על פרשת הדולה: "ריסקו לבן אדם את החיים"

מאת : לימור לוי אוסמי

18 במרץ 2011 | 5 תגובות

"...כלום לא קרה. התיק נסגר. טוב שבמקרים האלה עושים גם מעקב אחרי שריסקו לו את החיים.. לעשות קצת סדר..."

מתוך דולה, הריון

אני חוזרת היום בבוקר הביתה, אחרי שהבאתי את איילי לגן (התחפש לדן קוסו, מבקוגן :)…), אני במכונית, מקשיבה לתכנית "מחשבות בע"מ של איתן ליפשיץ ומשה שלונסקי בגל"צ. דקה לפני סיום התכנית, מחליטים השניים לומר שני משפטים מהירים על 'פרשת הדולה' (דקה 52'): "..היתה מהומת אלוהים בתקשורת, במשטרה, כלום לא קרה. התיק נסגר. טוב שבמקרים האלה עושים גם מעקב אחרי שריסקו לו את החיים.. לעשות קצת סדר…"

נשמתי נעתקה.

כבר יומיים, מאז שפורסמה החלטת הפרקליטות לסגור את התיק, אני מתהלכת בתחושה לא נעימה של 'שששקקטט'. איזה ש-ק-ט. התיק נסגר ו-כ-ל-ו-ם. אפילו בפורום 'הריון ולידה בתפוז', שם פוצצה הפרשייה, היה שקט יחסית. הודעות כיסוי תקשורתיות קצרות המודיעות על סגירת התיק ו-זהו. תחושה שזה 'עוד אחד'- עוד פרשה, עוד תלונה, עוד מעשה של צדק או  אי צדק, עוד משהו. ובאמת, במציאות שאנו חיות, למה יש בי ציפייה שדברים יהיו אחרת?

אולי גם מנקרת בי הידיעה איך הפכה 'עוד' תאונת דרכים ו'עוד' סגירת תיק לפרשייה מסעירה תקשורתית, אחרי שיעל גרינשפן, אחותה של שחר, כתבה מכתב מסעיר בפייסבוק על המחדל שהיה שם. אולי גם מנקרת בי התחושה והידיעה שאני לא זאת שתעשה סערה תקשורתית.

ובכל זאת, חשה כאב עצום על כך שהתיק נסגר ולא יכולה להתייחס אל זה כ'עוד' משהו.

20 נשים התלוננו, 40 עדויות נגבו ועדיין "אין מספיק ראיות". באיזו מדינה אני חיה שבה עדויות של כל כך הרבה נשים אינן ראיות מספיקות? באיזו מדינה אני חיה שבה צריך תקנון מפורש שקובע מה תפקיד הדולה/המעסה ולא מובן מאליו שיש דברים שלא עושים בגופה של אישה, אלא אם הוכשרת לכך במפורש ? באיזו מדינה אני חיה שבה בודקים אם היתה או לא היתה כוונה מינית במעשה, כאילו שמשנה מה הייתה הכוונה מאחורי 'בדיקת טחורים', 'עיסוי שדיים' ועיסוי פרינאום לאישה הרה מצד הדולה שלה, זו שתומכת בה.

במכתב מדובֶר משרד המשפטים שקיבלתי כתבו לי: "בחינת חומרי החקירה שנאספו בגין תלונות שהוגשו כנגד מיכאל הופמן הביאה למסקנה כי קיימים קשיים מהותיים בהוכחה שהחשוד השיג במרמה את הסכמת המתלוננות למעשיו, וכן כי ביצע בהן מעשים מתוך כוונה מינית.

החשוד טען כי מעשיו נעשו במסגרת טיפול מקובל, לו הוכשר בקורסים שונים שבהם למד. טענותיו אלו נתמכו בעדויות שונות שנאספו במהלך החקירה."

אני באמת לא מבינה:

קיימים קשיים מהותיים שהחשוד השיג במרמה את הסכמת המתלוננות למעשיו? המעשים נעשו במסגרת טיפול מקובל, לו הוכשר בקורסים שונים שבהם למד ?

באמת? מה הקושי המהותי? האם בהגדרת התפקיד של דולה או מעסה בהריון, כפי שנלמד באחד מבתי הספר בארץ רשום שמותר לעשות את הדברים הללו ?? באמת, יש לו הכשרה לבדוק טחורים ??

לפי דובר הפרקליטות, אני מבינה שזה בעצם חוקי, לגיטימי ואפילו נלמד בקורסים שונים בארץ שמותר למלווה בהריון לעסות את הפרינאום בזמן ההריון, לעסות את השדיים בהריון ולבדוק את הטחורים, גם כשאתה לא פרוקטולוג. אשמח אם נציג אחד מבתי הספר המלמד את הדברים הללו יבוא ויוכיח שהוא אכן מלמד את הדברים הללו, על מנת שאוכל להירגע ולהבין האם אכן יש סיבה לקיום הפרקטיקות הפולשניות האלו בידי מלווה הריון/לידה.

והכי מטריד אותי- שזה לא מעניין אף אחד ושגברים חשובים כשלונסקי וליפשיץ, שהדס שטייף, כתבת המשטרה של תחנתם היא זו שפוצצה את הפרשה ועשתה את 'מהומת אלוהים', כדברם, סביב הפרשה, דואגים דווקא לגבר המסכן שריסקו לו את החיים, כי 'כלום לא קרה'.

את קולן של הנשים שחדרו לגופן במסווה מקצועית לא שומעים. אני אפילו עדיין לא שומעת (יש בי עוד תקווה שזה יקרה..) את דוברת המרכזים לתקיפה מינית או ארגונים פמיניסטיים למיניהם.

מה אגיד, מאחלת לנו שנשמור על עצמנו ועל הבנות שלנו, שנקשיב לגוף שלנו שמאותת לנו כשמשהו לא נראה לנו ושלעולם לעולם לא נפחד להשמיע את הקול שלנו. אין כמו הקול שלנו.

חג שמח יקרות !

 

** מתי עיסוי נשים בהריון הופך להטרדה מינית ?

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

5 תגובות ל- “על פרשת הדולה: "ריסקו לבן אדם את החיים"”

  1. הדס שטייף הגיב:

    צר לי על דבריהם של שלונסקי וליפשיץ. זכותם, ואנחנו נלחם. הם הרי לא יודעים כלום.
    דברים משתנים עם נלחמים.
    וזה מה שנעשה, כולל גיוס של חבר כנסת לטובת העיניין.
    יקירה.
    הם מדברים אנחנו עושות.
    קדימה לארגן את הנשים, מונזיז הרים. לפחות למען האחרות.
    הדס

  2. נורית הגיב:

    כמה נכונים דבריך וכמה זה מייאש…

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אמא טובה דיה…

מאת : עלמה

19 באוקטובר 20122 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?

"אמא טובה דיה"- ויניקוט טבע את המשפט הזה. כלומר, מה שמספיק לתינוק בשביל לצמוח ולהתפתח באופן תקין, הוא אמא טובה מספיק, כלומר אמא לא מושלמת, אך כזאת שתדאג לצרכים הפיזיולוגים והנפשיים של ילדה ותדע גם לעשות ולבצע אותם במינון. הוא הכיר בכך שאמא לא יכולה לספק לתינוק את כל צרכיו. לא "לחנוק" יותר מידי, לתת לתינוק לצמוח מתוך התסכול, מתוך הקושי ולא להיענות לכל צרכיו באופן מידי.

אך במציאות היומיומית האמיתית, זאת שאנחנו קמים אליה כל בוקר, זה לא תמיד ככה.

רגשות האשם בתור אמא מציפים אותי, איפה האמא המושלמת שכל כך רציתי להיות?

אני נחשבת למובטלת ומסכנה בגלל שהחלטתי לעשות משהו טוב לעצמי?

מאת : אמא של מיקה ודניאלה

20 בספטמבר 20115 תגובות

מתוך אמהות בחינוך ביתי, לכל אמא, מתמודדות עם הסביבה

לפני 3 וחצי חודשים ילדתי את בתי השנייה מיקה. כל ההריון והלידה שלה היו בעצם תיקון לכל מה שעברתי עם דניאלה. הכל הלך כל כך חלק והיא כזו ילדה טובה ושקטה שבאמת הפעם הגעתי להחלטה ואחרי 15 שנה התפטרתי ממקום העבודה. החלטתי שהפעם אני רוצה לגדל את הילדה שלי, לראות אותה צומחת , לראות את ההיפוך הראשון שלה, את השן הראשונה שמתחילה לבצבץ, את המילה הראשונה ואת הצעד הראשון. לא רציתי שוב לחוות את הגדילה שלה מיד שנייה, שהיא אמא שלי אבל עדיין היא לא אני.

לא רוצה לגדל את ילדיי על גבורה

מאת : סשה חזנוב

14 באפריל 2013תגובה אחת

מתוך לכל אמא, מלחמה וימי אבל לאומיים, קוראות לשינוי

יום הזיכרון. לא רוצה לגדל את ילדיי על גבורה

לא רוצה לגדל את ילדיי על גבורה. רוצה שפשוט יהיו. הם. גיבורים או לא. חזקים או חלשים. מה שבא להם. לא רוצה את ההקשר הזה בראש שלהם – מדים וכבוד. חיילים ושאיפות. בעיקר כי זה בולשיט. וכי החיים זה מעבר לזה. הם אמנם לא מנותקים מזה, אבל בחשבון הסופי הם הרבה יותר. גם אם אנחנו שטופי מוח לפעמים עד כי נראה שאי אפשר אחרת כאן.