לידת בית: מתכוננת לשחרר ולהרפות

מאת :

11 באפריל 2011 | 5 תגובות

אני מנסה להכין את עצמי כמה שיותר, ומצד שני מנסה לזכור שברגע האמת, אני צריכה להשתחרר, להרפות, להתמסר...

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

היום, במפגש השלישי בקורס הכנה ללידה, דיברנו על הכנה רגשית, הצפנו את הפחדים שלנו וניסינו להפוך אותם למשפטים חיוביים (כי מחשבה בוראת מציאות!!!).

אני כבר בתחילת החודש התשיעי, בעוד חודש תתרחש הלידה, ואני מתחילה להפנים את הקונפליקט הגדול שבין הצורך שלנו (לפחות שלי) לתכנן כל דבר עד הפרט האחרון, להפוך את מה שעתיד לקרות לנו למוכר וידוע באמצעות למידה והכנה, לבין הרמה הגבוהה של ה"לא צפוי" שמגיעה עם הלידה, ולבין התפיסה הטבעית לחלוטין שאין צורך בכלל להתכונן, שלידה זה "משהו שקורה לנו" ולא משהו שאנחנו עושות או מנהלות.

"כשהזמן יגיע, תתני לאלוהים לעבור דרכך"

אני מנסה להכין את עצמי כמה שיותר, ומצד שני מנסה לזכור שברגע האמת, אני צריכה להשתחרר, להרפות, להתמסר… היום בשיעור, בין כל הדפים עמוסי האינפורמציה, גיליתי משפט מדהים:

"כשהזמן יגיע את תדעי, ואז תתני לאלוהים לעבור דרכך וליילד אותך…"

וואו. כל כך מכיל את כל מה שאני מרגישה בנוגע ללידה. הרגשתי את אלוהים חזק חזק איתנו ביום החתונה, ואני מאמינה שנזכה לביקור חוזר בלידה, וזה מרגש אותי מאוד. חוץ מזה, המשפט הזה בדיוק אומר את מה שאני מנסה להשלים איתו. אין מקום להכנות. זה פשוט קורה, זה ממש לא קורה כשאני בוחרת שזה יקרה, וגם ממש לא באופן שאני בוחרת שזה יקרה. כל מה שעליי לעשות הוא להיות במצב תודעתי של השלמה עם מה שלא יהיה…

אני מאמינה שהיכולת להרפות היא המפתח להכל

זה קצת קשה בחיים המודרניים והכל כך מתוכננים שלנו, להרפות ככה, לתת לחוויה לעבור עלינו ובתוכנו ו"לנהל" אותנו, את הגוף שלנו… אני מאוד מקווה שזה שאני מודעת לזה, זה אומר שאני גם מסוגלת לזה, כי אין לי מושג איך אפשר להתכונן להרפיה ולהתמסרות הזאת.

אני מקווה שזה יקרה לי באופן טבעי. אני מאמינה שזה המפתח להכל. השלווה וההשלמה הזאת עם תהליך הלידה בטח גורמת לכאב להיות פחות כואב, להתמודדות להיות קלה יותר, בטח גורמת להורמונים הנכונים להיכנס לפעולה ולעשות את עבודתם הנפלאה, בטח גורמת לתינוק היוצא לצאת בשלווה והשלמה גם כן, בטח גורמת לשלב יציאת התינוק להיות רגוע, סבלני, שלו, כפועל יוצא גם ללא קרעים, לרגעים הראשונים של התינוק באוויר העולם להיות רגעים של שמחה ושלווה ולא רגעים של פחד ואימה.

ההתמסרות הזאת, היכולת לתת את עצמך טוטאלית ללידה, להיות פסיבית, רגועה, להשלים עם מה שקורה, להבין בין היתר שאת לא המרכז כאן, את סוג של כלי שמשמש ליצירת חיים – היא המפתח להכל. ואני רוצה להאמין שאני אהיה מסוגלת לזה.

 

** שירה דרוקר, נשואה בת 29 מחיפה, בהריון ראשון ומרגש, מתכננת ללדת בבית.

** לבלוג של שירה דרוקר ולפוסטים נוספים על לידת בית ולידה טבעית.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

5 תגובות ל- “לידת בית: מתכוננת לשחרר ולהרפות”

  1. ורד לב הגיב:

    אז הנה, באתי לקרוא גם פה (עוקבת אחרייך…).
    הנשימה היא כלי נפלא לעזור לנו להזכר בהרפייה, בשחרור.
    כך גם השירה (שירה) שהזכרת שאת ואחותך אוהבות לעשות.
    תהני מכל רגע- גם הציפייה הדרוכה והסקרנית הזו היא כייפית. הכל הוא מין תחושה של הרגע האחרון כזה…

  2. דנית צור אלמוג כתבה בדיוק על זה לפני כמה ימים והתפתח דיון מאוד מעניין סביב זה. איך להתכונן לכל מיני תרחישים אפשריים בלידה ?
    http://www.medabrotimahut.co.il/2011/04/%d7%94%d7%9b%d7%a0%d7%94-%d7%9c%d7%9c%d7%99%d7%93%d7%94-%d7%a2%d7%9c-%d7%9c%d7%99%d7%93%d7%aa-%d7%97%d7%9c%d7%95%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a9%d7%95%d7%a4%d7%98-%d7%94%d7%a4%d7%a0%d7%99%d7%9e%d7%99/

  3. נעה גביש הגיב:

    איזה יופי של רשומה…
    אני עם וורד בענין הנשימה שיכולה ואפילו כדאי שתהיה קולית
    ושירה,אם אוהבים וזה בא טבעי, עוזרת בצורה מפליאה.
    כשיגיע הזמן "תשכחי" את כל מה שלמדת והכנת את עצמך אליו ורק זכרי את מה שכתבת כאן היום, להרפות…בכל דרך שתעזור לך, נשימה, נשימה קולית, שירה, נשימה ודמיון מודרך…
    השאר כבר יגיע לאט לאט ובדרך הנכונה לכם.
    החודש הזה הוא בהחלט חודש ציפיה…נסי לצפות בסקרנות אבל תתחילי להרפות מעכשיו 🙂
    מקסים לקרוא אותך

  4. הי שירה, איזו כתיבה אמיתית… מהנשמה.
    בהמשך להמלצה של לימור על הדיון סביב הבלוג של דנית צור אלמוג, כתבתי שם ואני מרחיבה קצת גם פה – המשמעותי ביותר הוא למצוא את המשאבים *שלך*. מה עוזר *לך* להרגע, להרפות, להתרכך מול הלא נודע והבלתי צפוי. אולי תמצאי שזו הנשימה – עם קול, אולי בלעדיו… אולי זה יהיה משפט חיובי, מחזק כזה או אחר… אולי רק האמון בסביבה שתתמוך בך בזמן האמת או אולי האמון בעצמך ובגופך שיודע ללדת… ואולי יגיעו כמה משאבים שתוכלי להעזר בהם. רק את יודעת מה נכון.
    החשוב כאן הוא למצוא מה משמעותי *עבורך*. מה מחזק אותך ותומך בך מבפנים. יתכן וכדאי יהיה לך להעזר באדם נוסף שיעזור לך להגדיר את המשאבים האישיים שלך.
    דווקא לידת בית היא זו שלדעתי תאפשר לך ניצול מקסימלי של המשאבים ומקורות התמיכה הפנימיים שלך. שתפי את אלה שילוו אותך כדי שיוכלו להזכיר לך. מאחלת לך בהצלחה ובהנאה. מחכה לקרוא עוד 🙂

  5. הי שירה,
    גם אני עסוקה בזה מאוד, כמו שלימור ועופרה כתבו כאן. איך להתכונן לבלתי ניתן להתכוננות… איך להתכונן ולהרפות מהתוצאה בו זמנית… פעם מישהי אמרה לי 'עבדתי כל כך הרבה על להרפות' וחשבתי על האוקסימורון שבמשפט הזה.
    לפם אינגלנד יש משפט שאני אוהבת –
    שׁ"At the beginning of the process the woman is giving birth, but there's a point where the woman IS birth"
    יש רגעים שהם מעבר להתכוננות. וזה לא הרפיה אקטיבית – אני ארפה עכשיו מתוך שליטה (תרפי, תרפי!…), אלא דבר שקורה לנו, בזכות ההורמונים והמוח הפרימיטיבי, בלי לשלוט… בלי לכוון… בלי 'להרפות', מקום של התמסרות שקורה לנו, יותר משאנחנו עושות אותו…

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הנקה או אי הנקה ? (או "למה להשאיר את הספר החדש בסלון")

מאת : ליטל אוהב ציון

16 בדצמבר 20107 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

ואני עייפה, כל כך עייפה, אין לי כח להניק אותה, מעיזה לחשוב בליבי על הפסקת הנקה וחולמת על קופסאות של סימילאק, אני ממש רואה אותן מחייכות לעברי, והבקבוקים, יש כאלו בקבוקים יפים היום, וורדים, סגולים, פרחוניים אני חולמת לעצמי, ואז בזווית העין אני רואה אותה מסתכלת עליי דרך משקפיה השחורים וכאילו יוצאת לה מהספר וגוערת בי, "איך את מעזה ? בשביל מה הבאת ילדה לעולם אם אינך מתכוונת להניק אותה ? ובגלל מה ? בגלל עייפות ? איזו אגואיסטית, איזו דוגמה את נותנת ? ואת קוראת לעצמך דמות חינוכית?"

הניתוח הקיסרי שעברתי

מאת : קרן

3 בספטמבר 20123 תגובות

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

יונתני שלי בן חצי שנה. חצי שנה של אושר שכמוהו לא תיארתי בחיי (לצד הקושי שגם הוא בלתי ניתר לתיאור…).

אני רוצה לספר לכן על הניתוח הקיסרי שעברתי, כי פתאום כל הרגשות עלו. אולי כי עכשיו שהוא גדל קצת, יש לי זמן להכיל את כל מה שקרה. אין ספק שצריך זמן לעבד את החוויה המפוקפקת הזו שנקראת ניתוח קיסרי. אגב, אני אישית עוד לא חוויתי לידה רגילה, אז אין לי מושג אם זה אחרת או אותו דבר. בכל מקרה, הנה הסיפור שלי.
בשבוע 30 התבשרנו על ידי הרופא שהתינוק במצג עכוז. אין מה לדאוג כמובן, יש לו המון זמן להסתובב. בנקודה זו התחלתי לקוות כל יום שהוא מתהפך לו לכיוון הנכון. עם זאת, עמוק עמוק בפנים ידעתי שאני הולכת לניתוח קיסרי. מודה באשמה- הידיעה הזו הייתה אצלי החל משבוע 14 להיריון!

הרהורים מההפגנה- אני ממש זקוקה להרגיש שאני לא לבד

מאת : שירה דרוקר

5 בספטמבר 20113 תגובות

מתוך אחרי לידה, חברות ובדידות, קוראות לשינוי

בשבת היה מדהים. החלטתי שאני רוצה לצאת לצעוד ולהפגין, ולמרות שידעתי שזה הולך להיות מאתגר – עשיתי זאת.

נכון, זה עלה לי בכמה נדנודים של הילה, ובקצת רגשות אשם על זה שהיא לא בבית, בסדר יום הרגיל של מקלחת אוכל ולישון, אבל הרווחתי כל כך הרבה יותר מזה…

הרווחתי את האמון שלי באנשים. את האמון שלי במדינה הזאת. והרווחתי את הזכות הגדולה להיות חלק מזה. לא סתם לצפות בזה בטלוויזיה ולהתרגש, אלא להיות שם, ולדעת שגם אני חלק מהגל העצום הזה ששוטף את כולם.