תביאו שניים, תביאו שלושה, תביאו ארבעה ילדים !!

מאת : לימור לוי אוסמי

5 בפברואר 2011 | 6 תגובות

בחרת או לא בחרת במקרה או לא במקרה, שלא להיות בנורמה, אזי דינך לספוג את דאגות סטופר מדד הילודה שמודד את הרווחים בין הילדים, את כמותם ואיכותם

מתוך להביא עוד ילד?, לכל אמא

 

"תביאו שניים, תביאו שלושה,

תביאו ארבעה ילדים,

ילדים זה שמחה,

ילדים זה ברכה,

ולכם יש לב של זהב..".

(מילים: יהושע סובול)

 

בישראל אוהבים ילדים, הרבה ילדים. ילדים זה נהדר, ילדים זה נפלא ו 3 ילדים במשפחה חילונית 'רגילה' זה הכי הכי טוב. אושר גדול.

אושר או אולי סתם נוהל רגיל ? לא משנה, לא נתקטנן, יש נורמה ולא משנים את הקיים, כי כנראה יש סיבה טובה לקיומה, ובכלל, יש לנו בעיה דמוגרפית שצריך לפתור, זה לא רק שהילדים הם אושר גדול- זו מצווה !

כמה ילדים זה נורמה?

בחרת או לא בחרת במקרה או לא במקרה, שלא להיות בנורמה, אזי דינך לספוג את דאגות סטופר מדד הילודה שמודד את הרווחים בין הילדים, את כמותם ואיכותם.

ואני, ספוגית הפלא, סופגת כבר כמה שנים את הדהודי מדד הילודה. כשהבן שלי היה בן שנה אמרו לי שהוא מהמם והתעניינו בנימוס אם כבר "מדגדג לי".

כשהוא היה בן שנתיים אמרו לי שאני חייבת לשכפל אותו (כי הוא מדהים) והתפלאו איך לא בא לי עוד ילד מתנה כזה בבית.

חלפה שנה ונשמעו הקולות בדחיפות יתרה "נו, מה קורה ? מתי תביאי עוד אחד ? למה את מחכה" ?.

ואז, הפתעה- כשנה היה שקט דממה. לא שמעתי שום דבר, שום רחש בחש. אולי התייאשו או נבהלו ממני, אחרי שהצעתי להם לגדל את הילדים בשבילי עד גיל שנה. נפלא.

מהסביבה זה הפסיק ואז בן זוגי כבר הרגיש שממש ממש בא לו וגם הבן החליט ש"בא לו אח". הסברתי בסבלנות ש"עוד לא" והייתה הבנה כללית יחסית, חוץ מהערות ביניים לבדיקת המצב, כדי לא לפספס במידה ואני מוכנה כבר ועוד לא בישרתי את הבשורה.

ועכשיו הוא בן 5. הפרש של חמש שנים זה באמת כבר מוגזם, כזה שהופך להיות באמת מטריד מבחינה אישית, חברתית ופוליטית. לא אותי, אותם ! לכן זה כבר לא נגמר בשאלות מנומסות על אם זה "מדגדג לי" או מחמאות מתוחכמות של "הוא מדהים, כדאי לך עוד אחד", אלא דאגה כנה ואמיתית לשלומי ובעיקר לשלום בני היקר, שעלול לגדול כל חייו כילד יחיד. מסכן הילד שאמו סוגרת את רחמה לאחים נוספים.

"מה יקרה לו כשתמותו"?

מתוך רצון ולעזור להסביר לי את חומרת המצב, החלו ההסברים והשכנועים הפסיכולוגיים והאקדמאיים להגיע בטפטופים (מנומסים, כמובן מנומסים) גוברים והולכים, כדי לנסות ולהניע אותי להישאר במציאות לא רצויה בעליל. על קצה המזלג ממיטב התוצרת :

* מה יקרה כשתמותו ? הוא יישאר לבד בלי משפחה. את רוצה שהוא יגדל בלי משפחה ?

* זה לא פשוט להיות ילד יחיד, זה ידוע שהם מתוסבכים נפשית.

* ההתנהגות שלו (כל פעם חלק אחר בהתנהגות) מתוך פינוק, זה אופייני לילדים יחידים. אם היו לא אחים, אז הוא היה מושלם.

* את תצטערי על זה. עכשיו את לא רוצה ילדים, אבל אחר כך תגיעי לגיל שתרצי ולא תוכלי להביא ילדים ותצטערי על זה כל החיים.

* הוא יגדל וכבר לא יהיה תינוק בבית, את תתגעגעי לזה.

ההסבר היחיד שעדיין לא הגיע לאוזניי, זה :" לא יהיה מי שייטפל בכם שתהיו זקנים" או "כשהוא ימות תישארי בלי אף אחד", אבל אני מניחה שגם זה יגיע.

כמובן שפה אני מתמצתת את עיקרי הדברים, אבל תאמיני לי כשאני אומרת שההסברים ניתנו באריכות מירבית, כולל ציטוטים ממחקרים וספרים ידועים והמון דוגמאות למקרים (נוראיים) שקרו במציאות. הכל מדאגה כנה כמובן.

עיקר הנימוקים והשכנועים נסובו סביב אייל, בני, שכולם היו מודאגים מעתיד גורלו הדפוק מבחינה פסיכולוגית ואלף בחינות אחרות. דאגה אמיתית, כנה ואותנטית שאייל יישאר ללא אחים ומר ואכזר יהיה גורלו.

אותם אנשים מודאגים שכחו (בקטנה) שאנחנו מדינה יולדת, מבחינה תרבותית, ושיש מדינות רבות (ראה יבשת: אירופה) שילד יחיד עבורם זה נורמה. אני מניחה ובודה מליבי הלא כל כך פרוע, ששם קרוב לוודאי מאוד מודאגים אם ההורים מחליטים להביא יותר משני ילדים, או שסתם לא מבינים את השיקול מאחורי ההחלטה הזו. בואי נסתפק להסכים שאם היינו בוחרות לשיר את "תביאו שניים, תביאו שלושה, תביאו ארבעה ילדים" באחת ממדינות אירופה, סביר שלא היו מצטרפים אלינו בכפיים..

מי אחראי לרחם שלי?

וכך, בתוך כל הדאגה הכנה לשלומו הפסיכולוגי של אייל (דאגה שמוטלת בספק רציני מבחינתי), שכחו פרט ממש קטנטן ופצפון במשוואה הרחמית: אותי.

כמובן שהסבר פשוט כמו "לא בא לי" או "אני לא מבינה למה צריך עוד אחד, מספיק לי ילד מדהים אחד" לא התקבל בהבנה, אך גם הסבר מורכב יותר של מניעים אישיים, זוגיים ומשפחתיים מגוונים לא הצליח לשכנע. בעניין הזה נדמה שאין תירוצים. צריך להתגבר ולמצוא פיתרון.

לא בטוחה אם צריך להתגבר בשביל אייל או בשביל הדמוגרפיה או בשביל השקט הנפשי שלהם, הלא יודע מנוח מסיבה שהיא, אבל צריך להתגבר, למצוא פיתרון ו.. ללדת. מתי אמרת שהילד הבא ?

אני, האמא, לא נחשבת, אני לא פונקציה, הצרכים שלי בצד, המניעים והרצונות שלי בצד. עכשיו אני על תקן רחם מהלך, אמא ממליטה בפוטנציה וקיים רצון לדאוג שאממש את הפוטנציאל הטמון בי. לא חבל על רחם לא ממומשת ? יש נשים שמאוד רוצות ללדת ולא יכולות ואיך את אומרת דברים כאלו ו"נו, נו, נו" ואולי דעתך תשתנה בסוף וכבר לא תוכלי ללדת.

ומה יקרה באמת אם לא אוכל ללדת ? אני אתמודד. בעיקר כי אני יודעת שבאותו זמן עשיתי בחירה שאני שלמה איתה. אני לא מאלה שיכולות לעשות בחירות כאלו ולגדל ילדים 'בקלילות' וב'זרימה'. אם אני מרגישה שלא מתאים לי להביא ילדים, זה לא רק כי אני לא רוצה, אלא כי אני חושבת שזו תהיה טעות נוראית עבורי ועבור המשפחה אם אעשה צעד ללא התגייסותי ושלמותי המוחלטת. אף אחד לא יחיה עבורי חיים שמרגישים לי כמו טעות נוראית ויספוג את ההשלכות שאני מרגישה שיהיו עבורי במידה ולא אהיה שלמה עם הבחירה. מי ידאג לי אז ? מי אז ימשיך ויצקצק בלשונו ? למי באמת יהיה אכפת ? הנה, אני שוב מוצאת את עצמי מסבירה.

ומה יהיה עם אייל ? המדהים יסתדר היטב בעולמו. אני כל כך סומכת עליו.

הבנתי, אז מתי אמרת שהילד הבא ?

 

לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה נשים בתהליך ההורות.  הבלוג שלי. אפשר ליצור איתי קשר במייל, אני תמיד עונה medabrot.imahut@gmail.com

 

הפוסט פורסם לראשונה באתר און לייף

הנה עוד שיתוף מקסים על כמה ילדים זה באמת שמחה? באתר סלונה.

 

 

עוד אמהות כותבות:

לא מסוגלת לחשוב על להביא עוד ילד לעולם / אמא אנונימית

קריסה אימהית / לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה נשים בתהליך ההורות.

למה לא אמרו לי?! / אילת גורליצקי

בבקשה תפסיקו להעביר ביקורת/ שירה דרוקר

חונכנו להקריב את עצמנו כאמהות. אסור לנו להתלונן/  אמא של שירה

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך באתר, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

נושאים קשורים :

6 תגובות ל- “תביאו שניים, תביאו שלושה, תביאו ארבעה ילדים !!”

  1. אמא אנונימית הגיב:

    כתבת מקסים!!!
    אוהבת את הביטחון שלך ואת הדיוק שלך, מאוד מחבר פנימה.
    תודה

  2. שירה הגיב:

    יוווווו. האנשים האלה. עם השאלות האלה.
    אתם תבואו לעזור לי בהריון? תנקו אחרי שאקיא? תטפלו ילד הגדול כשאני לא אצליח לתפקד? אתם תפחדו בלידה במקומי ותסבלו את הצירים ואת התקופה שאחרי?
    מה יש לאנשים שמנסים לשכנע אותנו כמה אנחנו חייבות עוד ילד ועוד אחד ועוד.
    אתם לא רואים כמה יש מסביב שהביאו עוד ועוד כי מוסכם איפושהו שחייבים לפחות שלושה ועכשיו קשה להם כל כך ולא טוב?
    ילד יחיד לא מתוסבך נפשית יותר מילד עם אחים.
    משפחה יכולה לתמוך כשיש בה "רק" ילד אחד ויכולה להיות קשה ומפולגת כשיש בה ארבעה או שמונה או שני אחים.
    בחיי.יש אנשים נודניקים ויש אנשים שלא יודעים מה זה להקשיב לעצמם וליכולות שלהם.
    את יודעת. ואני בטוחה שאת גאה בעצמך.

  3. אילנית הגיב:

    ואם את חושבת שזה יפסק בילד השני אז את טועה!
    לאנשים יש את החוצפה הזאת בכל מצב.
    בעיקר אם יש לך 2 בנים אז מצטרפת למנגינה החצופה והפולשנית הזאת גם המשפטים הבאים:
    "את חייבת בת"
    "לא בא לך נסיכה קטנה"
    "בת זה מאוד חשוב לאמא, בנים עוזבים את אמא ולא אכפת להם"
    "שני בנים? עכשיו תבוא לך הבת"

    אני מתה על הבנים שלי… טוב לי איתם הם ממלאים אותי.. הם גדולים עכשיו וכל כך כיף עכשיו בלי החיתולים, המוצצים, הגן הפרטי, הגמילה, הלילות , השינה…

    למה ? למה כולם צריכים לדחוף את האף?

    פעם ממש רציתי לענות למישיה "כי הוציאו לי את הרחם"…

    • אם יש לך רק בנים, אז זה לא מפסיק לעולם לדעתי 🙂
      גם אמא שלי קיבלה המון ריקושטים על ארבע בנות.
      יש לי בן ובת עכשיו, אז כנראה בגלל זה לא אומרים לי כלום 🙂

  4. אנונימא הגיב:

    בדיוק היום שאלו אותי שתי שכנות "מה קורה"…
    אחת אמרה "נו, על מה אתם חולמים?"
    והשניה – OUT OF THE KLUM אמרה "את צריכה לעשות עוד ילד".

    נו שויען, כמו שאומרים.

    כתבת שיש לך בן ובת וכנראה שלכן בגלל זה לא אומרים לך כלום,
    אז אני בת 41 או-טו-טו, נראה לי שכולם בטח חושבים שאנחנו עמוק בתוך טיפולי פוריות, ובגלל זה לא מציקים.
    🙂

    • לימור הגיב:

      כשכתבתי את הפוסט היה לי רק את אייל 🙂
      כן, אני חושבת שגם לי הפסיקו להציק בשלב מסוים בגלל 'חשד' לטיפולי פוריות. מתחשבים 🙂

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

גמילה מהנקת לילה | זה מרגיש כמו פרידה ראשונה

מאת : ענבל לוי

25 באפריל 20130 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

  זה מרגיש כמו פרידה ראשונה. נגה בת שנה ושלושה חודשים. זה לילה ראשון בלי הנקת לילה. עוד אפילו לא גמילה מוחלטת מהנקה, למרות שגם זה כבר באופק. אני לא מצליחה להירדם. חרדה מהבכי שעוד יבוא, מהכעס שלה, מתחושות האשמה שלי, מהריבים הפוטנציאלים עם בן זוגי. אבל מעל הכל, מרגישה שאני עומדת בפני הפרידה הראשונה […]

הפסיכולוגית שלי מיהרה להגדיר: "התנפצות האשליה"

מאת : ענת דורון

13 בינואר 20132 תגובות

מתוך אחרי לידה, קושי אחרי לידה

כל כך חיכיתי לו, שנים שאני מדמיינת איך זה יראה, איך זה ירגיש. שנים חיכיתי להריון הזה, מגיל 16 בערך שקעקעתי על עצמי מלאכית בהריון. הריון היה נראה לי כמו שיא הנשיות, שיא הפריון, שיא היופי, הייתי מסתכלת בכמיהה על נשים בהריון, עוד בתור ילדה, ושואלת את אמא: "מתי תורי"?

ההריון הגיע דיי בקלות, אך כמו שהפסיכולוגית שלי מיהרה להגדיר, "התנפצות האשליה" לא איחרה להגיע. מלכתחילה ההריון לווה בבחילות והקאות, סחרחורות, הרגשה כללית רעה, שמירת הריון ולידה טבעית, שלא מבחירה.

יש לי גוף כזה, מוזר. לא נותן שיעזרו לו, נלחם לבד. האפידורל וחומרי הרגעה לא משפיעים עליו, פעמיים מחט ענקית בגב ואין כלום ,לא נרדם…

אמא שלי ילדה בקלות, אז חשבתי שגם אני בטח אלד ככה

מאת : אמא אושרת

19 בנובמבר 20108 תגובות

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

מתחילים לדבר איתי על ניתוח קיסרי.

אני מרגישה בחלום רע. מה לי ולניתוח קיסרי? תראו כמה תחת יש לי! לא יכול להיות שהאגן שלי צר והילד לא עובר!!

כל הזמן דיברו על זה שאני 1.50 מטר והתינוק גדול. אבל לעזאזל מה הקשר הגובה לעצמות האגן??

אני מתחילה לבכות.. לא רוצה ניתוח קיסרי.

מתקשרת למדריכת כלות שלי שתעודד אותי. ולבת דודה של בעלי שעברה קיסרי שתגיד לי שזה לא כזה נורא.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם