לידה,  לידת בית

לידת בית: הציפייה הגדולה והמרגשת מכל

כבר שמעתי על כך שמשווים את החודש התשיעי להריון לכל שאר חודשי ההריון, כי מרוב ציפייה והתרגשות והמתנה לרגע המיוחל, הזמן לא עובר!!! אני משתדלת לחיות את ההווה, ממשיכה בשגרת החיים הרגילה, והזמן עובר לו, אבל אני בהחלט מרגישה את ההבדל.

כשגיליתי שאני בהריון, הייתה בי התרגשות עצומה וחשבתי לעצמי: "איך אפשר בכלל לחיות את החיים הרגילים והיומיומיים שלי, כשיש משהו כל כך גדול ומשמעותי שמתרחש??", אבל אחרי שעברה ההתרגשות הראשונית, הבנתי שהחיים ממשיכים וההריון הפך להיות חלק מהם.

אני חושבת כמעט רק על הלידה

בזמן האחרון אני שוב מרגישה את ההתרגשות הזאת מציפה אותי, ולפעמים מרגישה שהחיים ממשיכים, אבל אני כבר לא בתוכם, אני כל כך עסוקה ומרוכזת בהריון ובלידה המתקרבת, לא הרבה מצליח לעצבן אותי… אני שקועה בלהרגיש את התינוקת שלי זזה בבטן, מתאמצת להתמקם בתנוחה נוחה, שולחת רגל ונתקלת "בקיר"… אני מדברת אליה, מספרת לה שאנחנו מחכים ורוצים כבר לפגוש אותה, אבל שתיקח את הזמן ותבוא אלינו כשתהיה מוכנה, בלי לחץ…

אני חושבת כמעט רק על הלידה. מחשבות חיוביות בעיקר… אבל גם מחשבות לוגיסטיות, וגם קצת חששות.

כבר קניתי את כל מה שצריך בשביל לידת בית (קיבלתי רשימה מסודרת מהמיילדת). קניתי גם בריכה… לא הייתי בטוחה שאני רוצה ללדת במים, אבל החלטתי בסוף שנצטייד בבריכה, ונזרום עם ההרגשה שלנו… היה לי חבל לחשוב שברגע האמת אצטער על זה שלא הייתה בריכה.

קניתי סדיניות, וסדין פלסטיק לעטוף בו את המזרון שלנו ולהגן עליו מפני "נזקי הלידה", וגם עשינו קצת קניות לתינוקת, והכל נראה ממשי פתאום. זה באמת עומד להגיע, הרגע הזה שבו נקבל את בתנו לעולם.

הייתי רוצה לערוך מעין "טקס קבלה לעולם" לתינוקת

הייתי רוצה לערוך מעין "טקס קבלה לעולם" לתינוקת. אני לא מתכוונת לאיזה משהו רוחני והזוי כזה עם נרות ומוסיקה של דולפינים ברקע… אבל אולי להשמיע לכבודה שיר שאנחנו אוהבים, ולקבל אותה במילים נעימות, בטונים נעימים, לומר לה "ברוכה הבאה", "אנחנו כל כך מתרגשים להכיר אותך", "נעים מאוד"…

זה אולי קצת מצחיק, אבל אני מאמינה שזה סיפתח הרבה יותר חיובי מאשר סתם לצעוק איזה משהו חסר משמעות (כמו שרואים בהרבה סרטי לידה) כמו: "אני לא מאמינה!" או "אלוהים אדירים!".

אני מאמינה שמאוד חשוב לזכור במהלך הלידה עצמה, ברגע יציאת התינוק וכמובן ברגעים הבאים אחריו, שהדבר המרכזי שקורה כאן עכשיו הוא שאדם חדש מתחיל את חייו בעולם הזה. ולא שמיילדת/ רופא סיימו את תפקידם, או שהאישה היולדת הצליחה להתגבר על כאביה והסיפור כבר מאחוריה, ולא שצריך לספר להורים/חברים שהלידה עברה בשלום. צריך לקחת רגע ולהקדיש אותו לחגיגת ההתחלה הזאת של החיים. וזה אומר מבחינתי לתת לתינוק סוג של המשכיות של ההיכרות שלו עם "בתוך הרחם" עד כה: לעמעם אורות, לשמור על טונים נעימים ועל מילים חיוביות, לתת לתינוק מגע עמוק, כמו שהוא רגיל לקבל מדפנות הרחם.

להפוך את הרגע המפתיע הזה, שבו התינוק מרגיש לראשונה מהו כוח הכבידה, ואת החופש להניע את איבריו, ואת הנשימות הראשונות, לכמה שפחות "טראומטי" עבור התינוק.

אני ממליצה בחום למי מכן שטרם קראה את הספר "לידה ללא אלימות" לנסות להשיג אותו. הספר נכתב ע"י הרופא המיילד ד"ר פרדריק לבואייה (שגם ניחן בכישרון כתיבה מפתיע – ממש משורר!!), והוא מתאר בצורה מקסימה ממש את החוויה שעובר התינוק ברחם, עם תחילת הצירים, דרך הלידה עצמה, והרגעים שלאחר הלידה. ממש אפשר להזדהות ולהבין את הצרכים של התינוק, ולפי זה לקבל החלטות בנוגע לאופי הלידה ולחיים שלאחריה…

 

** שירה דרוקר, נשואה בת 29 מחיפה, בהריון ראשון ומרגש, מתכננת ללדת בבית.

** לבלוג של שירה דרוקר ולפוסטים נוספים על לידת בית ולידה טבעית.

2 Comments

  • Avatar

    נעה גביש

    רעיון מקסים ונפלא לקבל את הילדה שלכם בשיר אהוב עליכם או במוזיקה שאהובה עליכם ואיתה כבר יבואו המילים הנעימות והחמות שאת רוצה לקבל אותה איתם…

    תכיני לך את זה על דיסק או משהו בסגנון וכשמגיע הזמן בן זוגך או אחותך-דולתך 🙂 יפעילו את הדיסק וזה יזכיר לך איך רצית לקבל את הקטנה המגיעה לעולם.
    כמה יפה שאת מצליחה לחשוב לא רק על מתי היא תגיע אליכם, אלא גם איך ולהתכונן לזה מבפנים.
    🙂

  • Avatar

    ורד לב

    רואים שאת בתשיעי כבר…
    נראה לי שכמות הפוסטים שיוצאת מתחת ידייך עכשיו זהה למה שכתבת עד כה 🙂
    המתח משגע אותנו, אה?
    מי יגיע? איך הוא/ היא יהיו? איך אגיב? איך תהיה הלידה? מה יהיה אח"כ?

    שוב, בהצלחה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ