הלידה הציבה בפני הזוגיות שלנו אתגר משמעותי

מאת :

29 במרץ 2011 | 7 תגובות

המציאות הבלתי מאוזנת שמה אותנו על מסלול התנגשות..... מי חשב שרגע השיא של הולדת ביתנו הבכורה, יציב בפני הזוגיות שלנו אתגר כה משמעותי

מתוך אחרי לידה, זוגיות אחרי לידה

חדר הלידה נשאר מאחור, ערמות המתנות סודרו מזמן בארון ושקשוקי הסכינים והמזלגות מהמסיבה גוועו לבלי שוב. עכשיו צריך לשוב לשיגרה, אבל לאיזו שיגרה?? הרי הכל השתנה, כבר לא שבים לבית בו חי זוג את חייו בין עבודה לבית לחברים, המציאות השתנתה לבלי הכר, יש צורך לתכנן ולתכנן.

מצד אחד, בת הזוג נשארת בבית, חייה נקטעים באחת: העבודה, המשימות, החברים לקפטריה- כל אלו נשארים מעבר למסך הברזל. חייה נעים בין הנקה להנקה, בין ביקור בטיפת חלב להחלפת חיתולים, מדי פעם קוטעת את השגרה ביקור בבית קפה כזה או אחר. אך בכל מקרה, מציאות חייה השתנתה לבלי הכר, עבורה הילדה החדשה מהווה מציאות יום יומית, קיומית.

מהצד השני, אני ניצב, עם כל הרצון הטוב, חיי חוזרים עד מהרה למסלולם. משימות מהעבודה, לו"ז עמוס הבית והטיפול בפעוטה שזה עתה נולדה הופך עבורי לעוד משימה בלו"ז. אין בעיה- מקלחים, משכיבים לישון והנה יום חדש מגיע.

שני אנשים עם רצונות סותרים, פוגשים זה את זה לאחר יום עמוס

עד כאן שלב האשליה, שום דבר לא שב לקדמותו. אני יוצא לעבודה, בדרך כלל לאחר לילה בו ישנתי לא רע (אשתי משתדלת שלא להעיר אותי), עובר מסלול חתחתים שבדרך כלל מזכיר לי מכונת כביסה על מצב סחיטה ושב הביתה לאחר עשר שעות (כולל זמן הנסיעות).

את פניי מקבל בית עמוס בפריטים הפזורים בכל המרחב, ריח של פליטת תינוקות וחיתולים. אין זמן להתאוששות, אשתי העייפה חיכתה לרגע הזה כל היום, להניח את הפעוטה בידי ולקבל כמה דקות של שקט שאינן מלוות בגרגורים. אני, לעומת זאת, מת לקצת שקט, למישהו שיקשיב לי וישמע את כל קורותיי, למנת מזון הגונה ואולי אף לכוס קפה שחור ולקוביית שוקולד בצידה.

שני אנשים עם רצונות סותרים, פוגשים זה את זה לאחר יום עמוס בחוויות ולילות מעוטי שינה. אתם יכולים להבין לבד, שהמפגש איננו אידילי. הקשיים האובייקטיבים של כל אחד מאיתנו והבכי הטורדני המלווה את הסיטואציה הפך את השיבה הביתה לחוויה לא פשוטה.

המציאות הבלתי מאוזנת שמה אותנו על מסלול התנגשות

לפתע, מאי של יציבות, הפך הבית למעמסה של מטלות נוספות. הרגשתי כאילו אני עובד שתי משרות, ללא רגע של מנוחה. הרגשתי כה עמוס עד כדי כך שלא הצלחתי לצאת מעצמי ולהבין את הקשיים אל מולם ניצבת אשתי. היא מצידה הייתה כמהה להבנה שעל אף שהיא הייתה בבית כל היום, חייה לא היו סוגים בשושנים.

המציאות הבלתי מאוזנת שמה אותנו על מסלול התנגשות….. מי חשב שרגע השיא של הולדת ביתנו הבכורה, יציב בפני הזוגיות שלנו אתגר כה משמעותי. הרכבות המשיכו לדהור זו אל מול זו, נהגי הקטר משכו בצופרים בכל כוחם, זיעה קרה כיסתה את גופם. האם ההתנגשות הינה בלתי נמנעת? האם נוכל לרדת מהרכבת? האם גורלנו נחרץ?

התחלנו להעלות מספר פתרונות

הבנו שאנו במסלול של התרסקות וששיחות עומק כדאי לא לנהל לאחר שהשכבנו את הילדה לישון בשתיים בלילה. תפסנו את עצמנו את בידיים הסתכלנו על המציאות בזום אאוט והתחלנו למפות את הקשיים. והעלנו מספר פתרונות אותם אני רוצה לחלוק עימכם:

1. פנאי– שני בני הזוג צריכים פנאי, זו איננה מילה גסה לומר שכל אחד צריך זמן לעצמו ואין הכוונה למקלחות ושירותים. הפנאי הוא האפשרות שלנו לקחת נשימה עמוקה ולעצור את המולת החיים. לכל אחד יש את הפנאי שלו, יש מי שאוהב לרוץ, אחרים אוהבים ללכת לפילאטיס ויש סתם רבצנים מול הטלוויזיה. לכולם יש דבר אחד במשותף – הם צריכים זמן אישי.

2. מסגרת זמן קבועה– מידי שבוע קובעים מתי בן הזוג חוזר הביתה וכן נערכים לגבי המקלחות, הטיפול בטיפת חלב, הקניות ומטלות הבית. הידיעה חוסכת תסכול רב. התכנון חייב אותי לצאת מהעבודה ולהבין שיש גבולות ומסגרות.

לפתע התחלתי לעבוד ימים בני שמונה ותשע שעות, איכות החיים שלי השתפרה פלאים. בימים עמוסים במיוחד התחלתי לעבוד מפוצל ופעמים אף עבדתי מהבית. בכל מקרה הבנתי שיש צורך למצוא איזונים בין הבית לעבודה.

3. זמן איכות זוגי כל מי שעוסק בתינוקות מדבר על טקסים שעוזרים לתינוק להסתגל לעולם. גם ההורים זקוקים לטקסים. שתיית קפה משותפת, תוכנית אהובה שרואים יחדיו. כל אלו מסייעים ביצירת מקטעים השוברים את שגרת הטיפול.

4. הבנה כל קשר בין חופשת לידה לחופש הינה מקרית בהחלט. האישה לא מתפננת בבית, היא עובדת קשה בטיפול והסתגלות לעולם ההורות. לכן יש לשנות את השיח בו אחד מבני הזוג עובד והשני כביכול מתפנן. ברגע שמשנים את הפרספקטיבה חלק ניכר מהמירמור נעלם.

5. טיים אאוט– הגעתי הביתה, אני לוקח חצי שעה של מנוחה, אוכל משהו שותה ורק אז נכנס לעבודה. תתפלאו אבל גבר שבע הוא הרבה יותר רגוע. דברים לא נופלים לו מהידיים ויש לו כוח לעשות מקלחות. חוץ מזה, הטיים אאוט יוצר את החציצה הכל כך הכרחית בין מצב הצבירה של העבודה למצב הצבירה הביתי.

6. חבר לצרה– כולם צריכים ונטילציה, לפעמים המציאות הזוגית איננה מאפשרת לכל אחד מבני הזוג לפרוק את כל אשר על ליבו. אנשים וורבלים כמוני  צריכים במה וכשהאורות כבים והם אינם מקבלים את הבימה לה הם רגילים, מתחילה להתגבש בהם מרירות. ממש כמו אמן שמסע ההופעות שלו בוטל לאחר חודשים של הכנות.

כמו כל אמן טוב, גם אני יצאתי לחפש לי קהלים חדשים. הופתעתי לגלות כמה אמנים מתוסכלים כמוני זרוקים בצידי הדרכים, עד מהרה הפכנו לקבוצת תמיכה משומנת. גברים שרוצים לפרוק, להתמרמר , לצחוק על המצב ובסוף לשוב ולהחליף חיתול עם קקי.

מסלול ההתנגשות איננו בלתי נמנע, ניתן להסיט את הרכבות למסלולים מקבילים ולהמשיך ביחד אל עבר האופק, הכל שאלה של התכוונות. נסיעה נעימה.

** לכל הפוסטים של 'אבא בתול' 

עוד כתיבה בנושא:

מה הצד של האבא בתוך המשבר הזה?/ רות שלו

זוגיות: מדריך למשתמש/ תום אלרום

גם אבא נולד/ מור אסאל

להיות אבא- עזר כנגדה או שותף מלא בהורות? / רותי שלו

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

7 תגובות ל- “הלידה הציבה בפני הזוגיות שלנו אתגר משמעותי”

  1. מאוד מרגש לקרוא את התובנות וההתבוננות שלך על המצב. נדיר שאנחנו מאפשרים לעצמנו את ההפסקה היזומה הזאת שעשיתם ומתבוננים על הצד מהצד ולא רק נמצאים בתוכו, או שוקעים בתוכו..

    כל זוג יכול למצוא תובנות ופתרונות שונים ואני מניחה שגם את הדברים שאתם מצאתם היום, תמצאו כפחות רלוונטיים עוד שבוע או עוד חודש, אבל זה לא באמת משנה.

    יצרתם דיאלוג, קשר, אמפתיה והבנה אחד למצבו של השניה בתוך כל הכאוס של האחרי הלידה וזה נפלא ונהדר. תזכרו לשמור על זה ! זה מה שמאפשר 'לעבור את זה'- לראות את השני, להיות קשובים אחד לשני, לבטא את הקושי, להיות ברורים בצרכים שלכם ולא לחכות שהשני יבין לבד, יחד עם הבנה ואמונה שאתם בתקופת הסתגלות שתעבור.

  2. תמר קלר הגיב:

    כתיבה יפה שמזמינה בהחלט לעוד ועוד קריאה על ההמשך.
    הבאת שישה ייסודות קלים ליישום ומולצים מאוד
    תביא את זה ל"קבוצת התמיכה " שלכם. הפצת הבשורה הזו יכולה לעזור משמעותית
    לזוגות נוספים.

  3. מיכל עגני הגיב:

    תודה לימור ששלחת לי קישור לזה. אכן מעניין מאד.
    אבא בתול – אוהבת את הכתיבה שלך את התובנות והמסרים החשובים שאתה מביא, מתוך ההתחברות הכנה לעצמך ולתחושותיך.
    הרבה גברים שמגיעים לקבוצות של האבות (אבהות מהלב)מגיעים מתוך המקום הזה – של הצורך במשהו בזוגיות שהולך לאיבוד – חשוב מאד להשכיל ולמצוא את הדרכים ליצור את הקשר הזוגי החדש שמתהווה אחר הצטרפותו של ילד לתא המשפחתי. זה קורה אגב, גם בהצטרפות של הילד השני, השלישי והרביעי (את החמישי עדיין לא ניסינו…).
    אהבתי את כל הנקודות שציינת. לגבי הטיים אאוט – כל זוג צריך לבדוק בפני עצמו מתי הטיים אאוט מתאים. יש אמהות שאבא בבית חצי שעה מתעכב על אוכל (במיוחד כשיש יותר מילד אחד) זה כבד עליהן, ואז כדאי לעשות עצירה בדרך או לקחת את הטיים אאוט חצי שעה אחרי שהגעת והאמא כבר יכולה לנשום חזרה לתוך ההוויה של הילדודס.
    תודה לך על הכתיבה הכנה והמלמדת.

  4. דנית קפון הגיב:

    חבל על הזמן, הגבר המודרני. זה נראה כאילו אישה כתבה את זה. אולי תעביר סדנאות לבעלים אחרים…? שיהיה בהצלחה וכאמא פעם שלישית אומר כי בסוף מסתגלים למצב החדש ולומדים לתפקד יחד ולחוד. אם הזוגיות חזקה ולא מוותרים עליה מתגברים על הכל ויוצאים מההתמודדות מחוזקים וקרובים עוד יותר. שיהיה בכיף!

  5. נעה גביש הגיב:

    כל הכבוד לכם על היכולת להגיע להבנות רגע לפני ההתפוצצות.
    כמובן אתה כותב בצורה כזו שפשוט תענוג לקרוא, גם אם העניין כאוב או קשה..עדיין אני מוצאת עצמי מחוייכת.

    כמו גנית…נראה לי נכון שתביא את התובנות שלך לקבוצת התמיגה שיצרת לך :)…וגם סתם לאבות טריים שמזדמן לך להכיר.
    הפתרונות שהיגעתם אליהם מצויינים…אבל כל זוג צריך להגיע אל הפתרונות המתאימים לו…לתובנות שהגעתם הרבה יותר קשה להגיע.

  6. אבא בתול הגיב:

    תודה רבה לכולן על התגובות המפרגנות, אני מקווה שהדברים שכתבתי יחלחלו. משיחות שערכתי עם הורים טריים אני מרגיש שמבנה המשפחה החדש המעודד שיוויוניות בטיפול בילדים לא הספיק עדיין לכונן מערכת תמיכה לשני בני הזוג. השיח הפתוח שאנו מנהלים באתר מהווה ניסיון נובף לפתוח בשיח כיוונים חדשים שיתנו הן לגברים והן לנשים כלים להתמודדות עם הורות בחברה שמדברת שיוויון ומצקצקת פטריאכליות.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

נשארתי לבד | אחרי לידה

מאת :

25 באפריל 20133 תגובות

מתוך אחרי לידה, חברות ובדידות, עזרה ודאגה לעצמנו

אני כועסת. על המדינה, על מקום העבודה שלו. איך מפקירים אותי ככה לבד אחרי לידה ? בלי החצי השני שלי?

הוא עצוב. הוא כל כך היה שם בלידה ואחריה. מאוד רוצה להיות חלק מהתהליך הזה שאנחנו עוברים יחד מאז הלידה. תהליך שנקטע כך, באחת, כשהוא חוזר לעבוד.

בבת אחת חיי היומיום שלנו נפרדים. מעכשיו כל אחד יחיה את החיים שלו.

נצטרך גם לפנות מקום להחלפת חוויות ורשמים. אחרת איך נוכל לקרוא לעצמנו "ביחד" בכלל?

'גלי פרצה לחיינו' – סיפור לידה מהירה

13 בדצמבר 20113 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

בחמישה לשש בבוקר בדיוק בשנייה אני פותחת את דלת האוטו, אני מרגישה שהגוף שלי מושך אותי למטה, מה?? לא!! אין מצב שאני צריכה ללחוץ רק לפני פחות משעה התחילו הצירים! דרור רוצה להזמין אמבולנס, אני מסרבת בתוקף ומתיישבת באסרטיביות באוטו. מתחילים לנסוע לכיוון אסף רופא בדרך יש לי צירים כואבים סוחפים מבלבלים לוחצים דוחפים ואז שקט של כמה שניות (יותר מאוחר דרור יעיד שבכמה שניות האלה נרדמתי) בכל ציר אחד כזה אני צועקת באוטו ודרור אומר לי "מאמי לא ללחוץ! מאמי לא ללחוץ! אנחנו כבר בבי"ח" ובדרך עובר כמה רמזורים אדומים (מתנ"ע – אני פונה ללב שלכם!  )

מגיעים למיון יולדות בשעה שש ועשרה. המיון ריק חשוך עוד ציר תופס אותי בפתח המיון, המיילדת איריס שהייתה במשמרת (יותר נכון סוף משמרת), באה אליי ולוקחת אותי לחדר ארבע במיון עצמו בדרך אני מספיקה לראות זוג בחדר הצמוד האישה מחוברת למוניטור ומסתכלת עליי בפחד (זוכרים איך אני התכווצתי בשבוע 25?)

שמונה לידות. הרגשתי שאני חייבת לשמוח.

מאת :

30 ביולי 20118 תגובות

מתוך הריון

לידה ראשונה: גיל 24
אחרי שהתחתנו, הגעתי לבית החולים עם צירים כל שלוש דקות. ידעתי שאני צריכה לשמוח. ידעתי שהגוף שלי בריא ומגיב נכון. לא יכולתי לנשום. הרגשתי שדוחפים לי את הראש מתחת למים, הרגשתי שאני מנסה לעלות ולנשום אוויר, אבל משהו מחזיק לי את הראש במים ולא נותן לי. בחדר לידה קבלו את פניי במין אדישות של שגרה. הכאב שלי היה חד, אבל המסר שקבלתי והבנתי היה: מה את מתלוננת? הרי באת ללדת, זה כאב טוב.

שיתפתי פעולה, עשיתי כל מה שביקשו.

רק כשהאחות המיילדת דרשה ממני להניח את הרגליים באַרכּוֹפים, התנגדתי בתוקף, הרגשתי שככה אני לא מסוגלת לדחוף. היא 'ויתרה' לי בתנאי שאשתף פעולה, אחרת תכריח אותי לשים את הרגליים למעלה…

ההחלטות לא היו שלי. אני רק עשיתי את מה שאמרו לי לעשות.

שירה צבי'ה תח' נולדה.