורא שקרה למישהי, שמכירה מישהי, שמכירה מישהי שמכירה את דודה שלך.

 את עוטפת את ילדך הרך והתמים בחום ואהבה, מחבקת אותו חזק חזק ,מצמידה אותו לחזך ולוחשת לו שהכל יהיה בסדר. את לא תתני לשום דבר בעולם לפגוע בו.

לפני כמה ימים ראיתי סרט. סרט כזה שמזעזע אותך. סרט כזה שיכול לגרום רק לאמא לבכות שעות על גבי שעות בבכי גועה, חסר מעצורים ומלא רחמים. הסרט מספר על אישה שמסרה את בתה לאימוץ בעודה בת 15 כשילדה אותה. הילדה גדלה להיות אישה עצמאית וחזקה, חסרת רגשות שלא נותנת לאף אחד להתקרב אליה.

הסרט העיר בי פחדים וחששות מוכרים

יום אחד הילדה נכנסת להריון ומתחילה להפנים את העובדה שהיא הולכת להיות אמא, ומתמלאת רגשות חדשים שלא היו מוכרים לה. באותו הזמן היא ואמה מתחילות לחפש אחת את השנייה. ואז קורה הנורא מכל, היא מתה בלידה והן לא זוכות להיפגש. בסופו של דבר, הילדה נשלחת לאימוץ אצל משפחה חמה ואוהבת והסבתא זוכה להכיר אותה. תחושת ההחמצה כואבת לפעמים כמו מכה חזקה ומעליבה.

סרט פשוט.לא גאוני. אמריקאי טיפוסי, אין מה לומר. אבל זה תפס אותי בקרביים והעיר בי את אותם פחדים וחששות שמתגנבים אליי כמעט כל יום: לא להיות כאן בשביל בנותיי, ולהיות בודדה בלעדיהן בשלב כלשהו בחיים.

אני לא אדם דיכאוני, אינני מגדלת את בנותיי על טהרת הפחד. אנחנו משפחה שמחה ובנותיי גדלות עם בטחון והמון המון אהבה. אבל אני מודה. אני חוטאת מדי פעם ברגשות עזים של פחד משתק שיום אחד כל זה יילקח ממני , שכל הטוב הזה הוא מציאות בהשאלה, שאתעורר יום אחד ואגלה שאני לבד.

יום המשפחה היום, ובשבילי המשפחה היא קודש קודשים, וזה ערך שאני מנסה מאוד להנחיל לבנותיי.

אני מתמלאת גאווה ואושר עילאי כל בוקר כשאני מתעוררת וילדה בת 5 עומדת מעליי ומלטפת אותי, וכל ערב שילדה בת שנה וחצי  מסרבת ללכת לישון. אני נוצרת את הרגעים המשותפים שלנו ולא מקבלת דבר כמובן מאליו.

אני מתפללת שאמשיך להיות ראויה לשאת את התואר "אמא" בגאווה

אני לא אדם מאמין או מסורתי. אני מאמינה בעצמי ובאנשים שסובבים אותי ואוהבים אותי. אבל אני מתפללת. אני מתפללת כל יום שאמשיך להיות ראויה לשאת בגאווה את התואר "אמא" שהוא מקודש בעיניי.

אני מתפללת שבנותיי יגדלו להיות נשים חזקות ועצמאיות שקשובות לזולת ולשונה.

אני מתפללת שהן יגדלו עם קצת פחות פחדים מאלו שיש לאמא שלהם,

ומתפללת להיות איתן בכל הרגעים הכי חשובים, הגדולים והקטנים.

אני מאחלת לכל האמהות באשר הן שיהיו מאושרות עם נשיאת התואר המכובד הזה. הזמן עובר כל כך מהר ויש רגעים שלא יחזרו לעולם- אסור שנשכח זאת.

אני מודה לאמא שלי ולסבתא שלי שגידלו אותי ובזכותן אני חזקה ומאושרת.

אני מודה לאורי ולרון-חיי ונשימותיי. אני הכל בזכותכן ואיתכן. לאיש שלי שיחד הקמנו משפחה לתפארת.

אני מתפללת בשביל כל אותן נשים שטרם הגשימו את חלומן להיות אמהות (ורוצות בכך מאוד), שיהיה זה מסע קל ככל שניתן וחסר כאבים, אם אפשרי. אתן אמיצות ונהדרות.

יום משפחה שמח.

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

החרדה שלי/ אוסי הורביץ

קיבלתי את החרדה מאמא שלי, קח אותה ממני/ לימור גריף

אמא'לה תינוק/ נטע רותם ימינצקיי

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

3 Comments

  • Avatar

    דיאנה פישר

    אלונה , אני מאוד מזדהה עם מה שכתבת – מעולם לא הייתי אדם שחי עם פחדים או דאגות עד שנולד בני וגיליתי שיחד איתו נולדו לי חששות ורגעים משתקים לפעמים שבהם אני פשוט מנערת את הראש ומתפללת לטוב ומבטיחה לעצמי שאני ישמור על הילד שלי ועל המשפחה שלי בכל כוחי ויכולתי. שאלתי חברות על כך ומסתבר שזה משהו שמלווה את כולם ,גם אבות . בכל אופן תודה ששיתפת , טוב לדעת שזה פשוט ככה -זה מקל על ההתמודדות. שבוע טוב

    • Avatar

      אלונה הוטר

      תודה דיאנה. שמעתי אפילו מישהי אומרת שככל שיש יותר ילדיםיש יותר דאגות וחששות. הגיוני:)

  • Avatar

    זהבית חכמון

    מרגש עד דמעות ואמיתי… שתמיד יהיו בשורות טובות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ