אמהוּת,  אמהות ועבודה

האמהות של פעם הן לא האמהות של היום

המלה הזו – אמא– עולם ומלואו. מיד מעלה בכל אחת מאיתנו מיליון רגשות שאני מהמרת שאצל רובנו יש זכרונות טובים של מעטפת בטוחה וחמה, של הריח של אמא, של הקול שלה והמבט שלה שאת רוב בני דורי (ילידי שנות ה- 70 המוקדמות).

אמא הייתה שם, ולא היה כל ספק שזהו מקומה, לא הסתכלו עליה כעל כישלון, היא לא ניסתה להתחרות באמהות אחרות ברמת הכנסה, הרכב החדש, הגיזרה או החופשה היוקרתית שהוזמנה לקיץ (שהרי היא באה כדי לכפר על השנה השלמה שאת רובה הילדים עברו בידיהם של זרים).

חברות יקרות, ככל שהתקדמנו בשנים אנחנו יותר ויותר משקרות את עצמינו בכל מיני סיפורים על רצון למצות את עצמינו, לפתח קריירה, להתפתח ולהרגיש שיש בנו מעבר לאמהות, אבל!!!!!!! מה רע בלהיות למס' שנים אמהות וזהו??????? למה לשנות את הטבע? למה לבזבז אנריגה חיונית וזמן על דברים כל כך תפלים במקום להשקיע הכל בהעמדת ילדים מאושרים, עם בטחון עצמי וגב חזק שנתמך על היותנו שם עבורם?

למה היום אני עומדת בדמעות מול הבחירה במעון עבור בני בן החצי שנה ויודעת בתוך תוכי שלא כך זה צריך להיות ובכל זאת מתוך כוח האינרציה של החברה הסובבת אותי והטירוף של חופשות הלידה הקצרות, נאלצת לבחור ולסגור את היום בבכי אל תוך הכרית?

אני מקווה שאנחנו לא עושות טעות יותר מידי גדולה בשינויי הקיצוני הזה בתיפקודי האמהות שלנו, אך לעת עתה מצב הנוער של היום לא מעודד, ולדעתי רוב הבעיה היא הזמן המועט שאנחנו מבלים עם ילדינו מיד עם הוצאתם למעונות ולכל אורך הגדילה וההתבגרות שלהם.

תחשבו על זה.

אמהות נוספות משתפות על חוויותיהן להיות אמהות שעובדות בגידול הילדים:

למה לא מספיק להיות "רק" אמא? / שירה דרוקר

מיומנה של עקרת בית / אלסנדרה בן ישי

רק עוד משימה אחת קטנה ודי / אמא

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

7 Comments

  • לימור לוי אוסמי

    לימור לוי אוסמי

    אמא יקרה,
    תודה שבחרת לשתף בתחושות שלך.
    אני קוראת אותך ושומעת שיש בך עכשיו חלק כזה שמרגיש ויודע בתוך תוכו שלא כך הדברים צריכים להיות, שנכון לו בכלל משהו אחר ממה שהוא מרגיש שמצפים ממנו. אני מאמינה שבכל אחת מאיתנו יש חלק כזה שיודע מה מדויק בשבילו ומה נכון בשבילו ושהדבר הזה משתנה מאחת לאחת.

    זה שיש נשים שמרגישות שעבורן מה שנכון ומדויק זה לחזור לעבודה אחרי חופשת הלידה או באמצעה, לא הופך את זה לשקרי או לנכון ביותר, אלא לבחירה אחת מני רבות. מה שיפה בנו הוא שלכל אחת יש 'נכון' אחר.

    התהליך האישי של כל אחת מאיתנו הוא לראות את הציפיות האלה, הקולות שאנחנו מרגישות שאומרים לנו מה לעשות ואיך נכון לעשות ויחד איתם לבדוק מה נכון לנו, לכל אחת באופן אישי, מה מדויק לנו ומה הדבר שיוביל אותנו לרווחה נפשית ותחושה של 'טוב' בתוך המציאות הקיימת.

    נשמע שיש בך את הקול הזה שיודע מה טוב בשבילו, איך דברים צריכים להיעשות- נסי לבדוק מה הוא היה רוצה, מהם החלקים שמתנגדים לו ואיך אפשר ליצור מציאות שתכיל את כולם ביחד בצורה טובה יותר.

  • Avatar

    תום אלרום

    אמא לבן 8 חודשים שעובדת מהבית – זו אני. באמת לא מצאתי לו מעון, אבל אני ובן זוגי התפשרנו על מטפל (הוא מעדיף אנרגיה גברית, של צחוקים ושיגועים, ופחות פוצי מוצי נשי), אישית אני יכולה לתאר לך את ההקלה הגדולה שאני חשה, שאני מחוץ לבית עובדת בבית קפה, 5 שעות תמימות שאני אמנם עובדת אבל לא חייבת להיות בכוננות מתמדת. אפשר להרגע קצת, לשתות קפה (עם הבן קשה לי לעשות את זה כי הוא צורח בדציבלים שיכולים לשבור כוסות אם במקרה הוא לא מקבל משהו שהוא רצה), לאסוף את המחשבות שלי, להיות קצת ברצף עם העבודה שלי שאני נהנית ממנה..
    אישית חוץ מעם הילד שלי, מעולם לא חשבתי שאהנה לעבוד עם ילדים. אז כי זה הבן שלי יש בזה הרבה כיף ואהבה, אבל זה כולל גם כל מני דברים שאני פחות מתחברת אליהם. מי חשב שאני אהפוך לתיאטרון מהלך יחד עם קרקס, בעוד שאני בכלל בן אדם מופנם ושקט? אז כן, זה כיף – אבל עבורי זה מתיש. כשאני רואה אותו עכשיו חצי יום, יש לי סופר אנרגיות לכל שטות ומשובה… אני קמה אליו ב6 ועד 11 אני איתו, ושוב מ17 עד לשינה. את יכולה למצוא פשרה שמתאימה עבורך.. לא חייבת מעון של 7-16 כל יום בשבוע.. הרי מבחינה כלכלית זה כמו לעבוד חצי משרה כמעט…
    זה מעניין לפני הלידה, חשבתי שרק בא לי להיות אמא לכמה זמן, אמנם המציאות הכלכלית לא מאפשרת, אבל בתוך תוכי, הייתי מתחרפנת להיות רק אמא. הרבה אנרגיות או זמן לעצמי לא היו לי, ומאיפה הייתי מביאה את האנרגיות הדרושות להפוך ילד לבעל ביטחון ושמח, כשלי עצמי אין את זה…
    גם אם נראה שאין לך ברירה, לפעמים המחשבה יכולה להפתח מכיוונים יצירתיים ולמצוא פתרונות שמתיישבים יותר טוב עם המהות העמוקה שלך…

    אמא של איירי

  • Avatar

    איילה

    זו כן טעות גדולה אבל זו לא טעות שאנחנו עושות. זו טעות שהחברה שלנו עושה ואנחנו קורבנות שלה גם. למה משפחה לא יכולה לחיות על משכורת אחת – ואני לא שוביניסטית – האידאל הוא לדעתי חלוקה של המשרה המלאה ל-2 חצאי משרות לאמא ולאבא וחלוקה בימים כך שתמיד הילדים ביחוד בשנתם הראשונה נשאר עם אחד מהדמויות החשובות בחייו.
    הטעות שאנחנו עושים היא שה attachment בין ההורה לילד מתרופף ואנחנו יוצרים דור peer-oriented. וזה צרה אחת גדולה שההשלכות שלה מתבטאות כ-7-10 שנים אחר כך..
    הספר hold on to your kids מסביר טוב ממני
    http://www.amazon.com/Hold-Your-Kids-Parents-Matter/dp/037550821X

    • לימור לוי אוסמי

      לימור לוי אוסמי

      כתבתי תגובה ארוכה ונמחק לי.. אנסה שוב.

      אני מרגישה שלא נכון לי ולא מתאים לי לדבר בנושא של בחירות משפחתיות במושגים של 'טעות' 'כישלון' או 'אידיאל'.

      לא לכולם מתאים לעבוד חצי משרה ולהיות רוב היום עם הילדים, לא לכולם מתאים לא לעבוד בכלל, לא לכולם מתאים לעבוד משרה מלאה. בעיניי, אף אחד מהמצבים האלה הוא לא 'אידיאלי' או 'טעות גמורה'.

      הייתי רוצה שיהיה יותר חופש בחירה לכל משפחה לבחור את המודל המשפחתי שמתאים לה.

      אני לא חושבת שהקשר הם הילדים מתרופף בגלל סיבה כזו או אחרת, אלא חלק ממכלול גדול הרבה יותר ומה שנכון למשפחה מסוימת יכול ממש שלא להתאים לאחרת.

      כמובן שלא קראת את הספר, אבל מההקדמה שלו נראה לי שזה לא משהו שאני יכולה להתחבר אליו. באופן אישי, לא אוהבת את הספרים האלה שמרגישים לי כמו ספרי הפחדה שיודעים את האמת לגבי איך נכון להתנהג ומה צריך לעשות כדי שלילדים שלנו יהיה טוב (ושוכחים באמצע את ההורים גם בדרך כלל) ועושים לנו נו-נו-נו עם האצבע.

  • Avatar

    מלאכי דולה

    אני דווקא מסכימה עם לימור, לכל משפחה הנכון שלה, ומה שמתאים לה.
    לי למשל, לפני כ-7 שנים שנועם נולדה, אין מצב שהייתי מוכנה להישאר בבית, זה היה נראה לי כמו עונש. והיום, בהריון 3, בטוחה שלא ארצה לחזור לעבוד כ"כ מהר, אולי השנים, אולי הבשלות, אולי המסע העצמי שעברתי כאמא…
    אבל אני לא חושבת שזה מה שמתאים לכל האימהות. אני בהחלט חושבת שיש אימהות שיש להן קריירה מרשימה והן כ"כ גאות בה, ודווקא זה, מה שעושה אותן אימהות נפלאות, כי כשהן עם הילדים, הן מרגישות טוב ונותנות את כל כולן, גם אם זה רק לכמה שעות ביום.
    כן חושבת שצריכה להיות לנו יותר זכות בחירה, לא כמו בשנות ה-70 , כשהיה ברור שאבא יוצא לעבודה, ואמא נשארת עם הילדים, והיו המון אימהות מתוסכלות, רק שאז לא ממש דיברו על זה.
    פשוט לבחור, מי שרוצה, שתוכל להאריך חופשת לידה, ומי שלא, שתחזור לעבוד. רק שנכון להרגע עם השגעון והתחרות של מכונית, חופשה פעמיים בשנה, מחשב לכל ילד, וכו'… אישה שלא חוזרת לעבוד, הברירה היא ממש לרדת ברמת חיים, וחבל.

  • Avatar

    אמא בנשמה

    מסכימה כל כך, הלוואי שיהיה לי הכוח לשנות… לפחות אצלי, וגם במה שאשדר לילדי על חשיבות ההורות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ