"תחשבי טוב, יהיה טוב"- האם זה עובד גם בלידה ?

מאת :

20 במרץ 2011 | 14 תגובות

כששואלים נשים בשלבים מוקדמים יחסית בהריון היכן הן מתכננות ללדת, חלקן יאמרו: "אני עדין בהדחקה"...

 

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון

אני מבקשת לעסוק בפחדים של נשים בהריון לקראת לידה. המוטיבציה שמניעה אותי לכתוב על פחדים מהלידה נובעת מן האמונה כי כאשר הפחד לא מדובר, נזנח, מושתק, מוכחש או מודחק, הוא רק מתעצם ומתגבר. הניסיון האישי שלי, התהליכים שעברתי בעצמי בהריונות שלי לקראת לידות בית, והליווי שאני מעניקה למשתתפות בקבוצות של נשים בהריון אותן אני מנחה, גורמים לי להבין את היתרונות העצומים הקיימים בדיבור, אוורור הפחדים והבנת מקורותיהם. הפחדים הופכים פחות מפלצתיים ויותר אנושיים כאשר הם מדוברים, נכתבים, מאוירים, כלומר, יוצאים מהפנים לחוץ, בכל דרך שהיא.

"אני עדיין בהדחקה"

פחד הוא רגש אנושי אחד מכלל הרגשות האנושיים, כמו שמחה, עצב, כעס, או תקווה. חוקרים מתחום הפסיכולוגיה מגדירים פחד כרגש סובייקטיבי ספציפי אשר מתעורר במצבים בהם אדם חש איום או סכנה. לפחד יש פונקציה אדפטיבית, כלומר הוא מעורר את האדם להגן על עצמו מפני האיום הנתפס (Gray, 1989). לידה, ובמיוחד בפעם הראשונה, היא אירוע משמעותי מאוד בחיים שטומן בחובו אי ודאות מרובה. הפחד מהלא נודע עלול להיות משתק, מלחיץ ומעורר חרדות מרובות.

פעמים רבות, יוצא לי לשמוע מנשים בכלל ומנשים בהריון בפרט אמרות כמו "אני מתה מפחד מהלידה", "איך התינוק הולך לצאת משם?", וכששואלים נשים בשלבים מוקדמים יחסית בהריון היכן הן מתכננות ללדת, חלקן יאמרו: "אני עדין בהדחקה"…

אילו פחדים יש בנו לקראת הלידה ?

בואי ננסה, אם כך, לפרק את הפחד הכללי העצום והמעורפל הזה שקיים, לתתי פחדים, שהינם ברורים יותר, ושניתן לעבוד איתם, במטרה לנטרל את כל אותן השלכות שליליות הנלוות לפחד, המלווה אותנו באופן טבעי לחלוטין לקראת הלידה.

להלן סקירה של מספר פחדים נפוצים של נשים מפני לידה (Gaudet, 2007):

* הפחד לאבד שליטה – כולל בתוכו את הפחד לאבד שליטה בתוך הלידה עצמה (למשל, החשש להתפרק, לצרוח תוך כדי הצירים) ואת הקושי שטמון בחוסר האפשרות לתכנן את התהליך (כיצד תתחיל הלידה, מתי תתחיל הלידה, מה יהיה מהלכה).

 * הפחד להיכשל – קשור וקרוב מאוד לפחד לאבד שליטה. אנו יכולות לחשוב שיש דרך אחת ונכונה ללדת (למשל, לידה טבעית), ואם לא נחווה את הדרך הזו, אז עלולות להיות לכך השלכות לא רצויות (למשל, לגבי התקשרות עם התינוק). קשה לנו לדמיין שלא נעמוד בציפיות הגדולות שלנו מעצמנו, של הסביבה שלנו, של הבן זוג שלנו.

 * הפחד מכאב – כאשר אנו נמצאות לפני לידה ראשונה, אין לנו דרך לדעת מהו סוג הכאב שנחווה וכיצד נחווה אותו. כאב בדרך כלל נחווה כדבר שלילי, כסבל שיש להימלט ממנו, ועם תפיסה זו נשים רבות מגיעות ללידה. כתוצאה מתפיסה זו, מתפתח פחד מכאב.

* הפחד מפני בתי חולים והליכים רפואיים – פחד זה רווח בקרב יולדות בית, אך כמובן שקיים אצל נשים רבות נוספות.

* הפחד מפני מצב חירום – כולל חרדה עמוקה שמשהו בתהליך ישתבש, שמשהו נורא, ואף מוות, עלול לקרות לאם או לתינוק כתוצאה מהלידה. פחד זה קשור לזיכרון הקולקטיבי התרבותי שלנו לפיו תמותת נשים ותינוקות בעבר הלא רחוק הייתה עניין שבשגרה.

מצאת את עצמך בחלק מהפחדים הללו? כאמור, את לא לבד… אלה הם פחדים נפוצים ולגיטימיים אצל נשים בהריון. אז רגע לפני שנעבור לדרכים השונות בהן ניתן להתמודד עם הפחדים האלה, עצרי לרגע, קחי מספר נשימות עמוקות, ונסי לראות איזה מהפחדים הכי מדבר אלייך. תני לעצמך להיות בפחד (כן, זה מפחיד, אני יודעת), לחשוב עליו, לחוות אותו במלוא עוצמתו. זכרי שחשוב לנסות להיות בו ולהבין אותו כדי לחיות איתו בשלום.

 מה אפשר לעשות עם כל אחד מהפחדים?

*פחד לאבד שליטה מצד אחד, כדאי להתמודד עם הפחד הזה באופן ישיר ולנסות לצמצם אותו באופן מודע. אני מאמינה כי שליטה ומידע במינון שנכון לי מביאים לרוגע. על מנת ולנסות להחזיר לעצמי תחושה של שליטה, כדאי לקרוא ספרים על הריון לידה והורות, להכיר סיפורי וסרטי לידה, להתכונן בקורס הכנה ללידה, ולהבין את התפיסות העמוקות שיש בתוכי על לידה ואימהות, ומצד שני, "להיכנע"  לפחד הזה, או במילים אחרות לתת לו מקום. להבין ולקבל שרב הנסתר על הגלוי בלידה וכי יתכן ויקרו דברים בתהליך שהם מעבר לשליטתנו.

* פחד להיכשל כדאי לנסות לתפוס את הלידה במונחים אחרים (גמישים יותר ופחות דיכוטומיים) מניצחון לעומת כישלון. ניצחון לעומת כישלון הוא משחק סכום אפס, כלומר או שהצלחתי בלידה או שנכשלתי בלידה.

למעשה, יש מגוון של דרכים ללדת, ואין רק דרך "נכונה" אחת.

אני יכולה להתכוונן לדרך מסוימת שתהיה כמה שיותר מותאמת אלי, ובסופו של התהליך, יתכן ואלד בדרך אותה תכננתי מראש ויתכן ולא. יתכן שהשינוי ייטיב עמי ויתכן ולא. אכן, מרכיבים רבים בלידה הם בשליטתי ומרכיבים אחרים אינם בשליטתי. כדאי לזכור את זה ולנסות להשלים עם כך.

כמו כן, חשוב לדעת כי בתוך אותה לידה, יהיו רגעים מסוגים שונים: רגעים שארגיש גאה בעצמי וביכולתי לצד רגעים שארגיש חסרת אונים וקושי עצום. הבנה והפנמה של הלידה כמכלול של רגעים ותחושות, יובילו תפיסה של הלידה כאירוע רב מימדי, אשר הפחד מכישלון פשוט הופך פחות רלבנטי ביחס אליו.

* פחד מכאבמבחינה מנטאלית, כדאי להפריד בין המושג כאב לבין המושג סבל. אני יכולה להיות מאוד כאובה בלידה, אבל לאו דווקא לסבול. אני יכולה לתת פרשנות חיובית לכאב:
הכאב של הצירים הוא כזה שמקרב אליי את התינוק בכל רגע ורגע, לכאב שאני חווה יש מטרה – להביא את התינוק שלי לעולם. מבחינה מעשית, רצוי ללמוד על מגוון דרכים להתמודדות עם כאב (דמיון מודרך, נשימות, תנועתיות, תמיכה מאנשים שאני רוצה להיות לידם בלידה, ועוד), ולהבין מההיסטוריה של עצמי כיצד אני נרגעת ואילו מהדרכים יסייעו לי להירגע בצורה הטובה ביותר.

* פחד מהתערבויות רפואיות בלידה רצוי להכיר לעומק את ההתערבויות הרפואיות הקיימות (מאפידורל ופיטוצין ועד לניתוח קיסרי), לבקר במחלקות יולדות בבתי חולים, גם אם את לא מתכוונת ללדת שם.

חשוב להבין על מה הפחד הזה " יושב" (למשל, ניתוח קשה שעברתי בעבר, טראומה ממחלה של בן משפחה, סיפורי לידה טראומטיים שספגתי ושמעתי) ולנסות להפריד ולאבחן בין המקור של הפחד לבין הסיטואציה הנוכחית. כדאי לנסות ולדמיין כיצד אני עוברת את הלידה בטוב ובשלום גם אם אני נאלצת לעבור הליך רפואי מסוים (למשל, ניתוח קיסרי).

* פחד מפני מצב חירום ידע עדכני בצורת מספרים ואחוזים על לידות תקינות עשוי לעזור, וגם נבירה בתוך המידע הרפואי הקיים בתחום המיילדות תראה כי מצבי חירום אמיתיים הם אכן חירומיים, ומכאן נדירים יחסית. כדאי להתחזק ולצבור ביטחון ביכולת של הגוף שלנו ללדת.

 האם כדאי להסתפק בחשיבה חיובית לקראת הלידה ?

יש שיאמרו שמחשבה בוראת מציאות, ומכאן כי כדאי לשאוף לחשוב בצורה חיובית בלבד, ולא לקחת בחשבון תסריטים שאיננו שואפות להגיע אליהם. אני סבורה כי גישה זו מצמצמת את המרחב הרגשי בו אנו יכולות לפעול. לצד החשיבה החיובית והשאיפה ללידה שטובה לי, כדאי להתכונן לכל התסריטים האפשריים. הכנה זו תפחית את הפחדים מהלא נודע ותגרום להגברת תחושת השליטה והמסוגלות הרגשית לקראת הלידה.

לסיכום, כדאי לוותר על הפנטזיה להגיע ללידה נקיות לחלוטין מפחדים. אם נקבל את הפחד כרגש לגיטימי, אולי, בסופו של דבר, גם לא נרגיש צורך עז לסלק, להעלים, להדחיק או להכחיש אותו. נשתמש בפונקציה הסתגלנית שלו לעורר אותנו לפעולה ולהכין אותנו לקראת הלידה שאנו מבקשות לעצמנו.

 

** בטי גורן היא מנחת מעגלי נשים בהריון ואמהות לתינוקות בת"א, אמא של אורי והגר, בעלת תואר שני בייעוץ חינוכי, ממשיכה להתפתח במסעה האישי והמקצועי בתחומי ההריון, הלידה וההורות הראשונית. bettygoren1@gmail.com, 050-4935520    

** לקריאת מאמרים נוספים על הכנה רגשית ללידה ואמהות.

 

מקורות

Gaudet, T.W. (2007). Body, soul, and baby. Bantam: NY.

Gray, J.A. (1989).  The psychology of fear and stress (2nd ed.).  Cambridge: Cambridge University Press.  

 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

14 תגובות ל- “"תחשבי טוב, יהיה טוב"- האם זה עובד גם בלידה ?”

  1. האמירה הזאת, ש"יש מגוון של דרכים ללדת, ואין רק דרך "נכונה" אחת היא כל כך חשובה ויחד עם זאת, מרגישה לא נותנים לה מקום מספיק.
    תמיד מרגיש לי שכשאומרים את בשיח הרגיל, זה נשמע כמו "אין דרך אחת נכונה, אבל היה עדיף ש.." את מבינה למה אני מתכוונת ?
    כאילו שאין כוונה אמיתית מאחורי המשפט הזה והיא נאמרת רק בשביל להשקיט משהו.
    האם צריך לוותר על פנטזיית הלידה ? או אולי כדאי לתת לפנטזיה מקום ולדבר אותה כמה שיותר ועל הפחד שלא תתקיים? איך להגיע לתחושה הזו שבאמת כל לידה היא בסדר באמת ?

    • רות לב הגיב:

      לימור,אני מאוד מסכימה עם מה שכתבת. האמירה הזאת ש"יש מגוון דרכים ללדת ואין רק דרך נכונה אחת" אכן רווחת, ובעיניי-מעטות ואף ספורות הנשים שעומדות מאחוריה(יולדות ונשות מקצוע כאחד). כבר 12 שנה אני מלווה לידות ובכנות, השתמשתי במשפט הזה הרבה מאוד ובאמת האמנתי בו ובפועל, פעמים רבות כשלידה הסתיימה בהתערבויות רפואיות למיניהן, חוויתי הרבה תסכול וזעם על המערכת ותחושות של אכזבה וכשלון. הרבה שנים לקח לי להתבגר. לשחרר דעות ושפיטה. להפסיק לחשוב על ההריון, הלידה, ההנקה וההורות כ"תהליך טבעי שאין צורך להתערב בו". להפסיק לחשוב ש"יש משהו שצריך להשיג, להצליח בו,להתגבר עליו"…בחוץ סיפרתי סיפור מאוד נאור ומודע ובפנים היו כוחות נוספים שרחשו. עברתי תהליך עמוק של שינוי בחיי שלי והיפרדות מהרבה דעות ורעיונות. היום אני מרגישה באמת ללא השיפוט הזה, דבר שמאפשר לי ללוות לידות מכל הסוגים-מבית ועד ניתוח מתוכנן ואני יודעת שכל לידה היא הזדמנות לצמיחה ולכל תינוק-אמא-אבא יש מסע משלהם והמסע הזה הוא מאוד אישי ואין שום אפשרות למדוד אותו על-פי מסע של מישהו אחר. לא תמיד ניתן להגיע לתחושה הזאת שכל לידה היא בסדר באמת. לפעמים יש לידות שהם ממש "לא בסדר"-טראומטיות וקשות מאוד. ובכל זאת תמיד אפשר לצמוח מתוך מה שהיה, כיולדת-להבין איך הלידה שלי, קשה ככל שתהיה, הייתה בשבילי ולא נגדי, לראות איך עשיתי את ההכי שיכולתי, להבין את התמונה הרחבה יותר של חיי ושל ההיסטוריה שלי וכיצד הלידה באה לעזור לי להיות האמא של הילד המאוד ספציפי שהגיע אליי. בעבודה שלי עם נשים לקראת הלידה, אני מסיטה את מרכז תשומת הלב ממה יהיה בלידה ואיזה סוג לידה רוצים, ל-כיצד להיות ביחד עם התינוק בכל לידה- ללוות אותו בכל רגע ורגע של הלידה. זה באמת מה שחשוב בעיניי. העניין הוא לא בלמנוע כאב,פחד וקושי.זה פשוט לא אפשרי. העניין הוא בלהישאר ביחד אפילו כשקשה. במאמר שכתבתי על עיבוד חווית הלידה אני מרחיבה עוד על הנושא( בקרוב יפורסם באתר).

  2. בטי גורן הגיב:

    מסכימה איתך לימור. זה טבעי ורצוי שלנשים תהיה פנטזיה וחזון של איך ללדת וכי הן ינסו ללכת לקראת הלידה אותן הן מבקשות לעצמן. יחד עם זאת, חשוב בהכנה ללידה לתת מקום גם לתסריטים אחרים ודיבור על הפחד שהפנטזיה לא תתקיים.

    ולגבי השאלה האחרונה החשובה שאת שואלת, מאמינה כי בעיבוד הלידה, וגם הלידה שנחוותה כשלילית ביותר, ניתן לראות גם את ההיבטים החיוביים. כאשר במעגלי האמהות שאני מנחה, אנו עוסקות בעיבוד סיפור הלידה, אני מרגישה כי כאשר נשים מספרות ומוציאות את כל ההיבטים השליליים והטראומטיים, יש להן פתאום מקום ומרחב להתייחס גם למקומות בהן הן חשו גאות בעצמן על אף חוסר האונים. בהנחיה שלי אני מבקשת להגיע גם לרגעים האלה. מקומות בהן הן הרגישו שהן מתמודדות באופן שהשביע את רצונן עם הכאב, מקומות בהן הן לקחו אפידורל מתוך הקשבה עצמית ולא דבקו בתיאוריה של לא לקחת, וכדומה. אלה הן כמובן דוגמאות ספורות, ועולים לי בראש סיפורים רבים תוך כדי הכתיבה.

    • לגבי עיבוד חוויית הלידה, כלומר, על האפשרות להתמודדות עם הלידה בדיעבד, הדברים ברורים לי יותר, אם כי תמיד יש מה ללמוד. מהעבודה הקבוצתית והליווי האישי ברור לי שיש אפשרות להרגיש אחרת עם הלידה שהיתה. ברור לי שיש דרכים רבות להגיע למקום הזה, אך יודעת שהוא אפשרי.

      השאלות הפתוחות אצלי יותר הם לגבי ההכנה הרגשית ללידה. כלומר, לגבי האפשרות להגיע ללידה במצב מנטלי אחר, שבאמת מרגיש שכל דרך ללדת היא נכונה, כפי שכתבת. האם לדעתך בליווי אישי או קבוצתי לקראת הלידה אפשר להרגיש ככה ? הרי לעיתים הדרך שבה 'נכון' לנו ללדת משוקעת בנו במשך שנים.

      • מתחברת להמון דברים שבטי כתבה כאן – להסתכלות על הפחד, דווקא כדי שלא ישתלט עלינו, לדיבור על הפנטזיה והפחד שלא תתגשם… לחשיבות העצומה של עיבוד תחושות קשות מלידה…

        ולשאלה שלך לימור – איך לעזור לאימהות, להורים, להרגיש (באמת) שכל דרך ללדת היא נכונה, עוד לפני הלידה שלהם.
        עולות לי שתי מחשבות, שמקורן בגישה של 'לידה מבפנים'-
        הראשונה היא הכנה לקראת הלידה שאינה ממוקדמת ב'תוצאה' – כלומר, מעבר הדרגתי, תוך כדי ההכנה ללידה, משאיפה ללידה 'טבעית' או 'וגינלית' או כל כותרת אחרת, ל'אני אעשה את הדבר הכי טוב בשבילי בכל רגע. ואם הוא כבר לא מתאים, אז את הדבר הכי טוב הבא…ואם לא, את הדבר הכי טוב הבא…'
        אני יודעת שבתור מלווה זה מאוד שינה את חוויית הליווי שלי.
        כשליוויתי יולדת בלידה שנייה אחרי קיסרי – במקום להיות יחד איתה במקום של 'רק שלא יהיה עוד פעם קיסרי', באתי ממקום של 'לעשות את הדבר הכי טוב הבא בכל רגע'. זו חווייה אחרת. חזקה.

        המחשבה השנייה היא לעזור להורים למצוא את המוטיבציה הפנימית שלהם לרצות/לא לרצות כל מיני דברים בלידה שלהם. אם מישהי מאוד לא רוצה קיסרי, לעזור לה למצוא מהו בעצם הדבר שהיא לא רוצה, מה זה אומר עליה, בעיניה, אם יהיה קיסרי. זה שונה מאשה לאשה, והרבה פעמים גם היא בעצמה לא יודעת מה עומד מאחורי הרצון שלה.
        לחקור את הסיפור הפנימי, שאני מחברת לדבר שאני רוצה/לא רוצה, עוזר להבין מאיפה אני באמת באה, ומוציא את הכוח שיש לזה להפעיל אותנו בלי מודעות. לא יודעת אם אני מצליחה להסביר את זה ברור…

  3. בטי גורן הגיב:

    ברמה מסוימת, אני חושבת שניתן להרגיש כך לפני הלידה, למרות שזה קשה ולא פשוט כאשר יש תסריט מאוד ברור על הלידה הרצויה. הבעיה היא המציאות המתערבת והמתרחשת, והאופן שבו היא מתפרשת ע"י היולדת, תוך כדי הלידה.

    לדוגמה, יולדת פוטנציאלית יכולה לחשוב לפני הלידה, כי היא "תזרום" עם איך שמרגיש לה בלידה לגבי ההתמודדות עם כאב באמצעים רפואיים. יש לה איזושהי העדפה שלא לקחת אפידורל לפני, אך גם יש לה גמישות מסוימת לומר, "אוקי, אם אקח אפידורל, וזה יסייע לי וייטיב עמי, אשמח עם הבחירה הזו." לכן, כביכול, מבחינת ההכנה הרגשית שלה ללידה היא הגיעה למקום שבו כל הבחירות הן לגיטימיות (על אף שיש לה העדפה מסוימת).

    הבעיה מתרחשת כאשר במהלך הלידה עצמה, היא מרגישה כי לא ניתנה לה האופציה האמיתית ללדת באופן טבעי, כי הצוות הרפואי לחץ על מתן אפידורל, כי לא ניתנה לה אפשרות אמיתית להתמודד עם הכאבים בצורה אחרת (למשל, להיות תנועתית וכו'). כלומר, "השליטה" וה"בחירה" נלקחו מהיולדת ע"פ תפיסתה.

    אז מה שאני חושבת הוא שיש איזשהו רצף של עניינים שלא ניתן לנתק ביניהם ומשפיעים זה על זה: ההכנה הרגשית ללידה – האופן שבו מגיעה היולדת ללידה, הלידה עצמה וכיצד נחוותה וונתפסה ע"י היולדת, והמחשבות והרגשות שמגיעים מאוחר יותר. ומכל אלה אפשר להרכיב את הפזל ולעבד את הסיפור עצמו.

  4. אפרת נאור הגיב:

    מאמר מקסים וחשוב בטי, חבל רק שכל כך הרבה יולדות מכירות בפחד רק בדיעבד… במיוחד בלידות ראשונות, כל כך עוזר להכיר בפחד ולהישיר אליו מבט ובכלל לתת מקום לרגשות "שליליים" שעולים לקראת לידה.
    אני רוצה גם להוסיף לדיון לגבי האידיאליזציה שעושים נשים הרות ונשות המקצוע שמלוות אותן לקראת הלידה שאני גם פוגשת את זה עם הנשים היקרות שאני מטפלת בהן שלעיתים מרגישות צורך לרצות אותי בלידה המוצלחת שהייתה להן או בהצלחה שלהן להניק, אני כל כך משתדלת להיות זהירה ולא לתת תחושה שיש כזה דבר בכלל לידה מוצלחת או נכונה ובכל זאת זה קורה לפעמים. נראה לי שהכוח הזה פשוט חזק מדי, תמיד אפשר אבל לשקף את תחושת ההצלחה או הכישלון בעדינות בחזרה ולעודד נשים שילדו או במהלך לידה לקבל את חוסר המושלמות שלהן ולהציע להן גישה של קבלה וחמלה.

    • בטי גורן הגיב:

      תודה אפרת על המילים החמות. ההארה שלך מאוד מעניינת והיתי שמחה לשמוע עוד על כך…

      • אפרת נאור הגיב:

        אשמח להרחיב אך לא ברור לי לאיזה הארה בדיוק התכוונת.?

        • בטי גורן הגיב:

          המשפט האחרון שכתבת

          • אפרת נאור הגיב:

            אני מדברת על כך שכשאישה שילדה עומדת מולי ובוחרת לדבר את הקול של חווית הכישלון בלידה אני עומדת מולה ובוחרת לדבר את הקול שמדבר את ההצלחה היחסית, מדגישה את החיובי ומנסה להעצים את היולדת ולחבר אותה למקומות בהם הייתה חזקה ומדהימה ותמיד יש כאלו.
            לגבי התחושות השליליות אני משתדלת לא לבטל אותם ולהתעלם מהם כי הם שם והם חשובות, אני מזמינה את היולדת להתבונן בתחושות, לחקור אותן ולהכיר אותן, להכיר בהן ולתת להם שם וצורה ואז להזכיר את המקום הלא מושלם ואת המקום הטוב מספיק, את המקום שבו אין תמיד שליטה על מאורעות החיים ויחד נותנים מקום גם לתסכול ואכזבה.
            כל זה מתאפשר בעיקר עם היולדת אותה ליוויתי מגיעה לפגישה או כמה אחרי הלידה או בקבוצות האימהות בהן אנו עוסקות בעיבוד חווית הלידה אך גם עם הקשר היחיד שיש לי עם יולדת אחרי הלידה הוא שיחת טלפון או מפגש אקראי ברחוב אני מנסה ומשתדלת לשמור ולזכור את המקום הזה ולפעול מתוכו.
            נראה לי שחשוב שנשות מקצוע המלוות נשים בהריון ובלידה וכמובן אחריה יזכרו את המקום שהנשים שאנו מלוות באיזה שהוא מקום נושאות את ענייהן אלינו ופעמים רבות חשוב להם מאוד להרשים ולרצות, התפקיד שלנו בסיפור הוא להיזהר מהמקום הזה
            ולהיות מאוד רגישים אליו.

  5. בטי גורן הגיב:

    תודה אפרת. יופי של דברים כתבת. בדיוק שמעתי הרצאה של מיכל אוסרי בן אור שהקבילה בין המבט המתפעל שהתינוק מחפש מאמא שלו, למבט המתפעל שהיולדת מחפשת מתומכת הלידה שלה. גם לזה צריך להיות רגישים וערים.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

יש לי דיכאון אחרי לידה- חלק ג'

מאת : לי

11 בפברואר 20158 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

׳יש לך דיכאון אחרי לידה במצב חמור, את מהווה סכנה לעצמך ולסביבה!׳

אני? סכנה? אני אוהבת ותומכת, אני אפילו עוזרת לזרים ברחוב, בבקשה אל תקחי אותי מהילדים שלי, אני מתחננת בפנייך, זה רק יחמיר את המצב שלי, בבקשה… התינוק עדיין יונק, הבנות מאוד קטנות, בעלי לא יוכל להתמודד עם כולם ועוד בלעדיי, אין לנו כאן משפחה, בבקשה……

מתקשרת לבעל, רועדת, בוכה, כולם נגדי….

הוא בהלם, תני לי לדבר איתה!

מידת ההשפעה של חוויית לידה הוליסטית על החיים שלאחר הלידה. זווית אישית

מאת : עינת דורפן

3 ביולי 2013תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, הכנה ללידה ולאמהות, הריון, עזרה ודאגה לעצמנו

אז למה הפעם לא חוויתי את הבייבי בלוז? למה אף אחות לא ניגשה אלי ודיברה אלי כאילו שהיא יודעת בדיוק מה עובר עלי? אולי כי לא הייתי מספר במערכת?

אני חושבת שעם כל הכבוד להורמונים, בכל אחת מאיתנו פועם לב ייחודי ומיוחד, לכל אחת מחשבות וקשת רגשות ייחודי לה, וכל ניסיון להכליל את החוויה שאחרי הלידה נוגע בשטחיות נסיבתית שאינה מכילה את מלוא הדרה, יופייה וייחודה של כל אישה.

מה הפלא שעולים רגשות קשים כל כך? מה הפלא שנשים רבות חוות תחושה של בדידות ואובדן החופש?

חווית לידה הוליסטית בעיני אינה מתמצה בלידה ללא אפידורל עם כדור עם חבל, בג'קוזי או בפרימוס… חווית לידה הוליסטית היא בראש ובראשונה חוויה של הכלה וכבוד אל האישה היולדת ואל נימי נפשה ומאווייה והיא לא נגמרת אחרי שהתינוק יוצא מהרחם, היא ממשיכה זמן רב אחרי שהדופק בחבל הטבור מפסיק. ואולי גם פה טמונה אחת הבעיות- יש היום מודעות הולכת וגוברת לחוויית הלידה, ואני מאוד שמחה על כך, אבל מה קורה אחרי הלידה?

להשלים עם עצמי = לעשות שלום בתוכי

מאת : אמא

8 ביוני 20144 תגובות

מתוך אני אמא מספיק טובה?, לכל אמא, רגשות אשם

בשעה 20:30 אני משכיבה את איילה ונכנסת לעשות אמבטיה.

הנה אני יכולה לנשום, היום שלי מתחיל.

אני כבר פחות מתביישת לומר, כן, אני זקוקה להמון זמן לעצמי. אני זקוקה להמון שקט והרבה מאד מרחב.