3 ימים לפני ניתוח קיסרי

מאת : ilym

11 בפברואר 2011 | 3 תגובות

אז, נכון ! אלפי נשים עושות את זה, ונכון! זה לא סוף העולם...אבל אתה הרי יודע כמה אמא מפחדת ממחטים..ופה, טוב מיותר לספר שזה קצת יותר רציני מבדיקת דם...

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

ילד שלי, ההחלטה להביא אותך לעולם התקבלה אצלנו בשיא הספונטניות, כמו שקיבלנו את כל ההחלטות הגדולות שלנו- תוך כדי פטפוט על הספה…וככה החלטנו שאמא מפסיקה לקחת גלולות ומה שיהיה יהיה…

באותו החודש ידעתי כבר שהמחזור לא יגיע, לא יודעת איך, פשוט ידעתי.

הגיע היום המיוחל ואני ישר אמרתי לאבא שהולכים לקנות בדיקה… אבא צחק על חוסר הסבלנות שלי כרגיל ואמר שיש זמן אבל לא וויתרתי, 4 בדיקות עשינו באותו יום.. רק כדי שלא יהיה שום ספק.

ההריון איתך עבר בצורה נפלאה, היית מאוד עקשן וסירבת לגלות לנו מה המין שלך, אבל אני ידעתי, ידעתי שאתה אתה, ידעתי שאתה הילד שאני כל כך רוצה ומחכה לו ואכן בסקירה השנייה גילינו שצדקתי ולא היו מאושרים מאיתנו (כי בנינו, גם אבא מאוד רצה בן).

רק אתה ואבא יודעים כמה קשה היה לי לעשות את בדיקת הדם הראשונה, כמה פחדתי (מקווה מאוד שלא תירש ממני את הפחדנות), כמה המחט ההיא הייתה הסיוט שלי..אבל הכל הייתי מוכנה לעשות בשבילך ומבדיקה לבדיקה זה הלך ונעשה יותר קל, ואבא כמובן תמיד היה שם איתי להחזיק את היד ולתמוך..

הבדיקות תמיד היו בסדר, גדלת לפי הספרים פחות או יותר ותמיד השתדלת להיות פעיל ומקסים כדי שאמא לא תדאג יותר מדי…הכל הלך על מי מנוחות…

בחודש שמיני שמנו לב כולנו שהבטן הולכת וגדלה מאוד מאוד פתאום, וכך הגיעה לה הערכת המשקל שקצת הפתיעה את הרופא ואותנו- 3.800 הם אמרו, בשבוע 35, אני יודעת שלך זה לא אומר כלום, אבל זה מאוד גדול. הרבה מעבר לממוצע.

הרופא כמובן לא היה מודאג כי הבדיקות סוכר תקינות ואחרי הכל, יש לך גנים כאלה- כולנו בצד שלי מאוד גדולים. מה שכן, הועלה לראשונה נושא הקיסרי.

משם ההערכות רק גדלו עוד ועוד והנושא נסגר סופית- אין לידה רגילה, קיסרי.

אז, נכון ! אלפי נשים עושות את זה, ונכון! זה לא סוף העולם…אבל אתה הרי יודע כמה אמא מפחדת ממחטים..ופה, טוב מיותר לספר שזה קצת יותר רציני מבדיקת דם…כל כך הרבה דמעות הזלתי, כל כך הרבה מחשבות עברו לי בראש, לא הבנתי איך מההריון הכי נפלא ותקין בעולם הגענו למצב שבכלל לא מדברים איתי על לידה רגילה אלא על קיסרי. כל כך כאב לי שהתכוננו ועשינו הכל להיות מוכנים ללידה ובסוף בכלל לא תהיה לנו הזדמנות אפילו לנסות ליישם כל מה שלמדנו.

התחלתי להתחנן בפניך שתפסיק לגדול קצת ושתצא כבר החוצה. התחלתי כל הזמן להתרגז איך קרה פתאום שאתה כזה גדול ולמה אתה כבר לא יוצא. לראשונה בכל ההריון הזה הייתי כל כך מרוכזת בעצמי ושכחתי את העיקר-והעיקר הוא אתה ! הילד שלי!

העיקר הוא שתצא בריא ומדהים אלינו ואם זאת הדרך הכי טובה עבורך אז ככה זה יהיה.

והיום, 3 ימים לפני ניתוח קיסרי, אני יושבת וכותבת את כל זה כדי להרפות מכל הכעסים והפחדים ולהזכיר לעצמי להתמקד בעיקר-להתמקד בך ! באושר שנרגיש כשנזכה להכיר אותך סוף סוף!  ואני מבטיחה לך שאעשה כל שביכולתי להתאושש כמה שיותר מהר כדי שאוכל לטפל בך ולהיות לך לאמא הכי טובה שאפשר! ועד אז,אני יודעת שאבא יהיה שם לעזור לשנינו להתאקלם למצב החדש ויעשה בשביל שנינו הכל ועוד קצת…כי שנינו אוהבים אותך כל כך, כבר מהבטן!

ילד מושלם שלי, אני מבטיחה לעולם לא להאיץ בך ולבקש ממך יותר להפסיק לגדול, בכל תחום בחייך, ומאחלת לך שתמיד תהיה הרבה מעבר לממוצע !

** האמא היקרה כבר ילדה ובחרה לפרסם עכשיו, אחרי הלידה את הדברים שכתבה לפניה.

** לקריאה של סיפורי לידה.

** לקריאה של סיפורי לידה קיסרית.

3 תגובות ל- “3 ימים לפני ניתוח קיסרי”

  1. ענבל הגיב:

    כל כך מובן וכל כך ברור החשש הגדול מהלא נודע…הניתוח הקיסרי
    את פשוט החזרת אותי 12 שנים אחורה,הייתי בדיוק באותו מקום,באותה נקודה והיום אחרי שלושה ניתוחים קיסריים אני יכלה להגיד לך שלכל דבר היתרונות שלו,עצם העובדה שאת באה כמו מלכה ביום מסוים ותוך חצי שעה האוצר שלך,המדהים והמהמם בחוץ זה כבר נחמד,קצת כואב אחר כך אבל אפשר לחיות ושווה כל רגע,מקווה שתחליטי לעבור את החוויה עם אפידורל ולא הרדמה מלאה
    בגלל שכאשר תראי אותו תשכחי מהכל…שיהיה לך המון הצלחה והשד לא כל כך נורא …

  2. תום אלרום הגיב:

    אמא יקרה לעתיד, לא שבא לי לערער אותך אבל התינוק שלי נולד 3.710 בלי קרעים ואף שמעתי על תינוקות גדולים יותר שנולדו לדנית, אולי תנסי? כל לידה שתהיה לך תתאוששי מהר יותר מקיסרי ותוכלי להרים את התינוק שלך….
    לא שאני באה לערער סמכות רפואית אלא להעצים סמכות נשית באהבה ובהצלחה בכל בחירה, אמא של איירי

  3. יקרות, מצטערת, עכשיו מבינה שלא רשמתי ואתקן- האמא כבר ילדה. היא בחרה לפרסם עכשיו את הדברים שהיא כתבה לפני הלידה.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מפחדת מהלידה ? על תפקידו של הפחד בלידה והפיכתו מאויב לחבר

מאת : רות לונה לב

1 במרץ 2011תגובה אחת

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון

רוב הנשים שאני פוגשת מעדיפות שלא לדבר על הפחד לקראת הלידה והאמהות. יש המון חשש שאם הפחדים ידוברו בקול רם, הם יקבלו כוח. בהרבה קורסים להכנה ללידה, הפתרון המוצע להתמודדות עם פחד זה חיזוק הביטחון בתהליך הלידה וחשיבה חיובית. מעט אנשים מסכימים לשהות עם הפחד מבלי לנסות לסלק אותו, להתעלם ממנו או להתעלות מעליו.

לחיות לפי הנורמה

מאת : לימור לוי אוסמי

25 בפברואר 201417 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, מקצועניות מדברות, מתמודדות עם נורמות וציפיות, רגשות אשם אחרי לידה

יש היום נורמה חברתית לגבי איך אישה אמורה להרגיש אחרי לידה. הנורמה הזאת לא נקבעה על ידי מחקרים, אלא על ידי הלך רוח חברתי מסוים, אבל היא עדיין קיימת, נושמת, בועטת ויש לה לגמרי חיים משל עצמה. לנורמה הזאת, שלא ברור לי למה ואיך היא נוצרה, יש השפעה עמוקה על חיינו, בטח השפעה שקולה להתערבות רפואית שלא לצורך בלידה.

סיפור לידה של תמה

מאת : גלית

8 בפברואר 201219 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון

תמה נולדה ביום שלישי, א' טבת, נר שמיני של חנוכה, 27/12/11 בשעה 5:30 לאור בוקר ראשון. היא היתה יפה ושקטה, תינוקת ישנה. לקחתי אותה בזרועתיי עטופה וחיבקתי וליטפתי ונישקתי ודיברתי ואהבתי אותה כל כך. אבל תמה לא זכתה לחיות. היא נולדה כשקשר אמיתי בחבל הטבור שלה, מה שלא איפשר לה לנשום ולקבל אספקת חמצן והיא נולדה ללא רוח חיים.

הכל התחיל ביום שבת 24/12. היום התחיל כרגיל, בצהריים נסעתי להורים לאכול ארוחה משפחתית וכשהגעתי אליהם עדיין הרגשתי תנועות כרגיל לגמרי. אכלנו, פטפטנו, היו המון שיחות על הלידה המתקרבת, איך אני רוצה ומה אני ממש לא רוצה.

בשעה 17:00 נסעתי הביתה וכבר בדרך תהיתי איך זה שלא הרגשתי אותה כבר כמה שעות, הגעתי הביתה והחלטתי לשתות מים וקפה ולראות אם היא זזה, כי זה על פי רוב עזר לה לזוז. זה לא קרה, הנחתי ידיים על הבטן. זה הסימן המוסכם שלנו שאחריו היא תמיד זזה, שולחת לי סימן שהכל בסדר והיא לא זזה. ניגשתי והכנסתי לפה כפית דבש, על אף הסוכרת, ונשכבתי על צד שמאל לא רגועה לגמרי, וזה לא עזר. ניגשתי להתקלח אולי זה יעיר אותה, אכלתי כפית סוכר ושוב נשכבתי על צד שמאל, והיא עדיין לא זזה. קראתי באינטרנט על הפחתה בתנועות עובר, והחלטתי להתקשר למוקד של הכללית, ובו זמנית לכתוב בקומונה. במוקד הפנו אותי מייד לבית חולים, התקשרתי לאמא שלי והיא הגיעה תוך חצי שעה לקחת אותי. מפה התחיל סיפור אחר לגמרי.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם