העיקר הבריאות | התינוק שלי חולה

מאת : הכי אמיתית

10 באפריל 2011 | 3 תגובות

אני רוצה כתובת! אני רוצה שם!! למי אני ממענת את התלונות? את הכעס? באוזנו של מי אני צורחת שזה לא הוגן???

מתוך אחרי לידה, אמהות חד הוריות, שיהיו בריאים

נראה לי שעכשיו אני מבינה, באמת מבינה את המשפט- “העיקר הבריאות".

לא שלא הבנתי עד כמה הבריאות היא ראשונה במעלה גם לפני כן. אני, בתור אחת שברשותה כמה סיבוכים רפואיים מעריכה בריאות, אפילו מעריכה מאד. ותמיד הסכמתי עם זה שבריאות לפני הכל.

מה שאני אומרת זה, שכל ההבנה הזאת היתה ברובד מסוים,  בפשט של הדברים.

התינוקי שלי כמעט בן תשעה חודשים ומכל מני מקומות הבנתי שזה הזמן שהוא צריך להתחיל להגיב לשם שלו. אז התחלתי לבדוק את זה וראיתי שהוא לא ממש מגיב. בשלב הזה עוד לא נלחצתי כי גם להתהפך הוא התחיל מאוחר, הוא עדיין לא יושב או זוחל…בקיצור, ממחיש את המשפט" עדיף מאוחר מאשר לעולם לא"….אז לקחתי את זה בסדר, לא מגיב לשם עכשיו, יגיב עוד חודש.

התפנית הלא נעימה היתה היום בבוקר. אני ואמא שלי שיחקנו איתו על המיטה ושמנו לב שלא רק שהוא לא מגיב לשם שלו, הוא לא ממש מגיב לקולות באופן כללי….זה ממש מוזר כי אחד הדברים שתמיד  אמרנו על תינוקי זה שעושה רושם שיש לו שמיעה מעולה, היה נבהל בקלות ומגיב לצלילים…אז מה קרה? מישהו חשב שאולי אני יותר מדי רגועה? יותר מדי נהנית מאמהות שלווה ורגועה? שאולי חוסר שעות השינה מזרים לי אדרנלין ומרף וכדאי לתת לי משהו לדאוג לגביו, ככה, בשביל הכיף???

אוףף!!!

תבינו, תינוקי שלי הוא מדהים, אבל לא פשוט. הוא מהתחלה סבל בקיצוניות מגזים ועצירויות, תופעה שלא עברה בגיל שלושה חודשים (כמובטח!) וגם לא בארבעה ולא בחצי שנה….והיום הוא כמעט בן תשעה חודשים. יש הקלה, נכון, אבל עדיין כוחותינו נאבקים…

הוא היה מאושפז בגיל ארבעה חודשים עקב חוסר שקט קיצוני, ושוחרר בלי שום מסקנה, יש לו איחור בהתפתחות מוטורית, הוא מסרב עד היום לאכול מוצקים, הוא לא ישן, ואם הוא ישן-אז זה רק במיטה שלי, אין סדר יום….להמשיך? בבקשה. אז עכשיו גם עניין השמיעה הזה…יואו!!

אני רוצה כתובת! אני רוצה שם!! למי אני ממענת את התלונות? את הכעס? באוזנו של מי אני צורחת שזה לא הוגן??? תמיד שאת במצב הקשה אומרים לך שכולן תעבורנה את זה, כולן עוברות את הגזים והשיניים…. אז למה כל הניסים והנפלאות האלה שממש לא כולן עוברות? למה?! הרי רוב האמהות שיגיעו לשלב שלי כבר מזמן יהיו עם ילד שזוחל, ואוכל נורמלי, ויושן יותר מארבע שעות בלילה….

כן. אני מעוצבנת. זה לא פייר.

אני מודה שלא מההתחלה הייתי אמא- מרי-פופינס, ואני גם לא כזאת היום, אבל באמת שאני יותר טובה היום, והכי חשוב- באמת שאני מנסה כל הזמן להשתפר!

אז למה כל האקסטרא קושי הזה?

טוב.פרקתי. עכשיו אני אבלום את עצמי ואגיד תודה.

תודה כי אני יודעת שיש גרוע יותר ושיכול להיות קשה יותר.

אז באמת תודה על מה שיש.

הכתובת שלי היא אתה הקב"ה- בבקשה, אני לא צועקת, אני מבקשת יפה- בבקשה שתינוקי שלי יהיה בריא, כי העיקר הבריאות….

 

** לבלוג של 'הכי אמיתית'  

עוד אמהות כותבות על התמודדות עם ענייני בריאות למיניהם:

טיפת חלב- הטיפה שהלכה לאיבוד/ ליאור בר

טיפת חלב- טיפת רגישות / אוסי הורביץ

חולה אהבה / סשה חזנוב

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

3 תגובות ל- “העיקר הבריאות | התינוק שלי חולה”

  1. שולחת חיבוק גדול !
    תעדכני אם יש חדש

  2. גילי הגיב:

    יקרה אני מבינה אותך כל כך.
    גם התינוקי שלי היה כזה, על כל הסימפטומים כולל השמיעה.
    גם אני צעקתי שזה לא פייר !!!
    אבל היום הוא כבר בן 6 והוא ילד מדהים ואהוב במיוחד למרות ואולי בגלל
    כל הקושי. אם את צריכה לדבר, לפרוק או לקצר תהליכים מניסיון של אחרים,
    את מוזמנת ליצור איתי קשר, גילי צומברג ביתן
    054-5527888

  3. ורד לב הגיב:

    מתחברת מאד למה שגילי כתבה לך.
    אני תמיד מאמינה שיש מה לעשות.
    צריך רק לגלות מהו ולאיזה כיוון ללכת. ולפעמים צריך לחקור, לנבור ולחפש….
    ומותר לכעוס, ומותר להתאכזב ומותר ואף צריך למצוא מקומות טובים להתפרק בהם!

    חג חרות שמח!

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מכון פוע"ה: "הבקשה שגברים בלבד יעבירו את ההרצאות בגניקולוגיה מעוגנת בהלכה"

מאת : לימור לוי אוסמי

11 ביולי 20125 תגובות

מתוך קוראות לשינוי

מסתבר שהבטחות לא חייבים לקיים ושמה שהיה נכון ורלוונטי מאוד ליומיים לפני כנס שעורר לחץ ציבורי אדיר ובריחה של מרצים ממנו, יחד עם איום להפגנות מחוץ לכנס, כבר ממש איננו רלוונטי לכמה חודשים לאחריו, כשהשקט שורר.

הבת שלי עומדת

מאת : מירב שרייבר

19 במרץ 20122 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?

הבת שלי עומדת היום בפעם הראשונה, מחזיקה בשולחן הסלון והנה מעמידה ברך, תומכת לוחצת כף רגל קטנה ונעמדת עם ברכיים מעט רועדות, מתופפת בעליצות על השולחן. "בראבו" אני אומרת לה ומוחאת כפיים. מה אני מרגישה? צביטה בלב. מה אני חושבת? אוי אני צריכה לעשות עוד ילד כי הנה אגתה מתחילה אוטוטו ללכת ולהתרחק ממני, וזה אומר ספרציה, פרידה והנה אני לבד. ובאותה נשימה מגיעה גם תחושה נינוחה של הנה היא גדלה וכבר צריכה אותי פחות ואני יכולה אט אט להתפנות לחיים יותר מלאים עם בן זוגי והעולם החיצון. וואו. איך פעולה תנועתית קטנה כזו של הבת שלי הפעילה אצלי עולם שלם של דימויים, רגשות, פחדים, דמיונות.

כולם רוצים ממני אהבה

מאת : לימור גריף

3 בנובמבר 20118 תגובות

מתוך אחרי לידה, זוגיות אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

לאט לאט התחלנו להתאהב אחת בשנייה, להכיר, להחליף מבטים, ליצור שפת זהות וניואנסים שהיו רק לנו. עם הזמן, גיליתי להפתעתי שבשל התמכרותי לייצור הקטן והמתפתח שינק משדיי ללא הרף, נולדה גם התמכרות למגע. ההתמכרות שלי אליה, עור לעור, נשימה לנשימה, עד שהתעוררתי בוקר אחד ושמתי לב, שלמעט המגע שלי אתה, לא יצרתי כל מגע פיזי עם מישהו אחר בסביבה.