למדתי איך להיפטר מרגשות אשם, למרות שכולם אומרים שהורות חייבת להגיע עם רגשות אשם. לכן אני כותבת ומקווה שזה יעזור.
לא חונכתי להקריב את עצמי והכי חשוב – עשיתי המון עבודת מודעות לפני האמהות שלי כדי להרגיש נוח עם מי שאני ומה שאני בוחרת.
יש לי ילדה בת 4 חודשים ואני משוגעת עליה. אבל… כל פוסט שמדבר על רגשות אשמה תופס אותי תוהה – למה לבחור באשמה ולא להיפטר מרגשות אשם? זה כזה בזבוז של אנרגיה. אני לא מבקרת את אלו שמרגישות אשמות, אבל בא לי כל כך לדבר אתן ולהאיר בפניהן שאפשר להיפטר מרגשות אשם ולהגיד להן שמה שהן עושות הוא טוב, שמה שהן בוחרות הוא טוב והאופן שבו הן מגדלות את הילד שלהן הוא טוב, כי ככה הן בחרו.. ורק חסר הדבר הזה שהוא כל כך קטן אבל כל כך עצום – להיות שלמות עם עצמן על הדרך.
מותר לי לומר לעצמי ולעולם שאני לא אוהבת להניק
אני קוראת המון על גידול ילדים. קראתי גם בזמן ההריון. למדתי כל מה שיכולתי על השלבים הראשונים, בעיקר על הנקה. הייתי נחושה להניק, אבל גם הייתי נחושה לא לייסר את עצמי אם לא אצליח. שום דבר בעולם לא שווה את זה שאני אהיה מתוסכלת מהנקה כשיש תחליפים מוצלחים. אני לא יודעת אם הגישה שלי עזרה אבל בתי יונקת הנקה מלאה – כמעט. שלוש פעמים בשבוע אני משאירה אותה עם אחרים והיא אוכלת מטרנה.
זה הלך קשה הענין עם המטרנה אבל ידעתי שבגלל שאני שונאת לשאוב, את האתגר הזה נעבור – גייסתי את כולם למשימה לגרום לביתי לאכול מטרנה וזה עבד. אז נכון שיותר טוב חלב שאוב למצב הזה, אבל לא בא לי!
אני גם לא ממש אוהבת להניק, גם את זה מותר לי לומר לעצמי ולעולם. אני בוחרת בזה כי זה הצליח לי עוד לפני שידעתי מה זה, ועכשיו זה כבר יותר קל מלהתעסק בבקבוקים.
רגשות אשמה זו בחירה!
עוד "אמת" שחשוב לי לבטא זה שבלגדל תינוקות יש גם רגעים משעממים. כמה יכול אדם מבוגר שקודם עסק בנושאים שונים ומגוונים להתעסק בקקה-פיפי-חיתול ועוד למצוא בזה עניין? נכון שכשהיא מחייכת או עושה משהו חדש אני נמסה כולי מאושר ומאהבה. אבל מה עם שאר מהזמן?
יש ימים שאני בטוב כולי מלאה בסבלנות ואהבה ובתי מקבלת את כל האהבה והתשומת לב בעולם. ויש ימים שלא. ואז מיד גם היא משתנה והופכת לתינוקת קצת יותר בוכה, יותר קשה לה להירדם במצב הזה והיא לא רגועה. אני מסבירה לה – ומקווה שהיא מבינה משהו מהטון, שהיום אמא לא בטוב, היום אמא קצת מבועסת, אז אמא לא לוקחת אותה לידים בכל פעם שהיא רוצה ולא הכי סבלנית בהרדמה. אבל אמא אוהבת אותה הכי הרבה בעולם.
ובא לי להעביר מסר – רגשות אשמה זו בחירה!!! אפשר להחליט שלא לבחור בה. ואם זה לא מצליח לבד, אז לדבר עם אשת מקצוע מבינה ומכילה (מטפלת\מאמנת\דולה פוסט פארטום) שתחזק את המקום הפנימי הלא בטוח הזה.
אם נתתי קול לאמא אחת שתעשה רק מה שבא לה ונוח לה – כי בסוף זה מה שהכי טוב לילד\ה שלה – אז אני את שלי עשיתי.
כתבה: ענת רפופורט מאמנת אישית ועסקית, תל אביב. anat.rapoport@gmail.com
**
מחפשת ליווי רגשי בהריון ואחרי לידה?
ליווי רגשי הוא תהליך המותאם באופן ייחודי לנשים בהריון ואחרי לידה במטרה לעזור להן להתמודד עם האתגרים הרגשיים האופייניים לתקופה דרך חמלה, קבלה, הפחתת שיפוטיות והגדלת הביטחון ההורי. כאן הפרטים למי התהליך מתאים במיוחד.
**אולי יעניין אותך לקרוא גם:
אולי לעולם לא אהיה האישה ש.. / תניה תוויל
אמא טובה דיה/ עלמה
את מוזמנת להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה