לידה,  לידת בית

לידת בית: איך החלטתי ללדת בבית ?

אני בחודש השמיני להריון. ההיריון שלי היה חוויה נפלאה מההתחלה. למזלי לא פגשתי את תופעות הלוואי המציקות שלפעמים מלוות את התהליך. מההתחלה הייתי בריאה, מאושרת, אכלתי טוב, וידעתי, כמעט מהרגע הראשון שאני רוצה ללדת בבית.

הכל התחיל בשיטוט שגרתי בחנות הספרים, לפעמים כשאני צריכה להעביר כמה רגעים אני נכנסת, מעיינת קצת בספרים שנראים לי מעניינים, ככה אני – חננה! כשהסתובבתי באזור ספרי החינוך, הריון ולידה, חייך אליי ספר גדול ויפה, עם תמונה מדהימה על הכריכה, הספר "ללדת בבית" של המיילדת אילנה שמש. דפדפתי בו קצת ומייד החלטתי – אני קונה!! בעלי (הטרי מאוד) בטח נבהל קצת…

כחודש לאחר מכן גיליתי שאני בהריון. אני מתלבטת אם לקרוא לזה מתוכנן. לא נזהרנו, ידענו שזה יכול לקרות, והפעם היינו מוכנים לכל תוצאה שלא תהיה. במהלך תקופת הרווקות שלי היו לי לצערי רגעים של לחץ והיסטריה מהשאלה "ומה אם אני בהריון". זה אף פעם לא נתפס אצלי כדבר חיובי, מן הסתם, זה לא היה הזמן הנכון ולא הסטאטוס הנכון… וההרגשה הנפלאה שהרגשתי כשגיליתי שאני בהריון הוכיחה לי שעכשיו זה הזמן הנכון. לא פחדתי, לא הרגשתי שאולי אני מפסידה משהו, לא נכנסתי לחרדות ממה יהיה… פשוט שמחתי. זה הרגיש נכון.

למה התחברתי לגישה הטבעית של לידות הבית ?

והספר של אילנה שמש, שכבר הספקתי לקרוא ולהתאהב בו, ולשתף גם את בעלי ואת אחותי היקרה, היה שם איתי מההתחלה.

תמיד הייתי מאוד עצמאית במחשבותיי, כמעט כל החלטה שקיבלתי בחיים התקבלה אחרי מחקר מעמיק, בדיקות, קריאה מרובה, שקילת כל האפשרויות. מן הסתם כך פעלתי גם בנוגע להריון.

קראתי את הספר של אילנה שמש פעמים רבות, התחברתי אל כל מילה ומילה, רכשתי גם את "לידה פעילה" וחרשתי אותו לאורכו ולרוחבו, והתחוור לי לאט לאט שזוהי הדרך שבה אני בוחרת.

אני תוהה עד היום למה בדיוק התחברתי בגישה הטבעית הזו של לידות בית? אף פעם לא הייתי בחורה "טבעית", אבל תמיד האמנתי שאני חזקה, ובשנה שלקראת החתונה וההריון התחזקתי עוד יותר, הגעתי לרמות חדשות של אמונה בעצמי, של חשיבה חיובית, הגעתי להשלמה עם מי שאני ואהבתי את עצמי. אולי לראשונה בחיי הייתי מאושרת.

הרעיון של "לעשות את זה בדרך שלי", ללדת לפי בחירה ולא באופן פסיבי, לעבור את החוויה הזאת של לידה באופן אבסולוטי, מבלי לברוח מהכאב שאולי צפוי לי, מבלי לברוח מרמות הרגש והאינטנסיביות של החוויה, עם האנשים שאני בוחרת שיהיו איתי, ללא הגבלת כמות ואיכות, במקום הנוח והמוכר לי ביותר. הכול נראה לי כאפשרות הטבעית ביותר עבורי, כהמשך הטבעי לכל מה שעשיתי עד כה בחיי.

המסע ללידת בית מתחיל

למזלי הגדול, בעלי הבין מההתחלה, ועוזר לי להבין עד היום, למה בחרתי לעשות את זה כך. גם לדעתו זה "מתאים לי", מסתדר עם מי שאני. ואני כל כך יודעת (גם בזכות זה) שהוא האדם הנכון בשבילי, זה שמבין אותי לחלוטין, יודע מי אני, מה טוב בשבילי.

גם אחותי, שבעקבות ההתרגשות וההתלהבות מכל נושא ההריון והלידה החליטה להעשיר את ידיעותיה והתחילה ללמוד להיות דולה ומדריכת הכנה ללידה, תמכה מאוד ועודדה. גם לדעתה לידת בית טבעית נתפסת כדבר נפלא וכדרך הנכונה, והיא מחזקת אותי בתהליך.

"המאבק" הראשון היה עם אמא. אמא שלי ילדה אותי ואת אחותי אחריי ללא משככי כאבים, והיא מספרת על כאבים נוראיים… בלידת אחותי הקטנה כבר המציאו את האפידורל, והיא זכתה ליהנות מהזריקה הנפלאה, אשר הפכה את הלידה השלישית שלה ללידה ללא כאבים, נוחה באופן משמעותי משתי הלידות הקודמות.

מתוך רצון אימהי טבעי "שלא יכאב לילדים שלי", היא לא הצליחה להבין למה אני רוצה לידה טבעית. איך יכול להיות שאני בוחרת בכאב כשאפשר בלי?

החלטתי לעבור מינימום של בדיקות בהריון

בנוסף, היא כעסה ונמלאה פחדים כשהבינה שיש בדיקות שלא רציתי לעבור. החלטתי לא לעבור בדיקות אולטרא סאונד מעבר למינימום ההכרחי למעקב הריון תקין. אני ובעלי ערכנו בדיקות גנטיות, עברתי אולטרא סאונד בשבוע 6 להריון (מוקדם מדי כדי להבחין בדופק, בדיעבד הייתי דוחה את זה קצת, אבל כל כך רציתי לראות ולדעת שזה זה!!), עשיתי בדיקות דם ושתן, ולא רציתי לעבור בדיקת שקיפות עורפית. למדתי וקראתי והבנתי שהתוצאות של הבדיקה גם ככה לא חד משמעיות, שסתם עלולות לגרום לחרדות מיותרות ולבדיקות המשך עוד יותר מיותרות.

התחלתי ללכת לאחות מעקב הריון אחת לחודש, לבדיקות שגרתיות (משקל, שתן, לחץ דם). בשבוע 14 ניגשתי בפעם הראשונה לרופא, כדי לבדוק שיש מספיק מים, שיש דופק, שהכול תקין. רציתי גם שבעלי יראה את הבדיקה, כי בראשונה הוא לא היה, וגם לא היה כל כך מה לראות… וכמובן שאחותי, הדולה שלי בהתלמדות, הגיעה איתנו.

כשהכול נמצא תקין, נעלמו גם החששות הקטנים שהיו, ומשם העניינים התקדמו על מי מנוחות (חוץ מויכוחים שגרתיים עם אמא, שבכל פעם שגילתה שהגיע הזמן לעשות עוד בדיקה, התחילה להלחיץ) – "מה עם סקירה מוקדמת?" אמא, אין צורך, זה סתם מכונת כסף הסקירות האלה, אני אעשה אחת כדי לוודא שהכול בסדר וזה מספיק. במדינות מערביות אחרות לא עושים 2 סקירות… זה סתם טירוף לדעתי…

בשבוע 19, אחרי סקירת מערכות ובדיקת חלבון עוברי, כשהכול הסתבר כתקין, וגילינו סוף סוף שמדובר בבת, אמא נרגעה, ובידיעה שההיריון תקין הגיע הזמן להמשיך אל הצעד הבא – מיילדת בית.

** שירה דרוקר, נשואה בת 29 מחיפה, בהריון ראשון ומרגש, מתכננת ללדת בבית.
** לבלוג של שירה דרוקר ולפוסטים נוספים על לידה טבעית

3 Comments

  • Avatar

    בטי גורן

    שירה,

    כבוגרת שתי לידות בית, מחזקת אותך בבחירתך. הסיפור שלך מאוד מזכיר לי את תחילת המסע שלי. ההתמודדות מול ההורים והחברה בנושא היא חלק מהמסע הלא פשוט הזה לעבר בחירה לא קונבנציונאלית.

    נשמע שאת מאוד מדויקת עם עצמך ומאוד מחוברת לעצמך. מאחלת לך את הלידה שאת מאחלת לעצמך 🙂 עם הטיפ של שמירה על גמישות מחשבתית כשהדברים הופכים לא צפויים, וכל לידה טומנת בחובה הפתעה…

    המשך הריון קל ומשעמם ושתהיה לידה מקסימה!

    בטי

  • Avatar

    אילנה ניצן

    שירה
    ריגשת אותי.
    ממש ממש.
    הפתיחות, הכנות, הבטחון בהרגשה, שזה נכון לך.

    מחזיקה לך אצבעות,
    ושיהיה המון טוב.
    אילנה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× לפרטים על ליווי רגשי בהורות