האם במקרה יום הולדתי יוצא בחג החירות?

מאת :

21 באפריל 2011 | 3 תגובות

בימים האחרונים, עת החל רואה החשבונות שבמוחי לפעול, אני חושבת הרבה במונחי חירות

מתוך טיפולי פוריות, לכל אמא, רוצות הריון

מדי שנה ביום הולדתי אני עורכת חשבון נפש עם עצמי.

מה עברתי בשנה החולפת, מה אני רוצה לחוות בשנה הקרובה ובעיקר אילו יעדים אני מציבה לעצמי, (לרוב אני שוכחת מהיעדים כבר במימונה וטורפת איזה מופלטה או שתיים, אבל גם להציב יעדים זה חשוב, לא?)

אז האם במקרה חשבון נפש מספר 35 נופל בדיוק בחג החירות?

בימים האחרונים, עת החל רואה החשבונות שבמוחי לפעול, אני חושבת הרבה במונחי חירות.

האם אוכל אי פעם לדעת שאני אמא טובה ?

האם אי פעם אשתחרר, כאמא, מרגשות האשמה והספק שמלווים אותי יום יום?

האם אוכל לדעת אי פעם, ידיעה מוחלטת, שאני אמא טובה, לא מספיק טובה, לא די טובה, אלא ממש טובה?

האם אוכל לבצע פעולה אמהית מסויימת מבלי להטילה בספק שנייה אחרי שביצעתי אותה?

האם אפסיק לשפוט את עצמי אחרי כל צעקה, סירוב או עונש שהטלתי על גוזליי? (אפילו שלפעמים ממש ממש מגיע להם?)

האם אוכל לחלום על הריון ללא מזרקים ?

האם אני אי פעם אשתחרר, כאישה פורייה, מהמחשבה שבכל פעם שאני חולמת להיכנס להריון עליי לשתף את הפקידה בקופת החולים, הרופא המטפל, הרוקח בבית המרקחת, יחידת ההפריה החוץ גופית במדיקל סנטר ופשוט אוכל לעשות אהבה עם אהובי ולהרות באופן טבעי?

האם אוכל להעז ולחלום על הריון ללא מזרקים, מחטים, הרדמות, מדי חדר ניתוח והורמונים משתוללים?

האם אוכל פעם אחת, רק אחת להפתיע את עצמי ולגלות שאני בהריון בשבוע ה-12? ולא אצטרך לעבור את "יציאת מצרים" ו"עשרת המכות" בשביל עובר או שניים בריאים ושלמים הגדלים ברחמי?

האם אוכל אי פעם להיפרד מהמאבק בהורדת המשקל ?

האם אי פעם אוכל, כאישה, להיפרד מהמאבק היומיומי, התמידי, האינסופי בקלוריות ובהורדת המשקל? שזו אם תשאלו אותי, המכה ה-11 והקשה ביותר ולא רק במצרים.

האם אוכל לצאת לחופשי ולרקוד את חירותי רק פעם אחת ולדעת לאהוב את גופי בדיוק כפי שהוא (טוב נו, לא בדיוק כפי שהוא, אלא 18 קילו פחות מכפי שהוא).

מעניים איך השנה הקרובה הזו שמבצבצת בפתח, תראה אם אשקול 18 ק"ג פחות, אהרה באופן טבעי לתאומים ואגלה זאת רק בשבוע 12 ואצעק-אתעצבן-ואכעס פחות על ילדיי.

מעניין איך תהיה התחושה שלי להיות רזה, הרה ושלווה..

נראה לי שזו תהיה תחושה של חופש, חירות, עצמאות – תחושה של נצחון.

אז הנה מבלי שכלל שמתי לב, הצבתי לעצמי 3 יעדים לקראת השנה החדשה שלי, רואה החשבון סיים עבודתו לשנת המס הנוכחית, והעבודה שלי רק מתחילה.

מבטיחה לדווח לרשויות על הרווחים וההפסדים (במשקל) בשנת המס הבאה.

 מזל טוב ובהצלחה לי,

חג חירות שמח – לכם.

* לבלוג של ליטל אוהב ציון.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

3 תגובות ל- “האם במקרה יום הולדתי יוצא בחג החירות?”

  1. חשבון נפש משמעותי,
    כך מתחילים הדברים המשמעותיים ביותר.
    בהצלחה רבה בדרך.

  2. נעה גביש הגיב:

    וואו שלושה יעדים מאוד לא פשוטים בחרת לך
    שניים מהם הם עבודה מאוד עמוקה מבפנים

    הרבה בהצלחה עם חיבוק גדול 🙂

  3. גיסתך המעריצה הגיב:

    בהצלחה!!!!!
    כנראה שזו הולכת להיות שנה משמעותית …..

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

לקראת לידת בית: הרגע מתקרב

מאת :

17 באפריל 20114 תגובות

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

אני מרגישה את התנועות שלה בבטן, הן הופכות להיות תנועות של אי נוחות, כאילו היא אומרת: "אוףףף… תנו קצת לשחרר את הרגליים… צפוף כאן!!!", היא דוחפת עם הרגליים והגב שלה נלחץ לעומת הבטן שלי, טוסיק קטן בולט החוצה מהצד… ואני מבינה שזאת תינוקת בגודל אמיתי, אחד לאחד, שנמצאת כרגע בפנים, אבל יכולה באותה מידה לחיות גם בחוץ, וזה מדהים אותי.

שינוי…

מאת :

26 ביוני 20119 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

מכירות את ההרגשה הזאת, שהחיים כבר פועלים מכוח אנרציה כלשהו, שהדברים- גם הטובים וגם הפחות טובים- הם פשוט ככה ואין ממש אמונה שמשהו יכול להשתנות?

זה יכול להיות בדברים שנותנים ביטחון, חברויות שאין לנו ספק שימשכו לנצח, ביטחון כלכלי שאין לנו ספק שהוא מצב קבוע ואין לנו פחד משינוי סטטוס, וזה יכול להיות בדברים פחות נעימים, נגיד, השבעה קילו שעושה רושם שלא משנה מה- הם כבר חתמו קבע על המותניים והישבן….או עבודה/ זוגיות שאני לא סובלת בה, אבל גם אין בה כבר אושר אמיתי, כיף או ריגוש כלשהו….היא פשוט שם….

הנקה קצרה: "החלטתי להפסיק לנסות. התייאשתי"

מאת :

4 בספטמבר 201011 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

כשילדתי את בני לפני כמעט חצי שנה רציתי מאד להניק.
כשניסיתי להניק בפעם הראשונה, כמה שעות לאחר הלידה, הילד נצמד לשד וינק. אני לא יכולה לתאר את ההתרגשות שחשתי, את האהבה העצומה, את האושר הזה שאני מצליחה להזין מישהו אחר. אבל… אחרי שתי דקות הוא התחיל לצרוח. לא נצמד טוב לשד ולא הצליח לינוק כמו שחשבתי שיצליח.
לתינוקיה לא יכולתי לגשת בגלל הניתוח (עוד לא ירדתי מהמיטה וסבלתי מכאבים קשים). עזרה מהאחיות לא הצלחתי להשיג. ניסיתי להניק עוד כמה פעמים באותו יום, אבל זה גרם למפח נפש רציני לשנינו. הוא צרח.