אמהוּת,  התבוננות עצמית בהורות

החירות הפנימית שלי

בדף הפייסבוק הזמנתי לכתוב על תחושת החירות או העבדות הפנימית והתחילו לעלות בי הרהורים לגבי מה זה חופש פנימי עבורי, מהי חירות בשבילי?

כבר די הרבה זמן שלא כתבתי, מתוך בחירה, מתוך מקום של חופש וחירות פנימית. אולי מפגש עם הבחירה הזו שלא לכתוב יצליח לעזור לי לבדוק מהי חירות פנימית עבורי.

הרגיש לא נוח לכתוב לאתרים אחרים

לפני כחודשיים התחלתי לעסוק ב'קידום האתר', שחלק ממנו אומר להשיג קישורים מאתרים חיצוניים לאתר, כי גוגל מעריך קישורים כאלה. אבל- מקדם האתרים אמר שלא צריך 'סתם' קישורים, אלא קישורים "איכותיים", כאלה שמגיעים מתוך מאמר או המלצה שהיא. ברור לי מהיכרותי עם עצמי שאני לא אבקש ממישהי לכתוב המלצה על האתר והאמת, גם כתיבה לאתרים אחרים לא קסמה לי במיוחד. הרגיש לי מאוד מוזר לכתוב 'לא בבית' שלי. בשבילי, הבית שלי הוא כאן, בשביל זה הקמתי אותו. לכתוב לאתרים אחרים, אפילו מתוך ידיעה שזה לקידום האתר, הרגיש לי לא בנוח.

שהיתי קצת עם תחושת ה'לא נוח' הזאת וגם עם התחושה שרצתה מאוד לקדם את האתר והגיעה איזו הבנה שאני יכולה לעשות את זה, שזה אפשרי ובכלל לא בשמיים.

היה לי מאוד מוזר לפנות לאתרים 'גדולים' ולשלוח להם דברים שכתבתי, הרגשתי כמו ילדה שמחכה לראות אם אהבו את מה שכתבה. אפילו עכשיו כשאני כותבת, אני מרגישה את הנשימה קצת כבדה יותר ואת תחושת הלחץ בשכמות.

שמתי לב שאני כותבת אחרת

ואז- אהבו ! ואפילו רצו עוד ! ואפילו שמו במקומות מודגשים ! הרגשתי איך תחושה כזו של יכולת מתמלאת בי- את יכולה לכתוב ! אני, שתמיד הציון הגרוע בתעודה שלי היה בהבעה בכתב, שמרגישה לא מספיק מובנת וברורה, שמרגישה שנוגעת במקומות שוליים ונישתיים בהוויה של הנשים, פתאום מרגישה שיש דברים ברורים ומעניינים במה שאני כותבת. הילדה שבי קיבלה ציון גבוה יותר בתעודה.

התחילו להגיע מחשבות שאולי אני רוצה לכתוב כמקצוע, אולי אני רוצה או יכולה להתפרנס מכתיבה, אולי אני יכולה לכתוב או להתחייב לכתיבה קבועה, שבועית, למגזין ידוע. הרגשתי איזו אנרגיה של עירור חזקה, של משהו טמפרמנטי, חזק, גדול, משמעותי.

וכתבתי. כתבתי מתוך ידיעה שמה שאני כותבת לא מתפרסם ב'בית' שלי, כאן, אלא במקום אחר.

בהדרגה, שמתי לב שאני כותבת אחרת. שיוצא ממני קול אחר, משהו אחר. אחר. עדיין לא יודעת להגדיר או להסביר את ה'אחר' הזה, אבל כמו שיוג'ין ג'נדלין אומר בספרו 'התמקדות': מין תחושה כזו שהתמונה התלויה על הקיר לא ישרה וברור לך שהיא לא ישרה. אולי לא ברור כרגע איך ליישר אותה, אבל יש תחושה עמוקה בגוף שמשהו לא ישר. וכך הרגשתי, משהו לא ישר קורה פה.

אז הפסקתי. הפסקתי לכתוב.

צריכה צידוק כדי לקיים את האתר

 הרגשתי שמשהו לא מדויק לי, לא נכון לי, ושאני לא רוצה להמשיך בזה. כמובן שעלה החלק הזה שאמר: 'אבל רצית לקדם את האתר, רצית שייכנסו עוד נשים לאתר'. ואז שאלתי את החלק הזה: האמנם? האמנם זה הרצון שלי? ניסיתי לבדוק את העניין הזה של קידום האתר ומה זה אומר עבורי. אני כותבת את זה ומרגישה איך נשימה נכנסת לגוף.

בהעמקת המגע עם החלק הזה שהרגיש שהוא מאוד רוצה לקדם את האתר, הגיעה איזו הבנה, איזו תשומת לב למשהו שמרגיש שהוא צריך צידוק לאתר הזה. משהו שמרגיש שאם התנועה באתר תעלה, אז אוכל לשלב מימון לאתר ואז זה יצדיק את הזמן והמשאבים שאני משקיעה בו. אמממממ, נשימה ארוכה נכנסת.

אני מבינה. יש בי חלק שמרגיש שלתפעל 'כך סתם' את האתר זה 'לא מספיק'. החלק הזה מרגיש שהאתר והתפעול שלו אומר שאני מפונקת שמחפשת את עצמה, שאני מתברברת ולא תכליתית, שאני מעזה לא לפרנס מספיק, שאני לא מכוונת מטרה, שאני חיה בעולם החלומות, שאני לא מציאותית, שאני לא רצינית, שאני בטלנית, שלא ייצא ממני כלום. עולות דמעות עכשיו, מרגישה שאני צריכה חיבוק. רועי ישן עכשיו ולא יכולה לבקש ממנו.

נשימה ארוכה יוצאת. הקלה גדולה. הדברים נאמרו.

בלי לחשוב כלכלי

יש חלק שקשה לו לשמוע את הדברים האלה, אבל יש חלק אחר שיודע שגם ככה הדברים הללו קיימים ותשומת הלב שלי אליהם מביאה אותי לחופש פנימי. מה ? כבר הגעתי לעניין החופש?

אחרי שנפגשתי עם החלק הזה שהיה לו הרבה מה להגיד על קיום האתר, הרגשתי הקלה גדולה ותובנה חדשה הגיעה. תובנה שהאתר כאן היום כי אני נהנית ממנו וכי הוא חשוב לי, מפתח אותי ומעניק לי מה שאף למידה אחרת לא נותנת לי. הוא לא כאן במטרה ראשונה בשביל הנשים האחרות, אלא בשבילי, כי אני מאוד אוהבת אותו, אני מאוד אוהבת את מה שנוצר ונרקם פה והוא מדויק לי בדיוק.

נשימה.

מתוך ההתחברות וההקשבה לחלק הזה, הבנתי שלא מתאים לי בכלל לקדם את האתר, כי הצלחתי עכשיו גם לשמוע את החלק האחר שמרגיש מותר לו גם רק ליהנות מהאתר, בלי לחשוב על האם הוא כדאי או כלכלי או כל דבר אחר. זה לא מעניין אותו. אני משקיעה באתר באהבה גדולה, כי יש חלק בי שמרגיש שהוא צומח ולומד מכל הדבר הזה שנרקם פה.

לא חייבת 'לתקתק'

אהה, או.קי. נולדה הבנה חדשה. נשימה ארוכה נכנסת לחזה. האתר הוא הבייבי הקטן שלי, הפרטי שלי ובכלל לא בטוחה שאני רוצה שייחשף לכל העולם. אני רוצה שיגדל לאט, בקצב שלו, בקצב שהקוראות ירצו לשתף ולהתחבר אליו. לאתר יש את הקצב הפרטי שלו להיחשף לעולם והוא ייעשה את זה בקצב שלו.

או.קיי,. דברים מתחילים להתבהר. מתוך המקום הזה, אני ממש לא מרגישה מחויבות להשקיע בו כל יום, כל שעה, לחזור מהר למיילים ולפרסם מהר את מה שנשים שולחות. אני זוכרת שאני פה בשביל ההנאה שלי, והכל חוזר לקצב שמתאים לי הרבה יותר. מסבירה לאחרות שאני לא פנויה כל יום לקרוא/לדבר/לכתוב על האתר ופתאום מתפלאת שיש המון הבנה וקבלה סביב הדבר הזה. אני לא חייבת 'לתקתק' את האתר, לא מחויבת לכלום. אני יכולה כל יום לבדוק אם מתאים לי להמשיך או לא, אם הקצב מתאים לי או לא, אם אני רוצה לכתוב או לא.

עוד נשימה נכנסת. מרגישה צמרמורת בשתי הידיים.

יש גם חלקים שמרגישים כבולים

מרגישה איך הבדיקה הזאת, ההקשבה המקבלת למה שעולה בי, מאפשרת לי איזו הרחבה פנימית חדשה. איזו חירות פנימית. הקשבה לציפיות הפנימיות, הקשבה לחלקים השופטים, הקשבה לחלקים הנינוחים והקשבה לחלקים המתוחים. הקשבה. הקשבה וסבלנות למה שעולה.

אני שמה לב עכשיו לחלקים שבי שמרגישים תחושה של חופש, נינוחות, חירות ושמה לב שיש עדיין חלקים שמרגישים כבולים. אני לא שופטת אותם. אני גם לא יודעת אם רע להם במצב של הכבילות הזאת. אני פה איתם, עם כולם, בהבנה. נשימה קטנה נכנסת. מרגישה עדיין את הצמרמורת בידיים. מרגישה צורך לבסס קצת יותר את התמיכה בגב התחתון עם המשענת של הכסא.

אני שמה לב לחלק בי שמצפה שאהיה משוחררת וחופשייה לגמרי. אני אומרת לו: 'שלום, אני רואה אותך'. אני שמה לב לשעה. אני צריכה לסיים ולצאת לארוחה משפחתית.

תודה לכל מה שעלה, תודה על הבחירה לכתוב ולהתחבר, תודה על האפשרות הזאת של ההקשבה. מרגישה היום שזה לא מובן מאליו.

** לימור לוי אוסמי, אישה, בת זוג, אמא, שבתקופה הזו מגדירה מחדש 'מה אני' ו'מה אני עושה'. כרגע התשובות מתבשלות ומתחממות לאיטן. יש לי תחושה שייצא טעים 🙂

** לקריאת הבלוג שלי

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

לשנות תנוחה כשלא נוח/ לימור לוי אוסמי

מה את עושה מזה סיפור?/ לימור לוי אוסמי

ככה אני יוצאת ממצרים שלי/ לימור לוי אוסמי

מורכב/ לימור לוי אוסמי

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

לימור לוי אוסמי

מלווה רגשית נשים אחרי לידה ובהורות, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות'. נפגשת עם נשים בכרכור ובשיחות וידאו. אפשר ליצור איתי קשר בהודעה - 052-2835020 ואשמח לתאם שיחה.

20 Comments

  • Avatar

    אלונה

    כל הכבוד לימור עבור הפתיחות והכנות.
    אל תשכחי לרגע ש"הבית" שלך הוא בית גם עבור המון נשים אחרות שמעריכות ומכבדות את מה שיצרת.
    תעשי תמיד רק מה שטוב לך . חג חירות שמח:)

    • לימור לוי אוסמי

      לימור לוי אוסמי

      תודה אלונה,
      לא שוכחת לרגע ומרגישה את זה יום יום. מניחה שהייתי צריכה את התזכורת שהבית הוא קודם בשבילי ולא רק בשביל אחרות. משם התנועה היתה כבר הרבה יותר קלה. הבנתי שהתנועה והתחושה שלי לא נוחה מספיק כשהיא מתחילה מ'האחר', אלא צריכה להתחיל ממני.
      תודה שאת פה וחג חירות שמח גם לך !

  • Avatar

    שירה דרוקר

    לימור, מחזקת אותך על העצמאות והבחירה לעשות מה שטוב לך. אהבתי את ההגדרה שלך את עצמך בתחתית הפוסט, גם אני על פרשת דרכים ומרגישה שבסופו של דבר כל אחד מוצא את המשבצת הנכונה לו, וכמו שחשוב לדעת מה נכון בשבילך, חשוב גם לזהות מה לא ולקחת ממנו צעד אחורה.

  • Avatar

    בטי גורן

    את פשוט מקסימה, וכיף לקרוא אותך. והכי חשוב את משמעותית שעוסקת בתכנים משמעותיים עבור כל כך הרבה נשים ועבור עצמך.
    תודה לך לימור יקרה על הפתיחות. שולחת לך חיבוק גדול. מאמינה שאת בנתיב מאוד מדויק עבור עצמך.

  • Avatar

    נעה גביש

    יצרת משהו ממקום מאוד אישי שלקח לך זמן לזהות אותו ואספת לתוכו, עם או בלי לשים לב,לא מעט נשים וגם קצת אנשים) שכותבות, קוראות, לומדות,נושמות את מה שנאמר כאן.
    לפעמים עם תגובה ולעיתים ללא ולא תמיד כי אין מה להגיד, לפעמים כמו שכתבת, אין זמן ולעיתים אין את המילים המתאימות…התחושות, המחשבות לא מצליחות להיהפך למילים.
    מציק, או שלא 🙂 הרשומה הזו שלך נפלה על תקופה כלכך דומה בחיים שלי (אני חושבת שאני מבוגרת ממך בכמה שנים) עם תחושות מאוד דומות על נושאים מאוד דומים.
    אני עוד לא הגעתי למסקנה שאת היגעת…אני חושבת שאין לי את התמיכה האישית שלי לכך וכרגע גם לא את של האיש שאיתי (וזה חשוב לי)
    מצטערת על ההשתפכות אבל כלכך נגעת הפעם למרות שזה לא קשור ללידות וכדומה
    ואולי כן. 🙂
    גם אני מהתלמידות שלעולם לא הצטינו בלשון ובהבעה בכתב או בע"פ ולפני כמה שנים מצאתי את עצמי כותבת המון, בעיקר שירים שכאלה..כמובן למגירה,, חלק קטנטן מהם הראשתי למעט מאוד אנשים וחלק קטנטן פירסמתי ברשת…אבל זה בעיקר נשאר למגירה.
    אני מאוד אוהבת לכתוב, אבל מאוד קשה לי…זקוקה להרבה זמן כדי להצליח לבטא (לעצמי) את עצמי בכתב…ואין לי לצערי את הזמן, או יותר נכון אני עדיין לא מסוגלת לתת לעצמי את הזמן לעשות זאת.

    תודה על הרשומה הזו 🙂

    חג חירות כייפי

    • לימור לוי אוסמי

      לימור לוי אוסמי

      נועה, מאוד מרגש אותי לקרוא אותך.
      כשאני כותבת, אני כותבת את עצמי ואין לי מושג או חצי מושג אם אני היחידה בעולם או שלא. לפעמים זה משנה לי ולפעמים ממש לא.
      התהליך שאני עוברת הוא תהליך אישי שנמשך כבר כשנה, בליווי מנחה, לא הייתי יכולה בלי זה. יש המון המון תמיכה מזוגי היקר ובלעדיו לא הייתי מאפשרת לעצמי בכלל לדעתי, אבל היה גם צורך במקום ותמיכה מקצועית ומכילה.
      גם לי לפעמים לוקח זמן לבטא את עצמי, תלוי מה הנושא וכמה הוא מעובד או תלוי בעוד כמה דברים. למדתי שיש עוד כמה אפשרויות להבעה- לא רק בכתב או בעל פה, שזה גם משהו שמקל.
      ו.. אני בת 34..
      תודה שאת פה. נוכחותך מורגשת.

  • Avatar

    שירלי

    הי לימור! המון זמן לא כתבתי. לא לאתר ולא לעצמי. התחלתי ונתקעתי. איפשהוא עברתי תהליך די דומה למה שכתבת… ןאיפשהוא זה עוזר לדעת שעוד מישהו עובר את אותו תהליך…
    התרגשתי מהפוסט שלך. הרגשתי איך את משתפת אותנו מאד בפתיחות בתהליך ההתמקדות שלך, והרגשתי איך עברתי יחד איתך את התהליך, והתפתחתי קצת יחד איתך… תודה (-:
    והבנתי שזה התמקדות- רק כי אני עוברת עכשיו התוודעות אישית לנושא…
    למרות שאני לא מכירה אותך- אני מרגישה שיש בינינו כמה דברים ממש דומים…
    סביב פסח איכשהוא- אני לא יודעת- הרבה פעמים מצאתי את עצמי סביב חיפוש והגדרה מחדש. כך גם השנה. הרבה דברים מתרחשים מתחת לפני השטח, ואני יודעת שמתישהוא יצוצו וימצאו את שמם ואת מקומם… וכרגע זה בסדר לי שהכל בבלגן- כי אני יודעת שזה יסתדר בסוף.
    רציתי רק לומר לך שהאתר שלך היה הפתח שהתחיל את המסע שלי אל עצמי. הוא איפשר לי לכתוב להוציא וליצור, ומתוך זה התחילו אצלי המון תהליכים של הבנה, הגדרה וקבלה… אז למרות שהאתר התחיל בשבילך עבור עצמך- הוא פתח את הדלת גם עבורי…(ואני בטוחה שלעוד נשים…) ובכך איפשרת "לאור שבך להאיר ולפתוח את החלון לאורות נוספים להיכנס" …
    תודה לימור! על האור הזה שפתחת. (-:
    שיהיה לך חג חירות שמח !
    (-:

    • לימור לוי אוסמי

      לימור לוי אוסמי

      תודה יקרה, איזה חיוך וחום על הבוקר. איזה כיף לשמוע.
      נכון, בשנה האחרונה מצאתי את ה'התמקדות' במקרה וזה ה'משהו' שחיפשתי המון זמן. אם עוד אל התחלת ללמוד התמקדות, אז ממליצה לך בחום.
      תמיד כיף לי לשמוע מה המקום הזה מאפשר לאחרות, אני חושבת שזו אחת הסיבות שבגללה אני כל כך נהנית מהאתר ומרגישה שהוא בשבילי- בגלל שהוא 'עושה משהו'. לא יודעת עדיין בדיוק מה ואיך, אבל ברור לי שמשהו מתרחש, משפיע, מהדהד. יש כאלה שמתחברות יותר, יש כאלה שפחות, אבל בחלק האתר ממש מצליח לדעת בפנים ולשנות וזה נפלא ונהדר.
      עכשיו כשאני כותבת לך, אני מבינה שאני עוברת תהליך דומה עם הליווי שלי נשים (עדיין לא יודעת איך לקרוא לזה..). יודעת שמשהו מדהים קורה, מתרחש, נרקם לו, אבל עדיין לא יודעת להסביר אותו או להבין אותו מספיק ולכן, פשוט מאפשרת לו לצמוח. האתר, כמו בליווי, מאפשר דברים נפלאים לאחרות, אבל הוא קודם כל נוצר בגלל שאני נהנית מזה מאוד.
      תודה !

  • Avatar

    ורד לב

    נשמע לי שזו דרך נפלאה לגדל כל "ילד".
    לתת לו קצת להתקדם לבד, להתבונן, ליהנות מהשחרור שמגיע עם זה עבורנו.
    ואז לעצור לרגע, לכוון מחדש, שוב לשחרר ולהתבונן.
    וכן הלאה…

    חג חרות שמח!

  • Avatar

    דנית צור אלמוג

    לימור – אני מתפעלת מהחיפוש ומהיכולת לבדוק כל הזמן אם את במקום הנכון, המדוייק לך, ואם לא, מה נכון לך עכשיו. מתקשר להרהורים על לצאת מ'אזור הנוחות' שלי… מתי נכון לי לצאת מאזור הנוחות שלי ומתי לא.
    וזה פלאי בעיני שמשהו בהתכוונות שלך, בחיפוש אחרי הדבר שנכון לך, עובר כחוט השני באתר שלך. וזו הצלחה עצומה בעיני. האתר שלך מכיל, לא שיפוטי, מרחיב, מגמיש, פותח – כנראה כמוך 🙂

    • לימור לוי אוסמי

      לימור לוי אוסמי

      תודה רבה רבה.
      אין לך כמה התווכחתי ורבתי עם המקום הזה שרוצה כל הזמן שיהיה 'מדויק'- מה ? הוא לא יכול להתגמש ולזרום קצת? היום אני במקום אחר, אבל זה לא תמיד היה שם..

      • Avatar

        דנית צור אלמוג

        דווקא מדמיינת שיש לי מושג… מהיכרות פנימית.. אבל כאמור אצל כל אחת הסיפור מתחת לכותרת שונה לגמרי…
        אני דווקא לא רבתי איתו אלא הייתי סופר גאה בו… מין גאוות "אני עושה רק מה שמדוייק לי".. אבל בסיבובים השונים שעשיתי סביב זה גיליתי שגם על זה אני יכולה לשים סימן שאלה.
        מה הופך משהו ל'מדויק' בשבילי? מה גורם לי להיעמד על רגלי האחוריות כי 'זה לא מדוייק'.. במהלך השנה האחרונה גיליתי שהרבה פעמים ה'מדוייק' הזה לא בא מאיפה שדמיינתי…

        • לימור לוי אוסמי

          לימור לוי אוסמי

          היום אני כמובן שכבר לא רבה עם המקום הזה (או לפחות הרבה יותר משתדלת..)ומאוד גאה בזה.
          אי שמתי לב שמאוד קל לדעת דרך תחושת הגוף מה מדויק לי ומה לא וממש לא מנסה לבדוק אם זה בטוח מדויק או אולי יש מניעים נסתרים מאחורי זה.
          מאוד מאוד מתחברת למה שיוג'ין כתב וציטטתי: זה מאוד פשוט לדעת אם משהו מדויק, בדיוק כמו לראות שתמונה היא עקומה על הקיר.
          כשיש עוד כמה קולות יחד עם התחושה של הדיוק, אז אני באמת מבררת מה מפריע שם- כמו שקרה עם האתר. הרגיש לי שהעבודה עם האתר מאוד מדויקת, אבל שכל מה שקשור לקידום שלו או למינונים של ההשקעה בו ממש לא מדויק.
          גם היום יכולתי לנסות ולהבין יותר ויותר מאיפה זה מגיע ולמה והאם זה באמת מה שאני מבינה היום, אבל מרגישה שאין לי צורך בזה. מרגיש לי נכון ככה וממשיכה הלאה.
          אני חושבת שעבורי, הצורך להבין יותר 'למה את לא רוצה לקדם את האתר?' היה מתוך חלק שיפוטי כלפי הדבר הזה שהרגיש שככה הוא רוצה לנהל את האתר עכשיו. אני מאוד מודה לחלק הזה, מפני שהוא אפשר לי לדייק את האופן שבוא אני רוצה לפעול ולהשקיע באתר.
          עכשיו אני כבר בדיאלוג אחר שקשור לנושא העיסוי והמגע. נראה מה ייצא מזה 🙂

          • Avatar

            רעות רסלר

            מאוד מזדהה אתך ואני חושבת שיש לך יכולת מופלאה של הבנה עצמית וכנראה שזה אחת הסיבות שאת יודעת לתת לכולנו כל כך הרבה בעשיה שלך. תמשיכי בנאמנות העצמית הזו והלוואי על כולנו!

  • Avatar

    רונית

    התרגשתי לקרוא.
    כל פעם שאני קוראת אותך אני מרגישה שאת כל כך מדויקת.
    כבר אמרתי לך שאת מהממת…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ