תודה לעצמי, כי אני האמא הכי טובה שאני יכולה

מאת : עידית סברדליק

29 באפריל 2011 | 10 תגובות

היום גמלה בליבי ההחלטה לשבת ולכתוב לעצמי מכתב הודיה, כי הבנתי שיש לי הרבה על מה להודות לעצמי

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?

בטח אתם שואלים מי זאת עידית. ובכן אני עידית, נעים מאוד, אני אישה, בת 40, רעיה ושותפה לחיים של אהוד ואמא לנריה בן הארבע, הילה בת השנתיים ושחר בן השלושה חודשים.

היום גמלה בליבי ההחלטה לשבת ולכתוב לעצמי מכתב הודיה, כי הבנתי שיש לי הרבה על מה להודות לעצמי.

הכל התחיל כשלקחתי את בני הבכור, נריה, לרופאת השיניים ושם שאלו אותי על ילדיי. כשעניתי שילדתי שלושה ילדים בתוך פחות מארבע שנים ואת כולם בניתוח קיסרי, התגובה הייתה : " ואוו… כל הכבוד "… ואז פתאום משהו שידעתי התבהר בבת אחת: הבנתי, שבאמת מגיע לי 'כל הכבוד' מעצמי על המשפחה שהקמתי בזמן כ"כ קצר וגם 'כל הכבוד' על דברים נוספים.. ושחשוב שעידית תכתוב לעידית מכתב הודיה שחור על גבי וורד על כל ארבע השנים האחרונות.

נכנסתי להריון עם נריה עשרה ימים לאחר שחזרתי מטיול ארוך עם אהוד להודו, לא היו לנו פה בית ולא עבודה; היינו צריכים להתחיל הכל מההתחלה ובמקום חדש ועשינו זאת בחוכמה וכצוות. אז תודה לעידית שביחד עם אהוד מצאה דירה, ולא פחדה להתחיל שוב הכל מההתחלה. תודה לך עידית שהצלחת, למרות ההורמונים שגאו בך והעייפות הקשה של התחלת הריון, להעמיד בית מחדש, למצוא עבודה שהתמדת בה עד סוף ההיריון, למרות שהיה לך קשה מאוד מאוד לעבוד מול אדם מכוער שהזלת דמעות רבות בגללו.

זה לא היה קל ועל כך תודתי…

תודה לעידית שעמדה בגבורה בניתוח קיסרי, למרות שלא ידעה לקראת מה היא הולכת והתאוששת מהר מאוד.

תודה לעידית שעמדה בגבורה מול צוות בית החולים, שלא נתן לה לראות את נריה לאחר הניתוח, אלא רק למחרת בבוקר, תודה לה שצעקה והתרגזה והתחננה שמישהו ינתק אותה כבר מהקטטר כדי שתוכל לקום להתקלח ולראות אותו.

תודה רבה לעידית על הנחישות: למרות שמעולם לא הניקה לפני כן, כששמו בזרועותיה את בנה בכורה שצרח וכבר לא רצה לינוק, כי כבר האכילו אותו מבקבוק. תודה לך, שבעודך כואבת לאחר הניתוח, שקעת כל כולך בהנקה ובניסיונות להבין את היצור הקטן שמולך, ושגם בסוף היום, כשהחזירה אותו לתינוקיה, הלכה בחצות הלילה לשאוב חלב, כי לפעמים אחרי קיסרי לוקח זמן עד שיש מספיק חלב, לכן שאיבה אמורה לייצר עוד.

ביום השני נריה כבר לא אכל יותר תמ"ל, אלא רק חלב משדיה. למרות שחודש, צרחה עד השמיים מפטמה פצועה בכל פעם שהניקה אותו, לא התייאשה, אפילו פעם אחת. נריה ינק עד גיל שנה וחצי.

תודה רבה לעידית שהצליחה להישאר בבית עם נריה עד גיל שמונה חודשים ושהצליחה למצוא עבודה שמאוד רצתה והתמידה בה עד שילדה את בתה הילה לאחר שנתיים מהולדת נריה.

תודה לגופה של עידית, שהיה חזק ושרד את הלידה הקשה מאוד שעברה עם הילה. לידה שהתחילה בחדר לידה טבעי, צירים כ-15 שעות, ללא אפידורל, פתיחה שמונה ואז ניתוח חירום כי הרחם נקרעה.

היה לה קשה, תודה לנפשה של עידית שידעה להתאושש, לאחות צלקות ולהיות אמא לשני ילדים, נריה והילה, בן ובת. כשאני רוצה לכתוב את המילים שצריכות לבוא אני מתחילה לבכות. כל הכאב הזה של הדיכאון לאחר לידה. אוי זה כואב. עד היום יש תחושות אשמה על שהייתי מנוכרת להילה כשרק נולדה. תפקדתי טכנית בלבד. הלב, הנפש לא היו שם. על זה אבכה לעולם. לא משנה מה יגידו כדי לנחם, זה יהיה שם, לתמיד.

לקח לי שנה לצאת מזה. כשבתקופת הזמן הזה, עברנו קשיים כלכליים, מעבר דירה ועוד לעיר אחרת ורחוקה יותר. להתחיל מחדש. שוב.

תודה לעידית שהייתה אמיצה וידעה לקבל את ההחלטה שהיא רוצה ילד נוסף, ושזה צריך לקרות בקרוב, כי עוד מעט היא בת 40, והיא ידעה שאם לא עכשיו, אז זה לא יהיה. תודה לך, שהיית גיבורה להחליט שאת נכנסת שוב להריון, למרות שפחדת מעוד דיכאון שלאחר לידה.

תודה עידית שבחרת להיכנס שוב להריון בידיעה ברורה שגופך עומד לעבור עוד ניתוח-שלישי במספר, בתקופה קצרה כל כך. תודה עידית על הראייה קדימה, על שהשכלת להפנים לתוכך, שלא חשוב הניתוח, אלא התוצאה הסופית: תינוק מקסים שתקבלי במתנה מהחיים.

תודה עידית, שלמרות שידעת שכבר לא קוסם לך יותר התהליך של הריון נוסף ושגופך חש כמו 'בית גידול', צלחת את ההיריון הקשה הזה. תודה לגופך שעמד בכאבי ההריון השלישי בגבורה, כי שני הניתוחים הקודמים יצרו לחץ רציני על הצלקת וגרמו לקושי גופני רב.

תודה לנפשך שלא התביישה להודות שבהריון הזה היו גם דיכאונות – הם עברו מיד לאחר הלידה. תודה, שלמרות כל הבאלאגן הזה, הצלחת לטפל במסירות, באהבה ובחום בשני ילדיך הרכים, הרבה פעמים היית איתם לבד בערבים, לאחר יום עבודה.

ולבסוף, תודה גדולה לעצמי על שבחרתי בבן הזוג הנכון לפסוע עמו בשבילי החיים שלעיתים נראו יותר כמו טיפוס על האוורסט מאשר טיול ברחובות הוד השרון… תודה לך אהוד על מי שאתה, תודה על דיקורים אינספור לי ולילדינו, על היכולת שלך לרפא אותי ואנשים רבים אחרים, תודה לך שבחרת לחיות לצד מערבולת ההורמונים הקוצנית לעיתים, שקוראים לה עידית.

 יש עוד הרבה מה להודות, ואני אמשיך להודות בלב בכל יום ויום, כדי להזכיר לעצמי שאני האמא הכי טובה שאני יכולה להיות וזה הרבה!!!

** עידית סברדליק: לאחר שנים של זוגיות, החלטנו,בעלי, אהוד ואני לעבוד ביחד. אני עובדת מהבית כאשת שיווק | מזכירה של העסק שלנו : אהוד סברדליק דיקור סיני  

(התמונה מהאלבום המשפחתי)

אמהות נוספות כותבות תודה ודנות בסוגיית ה"אמא המספיק טובה":

תודה לך אמא !! / אביבית זהבי בינשטוק

אמא הכי טובה.. שאני יכולה / אפרת דבוש נאור

למה אני לא אמא אדמה? / לימור לוי אוסמי

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

10 תגובות ל- “תודה לעצמי, כי אני האמא הכי טובה שאני יכולה”

  1. מהמם, כל כל חשוב !!

  2. צביה שוורץ הגיב:

    תודה ענקית לך עידית,על שהזכרת לי שאנו האמהות צריכות לזכור לכתוב לעצמנו מכתב כזה מדי פעם. כאמא לשישה ילדים, שגם עברה קושי או שניים בחיים (….) אני שוכחת להודות לעצמי על כל מה שילדתי,סחבתי,טיפחתי,טיפלתי ועוד ועוד ועוד המון!!! תהיי לי בריאה,גופנית ונפשית,הרבה כוח ורוב נחת מהחבר'ה הקסומים שלך 🙂

  3. קרן כספין בן ציון הגיב:

    מקסים….מרגש….כל כך נכון!
    תודה, הזכרת לי הרבה דברים….
    שבת שלום.

  4. ענבר אופק הגיב:

    וואהו עידית
    אין לי מילים על המכתב שכתב לעידית 🙂
    עשית לי חשק לכתוב לעצמי, תודה רבה

  5. מירב אדרי הגיב:

    עידית .כחברתך היה מעניין לי להיזכר ברגשות ובמחשבות שחלקת עימי לגבייך מסתבר כי כל איזו שהיא הכרה בקיומנו או בעשייתנו דורשת "ריענון" של טפיחות עצמיות על השכם.והתוצאה היא תזונה למוח ולנפש לאחר עשייה מרובה ומתישה אז אזכיר לעצמי וגם לבורא עולם תודה על הכללללללל :שנתת לנו את החיים ואת הקיים על הארץ .את האנשים אותם אנו פוגשים בדרכי החיים .ואת החויות שקיבלנו אותם בזכות והם אלו אשר מעצבים את אישיותנו .את המטענים שסחבנו בחיינו ואת התובנות שהפקנו …במילה אחת לכל-תודה !

  6. הילה גלסר הגיב:

    פשוט מקסים,מעורר השראה מרגש תודה.

  7. עידית, את מדהימה! העברת בי צמרמורת.
    הלוואי עלי תעצומות כאלה.
    פגשתי את אהוד בנסיבות אחרות לגמרי, לא ידעתי שהוא זכה כך 🙂
    אם תצטרכי עזרה כלשהי בענייני השיווק והעסק אני לרשותך
    תודה על השיתוף

  8. יעל גרטנר - בן אשר הגיב:

    עידית יקרה,
    קראתי את מילותייך עם דמעות בעיניים, מאוד מרגש. אין אמא בעולם שלא תחוש הזדהות עם מילותייך. בעיקר יזדהו אלה שנאלצו לעבור ניתוחים ולא זכו בו ברגע להחזיק את פרי ביטנם בחלוף 9 חודשים מורטי עצבים ומסכני חיים. זוהי צלקת נוספת שנשארת לנצח בנפש בנוסף לסימן הניצחי שם בבטן התחתונה… שם זה סתם סימן חיצוני. הקושי הפיזי מעפיל על הנפש ואם צעירה מוצאת עצמה כחולה סיעודית עם תינוק בן יום על ידיים שלא יכולות לשאת, ורגליים שמסרבות לקום ולעמוד. אך יחד עם זאת המצוקה הקשה הזאת אליה נקלעים מבהירה לך היטב כמה בר מזל אתה וכמה הבן זוג שלך הוא מתנה משמיים, נאמן מסור ואוהב. אהוד שלך מקסים, מיוחד במינו, הקמתם יחד בזמן כל כך קצר משפחה לתפארת. שתדעו תמיד רק טוב ואושר.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

טוב עכשיו

מאת : לימור לוי אוסמי

12 בנובמבר 20117 תגובות

מתוך להביא עוד ילד?, לכל אמא

בימים האחרונים אני שמה לב לתחושה חדשה אצלי. לטוב, ממש טוב.

כמובן שעכשיו מתבקש להוסיף את כל החמסות הנמצאות ביקום בתוספת של שום בצל וכל מיני. כשאני מתוודה על הטוב הזה, פתאום צץ לו גם רגש כזה שמת מפחד שברגע שאני אתוודה שטוב עכשיו, משהו יבוא ויטרוף את הקלפים. פחד..

יש לך טיפ שיכול להציל את חיי הנישואין שלי?

מאת : אורית כרמי ארואטי, מטפלת משפחתית, זוגית ופרטנית

23 בנובמבר 20102 תגובות

מתוך זוגיות אחרי לידה, מקצועניות מדברות

אנחנו רבים על כל דבר בכל רגע נתון שאנחנו כבר יחד בבית, בעיקר על רקע כלכלי ועל זה שהוא מתעלם לחלוטין מצרכיי ומרצונותיי, דורש ומתנהג כמו אדון ולי נמאס להרגיש שפחה. הוא לא נוקף אצבע לעזרה בבית או בטיפול בילד (יש לנו בן בן שנה) ורק מחפש תירוצים כל היום וכל הלילה למה לא לעשות כלום.

עזרה בתקופה שלאחר הלידה היא הכרחית

מאת : דנה רביב-ליברמן

24 ביולי 20130 תגובות

מתוך אחרי לידה, מקצועניות מדברות, עזרה ודאגה לעצמנו

לאחר הלידה, יכולה להיות תחושה של חוסר אונים, תחושה של בדידות גדולה, חוסר בטחון בעצמי ותחושה של אי מסוגלות לצד שמחה. הרגשה של עייפות גדולה מאוד בעקבות הלידה עצמה ובעקבות הטיפול האינטנסיבי בתינוק, אך גם עייפות נפשית שבאה בעקבות השינוי הגדול שהתרחש בחיים.

נשים רבות לא נחשפו לתינוקות ולא טיפלו בכאלה מעולם. בעבר נשים ילדו וגידלו ילדים ביחד, נשים צעירות שלמדו את עבודת האימהות מהבוגרות של השבט, והיום זה רחוק מלהיות כך. משפחות רחוקות גיאוגרפית אחת מהשנייה, איש איש בביתו, עם שמחותיו ועם בעיותיו וחוסר הידע יכול ליצור תחושה של חוסר ביטחון ותחושה שהאם אינה יודעת לטפל בתינוקה.

תחושת הבדידות יכולה להתבטא בכך שמיד לאחר השהות בחדר הלידה האישה חוזרת הביתה, הבעל ברוב המקרים חוזר לעבודה לאחר מספר ימים מועט, המשפחה המורחבת יכולה להיות רחוקה גאוגרפית ולפעמים היולדת לא רוצה את נוכחותה המתמדת של אימה או חמותה. פער הדורות בין האם ליולדת, צורת הגידול שלא תמיד מתאימה לצורת הגידול היום והידע הרלוונטי לתקופה, עלול ליצור בלבול ורעש מיותר ליולדת.