אוף, אין לי כוח, מה עושים ?

מאת : אושרה

3 במאי 2011 | 18 תגובות

מספטמבר האחרון אנחנו מנסים, אבל כלום, בינתיים כלום

מתוך רוצות הריון

אני עוברת כבר הרבה זמן משהו – והחלטתי עכשיו שאני רוצה לכתוב עליו לאתר.

אני בת 38 + , נשואה 8 שנים , עם שתי בנות (בת 5 ו4 וחצי חודשים ובת שנתיים וחצי)מלאכיות מקסימות, מדהימות, הדבר הנפלא ביותר שקרה לי עלי אדמות ..

תכננתי , ציפיתי, רציתי מאוד. כבר אחרי הלידה השנייה היה לי ברור שיהיה עוד ילד, תינוק/ת, משהו קסום , מרגיע, חדש, לחוות שוב את ההרגשה הקסומה הזאת של אחרי לידה… אין, האהבה האין סופית הזאת, להרגיש איך אני שוב מתאהבת מחדש, איך הלב מתרחב והשמחה בלב הולכת וגדלה.

 מספטמבר האחרון אנחנו מנסים, אבל כלום, בינתיים כלום.

בעלי חולה סכרת וזה מתחיל להשפיע עליו , ואני באמת מנסה לעשות הכל על מנת שזה יצליח וייצא לפועל והנה אני נכנסת להריון, והנה הפעם זה יקרה….

כבר הפסקתי לקוות ולנסות .. הייאוש, הייאוש אוכל אותי ומכרסם בי .. השלב הבא הוא הזרעה!

לא בא לי – לא רוצה להפסיק לנסות… מה פתאום הזרעה???? הרי בשתי הפעמים הקודמות זה קרה בפעם הראשונה שניסינו, .. למה זה קורה לי? לא פייר. למה ? רוצה לצעוק . תטפל בעצמך!!!!

לא רוצה הזרעה – אבל רוצה מאוד תינוק קטן להחזיק בידיים ולחבק .שייחייך אליי ויסתכל אליי בעיניים פקוחות ותמימות . בעיניים זכות .. רוצה כל כך –

אוף, אין לי כוח, מה עושים ?

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

למרות כל הידע, לא ידעתי מספיק/ שרית ב.

ההריון יגיע גם אם לא תירגעי/ גלית שושן

כמה רחוק את מוכנה ללכת/ מאירה ברנע גולדברג

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

18 תגובות ל- “אוף, אין לי כוח, מה עושים ?”

  1. היי אושרה יקרה, תודה שבחרת לשתף,
    אני לא אשת פתרונות, אלא יותר אשת הקשבה (:)), אז פתרונות או הצעות אין בידיי עבורך.
    מה שכן, חשבתי שאולי אוכל להעניק לך מההקשבה שלי למה שכתבת, להגיד לך מה שמעתי ממה שכתבת, ואולי זה יוכל לעזור לך.

    אני שומעת שיש לך שתי בנות מלאכיות שנוכחותן והימצאן מרגיש כמו הדבר הנפלא שקרה לך עלי האדמות. את כותבת שיש בך משהו שמאוד רוצה עוד ילד, תינוק. ונשמע שה'משהו' הזה שמבקש תינוק, מאוד רוצה שיהיה בחייך איזה משהו קסום, מרגיע, שרוצה לחוות את ההתאהבות הזאת מחדש, שרוצה לחוות את התרחבות הלב ואת השמחה שהוא רגיל לקבל מהולדת ילד חדש למשפחה.

    נשמע גם שיש בך איזה חלק שמרגיש מאוד מיואש מכך שאת כבר לא בהריון, שבשבילו 7 חודשי נסיונות זה המון זמן לחכות ויש משהו בהמתנה הזאת שמרגיש לו מייאש. מרגיש לחלק הזה שכבר בכלל אין טעם לקוות ולנסות.

    אני שומעת גם איזה קול כזה שממש ממש לא רוצה הזרעה, שבשבילו זה ממש לא מתאים הזרעה עכשיו ולכן הוא לא מוכן להפסיק לקוות ולנסות, כי הוא יודע שהשלב הבא זה הזרעה והוא ממש לא רוצה. הקול הזה ממש רוצה לצעוק.

    יש גם איזה קול כזה שמרגיש ש'כל הדבר הזה' קשור לסכרת של בעלך. הוא רוצה לצעוק לו שייטפל בעצמו !

    ויש גם מקום כזה שמרגיש שאין לו כוח עכשיו.

    את יכולה לבדוק אם זה מדויק- האם החלקים האלו, כפי שכתבת אותם, הם מדויקים ונכונים לך. אולי צריך לדייק אותם יותר. במידה והם מדויקים כפי שהם, יש את האפשרות רק לראות אותם, להכיר אותם ולשים לב שהם כולם נמצאים בך היום. לעיתים עצם ההכרה הפשוטה אליהם, מביאה איתה תנועה חדשה, שינוי.

  2. נעה גביש הגיב:

    אושרה – אין לי הרבה עיצות, רק לומר לך שחוויתי משהו דומה דווקא עם הבכורה שלי…סעלי היה אז בשיא מחלתו (משהו כרוני שמלווה אותו), הרבה תרופות וכדומה שהחלישו אותו וכנראה גם את המעיטו או החלישו את כמות הזרע (מעולם לא בדקנו זאת לעומק) לקח לי מעל שנה להיכנס להריון, זה קרה רק כאשר הנחתי לזה…כאשר אמרתי מה שיקרה יקרה, לא חשבתי על שום טיפול חלופי או משהו אחר ופשוט נתתי לחיים להתגלגל.
    כיוון שלך יש את הידיעה שאת יכולה להיכנס להריון ושבד"כ אין בעיה…נסי אולי למצוא לעצמך, בתוכך את המקום המרגיע, הלא לוחץ (מותר לשאול בת כמה את?) יש הרבה דרכים לעשות זאת….אבל זו צריכה להיות הבנה שלך שבעצם הכח בסדר וכבר יש לך כלכך הרבה, השלישי יגיע בזמנו כשאת ואישך תהיו מוכנים לכך
    וליד כל זה חיבוק ענק ממני, התחושה שזה לא קורה כשכלכך רוצים קשה. }{
    נעה

  3. נעמי הגיב:

    שלום לך אושרה, מבקשת בראשונה לשלוח לך חיבוקים חמים .
    כמו שכבר כתבת את הצלחת פעמיים לעשות יצירות מופלאות ואין לי ספק שאת תצליחי גם הפעם.
    כמי שעברה את התהליך שנים רבות (גם כחולה במחלה כרונית) ומלווה היום נשים בטיפולי פוריות אני מזמינה אותך רגע אחד לעצור , לקבוע עם עצמך פגישה של חצי שעה ובה תשאלי את עצמך מה שונה היום משתי הפעמים הקודמות? מי את היום ? מה חסר היום שלא מאפשר להשיג את ההריון באותו קצב שהכתבת אז?

    לא הצלחתי להבין מהכתוב שלך האם יש בעיית זרע לבעל בעקבות מחלת הסכרת ?

    אין ייאוש בעולם!!! נכון אני מבינה את האכזבה הגדולה בגילוי ששוב המפלצת הגיעה ואין הריון , אך אין זה אומר שזה לא יקרה בביוץ הבא .
    הרצון שלך כל כך חזק ועוצמתי והוא ינצח בסופו של דבר.
    השיעור שאת עוברת כרגע בא ללמד אותך משהו . השאלה היא מה הוא השיעור לדעתך?

    יש כל כך הרבה מה לכתוב על הדרך שאת נמצאת בה . אך כל מה שצריך לעמוד מול עינייך זאת המטרה שאת כל כך רוצה להשיג והרגשות שמציפים אותך כשאת יודעת שברגע שתחבקי את התינוק בידייך מי תהיי שם .

    באהבה גדולה.
    נעמי

  4. יעל וינר הגיב:

    אושרה היקרה,
    כמה אני יכולה להזדהות עם כאבך – כאשר החיים "מאכזבים" והדברים לא קורים בקצב שנראה לנו רצוי ומתוכנן על ידנו זה מאד מכאיב ומכעיס. ומנסיון אישי אלו המצבים הכי מאתגרים בחיים כי הנטיה היא "להלחם" במצב ולהגביר לחץ ובפועל להתרחק מהמטרה שלנו. לפעמים צריך פשוט להכנע למערבולת הרגשית כדי להצליח להמשיך הלאה ולהשיג באמת את מה שאנחנו רוצים. והכניעה היא לימוד של קבלה של הרגש כמו שהוא – בלי להתעסק בסיפור "בדרמה". אני לא מדברת על "לאהוב את מה שיש" – את רוצה עוד ילד – מקובל – אלה בקבלה שכרגע זה לא הולך ויש בך חלק שכועס ויש בך חלק שלא יודע מה לעשות ויש בך חלק שעצוב…ורק אחרי זה יש את האפשרות להתחיל לראות לאן הולכים ואיזה משאבים צריכים לשם כך: אולי הנאה מהקיים מתוך ידיעה שיש ובורכת ואת פשוט רוצה עוד? אולי לימוד דרכים להרגע? אולי יצירת רגעי הנאה ואינטימיות עם בן הזוג?….. וכמובן סידור המחשבות מבחינת הפרשנויות שמודבקות לסיטואציה. בהריון נפלאות דרכי העולם – אין לך שום וודאות כי ההריון נמנע בגלל מחלתו של בעלך…וגם אם כן זה הוא וזה הטוב שהוא יכול לעשות ברגע זה ולפעמים "עבודה" עצמית על האמונות שלך ועל מערכת היחסים תעשה את כל ההבדל:-)
    בהצלחה
    יעל

  5. איילה הגיב:

    רגע לפני טיפולי הפוריות. האם את יודעת בערך מה הבעיה? האם את מתרגלת שמ"פ?
    להריון השני שלי גם ניסיתי להקלט במשך חצי שנה ללא הצלחה. בעזרת שמ"פ גיליתי שהבעיה שלי היא שלב לוטלי קצר, מה שמטופל ברפואה הקונבנציונלית באמצעות תוספות פרוגסטרון. אני לא פניתי בכלל לשום רופא,לא עשיתי פרופילים הורמונלים ומעקב זקיקים אלא פניתי לדיקור סיני.
    שמונה טיפולים בדיקור סיני והריתי.
    בהצלחה

  6. אושרה יקרה,
    אני כבר כמה דקות מנסה להתחיל לכתוב ולא מוצאת את מילים הנכונות להתחיל איתן.
    אני מטפלת במקצועי. ועד לפני כשנה, כשהיו מגיעות אלי נשים שהתקשו להיכנס להריון (בעיקר בפעם הראשונה), ליבי היה יוצא אליהן והייתי עושה כל מאמץ לעזור להן ולרוב הייתי מצליחה. וזה היה משב להן ולי אושר גדול.
    מאז שנכנסתי להריון בעצמי, התחלתי לראות את העניין בעיניים מעט אחרות. הרצון העז הזה להיות אמא… שוב…
    אני כותבת לך לשימחתי לא מתוך ניסיון אישי אבל מניסיון אישי של נשים רבות אחרות שיצא לי לפגוש. שהיו במצבך וידעו לעשות רגע STOP! לפעמים רק זה עוזר כל השאר הטבע כבר עושה… ולפעמים צריך עוד דחיפה קטנה כי חיי היומיום שלנו מאוד מקשים על הטבעיות שבנו לעשות את שלה.
    אני מזמינה אותך להתבונן ולבדוק למה את לא נכנסת להריון. ואם את רואה שאת צריכה עזרה. כמו שכבר כתבו לך, את מוזמנת לפנות לטיפול בדיקור סיני שמאוד מאוד יעיל בכלל ולמקרים אלו בפרט.
    (אם תרצי ולצטרכי אוכל להפנות אותך למטפל\ת מתאימים)

    בכל מקרה מאחלת הצלחה בהמשך ובעיקר המון אושר!
    בלה

  7. אחת וזהו הגיב:

    אושרה,
    גם אני, כמו לימור, לא רואה את עצמי כאשת עצות.
    וכמוך, גם אני כתבתי כאן, במסגרת תהליך ההתמודדות שלא הצלחתי להיכנס להיריון, אחרי בתי. הכתיבה כאן עזרה לי מאוד לברר עם עצמי מה מתאים לי לעשות ומה פחות. איזה עצות מדברות אלי ואיזה פחות. הכתיבה (יחד עם עוד כל מיני דברים) איפשרה לי איזו תנועה פנימית. עכשיו את מרגישה עייפה, מיואשת, כועסת, הזרעה נראית אופציה ממש מאיימת. רגע מאוד מייאש בתהליך. תוך כדי הכתיבה, והחיים, דברים זזים. מתחדדים. מתבהרים.

    אני הרגשתי שעצם האמירה, ואז הבדיקה מה מעוררות בי התגובות השונות, עוזרות לי.

    ולא יכולה להימנע מתגובה לנעמי –
    אני בטוחה שכוונותייך טובות. אבל בתור אמא שלא נכנסה שוב להיריון, אני יכולה לומר לך שהמשפטים שלך "אין ייאוש בעולם" ו"הרצון שלך כל כך חזק ועוצמתי והוא ינצח בסופו של דבר" רק מכאיבים לי. בשבילי יש ייאוש בעולם, וגם התגברות אחריו. והרצון לפעמים כל כך חזק ועוצמתי שהוא מנצח, ולפעמים כל כך חזק ועוצמתי ולא מנצח, כי חוץ מרצון יש עוד דברים בעולם.

    ומול המשפט "מה השיעור שלך" אני כבר ממש נאנחת. כמה נשים ניסו להסביר לי, לברר איתי, לפרשן איתי, לחפש איתי מה השיעור שלי… מי יודע. אני לא יודעת מהו. אם הוא קיים בכלל. המצאתי עשר תיאוריות שונות, וויתרתי על כולן.

    בעטיפה רוחנית יפה, אני מרגישה שזה בדיוק כמו להגיד – במה את לא בסדר? במה את לא מספיק? אם רק תלמדי את השיעור הזה והזה – תזכי בפרס….עוד ילד.

    אושרה – שתעשי את הכי טוב בשבילך, נכון להרגע, ותראי לאן התהליך לוקח אותך – ואמן ואמן שהוא יוביל אותך לחוות שוב את הקסם הזה, של האהבה האין סופית… שאין דומה לה.

  8. אמא יקרה,
    מכירה את הציפיה המתישה והמתסכלת הזו בדרך להריון, החיים שנעצרים והאכזבות החודשיות. אני קוראת עד כמה זה קשה לך למרות שאת יודעת שהגוף שלך יכול להרות ועשה את זה כבר פעמיים בקלות רבה.
    עם השנים הפוריות שלנו יורדת וזה אומר שלוקח לנו קצת יותר זמן ממה שלקח לפני כן.
    זה לא אומר שמשהו השתבש אלא רק שהגוף עושה קצת סינונים טובים ומחכה לזרע הנכון והביצית הנכונה שיהפכו לילד/ה הנפלא/ה שלכם.
    בגלל הסכרת שברקע חשוב לבדוק שהזרע תקין אבל חוץ מזה, לדעתי בינתיים לחכות. אם היית בת 28 אף אחד לא היה מדבר איתך על הזרעה לפני שעברה שנה של נסיונות ולדעתי כדאי לתת לגוף שלך את הקרדיט הזה, לפני שנכנסים לתהליך תובעני וקשה בהרבה.
    מעבר לנושא הפזיולוגי, לפעמים הקושי להרות הוא קולו של הגוף, שמבקש שנעשה משהו עבור עצמינו לפני ש"יתן" לנו את ההריון. תחשבי אם יש משהו שאת כבר הרבה זמן רוצה לעשות עבור עצמך ונמנעת עד עכשיו. תחביב חדש-ישן ,טיפול בבעיה רפואית לא קשורה, שינוי תזונה..
    לפעמים אנחנו נוטות לדחות דברים שקשורים לעצמנו ל"אחרי ההריון" אבל כשההריון לא בא, זה יכול להיות סימן שלא כדאי לחכות.
    מאחלת לך הריון תקין ובהקדם
    גלית

  9. בשמחה והנאה גדולה

  10. אושרה הגיב:

    ואו, אתן נהדרות.
    אני נפעמת, נרגשת. לא ציפיתי לכאלו תגובות חמות, חזקות ותומכות.
    לימור, תודה לך על ה'במה' בלעדייך לא הייתי נחשפת לתגובות האלו ולאתר שלך המופלא הזה..
    אני מפנימה, מקבלת , חושבת, ושמחה פתאום – נותנת לגוף ולנפש לנוח –
    יהיה בסדר – אני מאמינה !
    אוהבת אתכן. תודה

  11. אושרה הגיב:

    אני מוכנה לשינוי בחשיבה , בגישה.
    אני חושבת שככה גם יבוא שינוי נוסף בחיים..
    אני רוצה להפסיק עם ה'עבודה העצמית', לתת מנוחה לעצמי . רגע לחשוב. שקט !
    אני רוצה שקט, שלווה , רק אני עכשיו לא אף אחד אחר..
    ואז זה יבוא …. הכל יבוא ויחזור למקומו ואף יהיה יותר טוב .
    תודה

  12. אושרה הגיב:

    תודה לך לימור ותודה לכולכן.
    אני פה כאן ועכשיו , רוצה לעבוד על הטוב הזה הכל כך טוב הזה שיש לי בחיים שלי . שאני רוצה להנות ממנו כל עוד אני יכולה – אז למה לא? ומי יודע לאן החיים יקחו אותנו , ומי יודע מה יהיה מחר? לראות מולי את מה שיש . את האהבה הטובה והיפה הזאת מבן זוגי , את הקסם והשמחה התום והאהבה האין סופית משתי בנותיי.
    שמחה על מה שיש. ומקבלת>3
    ואם יגיע שינוי אז אקבל אותו בברכה

  13. אושרה הגיב:

    לימור , אני שמחה לשמוע ..
    יש מקום בחיים שלפעמים אנחנו נתקעות/ים.. ואז צריך רק לדעת איך לעשות את התפנית.. ולפעמים זה פשוט לעצור לרגע , לנשום, ולחשוב בקול – (זה בזכותך הפעם:))..
    זה לא פשוט לעשות את זה, לי בכל אופן.. (הרבה יותר קל להמשיך בדרך שהיינו בה עד עכשיו), אבל לפעמים זו המתנה שהחיים נותנים לנו, גם אם לא תמיד אנחנו יודעים מה מחכה לנו מעבר לפינה.

    באהבה .
    אושרה

  14. מיכאלה הגיב:

    אושרה. קראתי את דברייך בלי לנשום כמעט. אני בת 37, שני ילדים, בן בבת, 6 ומשהו ו3.5. מתכננת כבר שנה להכנס להיריון נוסף. ממש לפני שנה ניסינו פעמיים וזה לא הצליח. אחר כך הפסקנו מסיבות שונות לנסות, גם בגלל CMV של הבעל. מאז, אנחנו מנסים כל חודש. כל חודש אני מרגישה את כל התחושות המקדימות הנכונות. אבל אז המחזור מגיע. מפעם לפעם זה הופך להיות קשה יותר. כל פעם אני מרגישה גופי בוגד בי. כל כך מוכנה לזה אבל אולי כל כך רחוקה מזה. עכשיו אנחנו אחרי הניסיון החמישי הרצוף. יש תחושות שאולי אני מדמיינת ואולי אמיתיות. מחזור לא סדיר מביא לכך שאיחור היום לא אומר שום דבר, ובכל זאת צריך לחכות עוד שלושה – ארבעה ימים עד שאתחיל באמת לשמוח שאולי זה זה. בפעם הקודמת תועתעתי לגמרי. שניה לפני היום האחרון שעד אליו לא קיבלתי- באמצע הלילה דימום מאסיבי. מרוב ייאוש הערתי את בעלי והתחלתי לבכות כל כך. מנסה להכין את עצמי גם לאכזבה הקרובה, וזה הופך אותי לעצובה ועגמומית כבר עכשיו. התחושה קשה. ולפעמים אני שואלת את עצמי האם אני באמת רוצה עוד. ואני יודעת שכן. רק שלא בטוחה שהמסע הארוך הזה והציפייה המלווה באכזבה, בינתיים, לא עושים לי איזה נזק לטווח ארוך בהיבט הרגשי. תודה ששיתפת את מה שעובר עלייך. ומאחלת רק טוב.

  15. אושרה לין-מזרחי הגיב:

    הי מיכאלה, יקרה.
    קראתי רק עכשיו את דברייך. התרגשתי..
    אני שמחה לשמוע שיש תקווה, כי אולי זה באמת נכון – החיים נותנים לנו דברים שונים בזמן שונה ממה שרצינו , כי אולי ה'תוכנית האלוהית' או איך שלא נקרא לזה, יודעים יותר טוב מאיתנו מה אנחנו צריכים ומתי..
    מאחלת לך שתקבלי את מה שאת מבקשת ורוצה כל כך . בזמן הנכון 🙂

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אמא עולה לכיתה א'

מאת : אושרה לין מזרחי

7 בספטמבר 20118 תגובות

מתוך הילדים בגן ובבית ספר, לכל אמא

לא יודעת איך לאכול את זה, את שנת הלימודים החדשה. וזה לא סתם – הגדולה שלי עולה לכיתה א', והיא עדיין לא בת 6!

הימים הראשונים עברו בהתרגשות ובציפייה ובשמחה. הייתי גאה בה, בקטנה שלי, שנהפכה לגדולה, בבקיאות בשיעורי בית, בהשתלבות ה'חלקה' והמרגשת.. ופתאום היום, היא לא רצתה 'ללכת לבית ספר' והסתבר לי שההשתלבות היא לא כל כך חלקה כמו שחשבתי (קיוויתי ..).

וזוהי רק ההתחלה- תחילת המשבר אחרי לידה

מאת : תמר קלר

25 באוקטובר 20100 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות

אני כבר פחות מחייכת, בקושי אוכלת ובעיקר מתקשרת עם אביה שצומחת בתוכי, מדברת אליה, שואלת אותה: מה קורה חמודה? לא טוב לך בפנים? קשה לך גם? תני לי סימן שאבין איך את מרגישה, שאבין מה קורה. אולי את שם בפנים תוכלי לתת לי יותר תשובות.

מותר לך להרגיש שאת בדיכאון אחרי הלידה

מאת : לימור לוי אוסמי

8 באוקטובר 20106 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה

כל כך קיוויתי שסוף סוף ידברו על דיכאון אחרי לידה ממבט קצת אחר, אבל התבדיתי מהציפייה שלי כבר במשפט הפותח של הסרט: "הולדת התינוק אמור להיות הרגע המאושר בחיים, אבל יש אמהות שלא מרגישות ככה" (ניסוח לא אחד על אחד ).

באמת ? הולדת התינוק היא רק אירוע משמח ? אמהות אמורות להיות רק מאושרות אחרי הלידה ? מי אמר ? מי קבע ? ומה לגבי המחקרים שמראים שלידה של תינוק הוא אחד מגורמי הסטרס המובילים בחיים (יחד עם נישואין, פיטורים מהעבודה, גירושין ומוות) ? מה לגבי התחושות השליליות שנשים מרגישות אחרי לידה ?

הולדת תינוק היא גם מאורע משמח- אבל היא גם לא !! עם הלידה של התינוק מגיעות גם המון תחושות קשות של בדידות, עצב, כעס, תסכול, עייפות וגם- דיכאון !