לפני כחודשיים התחלתי לעסוק ב'קידום האתר', שחלק ממנו אומר להשיג קישורים מאתרים חיצוניים לאתר, כי גוגל מעריך קישורים כאלה. אבל- מקדם האתרים אמר שלא צריך 'סתם' קישורים, אלא קישורים "איכותיים", כאלה שמגיעים מתוך מאמר או המלצה שהיא. ברור לי מהיכרותי עם עצמי שאני לא אבקש ממישהי לכתוב המלצה על האתר והאמת, גם כתיבה לאתרים אחרים לא קסמה לי במיוחד. הרגיש לי מוזר לכתוב 'לא בבית' שלי. בשבילי, הבית שלי הוא כאן, בשביל זה הקמתי אותו. לכתוב לאתרים אחרים, אפילו מתוך ידיעה שזה לקידום האתר, הרגיש לי לא נוח.
הייתי קצת עם תחושת ה'לא נוח' וגם עם התחושה שרצתה לקדם את האתר, והגיעה איזו הבנה שאני יכולה לעשות את זה, שזה אפשרי ולא בשמיים. היה לי מוזר לפנות לאתרים 'גדולים' ולשלוח להם דברים שכתבתי, הרגשתי כמו ילדה שמחכה לראות אם אהבו את מה שכתבה.
אולי אעסוק בכתיבה כמקצוע?
אז כתבתי והם אהבו! ואפילו רצו עוד, ואפילו שמו במקומות מודגשים. הרגשתי איך תחושת יכולת ומסוגלות מתמלאת בי- את יכולה לכתוב! אני, שתמיד הציון הגרוע בתעודה שלי היה בהבעה בכתב, שמרגישה לא מספיק מובנת וברורה, שמרגישה שנוגעת במקומות שוליים ונישתיים בהוויה של הנשים, פתאום מרגישה שיש דברים ברורים ומעניינים בבכתיבה שלי. הילדה שבי קיבלה ציון גבוה בתעודה.
התחילו להגיע מחשבות שאולי אני רוצה לכתוב כמקצוע, אולי אני יכולה להתפרנס מכתיבה, אולי אני יכולה לכתוב או להתחייב לכתיבה קבועה, שבועית, למגזין ידוע. הרגשתי איזו אנרגיה של עירור חזקה, של משהו חזק, גדול, משמעותי. אז כתבתי. כתבתי מתוך ידיעה שמה שאני כותבת לא מתפרסם ב'בית' שלי, כאן, אלא במקום אחר.
עם הזמן, שמתי לב שאני כותבת אחרת, שיוצא ממני קול אחר. עדיין לא יודעת להגדיר או להסביר את ה'אחר' הזה, אבל כמו שיוג'ין ג'נדלין אומר בספרו 'התמקדות': 'מין תחושה כזו שהתמונה התלויה על הקיר לא ישרה וברור לך שהיא לא ישרה. אולי לא ברור כרגע איך ליישר אותה, אבל יש תחושה עמוקה בגוף שמשהו לא ישר'. וכך הרגשתי, משהו לא ישר קורה פה. אז הפסקתי.
אני צריכה צידוק להמשיך לכתוב לאתר ולתפעל אותו
הרגשתי שמשהו לא מדויק לי, לא נכון לי, שאני לא רוצה להמשיך לכתוב לאתרים אחרים. כמובן שעלה החלק הזה שאמר: 'אבל רצית לקדם את האתר, רצית שייכנסו עוד נשים לאתר'. ואז שאלתי את החלק הזה: האמנם? האמנם זה הרצון שלי? ניסיתי לבדוק את העניין הזה של קידום האתר ומה זה אומר עבורי. אני כותבת את זה ומרגישה איך נשימה נכנסת לגוף.
בהעמקת המגע עם החלק הזה שהרגיש שהוא מאוד רוצה לקדם את האתר, הגיעה איזו הבנה, איזו תשומת לב למשהו שמרגיש שהוא צריך צידוק לאתר הזה. משהו שמרגיש שאם התנועה באתר תעלה, אז אוכל לשלב מימון לאתר, ואז זה יצדיק את הזמן והמשאבים שאני משקיעה בו. אמממממ, נשימה ארוכה נכנסת.
אני מבינה. יש בי חלק שמרגיש שלתפעל 'כך סתם' את האתר זה 'לא מספיק'. החלק הזה מרגיש שהאתר והתפעול שלו אומרים שאני מפונקת שמחפשת את עצמה, לא תכליתית, מעזה לא לפרנס מספיק, חיה בעולם החלומות, לא מציאותית ולא רצינית. שאני לא מכוונת מטרה, בטלנית, ולא יֵצא ממני כלום. עולות דמעות עכשיו. נשימה ארוכה יוצאת. הקלה גדולה. הדברים נאמרו.
לכתוב בלי לחשוב כלכלי
האתר כאן היום כי אני נהנית ממנו, כי הוא חשוב לי, כי הוא מפתח אותי ומעניק לי מה שאף למידה אחרת לא נותנת לי. הוא לא כאן במטרה ראשונה בשביל הנשים האחרות, אלא בשבילי. אני מאוד אוהבת את מה שנוצר ונרקם פה והוא מדויק לי בדיוק.
מתוך ההתחברות וההקשבה לחלק הזה, הבנתי שלא מתאים לי לקדם את האתר, כי הצלחתי לשמוע את החלק האחר שמרגיש מותר לו רק ליהנות מהאתר, בלי לחשוב על האם הוא כדאי או כלכלי או כל דבר אחר. זה לא מעניין אותו. אני משקיעה באתר, כי יש חלק בי שמרגיש שהוא צומח ולומד מכל הדבר הזה שנרקם פה.
האתר הוא הבייבי הקטן שלי, ואני בכלל לא בטוחה שאני רוצה שייחשף לכל העולם. אני רוצה שיגדל לאט, בקצב שלו, בקצב שהקוראות ירצו לשתף ולהתחבר אליו. לאתר יש את הקצב השלו להיחשף לעולם. מתוך המקום הזה, אני לא מרגישה מחויבות להשקיע בו כל יום, כל שעה, לחזור מהר למיילים ולפרסם מהר את מה שנשים שולחות. אני נזכרת שאני פה בשביל ההנאה שלי, והכל חוזר לקצב שמתאים לי הרבה יותר. אני לא חייבת 'לתקתק' את האתר, לא מחויבת לכלום. אני יכולה כל יום לבדוק אם מתאים לי להמשיך או לא, אם הקצב מתאים לי או לא, אם אני רוצה לכתוב או לא.
אני מרגישה איך הבדיקה הזאת, ההקשבה המקבלת למה שעולה בי, מאפשרת לי הרחבה פנימית חדשה. איזו חירות פנימית. הקשבה לציפיות הפנימיות, הקשבה לחלקים השופטים, הקשבה לחלקים הנינוחים והקשבה לחלקים המתוחים. הקשבה. הקשבה וסבלנות למה שעולה.
תודה לכל מה שעלה, תודה על הבחירה לכתוב ולהתחבר, תודה על האפשרות הזאת של ההקשבה. מרגישה היום שזה לא מובן מאליו.
** לימור לוי אוסמי, אישה, בת זוג, אמא, שבתקופה הזו מגדירה מחדש 'מה אני' ו'מה אני עושה'. כרגע התשובות מתבשלות ומתחממות לאיטן. יש לי תחושה שייצא טעים 🙂
** לקריאת הבלוג שלי
גם את מוזמנת להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה