לידת בית: אם משהו משתבש בלידה, אין את מי לתבוע

מאת : שירה דרוקר

31 במרץ 2011 | 8 תגובות

משרד הבריאות, אשר מחייב שהמיילדת תהיה מבוטחת על מנת שתתאפשר לידת בית חוקית, משאיר את המיילדות והיולדות להתמודד עם העניין הזה בכוחות עצמן

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

בפגישה השנייה שלי עם המיילדת, היא הגישה לי כמה מסמכים וטפסים. הטופס הראשון הוא טופס הסכמה ללידת בית, שעליו חותמים ההורים, ומאשרים שהם מסכימים ללידת בית, על כל המשתמע מכך. טופס נוסף הוא טופס שבו מצהירים ההורים שהם מודעים לכך שלמיילדת שלהם אין ביטוח רשלנות רפואית, ולכן במקרה שמשהו ישתבש בלידה – לא ניתן יהיה לתבוע אותה.

כשמשהו משתבש בלידת בית, אין את מי לתבוע

מכיוון שהלידה תתרחש בבית, לא ניתן לתבוע את אף אחד. אין בית חולים או רופא שניתן להפנות אליו אצבע מאשימה, וזה אומר שהורים שמתכננים ללדת בבית לוקחים על עצמם אחריות מאוד גדולה ומוחלטת בעצם לגורל התינוק… קצת מלחיץ. לא נראה לי שהייתי חותמת על טופס כזה בכל הקשר אחר בעולם.

הטופס הזה קצת גרם לי לחשוב – האם אני באמת באמת בטוחה שהכל יהיה בסדר? האם אני סומכת על עצמי ועל הטבע במאה אחוז? כמובן שגם בעלי שאל את עצמו את השאלות האלה. הגענו למסקנה שלצערנו הרב, זה חלק אינטגראלי מהעניין, ואם אנחנו רוצים ללכת על לידת בית, אי אפשר לתת לזה להפריע לנו.

המעצבן הוא, שלמיילדות בית אין ביטוח כי אין חברת ביטוח בישראל שמוכנה לבטח אותן. למה? כי לטענת חברות הביטוח, לידת בית הרבה יותר מסוכנת מלידה בבית חולים (הלו! חברות הביטוח! אתן לא קוראות מחקרים שמראים אחרת?!). פשוט אין כזאת פוליסה.

משרד הבריאות הכריז שלידת בית היא אקט חוקי, אך לא ווידא שהמערכות ייתמכו בו

משרד הבריאות, אשר מחייב שהמיילדת תהיה מבוטחת על מנת שתתאפשר לידת בית חוקית, משאיר את המיילדות והיולדות להתמודד עם העניין הזה בכוחות עצמן, ואכן לפני כמה שנים התארגנו כל מיילדות הבית בישראל ורכשו לעצמן ביטוח אצל איזושהי חברה לא ידועה ולא מוכרת ברוסיה, אשר הסכימה לבטחן… אבל אחרי תקופה קצרה הבינו שאין לזה באמת כיסוי, זה לא אמין וחבל על הכסף…

פניתי למשרד הבריאות בעניין הזה ואני עדיין ממתינה לתגובה. מעצבן אותי שמשרד הבריאות הכריז בשנת 2008 שלידת בית היא אקט חוקי, אבל מעבר לזה לא דאג ולא ווידא שכל המערכות שאמורות לתמוך באקט הזה אכן ייערכו בהתאם. כך יוצא שכאילו מותר לי לבחור מבין כל האפשרויות, כשבעצם יש המון שיקולים בריאותיים, ביטוחיים וכלכליים שמפריעים לי לבחור באמת.

פגיעה בחופש העיסוק של המיילדות

אני חושבת שיש נשים רבות שהיו רוצות ללדת בבית, אבל השיקול הכלכלי הכריע אותן. זה לא פשוט להוציא כל כך הרבה כסף על לידה, ובנוסף לא לקבל מענק… אולי אם היינו זכאיות למענק, זה היה נראה הגיוני יותר כלכלית ליותר מ- 500 נשים שעושות כרגע את הבחירה הזאת בשנה בישראל.

ואולי אם היינו מקבלות החזר על הוצאות הלידה מהביטוח הלאומי (המקביל לדמי האשפוז שבית החולים מקבל על כל יולדת) – זה בכלל היה הופך את העניין לפשוט יותר.

כל הנושא הזה של הביטוח, הוא פגיעה בחופש העיסוק של המיילדות, כי הן מפסידות הזדמנויות בגלל זה. אני בטוחה שנשים רבות חוששות מעניין הזה של הביטוח, וגם זה מפריע להן לעשות את הבחירה האמיתית שהיו עושות אם הנושא לא היה עולה.

פגיעה בחופש שלנו ללדת כפי שאנחנו רוצות

אבל הפגיעה החמורה יותר היא באוטונומיה של הנשים היולדות. כי אנחנו לא באמת יכולות לבחור בחירה חופשית מבין כל מאפשרויות החוקיות העומדות בפנינו (חברה דמוקרטית, זוכרים?). אנחנו נאלצות לבחור באפשרויות אחרות, פחות מועדפות עבורנו, כי אין לנו כסף, או כי אין למיילדת ביטוח, או כי זה סתם יותר מאתגר מבחינה פרוצדוראלית…

אז בוחרים ללדת בבית חולים, כי אין באמת אופציה אחרת שנראית הגיונית, בכפוף לכל ההפרעות. אבל אני רוצה לחזק ולעודד נשים ששוקלות ללדת בבית, לא להיכנע. ללכת עד הסוף עם הבחירה האמיתי והטבעית שבחרתם מהלב, מהגוף, מהטבע…

אני מאוד כעוסה, ומוצאת את עצמי עצבנית ברמות אחרות בכל פעם שאני מקבלת עוד איזה תשובה סתומה מעוד איזה משרד ממשלתי… בכל פעם שאני קוראת שוב את פסקי הדין… בכל פעם שעוברת אצלי המחשבה "אולי בכל זאת נלך לבית חולים אחרי הלידה?" וחושבת שוב על תינוקת בת פחות מ- 24 שעות, קטנה ועטופה, שנאלצת להיכנס לסלקל במכונית הרועשת, במקום להתכרבל במיטה החמה עם שני הורים חדשים ונרגשים, לעשות את דרכה לבית החולים, שם היא תפגוש במסדרונות חיידקים רבים ושונים, חולים ורופאים זרים, אורות חזקים, קולות שאין לנו שליטה עליהם, טיפולים רפואיים שונים, ובקיצור – כל מה שרציתי להימנע ממנו כשהחלטתי ללדת בבית.

אני בספק גדול אם זה שווה את המענק לידה (למרות שאני ממש לא שוחה בכסף), ועוד יותר מעצבן אותי, שכשאני אקבל את ה- 1600 ₪ המסכנים שאמורים לכסות על ההוצאות שנגרמות מתינוק חדש (תזכירו לי כמה עולה עגלה?), בית החולים יקבל מענק אשפוז של 9000 ₪. על מה? על כלום!!

אוף!!!!!!!!!!

בא לי לגור בארץ אחרת… ארץ שבה כשאומרים שמותר לעשות משהו אז באמת מותר.

 

** שירה דרוקר, נשואה בת 29 מחיפה, בהריון ראשון ומרגש, מתכננת ללדת בבית.

** לבלוג של שירה דרוקר ולפוסטים נוספים על לידה טבעית.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

8 תגובות ל- “לידת בית: אם משהו משתבש בלידה, אין את מי לתבוע”

  1. רעות רסלר הגיב:

    היי שירה,
    בהחלט מעצבן המצב כאן.
    תכנסי לפורום לידה פעילה וביתית בתפוז אני חושבת שבעבר ראיתי שם ניסיון להתאגד ולנסות לשנות.
    אני לא יודעת מה תחליטי לעשות אחרי הלידה אבל אני יכולה לשער שאני הייתי מוותרת על הכסף של המענק (גם אני לא שוחה, להפך) ונשארת עם הקטן בבית. זו הסיבה העיקרית שאני רוצה לידת בבית בפעם הבאה- כדי לחסוך מעצמי ומהתינוק שלי את "החוויה הנהדרת" של שהיה בבית חולים, הטרטור הזה, הכניסה לרכב עם תינוק שרק נולד. הייתי משלמת 1600 ש"ח כדי לא לעשות זאת בימיו הראשונים בעולם.

    • שירה דרוקר הגיב:

      אני לא מתכוונת להתייצב בבית החולים לאחר הלידה, אני מתכוונת להזמין רופא לביתי על מנת שיערוך את כל הבדיקות הנדרשות, יוודא שהכל בסדר. הכסף, על אף שאין לזלזל בסכומים כאלה, בייחוד לאור ההוצאות הגדולות הכרוכות בלידת בית, הוא הדבר האחרון שמעניין אותי כשמדובר בטרטור וסיכון כה גדול עבורי, עבור התינוקת, עבור בעלי… אנחנו מעדיפים להישאר בשלוותנו בבית…

  2. לימור הגיב:

    משהו לא ברור לי…

    את כותבת: "וזה אומר שהורים שמתכננים ללדת בבית לוקחים על עצמם אחריות מאוד גדולה ומוחלטת בעצם לגורל התינוק…"
    כאילו שעצם העובדה שאתם בוחרים בלידת בית היא לא אחריות מאד גדולה ומוחלטת לגורל התינוק…
    מה שירגום לזה שזו לא אחריות כזו גדולה זה הביטוח של המילדת?
    האם המילדת תעשה את עבודתה טוב יותר כשיש לה ביטוח…? שזה אומר כשהיא תדע שאפשר לתבוע אותה?

    אני לא אומרת כלום בעד או נגד על לידות בית, אני גם לא אומרת שזה בסדר שאין מי שיבטח את המיילדות, אני רק אומרת שאחריות מוחלטת על גורל התינוק קיימת מעצם הבחירה בלידה בית, כי מה לעשות, הסיכונים בלידת בית גדולים יותר, הסיכון שאם חס וחלילה יקרה משהו, לא יהיה לתינוק או לאם טיפול כנדרש , הכוונה, גדולים יותר כשמדובר בלידת בית.

    אני מאחלת לך לידה טובה ומעצימה.

    • שירה דרוקר הגיב:

      בעלי היקר אמר לי בהקשר זה :"ואם יהיה לנו את מי להאשים – זה ישנה משהו?" ואז הבנתי שלא… אין לי בעיה באופן אישי עם העובדה שאין או יש ביטוח, אני סומכת על המיילדת שלי במאה אחוז שהיא יודעת מה היא עושה, שהאינטרסים שלה הם לגמרי לטובתי ולטובת התינוקת, שאין שום אינטרסים אחרים, פרוצדוראליים, מנהלתיים, כלכליים, שישפיעו עליה בזמן הלידה, אני גם סומכת על עצמי ועל מלוויי בלידה, ויודעת שלקיחת אחריות היא חלק מעניין ההריון והלידה.
      אני שמחה על כך שאני בוחרת לקחת את האחריות ולא להתנער ממנה. אחרי הכל, זהו רק צעד ראשון באחריות שלנו על גורל ילדינו, בכל המובנים… בהמשך נצטרך להתמודד עם סוגיות רפואיות, חינוכיות, התנהגותיות ועוד…
      ועוד דבר – קשה לי עם האמירה שלך ש"מה לעשות, הסיכונים בלידת בית גדולים יותר" כי זה פשוט כבר הוכח כלא נכון…

  3. ורד לב הגיב:

    שירה מאחר ואת באנרגיה הזו של הדברים, אולי פנייה לתכנית כמו "יהיה בסדר" בגל"צ תוכל לקדם את הדברים ולהניע אותם.
    מסכימה איתך שזה אבסורד שיש גיבוי חוקי, אולם אין סממנים של זה בפועל.
    בתור מישהי שילדה 3 פעמים בבית (בהנאה רבה), יכולה לומר לך שאנחנו פשוט ויתרנו על עניין האשפוז, המענק וכו'.
    אחרי הלידה הראשונה עוד היו לי אנרגיות לסוע, אבל ביום שאחרי כבר ממש לא רציתי לצאת מהקן הנעים והרך של הבית. בשביל כסף? לא תודה!

    וחוצמזה, מאד נהנית לקרוא אותך ואת תאור המסע שלך.
    שתהיה לידה טובה ומעצימה (את כבר צריכה ללדת בקרוב, לא?)

  4. רונית הגיב:

    " לוקחים על עצמם אחריות מאוד גדולה ומוחלטת בעצם לגורל התינוק"
    מהרגע שנכנסים להריון לוקחים אחריות מוחלטת לגורל התינוק. כל בחירה, כל בדיקה, כל לידה (בבית חולים או בבית, קיסרי מתוכנן או טבעי) היא אחריות מוחלטת לגורל התינוק.
    ההבדל הוא שבלידה בבית חולים יש את מי להאשים אם חס וחלילה היתה בעיה ויש מי שישלם. מנגד הדבר מוביל לרפואה מתגוננת בבתי חולים בגלל החשש מתביעות (עדין לא תבעו בית חולים בגלל ניתוח קיסרי מיותר…)

  5. בגלל שהלידה כבר ממש מתקרבת,
    אולי תנסי,
    להניח בצד כעת את הכעס על כל מיני גופים.
    אולי כידי כעת להתרכז רק בחיובי.
    בלידה שמתקרבת, בתינוקת שעוד מעט תפגשי, בחייך שעומדים להשתנות,
    ובאמא הטובה שבטוח תהיי.
    למאבקים במשרד הבריאות ושותפיו יהיה זמן, בבוא היום.
    יש כמה ארגוני נשים, שאולי ישמחו לקבל אותך , ולשתף איתך פעולה
    אבל……….
    האם עכשיו זה הזמן ?

  6. שירה דרוקר הגיב:

    אילנה היקרה,
    אני עושה את כל מה שאני עושה לא מתוך כעס, מתוך רצון לשנות,ומשתדלת מאוד וגם מצליחה לא לתת לזה להשפיע על מצב רוחי המרומם יותר מדי, בסה"כ אני שמחה ומאושרת, ומתרכזת בהריון ובתהליכים שאני עוברת. ה"מאבקים" שאני מספרת עליהם כאן כבר קרו די מזמן, ועכשיו כשאני כבר בחודש התשיעי אני מתרכזת אך ורק בעצמי ובלידה הקרובה, ולא בכל המסביב… אני מקווה שאמשיך להתעסק בכל הצדדים המשפטיים והבירוקרטיים, כי אני מרגישה שמצאתי סוף סוף נושא קרוב ללבי שמתחשק לי ללכת איתו עד הסוף, מרגישה שכל חיי חיפשתי את הדבר הזה, שירגש אותי ויהיה משמעותי בשבילי עד כדי כך שארצה לעסוק בו ו"להילחם" בשבילו, אבל יש זמן לכל דבר, ואני רק בהתחלה…
    בהמשך ודאי אצור קשר עם גופים שונים, ואנסה ללמוד מהי הדרך הנכונה ביותר להמשיך בה כדי לשנות את המצב הקיים.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

כשמשהו קורא – משהו קורה

מאת : מיכל

17 ביולי 20115 תגובות

מתוך הריון

רק על עצמי לספר ידעתי. פעם לא ידעתי, ממש לא. חשבתי שאני יודעת. הרבה מילים היו לי, המון. הגיון, רציונל, טיעונים, לוגיקה. נחרצות – המון מזה. הרי חייתי, וחייתי טוב. ילדתי ילדה, עבדתי. זוגיות יציבה ונהדרת וחזקה, בית. חברות טובות, שהתברכתי בהן.

ואובדן אחד. אובדן אחד בלתי אפשרי. אובדן אחד שסירבתי להכיר בו.

בהתחלה זה היה קטן. רק להחזיק מעמד, כל יום קצת. לא לבכות, שלא יראו. להיות חזקה, כי אם לא אני, לא יהיה מישהו אחר. לארגן, לסדר, לדאוג. הרבה לדאוג. לרפד לכולם את הכל, גם אם הם לא צריכים את זה באמת. ממש בקטנה, הדברים שאנחנו עושות כמעט יום יום, על אוטומט.

אישה יולדת: מוּבלת, פסיבית, נחדרת- מסע אישי ללידה "טבעית" – חלק 9

מאת : לימור לוי אוסמי

16 בדצמבר 201018 תגובות

מתוך לידה טבעית- מסע אישי, סיפורי לידה

אני מבינה את הרצון ללדת ללא משככי כאבים כגל פמיניסטי שהתחיל מתוך איזה רצון לבעוט ולהתנגד למדיקליזציה של הלידה, להחזיר את הכוח לאישה, להסתכל על האישה כאדם ולא כאובייקט, להתייחס אל הלידה כאל לידה ולא כאל תהליך של חדירה גברית פטריאכלית אל הגוף של האישה, שלא מרצונה האישי.

נשים שביקשו ללדת ללא משככי כאבים ,רצו קודם כל לאפשר לגופן ללדת כמו שהוא רוצה ומרגיש ורצו שהצוות הרפואי יתחיל להסתכל וגם להביט באישה, בגופה, בנפשה, ברצונותיה, בצרכיה, בנשמתה. נשים שרצו להפסיק להתייחס אל האישה כאל חפץ ואל גופה ככלי שרת בידי הצוות הרפואי.

כנס גניקולוגיה ללא נוכחות נשים. הסוף ?

מאת : לימור לוי אוסמי

8 בינואר 20128 תגובות

מתוך קוראות לשינוי

שבוע שעבר נודע לי כי עומד להתקיים ב 11.01.2012 (יום ד' הקרוב) כנס גניקולוגיה והלכה מטעם מכון פוע"ה ושנשים אינן רשאיות להרצות בו מטעמי 'צניעות'.
ההסבר שלהם לבחירה זו ניתן בדף הפייסבוק שלהם בלשון זו: "…כידוע המכון עוסק בנושאים שהצנעה יפה להם וכן משרת את כל החוגים בארץ ובעולם , על כן המכון לקח על עצמו להתאים את שרותיו לכל החוגים ועל כן נשים לא מופיעות בפני גברים בכנס. זאת ועוד מאחר ומדובר בנושאים שהצנעה יפה להם לא יתכן שנשים ידברו על כך בפני גברים…"