לידה,  לידת בית

לידת בית: מי תהיה מיילדת הבית שלי ?

 הצעד הזה, של להרים את הטלפון ולהתקשר למיילדות בית שעובדות באזור בו אני גרה, כביכול כל כך פשוט, אבל לקח לי זמן לעשות אותו. הרגשתי שזה הצעד שאין ממנו דרך חזרה, ושברגע שאני מרימה את הטלפון וקובעת פגישה, זה סופי.

לא יודעת אם להגיד שהתלבטתי בשלב הזה. ידעתי שאני רוצה ללדת בבית עוד מההתחלה… אבל פתאום זה הפך לממשי. בכלל, אחרי הסקירה, ואחרי שגיליתי שזו בת (למרות שבלילות חלמתי על בן) כל העניין הזה של הריון ולידה הפך לממשי, הבטן התחילה לגדול, אנשים התחילו לשאול, קניתי בגדי הריון. זה באמת קורה.

אז התחלתי בלשלוף את השמות ומספרי הטלפון של מיילדות שעובדות באזור הצפון, כתבתי הכול יפה ומסודר במחברת שלי, ועברו כשבועיים עד לרגע שבו החלטתי להתקשר. 3 שמות היו ברשימה, והתקשרתי למיילדת הראשונה. היא ענתה אבל סיפרה שהיא בדרך לפגישה ושאלה אם אוכל להתקשר מאוחר יותר. האדרנלין כבר זרם בגוף, אז התקשרתי לשנייה. שוחחנו, שאלתי, היא ענתה, קבענו פגישה. זה היה כל כך פשוט… התלבטתי אם להתקשר לשתיים האחרות והחלטתי שאין צורך.

ידעתי מי יהיה איתי בלידת הבית שלי: בעלי, אחותי ואמא

אנחנו ניפגש עם המיילדת, ורק במקרה שנרגיש שהיא לא מתאימה, נמשיך הלאה. לא מצאתי טעם בלהיפגש עם כולן, בעיקר כי ידעתי שאוכל להתחבר בקלות לכל אישה שעובדת במקצוע המדהים הזה, ובין היתר, כי פגישת ההיכרות היא בעלות של 200 שקלים, אשר ינוכו מהסכום המשולם עבור הלידה כולה, במידה והתהליך ימשיך.

בשלב הזה כבר ידעתי מי ילווה אותי בלידה. בעלי, אשר למרות החששות (הוא מאוד הגיוני ופרקטי) זרם איתי לחלוטין בכל הקשור לרעיון ללדת בבית (לפעמים הייתי תופסת אותו מספר בגאווה לאנשים שאנחנו מתכננים ללדת בבית ולבי נמלא אושר…), אחותי, הדולה היקרה שלי, שהיא גם חברתי הטובה ביותר, ואמא שלי, שהיה לי ברור מאז ומתמיד שצריכה ללוות אותי בלידה, איפה ואיך שלא תהיה (בדיעבד גיליתי שהמון נשים מוותרות על נוכחות אמא בלידה, אולי בגלל מערכות יחסים מלחיצות ואולי בגלל שמסכימים להביא לביה"ח רק מלווה אחד…). אבל רציתי שאמא תהיה בעניין.

הדבר הראשון שעשיתי כשראיתי שקיימת אצלה התנגדות היה לתת לה את הספר של אילנה שמש. לצערי היא לא קראה אותו אז, היו לה כל מיני תירוצים, ואני קצת התאכזבתי (בשקט) ולקחתי את הספר בחזרה (קראתי אותו רק מיליון פעם, ורציתי עוד).

לידת הבית הטבעית שבה בחרתי היא המשימה שלי בלבד

לפגישה הראשונה עם המיילדת הגענו כל הגדוד. הפתענו אותה קצת, אבל אני שמחה שכך היה. בטלפון היא נשמעה לי קצת שקטה מדי, לא מספיק נוכחת, וחששתי שהיא אולי לא האישה החזקה שדמיינתי שמיילדת צריכה להיות. בפגישה היא הפתיעה אותי לטובה כשנתנה את ה"אני מאמין" שלה, ידעה להשיב לשאלות של אמא ושל אחותי (זאת שיודעת לשאול) ונתפסה בעיניי כמאוד מקצועית, רגועה, שלווה. היום אני יודעת שזה בדיוק מה שחיפשתי.

בהתחלה חששתי מחוסר הדומיננטיות שלה, פחדתי שתהיה פסיבית מדיי, אבל ככל שעובר הזמן אני מבינה שהלידה הטבעית שבה בחרתי, היא המשימה שלי. שלי בלבד, ולא של אף מיילדת או דולה או כל אדם אחר שתומך ומלווה. אני צריכה להיות הדומיננטית, השולטת, הקובעת, המנהלת את העניינים, גם אם לא באופן ברור ומפורש. הציפייה למיילדת שתוביל את התהליך בעצמה היא לא ציפייה שמשתלבת בתכנית הזו. המיילדת הבינה את זה, ולי לקח קצת זמן להבין את זה, ולהרגיש ביטחון בבחירה שלי.

הרגשתי טוב בסוף הפגישה. כולנו התרגשנו מהתקדמות התהליך, הרגשתי שההתנגדות של אמא הולכת ופוחתת, היה חשוב לי שהיא תפגוש את המיילדת כדי שתבין שמה שבחרתי לעשות הוא לא איזשהו מעשה קיצוני וחסר אחריות, אלא מעשה מבוסס, שיש אנשי מקצוע מאחוריו, שקורה גם אצל אחרים, שאני לא הראשונה שבוחרת ללדת בבית, ושיש נשים רבות שעושות את זה ומגדלות ילדים בריאים. ובדרך הביתה בעלי ואני החלטנו שנראה לנו שזה זה. הרגשתי שזה "צעד קטן לאדם…"

** שירה דרוקר, נשואה בת 29 מחיפה, בהריון ראשון ומרגש, מתכננת ללדת בבית.

** לבלוג של שירה דרוקר ולפוסטים נוספים בנושא לידה טבעית.

5 Comments

  • Avatar

    אורי אפשטיין

    שירה יקרה,
    מאחלת לך הרבה בהצלחה-זכיתי וילדתי 2 ילדים בלידות בית וזו מתנה אדירה להם ולעצמך,
    האמיני בכוחותייך ותעברי מסע לתוך הכאב והחוצה ממנו לרגעי הלידה שאין להם מילים.

  • Avatar

    מיכל איתם עמרני

    הי שירה

    מטערת על האחור בתגובה, אני מקווה שתראי אותה – למרות שאת כבר לפני הלידה (או שכבר ילדת?) ואני רק עכשיו קוראת את הפוסט הזה.

    מבקשת להגיב בעניין שיתוף האם בחדר לידה. דבר ראשון וחשוב מכל – מותר 2 מלווים בחדר לידה ולא רק אחד. זה מאד חשוב לי להגיד, כי זה מטעה את הציבור הקורא. זה לפי החוק ובתי החולים ממלאים אחר החוק הזה. הם לא כ"כ אוהבים כשיש תחלופה של המלווים (כשנכנסים ויוצאים מחדר הלידה חברה – אמא – דולה – בעל), אבל הם מרשים 2 מלווים, ולא שואלים על כך שאלות כלל (לפעמים מסתכלים עלי לחצי שניה ואומרים "את הדולה, נכון?).
    ודבר נוסף על שיתוף האם בלידה. מערכת יחסים אם-בת זה דבר סבוך הרבה פעמים, כמובן. אבל אני מוצאת שהנוכחות של האם בחדר הלידה לפעמים גורמת ללחץ, מהסיבה הפשוטה שכשלבת שלה כואב – האם רוצה "להציל" את ביתה. היא כמובן לא יכולה להציל אותה – כי לידה היא דבר טבעי – ויש לתת לה לזרום עד כמה שניתן. האם מתחילה להלחץ – מהכאב, ומהאנחות של הבת – וגורם מלחיץ בחדר הלידה, הוא כמובן לא חיובי בהרבה מובנים.

    מקווה שאם עדיין לא ילדת – שתהיה לך לידה מעצימה

    מיכל איתם עמרני
    דולה, מלווה ומדריכת הורי תאומים, יועצת שינה
    מרכז אם-פטיה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ