פינת ייעוץ: איך להתמודד עם המחשבות השליליות והפחדים שמלווים אותנו באמהוּת?

מאת : אמא אנונימית שואלת את פינת הייעוץ

10 במרץ 2011 | 2 תגובות

כיצד מתמודדים עם המחשבות השליליות, עם הפחד שמשתלט ולעיתים מסיט אותך מהדרך הנכונה שאת כה רוצה ללכת בה?

מתוך אחרי לידה, מקצועניות מדברות, פחדים וחרדות אחרי לידה

 שאלה מאמא אנונימית: רציתי להתייעץ בעניין המחשבות הטורדניות, הפחד והחששות שמלווים אותנו מרגע הידיעה שאת בהיריון ובעצם – כל החיים, סביב הילדים והמשפחה. כיצד מתמודדים עם המחשבות השליליות, עם הפחד שמשתלט ולעיתים מסיט אותך מהדרך הנכונה שאת כה רוצה ללכת בה?

נשות מקצוע מתחום הליווי, צמיחה, תמיכה, פסיכותרפיה, פרחי באך, אימון והומיאופטיה בחרו לענות לשאלתך החשובה. תודה שפנית אלינו.

** למעוניינות לשלוח שאלה, לחצו כאן. למעוניינות לקרוא בהרחבה על פינת הייעוץ ונשות המקצוע, לחצו כאן.

 

ליווי ותמיכה אחרי לידה

מיכל גרי, דולה לאחר לידה במרכז-יקרה, אני שמחה על שאלתך, משום שהיא חושפת נושא מאוד קשה, והוא החרדות והחששות שמלווים אותנו בטיפול בילדים ובהתמודדות עם הדאגה לשלום המשפחה שלנו. החששות הללו הם חלק מהחיים שלנו ואנחנו לא יכולות להתעלם מהם, כי הם פשוט שם ואין לנו אפשרות להעלים אותם לחלוטין. אבל אנחנו צריכות לפתח מנגנונים שיעזרו לנו לטפל בפחדים האלה, שנדע שהם שם, לא מזיקים ובעיקר מאפשרים לנו להמשיך בשגרת חיינו.

המנגנונים הללו אישיים לכל אישה, אבל עצם העובדה שאת מדברת על הקושי, את כבר בדרך הנכונה, כי איתרת את הבעיה וכעת את רוצה לטפל בה. נסי לפתח אמצעי התמודדות עם הפחד, תכלי לעשות זאת בעצמך, בשיחה עם חברה או עם איש/אשת מקצוע. במידה ואת מרגישה שבכל זאת הפחד משתלט ומקשה עליך בתפקוד היומיומי וכפי שכתבת "מסיט אותך מהדרך הנכונה", אז יש חשיבות גדולה להתייעצות עם איש מקצוע. מאחלת לך הורות מאושרת וכמה שיותר "נטולת דאגות". מיכל

לפניות אישיות למיכל: 050-7231229, אתר .

ליווי צמיחה

רות לונה לב- מלווה תהליכי שינוי וצמיחה, מתמחה בהריון, לידה והורות בפרדס חנהמחשבות טורדניות, פחד, קושי וכאב הם חלק בלתי נפרד מחייה של כל אמא (ושל כל אדם).  קודם כל, אני רוצה לברך אותך על האומץ שלך לאומר  אותם כאן. זהו צעד ראשון וחשוב, דרכו  את שוברת את מעגל ההשתקה שנמשך כבר דורות  בתוך החברה שאנחנו חיות בה. ההשתקה הזאת גובה מחיר כבד. הלוואי שעוד ועוד אמהות היו פותחות את השיח הזה ביניהן, מדברות בקול רם את מה שמצוי מתחת לפני השטח, מדברות על הקושי, על הכעס והזעם, על התסכול באמהות, בזוגיות.

בניסיון להיות גם וגם וגם- גם אמא, גם אישה, גם במשפחה, גם עצמאית. כשאנחנו משתיקות את הקולות האלה, יחד איתם גם האהבה והקְרבה מושתקות. התוצאה של כך היא הרבה תסכול, זעם, ריחוק ואשמה.אני ממליצה לך בכל ליבי לעשות עוד צעד, לעשות מעשה של אהבה כלפייך וכלפי ילדייך ולהמשיך לבטא את הקולות האלה עד הסוף, מבלי לחסוך דבר. ההמלצה שלי היא לעשות זאת במרחב מרפא, ביחד עם עוד אדם שיקשיב ויהיה איתך מבלי לשפוט אותך, מבלי לייצר עוד אשמה והאשמה. בכל מקום בלב בו שוכנת אשמה, אין אהבה.  ולגבי "הדרך הנכונה", אין כזאת. כל החלוקה הזאת לטוב ורע, נכון ולא נכון, שלילי וחיובי קשורה להרבה שיפוט ולא קשורה לאהבה. לכל אחד דרך אחרת וגם היא משתנה ללא סוף אם מסכימים לוותר על רעיונות ולא מסכימים לוותר על בני אדם.

השאלה היא מה את מבקשת? מה חשוב לך? מה כואב לך? מה משמח אותך? אין על כך תשובה אחת או דרך נכונה אחת.  יש הסכמה אמיצה לראות מה באמת מתקיים בחייך ולקחת אחריות על כך ובמידת הצורך לבקש עזרה. עזרה היא דבר נפלא שפותח פתח לשינוי. בברכה, רות

לפניות אישיות לרות– 054-5339509, אתר

פסיכותרפיה

שירלי סלע וינטר- פסיכותרפיסטית עובדת סוציאלית קלינית בחיפה תודה על פנייתך. בתרבות המערבית, בה הידע נגיש לכולם והדרמות מעסיקות את התקשורת, נוצרות בתוכנו דרכי חשיבה שליליות וכל מה שאנחנו עוסקים בו בחיי היום יום קשור בטרגדיות, אסונות, וחיים של אחרים שהשתבשו. משהו במציאות הזו מגביר חרדה, ויוצר מעגל סגור של חשיבה שלילית ומצומצמת שמחלישה אותנו.

הייתי אומרת שעצם המודעות שלך למחשבות השליליות ולרצון שלך לשלוט בהן ולסגל מחשבות אחרות, עשית כבר רבע מהדרך לקראת השינוי. מעצם ההגדרה שלך 'מחשבות טורדניות' אני תוהה האם מדובר במחשבות עצמן שיש לך או חרדות עמוקות יותר מודחקות שאינן נגישות למודע שלך. בדרך כלל מדובר באינטראקציה של גורמים שונים היוצרים את החרדה, ולכן על מנת להתמודד איתם עלייך לעשות עבודה עצמית עם עצמך או בליווי איש מקצוע.

אני ממליצה לך בשלב הראשון להגדיר את הדרך: תכתבי לעצמך מהי הדרך הנכונה בה את רוצה לצעוד? זכרי שהכל מתחיל בדמיון, בחלום, אז אנחנו מוציאים לפועל ומעצבים את חיינו.

עצרי לרגע קט, כתבי את מחשבותייך באופן אסוציאטיבי וזהי את מוקדי הבעיה. תשאלי את עצמך מה מעסיק אותך ביותר? מה מעורר חרדה? האם זה שלום העובר? האם הלידה? האם ההורות הקרבה? או שמא הזוגיות?  ופרטי בכל אחד מהן את החרדות או המחשבות הטורדניות שמעסיקות אותך.

האם הדברים האלו הם בשליטתי? תחלקי את הכתוב לנושאים שיש לך שליטה עליהם ונושאים שאין לך שליטה עליהם. תעשי בחירה להתמקד בנושאים שבשליטתך. מצאי פתרונות להקל על העומס הרגשי: בהרפיה, בהחלפת המחשבות השליליות בחיוביות (כך תצרי תסריט חיובי בחייך), בפעילות גופנית, בחיפוש אחר תמיכה (משפחתית, חברתית, מקצועית) באכילה נכונה, בבילויים מרגיעים (מסאז', בילוי זוגי, ים) או כל דבר אחר שייטיב עמך.

בשלב האחרון, תודי! תודי לאלוהים, לבורא, לגוף שלך, או לכל מי שאת מאמינה בו על מה שיש לך, על המתנות שקבלת בחיים.

כלומר, המסר העיקרי שלי הוא שבכל דרך אפשרית תטפחי בתוכך דרכים לרגיעה עצמית, קבלה, ופיתוח חשיבה חיובית. כך תחזירי לחייך את תחושת השליטה והבחירה, והמחשבות הטורדניות יסולקו בהתחלה באופן מודע ובהמשך עם התרגול ייעלמו בהדרגה. ב ה צ ל ח ה!

לפניות אישיות לשירלי: 0508935734  shirley.sv@gmail.com

אורית כרמי- ארואטי, יועצת משפחתית וזוגית בחיפהיש דאגה טבעית שמגיעה עם ההורות. מתפתחת הבנה בנוגע לאחריות הגדולה שאנו נושאות בה כתוצאה מהתלות של התינוק בנו ומתוך רצון להעניק לו כל מה שהוא זקוק. אנו חשות אהבה מיוחדת במינה המלווה באושר, אך בו בזמן גם בחשש לאבד את אותה אהבה מיוחדת. במקביל לכמיהה וציפייה לילד, להכנות לקראת בואו ולאחר בואו, ולהשקעת הזמן והמחשבה לגבי האופן בו אנו מעונייניות לגדל אותו והאווירה בה חשוב לנו שיגדל – עולות גם שאלות בנוגע להורות והיכולת שלנו לספק את כל אלה. חששות שמא לא נצליח לעמוד במשימה במידה בה אנו מצפות מעצמנו לעמוד בה.

כשאת מדברת על מחשבות טורדניות עולה השאלה האם הכוונה לאותן מחשבות שבאופן טבעי עולות וצצות מידי פעם ושאותן את פותרת בכך שאת מוצאת את הדרך לתת את המענה הדרוש לילד ולהרגיש מרוצה באופן כללי עם ההורות שלך, או שמדובר במחשבות מציפות, כאלה שלא מרפות ולא מאפשרות לך לחוש מסופקת.

אם בסוג הראשון מדובר – הרי שזהו דבר טבעי ואנו לומדות לחיות עם חששות בכל התחומים וממשיכות לתפקד וליהנות מחיים ואפילו נעזרות במחשבות הללו על מנת ליצור שינויים לשפר מצב קיים ולהתקדם בכיוונים הרצויים לנו. אם בסוג השני מדובר אז יש כאן קושי שכדאי לטפל בו.תוכלי לשאול את עצמך כמה שאלות שיעזרו לך להבחין האם יש מקום לעבודה עצמית לשינוי צורת החשיבה ולהתמודדות עם מחשבות טורדניות ופחדים –

האם הציפיות שלך מעצמך מוגזמות? האם את מצפה מעצמך להיות מושלמת? מרגישה רגשות אשם על כל דבר שלא יוצא בדיוק באופן שבו את חושבת שהוא צריך להיות? מרגישה לא מספיק טובה בתפקידך כאמא או בכלל כאדם? מרגישה בהתלבטות מתמדת וחסרת בטחון בהחלטותייך?

האם המחשבות הטורדניות והפחדים מחוברים למציאות או קיצוניים? האם את מוצאת את עצמך מודאגת מדברים שאינם חשובים? האם הדברים שמהם את חוששת מצבים נדירים שלא סביר שתאלצי להתמודד איתם ולמרות זאת את עסוקה בהם ובאופן בו ניתן להתכונן ולהתמודד עם מצבים אלו אילו יקרו? האם את מוצאת את עצמך חוששת מאסונות שעלולים להתרחש?

האם המחשבות אובססיביות וחוזרות על עצמן בתדירות גבוהה? האם החששות חודרות למחשבה ואינך מצליחה להרחיק אותן? האם את מרגישה שאת לא מסוגלת להתגבר על קשיים ושאלו מצטברים ומתגברים? האם את עסוקה במחשבות טורדניות כל יום ומספר פעמים ביום?

האם העיסוק בפחדים ובמחשבות מפריע לתפקוד היום יומי שלך?  האם את מרגישה עצבנית וקצרת רוח לעיתים קרובות ובמשך רוב שעות היום? האם את מוצאת את עצמך נמנעת מפעילויות שבעבר היית לוקחת בהם חלק בשל החששות והפחדים?

במידה ואת חווה שישנם שאלות רבות מבין השאלות הנ"ל שאת מוצאת את עצמך משיבה להן בחיוב, ייתכן שכדאי לפנות לייעוץ מקצועי על מנת למצוא דרכים להתמודד טוב יותר עם המחשבות הללו ולשפר את איכות החיים והתחושה הכללית שלך כלפי עצמך וכלפי יכולת ההתמודדות שלך. במיוחד אם את מרגישה כך לאורך זמן ולא מדובר במשהו מקרי או יוצא דופן.

שאלי את עצמך עד כמה מפריעות לך המחשבות והפחדים ועד כמה את מרגישה שאת מצליחה להרגיע את עצמך ובדקי האם אלו דברים שאת מרגישה צורך לשנות או שמדובר בחששות טבעיות שאת מצליחה להתמודד איתן ולחיות חיים טובים ומאושרים למרותן. נסי להתמקד בהצלחות ובחיובי ולהרפות מהדאגה מפני מצבים שעליהם אין לך כל שליטה.

אחת הדרכים בהן תוכלי לנסות ליצור שינוי בעצמך הוא על ידי שתחשבי אם יש אדם שאת מעריכה את אופן ההתמודדות שלו. תוכלי לנסות לדמיין כיצד הוא היה מתמודד עם אותם מצבים או מחשבות הנקרות בדרכך ונסי להתמקד בחשיבה והתמודדות כשלו. יותר קל לכוון את עצמך לעבר דבר מוחשי שאת יכולה לדמיין מאשר לעבר משהו כללי טוב יותר. שינוי דורש מאמץ ותרגול, במיוחד בהתחלה, אבל בהמשך הופך לחלק טבעי מהחיים.

לפניות אישיות לאורית: 054-4636735 ,  אתר

פרחי באך

איריס גומס, רפלקסולוגית, נטורופתית ומטפלת בפרחי באך בתל אביב–  שלום אמא אנונימית, פחדים וחששות הם רגשות טבעיים ויש להם תפקיד חשוב בשמירה עלינו ועל חיי אהובינו. אבל אם אנחנו מזהים שעוצמתם גדולה והם מפריעים לנו ביומיום – יש מקום לקבלת עזרה. יש כמה תמציות פרחי באך שיכולות להתאים למה שתיארת, קראי על כל אחת מהן וראי למה את מתחברת:

Aspen – תמצית זו עוזרת כשאיננו יכולים לזהות ממה אנחנו מפחדים. התמצית תאפשר לחוות אמונה, בטחון, אומץ ואופטימיות.

Mimulus – תמצית זו מטפלת בפחדים היומיומיים המוכרים: פחד מתאונות, מחלות, כאב ובדידות.

Red Chestnut – תמצית זו עוזרת למי שחווה דאגת יתר לאחרים. יכול להיות שאלה יהיו חרדות עוצמתיות ומחשבות שליליות על הנורא מכל שיכול לקרות לאדם אהוב. שימוש בתמצית יהפוך את הדאגה לאכפתיות ועזרה ויחזיר אותך למציאות.

White Chestnut – תמצית שמתאימה במצבים בהם מחשבות טורדניות משתלטות עלינו וחוזרות על עצמן שוב ושוב. מדובר בוויכוחים פנימיים ומחשבות שליליות שאנו לא מעוניינים בהם ולא יכולים להימנע מהם. הם יכולים להופיע בכל שעות היום אך במקרים רבים נפגוש בהם לפני השינה. התמצית מאפשרת מנוחה מהמחשבות הטורדניות ומחזקת את תחושת היציבות והשלווה.

 מקווה שתרגישי שאת הולכת בדרך הנכונה בשלווה וברוגע, איריס .

לפניות אישיות לאיריס–  054-4593434 אתר  

אימון אישי

יעל יבין דורון, מאמנת אמהות –  הי  אמא יקרה, כפי שאמרו קודמותיי, כדאי לבחון עד כמה המחשבות מטרידות ומפריעות את שגרת חייך ולפי זה לעבוד על הדברים או ללכת לטיפול מתאים.

חשוב להבין שמחשבות, גם אם לא נעימות, הן חלק מאיתנו והם פרשנות שלנו לדברים הסובבים אותנו ומהם יוצא הרגש. למעשה, המחשבה בוראת הרבה פעמים את המציאות כי מה שיש לי בראש הוא גם מה שאני רואה במיקוד שלי. טבעי מאוד שסביב האחריות ההורית יש דאגה ועומס אחריות, במיוחד בעידן כמו שלנו שרוב הנטל הוא על ההורה ויש הצפת מידע וטכנולוגיה לגבי איך עלינו לנהוג.

אנחנו גם נוטות לשמוע יותר מקרים, כמו גם עצות שונות (כאמור, לעיתים סותרות..) שמגבירים את חוסר הוודאות האישית. לכן, ישנן מחשבות שלעיתים נובעות מחוסר ביטחון שלנו – האם אנחנו עושות את "מה שצריך"? "האם אני אמא טובה"? "איך אדאג לו שלא יקרה לו כלום?" וכו'.

אני מאמינה שהמפתח הוא הבנת המחשבה, החיבור לאינטואיציה שלך ומה שאת חשה שאת יודעת שיכול לעזור לך וכשנכון לך- שחרור המחשבה. איך? הנה דוגמא – כשעולות המחשבות רשמי אותן על דף. אני קוראת לזה "גלגולה של מחשבה".

מתוך כל מה שרשמת, תבחני מה שם הכי ובדיוק מפריע לך? עכשיו, נסי לפקפק קצת במחשבה: האמנם היא נכונה? מי את כאת חושבת אותה ומי את בלעדיה? מה מרגיש לך נכון ? האם את רוצה לשחרר אותה? כמו מי תהיי כשתשחררי (שלווה, רגועה, בטוחה? מה עולה לך?) אותה? האם את יכולה לשחרר אותה? אם כן, מתי?

עכשיו נסי ללכת עם זה וכל פעם שעולה שוב המחשבה נסי להפוך אותה ולהיזכר בעצמך או בדימוי שלך במיטבך. לאט לאט עם הניסיון בהורות, אנחנו גם לומדים מה מתאים לנו ורמת המחשבות המדאיגות יורדת ככל שנרצה בכך.

לפניות אישיות ליעל:  052-2739003, אתר.

הומיאופתיה

קרן שרגנהיים שלם, הומיאופטית קלאסית בפרדס חנהשלום יקירתי, אין ספק שהשאלה שלך מדברת עבור נשים רבות, וברגעים אלו ממש יש כמה שמהנהנות בהזדהות עם מצבך. את מדברת על חששות ופחדים ועל הדרך הנכונה. האופן שבו אני רואה את הדברים הוא כזה: לכל אחת יש דרך שהיא נכונה עבורה, המרכז היציב שלה. במהלך חיינו אנו נתקלות במצבים ואתגרים שונים: בגרויות, אהבות, משפחה, פרידות וכן, אחד המצבים המאתגרים את המקום היציב שלנו הוא הורות, כבר מתחילת ההריון.

כל אישה מושפעת באופן שונה ומגיבה אחרת, אצל חלק לא מבוטל תקופת ההריון וההורות, על כל ההורמונים המלווים אותה, משפיעה בצורה כזו עמוקה שהדרך שלהן, המרכז היציב מעט מתערער, הדרך סוטה מעט ממסלולה. וזה יכול לבוא לידי ביטוי בצורות שונות. את מדברת על דאגות ופחדים, אני חושבת שאין אמא בעולם כולו שלא חווה כאלה ברמה כזו או אחרת. השאלה היא, עד כמה ? כמה זה משמעותי עבורך ? ועד כמה התערער האיזון של הדרך האישית שלך ?

להומיאופתיה יש יכולת עצומה לתמוך בתהליך של חזרה לדרך הנכונה עבורך. להחזיר את הדברים למקומם, לדאוג במידה ולחשוש כפי שטבעי לפעמים לחשוש אבל לא מעבר לכך. יש עוד רבות לומר בנושא כל כך מורכב, אני מזמינה אותך לשאול עוד. קרן.

לפניות אישיות לקרן:   054-4779072 kerenhom@gmail.com

 

לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, עוסקת בהעלאת המודעות לתהליך המעבר הרגשי להורות ומקיימת פגישות ייעוץ נקודתיות בנושא – תודה רבה ששאלת, השאלה נהדרת ובטוח שהרבה יכולות למצוא אותה בתוכן במידה כזאת או אחרת. פחדים וחששות רבים 'נולדים' איתנו או מתחזקים בנו עם המעבר להורות והגיוני שיהיו, עקב האחריות שיש לנו על עולמם ובריאותם של הילדים.
יחד עם זאת, כל רגש שנמצא בתוכנו בעוצמה גבוהה או בשכיחות גבוהה יכול לשבש את התפקוד שלנו, השמחה שלנו, הרווחה הנפשית שלנו, היכולת שלנו לבחור בנתיב המתאים ביותר עבורנו ולצעוד בו, כפי שאת כותבת, לכן בהחלט כדאי לעשות דרך כדי למצוא את הדרך האישית להתמודד איתן. החדשות הטובות הן- זה בהחלט משהו שאפשר ללמוד להתמודד איתו בצורה טובה, ונשמע שזה מה שאת מתחילה לעשות.

את בוחרת  לשים לב לכך שיש רגש שמנהל אותך, ובכך בעצם עשית את הצעד הראשון, שהוא- לשים לב שזה מה שקורה. הצעד שאת עושה הוא לא רגיל והוא מעולה, את בעצם הצלחת לצאת מהתהליך האוטומטי של פעולה מתוך פחדים ועצרת לשים לב שאת פועלת מתוך פחד ושהפחד הוא לא את, וזה נפלא וממש לא ברור מאליו.

העבודה עם פחדים יכולה להיות מאוד מגוונת, כפי שראית בתגובות המפורטות של נשות המקצוע, וכמובן שיש דרכים נוספות להתמודדות. הנה שני דרכים להתמודדות שאת יכולה להתחיל לנסות אותן גם בבית:
1. לבחור רגע מסוים של פחד או חרדה המתעורר בעוצמה נמוכה יחסית (כדי שלא תהיה שוב הצפה הרגשית) ולהסתכל עליו לעומק במבט סקרן וחוקר, עדיף כמה שפחות שיפוטי. למשל, אפשר לבדוק-

*מתי הפחד מתעורר? בעקבות מה?
*מה המחשבות שעולות בך כשהוא מגיע?
*איך הוא מתבטא?
*מה התחושה או המחשבה שעולה בך אחרי שהפחד מתעורר? ה
*אם יש בך שיפוטיות, ביקורת או פחד כלפיו?
*לאן הפחד הוביל אותי ולאן אני רציתי ללכת?

כך בעצם אפשר להתחיל ללמוד דרך מקרה ספציפי את ההתנהלות שלך עם הפחד ואפשר ללמוד מזה הרבה וממש למצוא אוצרות שיכולות לסייע, כי עצם זיהוי המנגנון הוא כבר התחלה של היפרדות ממנו, לקראת בחירה בדפוסים נוספים להתמודדות.

  1. לא להתעמק בפחד או להכיר אותו לעומק, אלא רק להכיר בכך שהוא קיים, ולבדוק כיצד את יכולה להמשיך בתנועה המתבקשת יחד עם הפחד. כלומר, לבחור לשים לב שיש פחד ולא לנסות להעלים אותו, אלא לבדוק איך את יכולה להמשיך את מה שרצית לעשות יחד איתו. זה יוצר הכרה לכך שאת לא יכולה לעשות את אותם דברים שרציתי בדרך שרציתי, בגלל שהוא קיים, אבל זה פותח דרך חשיבה יצירתית ושונה שעונה על השאלה- מה את כן יכולה לעשות יחד איתו? מה כן אפשרי מבחינתך? איך את בכל זאת יכולה לעשות את הצעד שרצית לעשות או להתנהל בדרך שלך יחד עם הפחד? אמנם קצב ההתקדמות יהיה איטי יותר, שונה, ולא מה שפנטזת, אבל הוא יוביל אותך בקצב שלו לאן שאת רוצה להגיע.
    אם יש עוד שאלות, אשמח לענות וגם אשמח לעדכון איך הולך, לימור.
    medabrot.imahut@gmail.com

הנה כמה פוסטים ומאמרים מקצועיים שפורסמו באתר ויכולים לעניין אותך:

אוסי הורביץ: החרדה שלי.

אמא שורדת הטרדה מינית: ילדה שלי, אני יכולה להעניק לך עולם טוב יותר ?

אלונה הוטר: פחדים ביום המשפחה.

רות לונה לב: על תפקידו של הפחד והפיכתו מאויב לאוהב.

** התכנים המקצועיים המופיעים באתר נועדו לספק אינפורמציה בלבד לטובת הנשים והגברים הקוראים את האתר ואינם בגדר עצה רפואית/פסיכולוגית, חוות דעת מקצועית או תחליף להתייעצות עם מומחה. קראי את תקנון האתר.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

2 תגובות ל- “פינת ייעוץ: איך להתמודד עם המחשבות השליליות והפחדים שמלווים אותנו באמהוּת?”

  1. יקרות, מודה לכן מקרב לב על האפשרות לראות השקפות דומות ושונות באותה סוגייה.
    תודה על ההשקעה והרצינות, מעריכה את זה מאוד.

  2. שלום לך אמא אנונימית. אני מזדהה מאוד עם הפחדים והחששות שלך המתלווים לעצם המהות שלנו כאמהות, שמגדלות ילדים ונושאות בעול חשוב, קשה ומאתגר מאוד לעיתים. אני אם לשתי בנות, אישה עובדת עד לאחרונה, בחורה אופטימית (לא תמיד הייתי כזו), ושמחה בסה"כ. כמעט מדי יום אני מתמודדת עם פחדים הקשורים בשלום בנותיי ומשפחתי המורחבת. אני מחלקת את ההתמודדות לשתי דרכים: בראשונה אני בוכה, סתם כך באמצע היום, תוך כדי נהיגה ברכב, תוך כדי שטיפת כלים, או סתם כשאני שומעת חתול מילל ברחוב:) בכי טוב לפעמים יכול מאוד להקל, ואין בו בושה כלל וכלל. מיד לאחריו אני עושה בדיוק מה ששירלי ייעצה. אני מודה!!!! מודה לאלוהים (באשר הוא אם בכלל), מודה לסביבה התומכת שיש לי, מודה לבנותיי המדהימות שבזכותן אני אמא (חרדה), ולא שוכחת להודות מדי יום בכל הזמנות.
    החלק השני של ההתמודדות שלי, ואני לא בטוחה שנשות המקצוע יסכימו עם דבריי, הוא סוג של בריחה, הדחקה בסגנון :"לי זה לא יקרה". אני לוקחת נשימה עמוקה, מסתכלת סביבי ואומרת לעצמי לקחת כל יום בעתו (ושוב מודה). אין לי סיבה לדאוג, אני נמצאת על קרקע יציבה, ושומדבר לא יקרה לי ולקרובים לי.
    מקווה שתצליחי להתמודד בעתיד ביתר קלות עם הפחדים והחששות- תדעי שאת לא לבד, זה טבעי ונורמלי- אנחנו אמהות. בהצלחה

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אני אמא שבוחרת לוותר על רגשות אשמה בחיים שלי

מאת : ענת רפופורט

26 באפריל 201113 תגובות

מתוך אני אמא מספיק טובה?, רגשות אשם

יש לי ילדה בת 4 חודשים ואני משוגעת עליה. אבל… כל פוסט שמדבר על רגשות אשמה תופס אותי תוהה – למה לבחור ברגשות אשמה? זה כזה בזבוז של אנרגיה. אני לא מבקרת את אלו שמרגישות אשמות, אבל בא לי כל כך לדבר אתן ולהאיר בפניהן שמה שהן עושות הוא טוב, שמה שהן בוחרות הוא טוב והאופן שבו הן מגדלות את הילד שלהן הוא טוב, כי ככה הן בחרו.. ורק חסר הדבר הזה שהוא כל כך קטן אבל כל כך עצום – להיות שלמות עם עצמן על הדרך.

להיות הורים זו החלטה אגוצנטרית

מאת : אוסי הורביץ

16 במרץ 20112 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות חד הוריות

חברים טובים שלי או מבני משפחתי, שאוהבים אותי (כך אני מאמינה), ידעו להגיד לי "אל תוותרי על החויה הזו, את חייבת את זה לעצמך" (אופס הנה הוכחה לאגוצנטריות), גם כשאמרתי: "כן, אבל אני חוששת כי…" ביטלו אותי ש"עם החיים מסתדרים". חשוב לומר שרוב הדוברים הם אנשים נשואים או שהיו נשואים ואת ילדיהם הפרטיים עשו בזוג!

אני אמא, ובדיוק בדיוק כמו שאני ככה זה טוב

מאת : לימור לוי אוסמי

30 בנובמבר 20120 תגובות

מתוך אחרי לידה, לכל אמא

אני חושבת שביום שאמהות תרגשנה טוב לגבי הבחירות שלהן, זו תהא באמת מהפכה. אח, איזה טוב זה יהיה !!

דמינו לעצמכן- אמהות תוכלנה להניק או להאכיל מבקבוק, ללדת בבית או בבית החולים, לטייל בעגלה או במנשא, לחזור מייד לעבוד מחוץ לבית או לבחור בחינוך ביתי, לתת תרופות מהסופרפארם או מההומיאופטית, אמהות פשוט תהיינה חופשיות לבחור כל בחירה שהיא באמהוּת בלי שיפוטיות וביקורת חברתית. וגולת הכותרת – אמהות תוכלנה להרגיש טוב יותר עם כל רגש שמגיע – שמחה ועצב, אובדן ותקווה, תסכול ואושר עילאי, ייאוש והערכה עצמית. הכל הכל יהיה בסדר, ללא פחד או חשש של שיפוט פנימי או חיצוני. אהההה… עונג ממש.

בתוך הפנטזיה הזאת שלי למציאות אימהית אחרת, פגשתי את הפרוייקט המקסים הזה של "בדיוק כמו שאני". יצא לכן אולי לפגוש אותו ?