תאהב אותי במספרים

מאת :

13 בפברואר 2011 | 5 תגובות

הקישור החברתי בין השקעה כספית לאהבה והלחץ החברתי ("מה אין לכן עגלה של.....") הופכים את ההערכות ללידה להרפתקה כלכלית הדומה לקפיצת ב'אנגי בלי חבל.

מתוך הכנה ללידה ולאמהות

בעולם המערבי בו אנו חיים, כל אירוע משמעותי קשור במסע קניות בלתי נשלט. בפעם הראשונה נתקלתי בתופעה  זו לפני החתונה. צלמים, מאפרת, מעצב שיער, בגדים, טבעות, מעצב שולחן, מלון, ירח דבש והרשימה עוד ארוכה.

את מסעות הקניות שנפרסו על פני כחצי שנה ליוותה תחושה של, "חתונה זו חתונה, וזה ממש לא הזמן להתחיל להתקטנן על אלף לפה או אלף לשם" פקדנו את הקניונים כמו שחרדים פוקדים את הכותל, את הפתקים החלפנו בהמחאות בנקאיות.לאחר ירח הדבש חשבתי שתקופת הקניינות הכפייתית נשארה מאחורי.

להפתעתי, תקופת ההיריון הראתה לי שבסך הכול יצאנו להפסקת פרסומות.

מלבד ההכנה המנטאלית, הבאתו של ילדה לעולם כרוכה בלא מעט התארגנויות לוגיסטיות וכספיות. בצד החיוכים וההתרגשות הולכת ונרקמת לה הוצאה כספית שאתה יודע היכן היא מתחילה אולם אין לך מושג היכן היא נגמרת. ההיצע האדיר, הקישור החברתי בין השקעה כספית לאהבה והלחץ החברתי ("מה אין לכן עגלה של…..") הופכים את ההערכות ללידה להרפתקה כלכלית הדומה לקפיצת ב'אנגי בלי חבל.

הרגשתי לכוד

עם כניסתנו לחנות ניגשה אלינו מוכרת חייכנית, בידה רשימה בלתי מזוהה. "בוא תשבו", היא סימנה בחביבות על צמד כיסאות הנמצאים בירכתי החנות. "כדאי שלפני שתתחילו תעברו על רשימה בסיסית שקצת תיתן לכם מושג". הרשימה הבסיסית כללה שני עמודים וקרוב למאה פריטים, מוצצים, חיתולי בד וחיתולי פלנל, עגלה, מושב לרכב, שוטף בקבוקים, ועוד ועוד.

המספרים החלו לרוץ בראשי, תלושי המשכורת נשרפו לנגד עייני, אל מול מבטיי המשתאים ניבטו פניה החייכניות של המוכרת, "ילדים זה הכול, אתם לא מתכוונים לחסוך בבטיחות ולקנות להם תוצרת סין?"

ידעתי שזה טריק שיווקי, זיהיתי את הצביעות מקילומטרים אבל בכל זאת המילים חלחלו. איזה מין אבא אני אהיה אם כבר עכשיו אני מתחיל להתקמצן ולחסוך…. "על מסעדות אתה יכול להוציא ועל הילדה שלך אתה חוסך ?" הדהד בראשי הקול. מצד שני, הייתה לי תחושה שאת מרביתו של הציוד אני כלל לא צריך, הרגשתי לכוד.

ברחתי מהחנות כל עוד נפשי בי

בעוד המחשבות מטרידות את מנוחתי הובלנו אחר כבוד למתחם העגלות, עשרות דגמים קיבלו את פנינו . פתיחה עם יד אחת, מתקפלות למטריה מתקפלות לקופסא, עם סל-קל בלי סל קל. המוכרת לא הפסיקה להסביר ולהסביר והמחשבות התערבלו במהירות, הרגליים נעשו כבדות ותחושה כללית של סחרחורת עטפה אותי. עצותיהם של החברים ובני המשפחה שנשפכו עלי במהלך החודשים התחילו להדהד בראשי, דבר שרק  החמיר את המצב שהיה קשה ממילא. ברחתי מהחנות כל עוד נפשי בי….

על אף ההימלטות ההרואית, ידעתי שהבריחה מהווה ניסיון חסר סיכוי  לרכישת זמן. בכל יום התעוררנו ואמרנו אחד לשני, "אין לנו כלום בבית, מה נעשה, איך נגדל את הילדה? הרי  לא נשים אותה על הרצפה. חייבים לבצע את הרכישה".

ניסנו לשוב ולדחות את רגע ההכרעה. עשינו רשימות מפורטות, גייסנו ציוד מבני משפחה וחברים, עודדנו את עצמו, " אנחנו לא חלק מהמוני הקונים, חסרי האחריות שקונים כדי להשקיט את המצפון. אצלנו אהבה אינה חייבת להתקשר לכסף. אנחנו  אוהבים  את הילדה שתבוא גם בלי כל המותגים והגימיקים השיווקים".

אנחנו זוג העומד מול ההגמוניה הקפיטליסטית

התאהבנו בדמות שבראנו לעצמנו. זוג  העומד אל מול  ההגמוניה הקפיטליסטית, זוג  היודע ליצור גבולות בין הכרחי לבין  רכישות מיותרות וחסרות אחריות. וואי, כמה אהבנו להיות שונים בשיחות הסלון  ובמפגשים המשפחתיים. להרגיש שאיננו חלק מההמון המכלה את שעותיו במרכזי קניות הומי אדם ודלי חמצן, אנחנו במקום אחר.

היה נפלא, עד ששבנו  לחנות, לקחנו  עגלה והתחלנו להעמיס ולהעמיס, המילים הגבוהות התפוגגו והפכו לערמה הולכת וגדלה. "את זה חייבים" , "זה במבצע, חבל", "אני לא לוקח אחריות שהילדה תתקרר", אספנו  תירוצים וקבלות. ככל שהלידה התקרבה כך מצאנו את עצמנו שוב ושוב ברכב בדרך לעוד מרכז מסחרי. מסעות הקניות התרחבו למנורות, רדיאטורים, ספרי הדרכה, כלים, מפות שולחן. פשוט נכנסנו לשוונג…..הבית הפך למעין מחסן שבו נאגרו חבילות על חבילות, לרגע הרגשתי כמו מפיץ של אחת מרשתות השיווק הגדולות.

כנראה שאם כל הרצון הטוב והאידיאולוגיות הגדולות בסופו של דבר, ההקשר החברתי עושה את שלו.  

** לכל הפוסטים של 'אבא בתול'.

 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

5 תגובות ל- “תאהב אותי במספרים”

  1. מאוד נכון, אך מצד שני – אפשר למצוא המון דברים מיד שניה. אפשר לשאול חברים, בני משפחה, וגם לא חייבים לקנות הכל לפני הלידה. אפשר לקנות רק את ההכרחי ואחר כך תמיד אפשר להוסיף.
    לא מבינה כל כך למה לקנות לתינוקת שעדיין לא נולדה משהו כדי שלא תתקרר. בשביל מה?
    עדיין אני מאמינה שעם מחשבה נכונה ותכנון נכון, אפשר לחסוך בהוצאות מאוד מיותרות.
    (ובמאמר מוסגר אוסיף שקודם כל, את רוב הדברים שלי קיבלתי מתנות, אבל לצערי הרב, היום יש טרנד לא ברור לתת צ'קים על הולדת תינוק. היה הרבה יותר הגיוני ונכון להעניק מתנות שימושיות, אבל כולם נכנעו לטרנד ונותנים צ'קים כי זה מה שכולם עושים, ובסוף בני הזוג צריכים בעצמם לרוץ ולעשות קניות. לא חבל? אבל מי אשם? הנהיה אחרי החברה ואחרי כולם).

  2. אליז הגיב:

    אני יכולה לומר לכן שאני נמצאת כרגע בהריון ראשון וקיבלתי עצות חכמות מחברות שלי מה צריך ומה לא צריך מנסיון שלהן כך שהן חסכו ממני מלא דברים שבדיעבד אולי הייתי קונה. נכון שזה מפתה סה"כ צריך לקנות מושכל.
    לאלו שגרים במרכז אני ממליצה בחום על חנות "תינוקי" בהוד השרון ליד כיכר מגדיאל. היא חנות ממש זולה (מהשוואה שערכתי בכמה חנויות) והמוכרים שם היו מקסימים והם לא "דוחפים" דברים מיותרים. מעבר לכך, באמת יש המון דברים שאפשר לקבל ולא חייב לקנות גם אם זה הריון ראשון כמו מנשא, בייבי סנס וכו' וזה חוסך המון המון כסף.
    קניה מהנה לכולם. 🙂

  3. נו באמת הגיב:

    עצוב שכל החוויות הכי משמעויות של חיינו מלווים כיום בצריכה והוצאות כספיות כל כך גבוהות.
    מצד שני אני חושבת שזה מאד קשור לאיזה טיפוס אתם. למרות שגדלתי במעמד כלכלי גבוה מעולם לא הייתי צרכנית. כך גם בן זוגי.
    על כן לקטנטן שלנו אין כמעט שום דבר חדש. הכל יד שניה/ שלישית/רביעית וכן הלאה. לא מעניין אותנו איזה עגלה "עגלה" יש לנו כל עוד היא מסיעה אותו מנקודה לנקודה. לא מעניין אותי שאין לו צעצועים חדשים אלא משומשים. הוא ישם איתנו במיטה, בבית 50 מטר עם חדר שינה אחד…כל מה שהוא צריך זה את ההורים שלו שיאהבו אותו. זה הכל. לא מעניין אותו איזה מותג הוא לובש…

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

יצא שוב בן …

מאת : אמא ל 3

4 בפברואר 201129 תגובות

מתוך לכל אמא, תחושות כלפי הילדים

מאז שאני זוכרת את עצמי, רציתי שתהיה לי בת. רק אחת, וכל השאר לא משנה. העיקר שתצא בת.

בת… עם קוקיות בשיער…

בת…שה-כ-ל אצלה יהיה ורוד…

בת…שתשב לצייר איתי ונלך יחד לשופיג…

בת…עם גרבי מלמלה ונעלי לכה אדומות…

גמילה מהנקת לילה | זה מרגיש כמו פרידה ראשונה

מאת : ענבל לוי

25 באפריל 20130 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

  זה מרגיש כמו פרידה ראשונה. נגה בת שנה ושלושה חודשים. זה לילה ראשון בלי הנקת לילה. עוד אפילו לא גמילה מוחלטת מהנקה, למרות שגם זה כבר באופק. אני לא מצליחה להירדם. חרדה מהבכי שעוד יבוא, מהכעס שלה, מתחושות האשמה שלי, מהריבים הפוטנציאלים עם בן זוגי. אבל מעל הכל, מרגישה שאני עומדת בפני הפרידה הראשונה […]

טיפולי פוריות: האוטובוס בדרך להריון

מאת : ליטל אוהב ציון

9 בדצמבר 20105 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

אסון האוטובוס והכמיהה לניסים מובילה אותי לכתוב את הפוסט הבא, על האוטובוסים שלי בחיים והכמיהה האין סופית הזו להרות ועל התחנות בדרך של טיפולי פוריות:

את נכנסת לכביש, חד סיטרי (ברוב הפעמים), לא סתם כביש, אלא HIGH WAY בדרך יש כל מיני סוגים של רכבים, אופנועים, מוניות ואוטובוסים.

קו אחד של אוטובוס הוא ה"קו הטבעי" זה הסוג שמאמין שיש קשר הדוק בין גוף ונפש, באוטובוס הזה תפגשו המון נשים לבושות לבן, בלי איפור ובלי לק, טבעיות ככל האפשר שעושות יוגה ו/או מדיטציה ו/או דמיון מודרך ו/או דיקור סיני.