בפסח, חג השחרור, הצלחתי לראשונה להשתחרר

מאת : אוסי הורביץ

6 במאי 2011 | 2 תגובות

כבר היה קרוב לשבע, נכנסתי למקלחת, בלי שאף אחד יקרא בשמי המקורי, או בשמי הרשמי (אמא). ישבתי לצפות בטלביזיה בתוכניות שרציתי בלי שיבקשו ממני, שירים או יובל המבולבל למשל

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

הפסח הזה, איבדתי לראשונה מאז אני אמא חד הורית, מזה שנתיים, את תחושת האחריות ונתתי לעצמי להשתחרר.

זה היום שלי והוא רק בשבילי

הכל התחיל עם גרופר וכרטיס הנחה שקניתי לפדיקור מניקור אצל סבטלנה בבזל. מיד עם הקניה, הזמנתי תור לחוה"מ. חשבתי להשאיר את צוציק אצל חברים שגרים קרוב. זה לא הסתדר, כי הם לא היו בבית, ובינתיים אנחנו סוף סוף נסענו לנופש אצל סבתא (כי היה שקט ללא מרגמות וקסמים). וסבתא הגדילה לומר "סעי, השאירי אותה כאן".

אז יום חמישי נסעתי לתל אביב בבוקר ובפעם הראשונה, כבר עם יציאתי לדרך, הרגשתי שחרור. המחשבות היו נקיות, הראש לא בדק האם עשיתי טוב שהשארתי לסבתא להתמודד עם צוציק, הגם שהיא ילדה מקסימה, אבל בכל זאת סבתא כבר בת 79!! זה לא פשוט.

לא, לא, המחשבות האלו לא שטו להן בראשי. להיפך. המחשבות שמילאו אותי היו 'איזה כייף, יום שהוא רק שלי ובשבילי'. לראשונה מאז הפכתי לאמא חד הורית, חשתי בתחושת שחרור טוטאלית, חוסר דאגה (עד כדי חוסר אחריות?), זה היום שלי והוא רק בשבילי!!

המחשבות, מסתבר, כבדות מאוד!

אז הגעתי לת"א למקום המיועד, קניתי לי קפה וחשתי הכי קולית שבעולם, אני הולכת לטפח עצמי ולהנות. קיבלתי טיפול מידי שתי נשים נעימות וחשתי הכי נשית שהרגשתי מזה זמן.

לאחר הטיפול קפצתי לעזריאלי לכמה סידורים (נו באמת על מי אני עובדת – לקניות) ואח"כ עוד כמה סידורים (הפעם באמת), אכלתי משהו ויצאתי לדרך חזרה בסביבות אחת בצהרים, קלילה מאי פעם (המחשבות, מסתבר, כבדות מאוד!).

עברתי בדרך לקבל את רכבי החדש שהגיע (ידעתי שאני מקבלת אותו באותו היום, אל תחשבו שהכל ביד המקרה) ונסעתי לכיוון ביתה של סבתא עם מכונית חדשה, שרק השלימה את תחושת היום. כשהגעתי, פגשתי את צוציק אהובתי שחיכתה לי עם סבתא באמצע הטיול בקיבוץ. חיבוקים ונשיקות, נכנסנו הביתה.

צוציק עשתה לי שלום

ואז מתקשרת אחיינית שלי: "בואו אלינו, אנחנו רוצות לראות את הקטנטונת". "לא, לא, לא" אמרתי, "חזרתי מיום בתל אביב ואני מאוד עייפה, אין לי כוח לנסוע עוד. בואו אלינו".

בחמש וקצת הן הגיעו (גיסתי שתחייה ואחייניתי היקרה). צוציק, שכל כך אוהבת אותן, התרגשה ושמחה ולא ירדה להן מהברכיים. אחרי שעה קלה הן עמדו לעזוב והיא רוצה שהן לא תלכנה, אז גיסתי שתחייה שואלת אותה: "רוצה לבוא איתנו?" ובלי להתבלבל, צוציק בת השנתיים אומרת: "כן!

כן!"????

"בר, תעבירי את הכיסא לאוטו שלי", פוקדת גיסתי, ועליי, עם הלסת השמוטה, היא פוקדת: "תכיני תיק! לא!, יאללה אל תהיי כבדה תכיני תיק!".

אז הכנתי תיק, מוצצים, פיג'מה ובגדים.

צוציק עשתה לי שלום, התישבה בכיסא שלה באוטו של גיסתי והן נעלמה באופק.

ככל הנראה שחרור מחשבה משחרר הרבה דברים אחרים

הסתכלתי על אמא שלי והיא עליי ושאלתי: "מה עושים עכשיו?" אני לא רגילה לזה. ממתי בשנתיים האחרונות הייתי בלעדיה יממה? איך אשן? מה עשה בערב? מה עושים עם הזמן בכלל ללא ילדתי?

כבר היה קרוב לשבע, נכנסתי למקלחת, בלי שאף אחד יקרא בשמי המקורי, או בשמי הרשמי (אמא). ישבתי לצפות בטלביזיה בתוכניות שרציתי בלי שיבקשו ממני, שירים או יובל המבולבל למשל. הלכתי לישון וישנתי נהדר בלי רעשי רקע של התהפכות או מוצץ שנופל.

ואז…. קמתי בבוקר וכולי ציפייה 'נו מתי יתעוררו? מתי אוכל כבר לסוע לראות אותה?'

סוף דבר:

למדתי שככל הנראה שחרור מחשבה משחרר הרבה דברים אחרים בדרך, וכנראה יש לי כוח בלתי נראה על חיי וכדאי ללמוד להשתמש בו.

צוציק הלהיבה את כל מי שפגשה באותו ערב, הלכה כדרכה לישון יפה מאוד וקמה בבוקר ללא בעיות, כמו שהיא. נהנתה מכל ההמולה סביבה והם כמובן נהנו ממנה. נפגשנו למחרת בעשר בבוקר והיא שמחה לראותי, אך לא שאלה עליי כלל עד הגיעי.

כדאי לסמוך על אנשים, הם מביאים אהבה!

אוסי הורביץ

אוסי הורביץ

** אוסי היא אמא חד הורית לאופיר המקסימה. אוהבת את האמהות שלה ומחייכת בה המון.

** לבלוג של אוסי הורביץ ולפוסטים נוספים של אמהות חד הוריות.

נושאים קשורים :

2 תגובות ל- “בפסח, חג השחרור, הצלחתי לראשונה להשתחרר”

  1. לחיי השחרור !
    כיף שחזרת

  2. לפעמים חצי יום או יום שלם בלעדיהם,(שלא לדבר על סופ"ש…) נותנים לנו אנרגיות מחודשות לעוד תקופה של הורות. איזה כייף שיצא ככה במקרה, והיית משוחררת מספיק לזרום עם זה.
    אין כמו החופש בלעדיהם, ואין כמו להיות איתם!!!

    מלאכי דולה
    דולה – תומכת לידה
    מדריכת הכנה ללידה
    דולה לאחר לידה
    מטפלת בשמנים ופרחי באך
    משווקת אלופירסט
    נייד 054-2429622
    http://WWW.MALACHY.DULOT.ORG.IL
    mailto:maldoula2@gmail.com

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

שם הציור: "חניכת הקשת בענן"

מאת : אהלה מוזיקנט

15 ביולי 20110 תגובות

מתוך יצירה נשית

היצירה היא קולאז' שנעשתה כחלק מסידרה-פורטרט עצמי- אשר בה השתמשתי בצילומים מתקופות רבות בחיי ובעזרת טכניקות שונות ניתנה להן תחושת המודעות /יופי/עצב/דואליות כמימד נוסף.

הקולקציה כולה כוללת 12 יצירות ומהווה מעין סיכום זמן חיים עד עתה.

בזכות הכתיבה

מאת : שירה דרוקר

29 בינואר 20127 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

בזכות הכתיבה המחשבות לא "סתם מתרוצצות בראשי". אני מוצאת את עצמי לפעמים במקלחת או בזמן נהיגה (בערך הזמנים היחידים הפנויים למחשבות) מסדרת את המחשבות. מכינה אותן לכתיבה. בוחרת מילים, מחליפה אותן בטובות יותר, מדויקות יותר. משננת שוב ושוב כדי שאזכור מה רציתי לכתוב.

בזכות הכתיבה קל לי יותר להבין את המחשבות שלי. אני לא רק חושבת אותן. אני ממש מעבדת אותן. מנסה להבין אותן.

חודש שביעי, הלידה בפתח

מאת : אורית פינגלה

19 בפברואר 2011תגובה אחת

מתוך הריון, יומן הריון

חשבתי לעצמי…עוד חודשיים במינימום הלידה תתרחש לה, המחשבות מתרוצצות בראש והחששות בלב..

לא משנה כמה אפחד ואחשוש מרגע הלידה ולא משנה אם נשארו לי עוד חודשיים, גם אם הייתי חוזרת להתחלה,עדיין הקץ יגיע והלידה תחול מתישהו ואת הכאבים ארגיש בסופו של דבר.

עברה לי עוד מחשבה שבה אני רואה את האקט של הלידה כמשהו שמנקה את הגוף מכל מה