בכי אחרי לידה

מאת :

26 במאי 2011 | 11 תגובות

איך את יכולה להתלונן בשעה שיש נשים שכל כך רוצות להיות אמהות ולא יכולות או שחלילה קרה להן אסון...?

מתוך אחרי לידה, סיפורי לידה, קושי אחרי לידה

השיר למטה נכתב בעקבות הדיונים על דיכאון אחרי לידה באתר ובדף הפייסבוק.

קשה למפות את הרגשות המעורבים, המבלבלים, אחרי לידה.

אחד הדברים שהפריעו לי ביותר, מעבר לטראומה עצמה והכעס על "למה לא סיפרו לי שזה יכול לקרות", היתה התחושה הזו, המסר הנסתר, של : "תגידי תודה. הרי היה יכול להיות יותר גרוע,ובעצם, את צריכה להיות אסירת תודה (לרופאים) שאת והתינוקת בכלל בחיים. איך את יכולה להתלונן בשעה שיש נשים שכל כך רוצות להיות אמהות ולא יכולות או שחלילה קרה להן אסון…"

אמירות אלה מגמדות את מה שעברת כאילו מדובר במשהו שולי שאינו דורש התייחסות וטיפול ובטח שלא הכרה… אז מה הפלא שהתוצאה היא דיכאון אחרי לידה, בכי אחרי לידה ?

לקראת הסוף, השיר התפתח לכיוון אחר, אופטימי יותר, טוב, בכל זאת, עברו כמעט 9 שנים מאז האירוע. הפרספקטיבה התרחבה….

 

הצ'אנס של הטבע נגמר.

"התאריך עבר והדופק חלש.

אין ברירה מצטער,

לא ניקח סיכון מיותר"

 

הרגשתי כמו צלובה:

יד אחת עם עירוי,

השנייה עם לחץ דם.

רגליי מפוסקות,

לא מפסיקה לרעוד.

גופי חשוף לעיני כל:

רופאים, אחיות, צוות מתוגבר,

אבל אף אחד לא איתי ממש.

"היא דומה לך" אמרו

ולקחו אותה מיד.

 

נותרתי לבדי, מורדמת ובוכה…

אמי נכנסה "מזל טוב!

את אמא עכשיו,

עשית זאת, גיבורה!"

ואני בוכה, בוכה, בוכה.

את לא מבינה בכלל!

ואת כנראה גם לא תביני לעולם…

 

אתה מראה לי את התמונה הראשונה:

היא עוד לא בת שעה,

קטנה ועטופה.

אבל, איך זה?

איך זה ייתכן,

שלא היית שם אתי כשגופי חולל?

 

למה זה כאב כל כך?

אני שואלת ואין תשובה.

איך ייתכן שלא שמעו?

צעקתי! אני בטוחה!

 

ואת, כה זעירה,

צינורות מכל מקום,

אובדת בשמיכה.

ואני פוחדת לגעת בך,

שמא יכאב,

את שברירית כל כך

ואני חלשה, מגושמת ונפוחה.

 

מסתכלת בקופסה השקופה,

מה עשיתי לא נכון?

שזו התוצאה,

ואיך יהיו חייך מעתה,

אם זו הדרך בה הגעת אל העולם?

 

"היא רעבה" אומרת האחות

מתוך מזרק היא משקה אותך סוכר

ושמה ללעג את השלט

"הנקה בלבד"

 

ואני בוכה, בוכה, בוכה,

במעלית, במקלחת,

בשירותים, בשאיבה.

בעצם בכל רגע שאני לבד.

 

אנחנו בבית עכשיו,

אני מניקה ועליך מביטה:

על כף ידך הזעירה

רואים עדיין סימני דקירה.

למה? אני שואלת שוב ושוב

למה זה צריך לכאוב כל כך?

 

מספרת לחברה

ומבקשת ממך סליחה,

על כך ששוב ושוב

את התופת מזכירה.

 

"אני לא מבינה אותך", אומרת אמי

"את יודעת כמה היו מוכנות להתחלף אתך?

ברגע זה ממש?"

 

מעגל נשים:

כולן יושבות על הדשא

מניקות, משתפות.

ואת נפשן הפצועה חושפות.

ושוב אני מציגה את אותה שאלה:

איך יהיו חייה מעתה?

"זה הגורל שלה"

הן עונות

"זה מה שהיא בחרה"

 

אני נרדמת סוף סוף

ובחלום מופיעה אשה זקנה

מי את? אני שואלת

מכשפה או פייה?

"שאלת שאלה" היא עונה

הסתכלי במראה, זה עתידך:

האשה שם –  זו את.

 

והאשה יושבת ומניקה

ולידה ילדה.

כן, למרות הכל, ילדת עוד פעם.

וביתך הבכורה רוצה אותך.

היא לא רואה,

וריד ברגליך או קמט בעיניך.

לא את הכלים בכיור,

ולא את ערמת הכביסה.

ואם את משתעלת,

היא טופחת לך על הגב.

 

ביד אחת את אוחזת תינוק

ובשנייה,

לוקחת עוד קלף מהקופה…

כי את אמא עכשיו,

והיא רוצה שתשחקי איתה.

כן. זו אותה אחת,

הזעירה עם הצינורות

מהקופסה השקופה…

כן, היא עדיין הכי קטנה בכיתה,

אבל, היא עומדת לנצח אותך!

והיא יודעת טוב מאוד עכשיו,

מדוע בחרה להיוולד

דווקא לך!

 

** לבלוג של שלומית.

 

אמהות נוספות כותבות על הקושי אחרי הלידה:

נהייתי אמא- זה המהפך הגדול בחיים שלי / אמא ל3

חונכנו להקריב את עצמנו כאמהות. אסור לנו להתלונן / אמא של שירה

קשה לי / שירה דרוקר

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

11 תגובות ל- “בכי אחרי לידה”

  1. רונית הגיב:

    נורא מרגש. אני עם דמעות בעיניים.

  2. שפי שליט הגיב:

    גם אני

  3. נעה גביש הגיב:

    בכיתי איתך…איזה כאב
    והכי כואב הוא חוסר ההבנה של הסביבה שלמרות שיש אחרות שאולי לא יכולות לעשות או לעבור אפילו את מה שאת עשית, זה לא אומר שהקושי והחוויה הקשה שעברו עלייך אסורות לך לעיכול ועיבוד.
    לא אשכח שחברה טובה ניסתה לעודד אותי בסיטואציה מסוימת…במקרה אחרי לידה 🙂 ואמרה לי "יש אחרות עם בעיות גדולות וקשות יותר "
    נכון, היא צדקה אבל זה לא מגמד את הקושי שלי!
    חיבוק חזק
    האופטימיות הזהירה בסוף פשוטה ויפה

  4. הילה גלסר הגיב:

    נשים מדברות אימהות , נשים זועקות מהות,אישה אחת פותחת את פיה את רחמה לעולם מבטאת ביופי צרוף את הכאב ואת נפילה של הבריאה את הפלא בלהסכים ליפול ואת הכוח לספר לנו הנשים סביב ה
    את האמת הצרופה שמהולה בכל
    אישה יקרה את יוצרת בכל מובן המילה ילדים , אישה ,שירה.ריגשת אותי מאוד.אומץ!

  5. התרגשתי עד דמעות
    תודה על השיתוף

  6. אפי הגיב:

    מהמם…

    תמיד היא תהיה שלך, ואף אחד אף פעם לא יוכל לקחת אותה ממך.
    תבכי, אבל לרגע אל תשכחי נשלחה היא אלייך , נשמה קטנה וטהורה
    ורק את תוכלי להראות לה את הדרך הנכונה.

  7. שלומית ארד הגיב:

    בנות, תודה רבה, ריגשתן אותי. לא היה קל לשחרר את היצירה המורכבת וזו גם פעם ראשונה שאני לא רצה ומציגה אותה בגאווה לכל אחד…
    ותודה ללימור, שלא מוותרת ולא מפסיקה לפרק עוד אבן ועוד אבן
    ומעודדת אותנו לחשוף
    מה מסתתר מאחורי חומת האידאליזציה של האימהות

    • שלומית, תודה לך.
      הפירוק הוא איטי, תהליכי, וכמה שהוא כואב לעיתים, הוא גם מאוד משחרר ופותח למרחבים גדולים.
      אני יכולה להזמין עד אינסוף, אך בסופו של יום זו היתה הבחירה שלך לגעת במקום הזה ולחשוף אותו בגאווה וזו בהחלט גאווה גדולה.
      נגעת בנימי החוויה האישית שלך וזה עובר לנימים של כולנו.

  8. שולי עציוני הגיב:

    מדהים!!!

  9. שולי עציוני הגיב:

    מקסים!!!

  10. אמא בנשמה הגיב:

    באמת מדהים. מרגש וטוב שבסופו של דבר גם אופטימי.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

המומלצות: עיבוד חווית הלידה / עבודה עם טראומה בלידה / הכנה רגשית ללידה

מאת : לימור לוי אוסמי

30 בינואר 201220 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון, סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה

מקום זה מיועד להמלצות אישיות על נשות מקצוע שעוסקות בעיבוד חוויית הלידה, עבודה עם טראומה בלידה או עושות הכנה רגשית ללידה.

אנחנו יוצרות מרחב שיתופי של המלצות מתוך הניסיון האישי שלנו בלבד ועוזרות אחת לשנייה לקבל החלטה לגבי מה מתאים לה.

התינוק שלי מפגיש אותי עם סימני השאלה של חיי

מאת : הכי אמיתית

6 בדצמבר 201111 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות וקריירה, חוזרות לעבודה, לכל אמא

רגע קטן, אבל כל כך מדהים… שהביא לכל כך הרבה מחשבות…

לפני כמה זמן ישבתי על הרצפה ושיחקתי עם תינוקי שלי, יש לו כמה צעצועים שעדיין לא בדיוק יודע מה לעשות איתם, אז או שמאבד עניין או שמוצא להם שימושים חדשים…

אחד מהצעצועים האלה הוא מוט חישוקים שבלחיצה על הכפתור בראשו, גם מנגן ומהבהב באורות. יום אחד תינוקי השתעשע בצעצוע, וכשהמנגינה והאורות פסקו, ניסה להבין איך להפעילם שוב, ואז… הסתכל עליי ובא אליי, הושיט את ידו הקטנה עם הצעצוע מתוך ידיעה וביטחון מלא שאמא (אני!) תדע איך לסדר ולהפעיל שוב את המנגנון….

כאן התחיל המסע המדהים ביותר שעברתי בחיי

מאת : מגלה את עצמי מחדש

11 בדצמבר 20115 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

הכל התחיל אי שם בדצמבר 2008. איך שסיימנו לקיים יחסי מין הרגשתי/ידעתי שנקלטתי. אל תשאלו אותי איך, זה לא קרה לי בהריונות הקודמים. זה קרה לי רק בזה וזה היה מבורך ולא מבורך באותה מידה. ההריון הזה היה מתוכנן, מאוד מתוכנן התזמון פחות. הייתי צריכה עוד חודש להבשיל עם הרעיון, להתרגל אליו, לרצות בו בנשמתי ולא רק במוחי, אבל לא היה לי את החודש הזה.