רק לא ניתוח קיסרי ! אין מי שיעזור לי, מי יטפל בי ?

מאת :

4 באפריל 2011 | 6 תגובות

המוניטור מצפצף ואני חצי רדומה עם אפידורל ומרגישה התרחשות יתר: "מה קורה?" הלחץ דם שלי משתולל ויש האטות בדופק. יאללה, ניתוח קיסרי.

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

אז זהו…עברה שנה ויותר מאז שנהייתי אמא…..

אמא במשרה מלאה…

אמא ללא אמא….

אמא קשוחה…

אמהות מאוחרת

אמא רובוט..

מיליון ואחת הגדרות!

ואף אחד לא הכין אותי לזה…

למרות שבילדותי אמא שלי טיפלה בילדים והיו לי אחיינים וילדים של חברות ושמרתי על תינוקות וילדים מגיל 12 בערך וגם למדתי הוראה לגיל הרך, עבדתי בגנים ומעונות.

ושום דבר לא הכין אותי לזה.

נכנסתי להיריון "ספונטני" קראו לזה, היריון קל ביותר ללא בחילות/הקאות מעט צרבות בהמשך וכאבי גב אבל לא משהו בלתי נסבל או יוצא מהכלל….

מתחילתו ועד  סופו של ההריון חפרו לי שהעוברית קטנה! איזו בדיחה, אני ובעלי אנשים גדולים, מצחיק.

פתחתי כרטיס בטיפת חלב, בדיקות שגרתיות.

עדיף שלא נדבר על ניתוח קיסרי

ולקראת סוף ההריון אני ובעלי עברנו קורס מזורז של הכנה ללידה בטיפת חלב – ידעתי את כל התנוחות הלידה, כל הנשימות, רק על דבר אמרה לי האחות "על זה עדיף שלא נדבר" – ניתוח קיסרי– "שלא תגיעי לזה" כן, נכון, לא רוצה לדעת, לא אופציה (חבל…).

ואז, יומיים שלושה  אחרי שנכנסתי  לתשיעי, בלילה של מוצ"ש תקף אותי כאב ראש מוזר שנמשך גם למחרת בבוקר.מדדנו ל"ד – גבוה. הרמתי טלפון לטיפת חלב-מה עושים? אמרה לי האחות: "לבית חולים".

מה בית חולים ?שונאת בית חולים ! (כל ההריון פינטזתי ללדת בבית) לפני שבוע הייתי בסדר "היא קצת קטנה" אמרו לי, יש דופק תנועות, "הכל בסדר" סגרתי ואמרתי לבעלי- לא עולה עדיין.

התייעצתי עם מוקד האחיות ניסו להרגיע אותי: "תדברי עם הרופא, תיגשי אליו בערב אם צריך, מאוד רגיל להריון".

דברתי עם הרופא וזה מה שאמר לי: "המדדים לא כ"כ גבוהים אני לא הייתי נלחץ.." (רופא שני שטיפל בי כי הראשון, זה שטיפל בי שנים, היה אדיש מדיי…)

הגעתי לבית חולים

אמרתי לבעלי: "בוא נלך לטיפת חלב, נמדוד שם איפה שאני תמיד מודדת ונראה מה יהיה". הגעתי לטיפת חלב.. עדיין הלחץ דם גבוה והאחות אומרת לי: "את חייבת לעלות לבית חולים, את כבר בסוף ההיריון". רשמה לי מכתב ושלחה אותי לדרכי. אמרתי "טוב..נעלה נראה שהכל בסדר".

הגעתי לבית חולים. הרופאים שם לא הבינו למה עליתי ושהמדדים לא גבוהים כל כך…אבל היו גם רופאים מתלמדים, אז לא רצו לשלוח אותי הביתה. "את נשארת להשגחה. תתני שתן 48 שעות וזהו הולכת הביתה"…טוב …עוד יומיים בבית… (ממש..)

טוב…נכנסתי לבדיקות וכל  הטררם של אשפוז בבי"ח …אוף…שונאת בי"ח…..

הנה, הגיע יום השחרור. ביקור רופאים, הכל בסדר, אבל לא נשחרר אותך לפני אולטרסאונד כי העובר קטן- אוףףףףףףף עוד פעם עובר קטן…שמענו על זה מיליון פעם… רוצה הביתה!

נכנסתי לאולטרסאונד (ואז התחיל כל הבלאגן..) מיעוט מי שפיר…זירוז…"אימא'לה לא רוצה ללדת רוצה הביתה"..

אחר כך חשבתי: "מישהי שילדה לפניי, עשתה זירוז וילדה אחרי  כמה שעות ….נו מילא אז נעבור צ'יק  צ'ק ונלד…(ממש…)

זירוז ראשון, זירוז שני… אני כמעט שבוע בבית חולים

טוב, התחיל הסיוט, זירוז ראשון,  צירים. ירדתי לחדר לידה ונאדא. שום התקדמות, סבלתי לחינם. חזרה למחלקה. נתנו לי לנוח ויום למחרת שוב זירוז, שוב חדר לידה, שוב כלום, שוב למחלקה. המנה גדולה יותר, הכל כאוב יותר- לא רוצה עוד פעם.

ובביקור רופאים בקשתי מהרופא:" ד"ר אני רוצה עוד אולטרסאונד. אולי אין מיעוט מי שפיר והייתה טעות ? לא רוצה לסבול לחינם". והרופא אמר: "אין בעיה, יורדים לעשות אולטרסאונד" שגילה מיעוט נוסף- חייבים עוד זירוז. טוב, עוד זירוז, עוד צירים, אבל מה? יש קצת פתיחה.שוב חדר לידה, יום שבת בבוקר ואני סובלת!!! ובינתיים מגיעים אורחים כל יום, כמעט שבוע בבית חולים. אמרתי כבר שאני שונאת בית חולים???

טוב, מגיע הערב. אני נכנסת לחדר לידה. הרופא אומר: "את יולדת בבוקר". טוב, העיקר לא עכשיו ואני כואבתתתתתתתתתת. בעלי נסע הביתה עם חמותי ונשארתי עם חברה, אחות יותר נכון, הדבר הכי קרוב שיש למשפחה ואז אחרי חצי שעה בערך, שאף אחד לא נכנס (זה רק כאבים, ומכירים אותי כבר…ועדיין אין לידה…) המוניטור מצפצף ואני חצי רדומה עם אפידורל ומרגישה התרחשות יתר: "מה קורה?" הלחץ דם שלי משתולל ויש האטות בדופק.

לא רוצה ניתוח קיסרי ! מי יטפל בי ?

יאללה, ניתוח קיסרי.

אני בוכה בשארית כוחותיי "לא רוצה ניתוח קיסרי …. אין מי שיעזור לי …מי יטפל בי ? מי  יטפל בילדה?" טוב…חדר ניתוח…ואני לבדדדדדדדדדדד.

בעלי הוזעק רק לאחר מכן….

הגעתי לחדר לידה עם צוות שרובו מוכר כבר ומרדים שהסביר לי לאורך כל הניתוח מה קורה ומה עושים ותוך כמה דק' הוא אומר לי הוציאו אותה והמיילדת אומרת ברוסית היא קטנה (טוב נו..מה חדש..) ומראים לי אותה ושתינו מסתכלות אחת לשנייה בעיניים ואז אני פורצת בבכי והיא מיד אחריי וזהו, אני אימא.

**  לסיפורי לידה ופוסטים נוספים בנושא ניתוח קיסרי

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

6 תגובות ל- “רק לא ניתוח קיסרי ! אין מי שיעזור לי, מי יטפל בי ?”

  1. מיטל הגיב:

    יפה מאד…………ואיזו מתנה קיבלתם/קיבלנו בניתוח קיסרי הזה…………..

  2. שפי שליט הגיב:

    העלית דמעות בעיני- חשבתי שעבר אצלי כבר מספיק זמן ואני לא אבכה (אצלי עברו רק חודשיים:)).
    למה, למה יש כל כך הרבה לידות טראומטיות?
    ואפילו האמרה "פעם מלא נשים היו מתות בלידה…" לא מנחמת, אפילו מכעיסה.
    גם אני שונאת בתי חולים- שזה לדעתי שווה לחוסר אמון במערכת, שיחד עם חווית חוסר השליטה בתהליך- יוצרת טראומה חזקה.

  3. רינת הגיב:

    תודה שפי…תהיי חזקה הכל עובר וכבר מגיע הזמן שחושבים על הבא בתור….

  4. אלה דוקלר הגיב:

    זה נכון שמאוד רצוי וטוב לעבור לידה טבעית ככל הניתן אבל אל לנו לשכוח שלא הלידה של האם היא המטרה אלה לידתו של התינוק. וכמה טוב שישנה אופציה בטוחה כשהדברים מתחילים להסתבך.
    אני מלווה נשים בטיפולי פוריות ובמהלך ההריון, אני מעודדת מאוד לידות טבעיות ועם זאת- אני עצמי ילדתי בניתוח ואתן יודעות מה? זה היה הכי נכון לעשות. אופציה אחרת הייתה מסוכנת מדי.
    ובסופו של דבר, כשהגוף החמים הרך והמקומט הזה שוכב לך בידיים ואת מרגישה את הנשימות השלוות המתוקות האלו- פתאום הדרך הרבה פחות חשובה, והתוצאה… שווה הכל!
    אלה דוקלר
    רפלקסולוגית מומחית בפוריות והריון
    http://www.danella.co.il

  5. אין ספק שעברת חוויה לא קלה. אנחנו מתכננות את הלידה שלנו, ושוכחות לפעמים פרט חשוב, הלידה היא לא רק שלנו, גם התינוק שלנו מחליט איך להיוולד. אחרי 3 קיסריים (כשהשלישי ממש לפני כ-10 ימים), למדתי לא לכעוס על עצמי, ולא על הגוף שלי, ולהבין, שאם כך הילדים שלי בחרו להגיע לעולם, חייבת לקבל את הבחירה שלהם, למרות שהיא מנוגדת לשלי.
    מעבר לזה, ש-2 הניתוחים הקודמים הובילו אותי למקצוע הכי מדהים בעולם, להיות דולה. כך שאולי היתה סיבה להכל….
    מקווה שכבר החלמת, גם נפשית, ומאחלת לך המשך חווית אימהות מוצלחת!!!!
    חג שמח!!!!!

    מלאכי דולה
    דולה – תומכת לידה
    מדריכת הכנה ללידה
    דולה לאחר לידה
    מטפלת בשמנים ופרחי באך
    משווקת אלופירסט
    נייד 054-2429622
    http://WWW.MALACHY.DULOT.ORG.IL
    mailto:maldoula2@gmail.com

  6. כל היריון וכל לידה הם אחרת – ההיריון הראשון שלי היה מדהים הסתיים אומנם אם שלושה ימיי אשפוז אבל החוויה עצמה הייתה חיובית. ההיריון השני עבר קצת יותר קשה וחווית הלידה הייתה קיסרי בגלל הערכת משקל מוטעת לא אשכח זאת לעולם מבחינתי זו הייתה טראומה נוראית גם החוויה של חדר הניתוח וגם החוויה שלא יכולתי ללדת טבעי. היום אני שמונה חודשים לאחר לידת ביתי השלישית והתעקשתי ללדת אותה רגיל אף על פי שהמליצו שוב על ניתוח בגלל הערכת משקל גבוהה. הגברת נולדה במשקל 4270 בלידה רגילה ללא כל זירוזים והתערבויות רפואיות הטבע עשה את שלו.
    לפעמים צריכים לדעת מתי לקחת פיקוד על הגוף שלנו ולהקשיב לקול הפנימי.
    יפית רכס אפוטקר
    מנהלת מרכז אmא
    סדנאות לאם ולתינוק

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

שנתיים בלי התינוקת שהייתה יכולה להיות לי

מאת : נירה טל

7 בינואר 20136 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון

בבוקר נולדה תינוקת, עוברית קטנה ללא רוח חיים. דומה לדניאל שלי, עם שיער קצת יותר כהה. רצינו לקרוא לה נועה.

אני מצטערת, אבל זה לא התסריט שכתבתי לחיים שלי. בבקשה לעצור, יש כאן טעות, זה אמור לקרות למישהי אחרת, לא לי. אני לא חלק מסטטיסטיקה. אף פעם לא הייתי.

מהימים הראשונים אני זוכרת הכחשה ורצון לשנות את המציאות. זה לא היה הגיוני וזה לא היה פייר וזה פשוט לא החיים שלי. אני זוכרת מקלחות ארוכות, אני זוכרת התפרצויות בכי שלי, וחיבוקים גדולים של בן זוגי. ואני זוכרת פעוטה בת שנה ותשע שהייתי צריכה להסביר לה שאין. אין תינוקת. בשפה פשוטה. פשוט אין. מהעיניים שלה זה היה מובן – כמו שאין טלוויזיה עכשיו, ואין גלידה עכשיו, אז גם אין תינוקת.

דיכאון לאחר לידה- גישה ייחודית לטיפול דרך קבלה ומחויבות (ACT)

מאת : אנה גולדברט, רן אלמוג

3 בדצמבר 20140 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות, תחושות מגוונות אחרי לידה

  מחקרים עדכניים מראים כי אחת מכל עשר נשים תסבול מדיכאון לאחר לידה. למרות אחוז גבוה זה וחרף העובדה כי שיעור הנשים המאובחנות כסובלות מדיכאון לאחר לידה עולה התחושה הרווחת בקרב מטפלים היא כי נשים רבות אינן מקבלות את הטיפול לו הן זקוקות. נראה כי בין הסיבות לחוסר פנייתן של הנשים לקבלת הטיפול עומדת ההנחה […]

הנקה עם לשון קשורה: רק אחרי 8 שבועות הצלחתי להניק

מאת : מיטל ברו

9 באוקטובר 20109 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

לשון קשורה היא תופעה שבה הלשון מחוברת יותר מידי בעור דק לקרקעית הפה וזה לא מאפשר לתינוק ליצור ואקום ולכן הוא אינו יכול לשאוב את החלב מהשד.

היועצת ביקשה גם מבעלי לפתוח את פיו ואז אמרה בצורה חד משמעית: " גם לבעלך יש לשון קשורה וזה עבר גם לילד". אחר כך, שסיפרנו את זה לחמותי, מתברר שגם היא לא הצליחה באמת להניק את בעלי לפני 30 שנה ואז אמרו לה שאין מספיק חלב. וזה, כאמור, מסתבר כלא נכון.