אי-מהות- שוברות את קשר השתיקה גם באמנות

מאת : לימור לוי אוסמי

4 במאי 2011 | 4 תגובות

דיכאון אחרי לידה- גם באמנות. תערוכה חדשה וחשובה מאין כמוה.

מתוך דיכאון אחרי לידה, יצירה נשית

שמחה לשתף שמחר – יום ה' 05.05.11- נפתחת תערוכה חדשה וייחודית שנקראת "אי-מהות- דיכאון אחרי לידה" על ידי האוצרת נורית טל- טנא (כל הפרטים בתחתית הפוסט).

דיכאון אחרי לידה- לפעמים השם מלחיץ ולפעמים מעניק הקלה גדולה

באתר אנחנו כותבות לא מעט על התחושות שלנו אחרי לידה, לעיתים אנחנו קוראות לזה 'דיכאון אחרי לידה' ולעיתים התחושות קצת פחות ברורות או מוגדרות. ובאמת, האם זה משנה איך אנחנו קוראות לזה?

לפעמים, לשמוע שאולי יש לנו 'דיכאון אחרי לידה' יכול להפחיד ולהרתיע, לעלות אצלנו תהיות בנוסח: "מה עובר עליי?" "למה זה קורה לי?" "מה זה אומר עליי?" "לא צפיתי את זה, איך זה הגיע פתאום?". בפעמים אחרות, לשמוע את השם והאבחון הרפואי: 'דיכאון אחרי לידה' דווקא מרגיע, מעניק לנו איזה אישור, גושפנקא רפואית לתחושות שהיו שם ממילא ומעודד אותנו במידה מסוימת להתמודד איתן בצורה אקטיבית וחזקה יותר.

בעיניי, זה לא ממש משנה אם נקרא לזה 'דיכאון', או נקרא לזה 'תחושות לגיטימיות אחרי לידה'. הרי הדבר הזה, ה'משהו הזה', שרבות מאיתנו מרגישות אחרי לידה נמצא שם, לוקח חלק בהחוויה המעצבת שלנו את האמהוּת הראשונה, השנייה, השלישית… אצל חלקנו זה מגיע בצורה עמומה, לא ברורה מספיק ולחלקנו זה מגיע ב'בום' אדיר מורגש, כזה שנראה, נוכח, שלא ניתן להתעלם ממנו.

ובעצם, מה עדיף? שהדבר הזה יגיע קטן ולא ברור או שיגיע בבום גדול ?

אתן יודעות, לפעמים הסיכוי להתמודד הוא דווקא גדול יותר כש'הדבר הזה' מגיע בבום, כי אז לנו ולסובבים אותנו אין סיכוי להתעלם ממנו- ברור שמשהו גדול קרה ושמשהו חייב להשתנות- חייב בטיפול, חייב עזרה, חייב היערכות מחודשת. נכון, זה כואב יותר, זה חזק יותר, זה מדמם יותר, אבל זה מצריך התייחסות וברור לכל שמשהו צריך להשתנות, שצריך התגייסות של כולם מסביב.

לפעמים, כש'הדבר הזה' מגיע במנות קטנות, בשקט בשקט, לאט לאט, בצורה עמומה, אז לא יודעים איך לאכול אותו, איך להתייחס אליו. בדרך כלל מתעלמים, לפעמים מתייחסים, לפעמים כואבים והרבה הרבה.. סובלים.

כך או כך, בעוצמה גדולה או קטנה, זה נמצא. כך או כך, המודעות שלנו לקבל עזרה, טיפול, תמיכה, אוזן קשבת היא מאוד נמוכה היום, כי לרובנו עדיין יש את התחושה ש'ככה אמורה להיות האמהות' או שלא ברור לנו איך אפשר לקבל עזרה.

ה'משהו' הזה מבקש את ההכרה שלנו

כך או כך, רובנו סוחבות איתנו 'משהו' מהתקופה שאחרי הלידה. 'משהו' לא מדובר, 'משהו' כואב, 'משהו' שעדיף היה שלא יהיה, 'משהו' מוסתר, 'משהו' שרוצה משהו. זה לא סוד שה'משהו' הזה נוטה פחות לכאוב כשהוא מקבל הכרה, מקבל תמיכה, מקבל הבנה. האם יש לנו את האפשרות לתת לו את זה?

ממה שלמדתי באמצעות נורית טל-טנא היקרה, אוצרת התערוכה,  מסתבר שגם באמנות, נושא התחושות של נשים אחרי לידה, הדיכאון אחרי לידה, אינו מוצג מספיק וכמעט שאין בנמצא מאמרים העוסקים מפורשות בנושא בראי האמנות. דיכאון אחרי לידה הוא נושא שכמעט הס מלהזכירו. והנה, אפשר לראות שאט אט הנושא מתחיל לעבור מהזירה הפרטית לזירה הציבורית גם באמנות, ופתיחת תערוכה מיוחדת לנושא היא דבר שמשמח אותי ומרגש אותי עד מאוד. מרגישה שאני עדה לתחילה של שינוי, לתחילתו של מהפך.

אני מרגישה שהתערוכה החדשה נותנת ל'משהו' הזה שֶם, פנים, תחושה, הכרה. הכרה ל'משהו' שרבות מאיתנו עוברות אחרי הלידה. כי כשאנחנו ביחד, שותפות לאותו דבר, זה הרבה יותר קל. ה'משהו' הזה כבר לא צריך לצרוח מכאב לקבל תשומת לב, מפני שהוא מתחיל לקבל אותה.

הנה שלוש תמונות מני רבות וטובות בתערוכה:

אן בן אור. מתוך התערוכה: אי-מהות

 

הריאליזם הציורי של אן בן אור לוכד סיטואציה של רגע שבו אם צעירה ותינוקה נמצאים בחלל ביתי ריק ומנוכר. בדידות האם ומצבה הנפשי מועברים אלינו במבטה המלנכולי, המכונס פנימה בהתבוננות פנימית. ללא מגע עיניים ישיר בינה לתינוק. 

דליה זרחיה. מתוך התערוכה: אי-מהות

 

 

 

 

 

 

 

 

דליה זרחיה מציגה תיעוד של תצלומי שדיים, חזיית הנקה וכרוב, ב"מצבי צבירה" שונים, במהלך יממה. זרחיה עוסקת בהנקה ומתמקדת בכאב הפיזי. תשומת הלב מוסטת מהתינוק היונק אל השד הדואב. בשיח החברתי מודגש בדרך כלל אידיאל ה"יופי שבהנקה", כאן נחשף צדו השני של המטבע, הגוף הסובל. פניה של האישה אינם גלויים, ולמעשה היא אינה קיימת כאדם אינדיווידואלי. בכך מחדדת האמנית את הפן האינסטרומנטלי של גוף האם המיניקה.

שירה ריכטר: האם, הבת ורוח הקודש

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שירה ריכטר מציגה בסדרת תצלומים טופוגרפיה פנימית וחיצונית החושפת עיוות וצלקות בגוף מתהליך ההיריון. ריכטר הופכת "מכוער" ליפה, ומה שנחשב ל"יפה" – ל"מזעזע":

"אני הולכת למקום המכוער, הדוחה, שהאינסטינקט החברתי רוצה להסתיר, מגדילה אותו, חותכת אותו מן הסביבה המוכרת ומביטה עליו כמו חוקרת. אני לא רק מביטה עליו, אלא מתחילה להשתעשע אתו. כך נוצרת  טרנספורמציה כפולה. אני רואה את היופי והאסתטיקה, ההומור והאירוניה שבמכוער ובדוחה, ואני לוקחת חזרה את השליטה על הגוף שלי ומציגה אותה כפי שאני רואה וחווה אותה. בעבודות הללו אין זהות, ממש כשם שבתקופה שאחרי לידה ראשונה לאישה אין זהות. בעבודה, כמו בחיים, הפך לי גופי למשהו אחר לגמרי, לחומר גלם שאני מנצלת אותו כדי להביע רגשות שלא היו לי מילים להביע, וגם אם היו לי, אין זה מקובל לאומרן. ציירתי מפה, המצאתי שפה חדשה של דימויים, דרך הגוף שלי, כשם שהתאומים ניצלו את גופי כדי לבוא לעולם, וכשם שהממסד מתייחס לגוף שלי, לגוף שלך, אישה – כאילו הוא כלי ולא זהות".1]

פרטים נוספים על התערוכה:

 שם התערוכה: "אי-מהות – דיכאון אחרי לידה"
פתיחה:
יום ה' 5.5.11 בשעה 19:30

מקום: גלריה גרשטיין, רח' בן יהודה 99, תל אביב.

אוצרת: נורית טל-טנא

אמניות המשתתפות:
איילת השחר כהן, אן בן אור, דליה זרחיה, טלי בן בסט, יעל יודקביק, מירי נשרי, נועה צדקה, פסי גירש, מיטל כץ מינרבו, רקפת וינר עומר, שירה ריכטר

שיח גלריה:  20.5 יום שישי בשעה 11:00 (אני אהיה שם ! אשמח לראותכן!)
הדוברים
:

11:00 נורית טל-טנא – אוצרת, מפיקה ויוזמת התערוכה והאמניות המשתתפות.
ד"ר מיקי בלוך – מנהל המחלקה לפסיכיאטריה אמבולטורית המרכז הרפואי תל אביב-הרצאה ולאחריה שאלות ותשובות.
שירה ריכטר- אמנית ובימאית –  הרצאה בנושא: "של מי הכישלון הזה?"
13:00 הקרנת הסרט "היום שאחרי הלידה"- סלוצקי אפיקי תקשורת ושידורי קשת. (50 דק')

לפרטים נוספים:
נורית טל-טנא 054-4764794
nurit-tenne@013.net.il

 

רוצה לשלוח תודה אישית לנורית על הכוח, האומץ והרצון ליזום תערוכה כל כך מיוחדת וחשובה !

.1]ריכטר, שירה (2006). האם, הבת ורוח הקודשקטלוג פרויקט צילום וטקסט. הוצאה עצמית.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

4 תגובות ל- “אי-מהות- שוברות את קשר השתיקה גם באמנות”

  1. תמר קלר הגיב:

    אכן כל הכבוד.
    רשמתי את כל הפרטים ומתכוונת להגיע,
    מעבירה ומשתפת גם אחרות,
    תודה,

  2. אוסי הגיב:

    אנסה להגיע גם למרות שאני בדרום…
    אפרסם גם בפייס שלי.

  3. אוסי הגיב:

    אוייש חשבתי שזה השבוע…
    אבדוק התארגנות לתאריך ה – 20.5

  4. אשמח לפגוש אתכן שם

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

יוגה של אהבה – יום של אמא אחרי לידה

מאת : שירלי מן

4 בספטמבר 20103 תגובות

מתוך אחרי לידה, רק אהבה

יום רגיל, עושה אמבטיה לתינוקי, בראש רצות כל המשימות שיש לעשות.

התסכול מתחיל לעלות כי אני לא רואה איך לעשות גם וגם

איך להיות פנויה ואוהבת לנסיך שלי וגם מבצעת את הפרויקטים להיום.

הוא מבקש את כל תשומת ליבי ואני חצויה…

במעבר מהאמבטיה לשידת ההחתלה, אני מקבלת סוויץ !

עשרה חודשים אחרי זה עדיין משקל עודף מההריון ?

מאת : הכי אמיתית

15 במאי 20112 תגובות

מתוך גוף ומשקל, לכל אמא

שרה חודשים אחרי זה עדיין נחשב משקל עודף מההריון?….

חחחח…עדיין יש הנחות? סליחות? קבלת תירוצים?….

יואוווו….איזה נוח זה, פשוט לשלוף את המשפט הנפלא- “אני בהריון" ואז גם לקבל בפרצוף את כל המחמאות- “וואו! בשביל חודש שביעי את נראית מדהים!!!” “איזה הריון יפה!”- מה גם, שעם כל הצניעות, זה היה ממש נכון….באמת היה לי הריון יפה.

ההורות והנישואין לוקחים ממני המון כוחות נפשיים

מאת : אמא אנונימית

14 באפריל 201318 תגובות

מתוך לכל אמא, קושי באמהות

כיום אני אמא לשני בנים והפחד שלי רק הולך וגובר קשה לי לשלוט על הדיכאונות, החרדות ומצבי הרוח הקיצוניים שלי. אמנם אני מרעיפה עליהם המון חום ואהבה וסבלנות כלפיהם, אבל זה רק כי הם עדיין קטנים ואני יודעת שהם תלויים בי וזקוקים לי. ככל שהם יגדלו, אני אצפה מהם שיבינו אותי ואת מי שאני ויתמכו בי במקום שאני אעשה את זה בשבילם, כמו שאמא אמורה להיות.