בפסח, חג השחרור, הצלחתי לראשונה להשתחרר

מאת : אוסי הורביץ

6 במאי 2011 | 2 תגובות

כבר היה קרוב לשבע, נכנסתי למקלחת, בלי שאף אחד יקרא בשמי המקורי, או בשמי הרשמי (אמא). ישבתי לצפות בטלביזיה בתוכניות שרציתי בלי שיבקשו ממני, שירים או יובל המבולבל למשל

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

הפסח הזה, איבדתי לראשונה מאז אני אמא חד הורית, מזה שנתיים, את תחושת האחריות ונתתי לעצמי להשתחרר.

זה היום שלי והוא רק בשבילי

הכל התחיל עם גרופר וכרטיס הנחה שקניתי לפדיקור מניקור אצל סבטלנה בבזל. מיד עם הקניה, הזמנתי תור לחוה"מ. חשבתי להשאיר את צוציק אצל חברים שגרים קרוב. זה לא הסתדר, כי הם לא היו בבית, ובינתיים אנחנו סוף סוף נסענו לנופש אצל סבתא (כי היה שקט ללא מרגמות וקסמים). וסבתא הגדילה לומר "סעי, השאירי אותה כאן".

אז יום חמישי נסעתי לתל אביב בבוקר ובפעם הראשונה, כבר עם יציאתי לדרך, הרגשתי שחרור. המחשבות היו נקיות, הראש לא בדק האם עשיתי טוב שהשארתי לסבתא להתמודד עם צוציק, הגם שהיא ילדה מקסימה, אבל בכל זאת סבתא כבר בת 79!! זה לא פשוט.

לא, לא, המחשבות האלו לא שטו להן בראשי. להיפך. המחשבות שמילאו אותי היו 'איזה כייף, יום שהוא רק שלי ובשבילי'. לראשונה מאז הפכתי לאמא חד הורית, חשתי בתחושת שחרור טוטאלית, חוסר דאגה (עד כדי חוסר אחריות?), זה היום שלי והוא רק בשבילי!!

המחשבות, מסתבר, כבדות מאוד!

אז הגעתי לת"א למקום המיועד, קניתי לי קפה וחשתי הכי קולית שבעולם, אני הולכת לטפח עצמי ולהנות. קיבלתי טיפול מידי שתי נשים נעימות וחשתי הכי נשית שהרגשתי מזה זמן.

לאחר הטיפול קפצתי לעזריאלי לכמה סידורים (נו באמת על מי אני עובדת – לקניות) ואח"כ עוד כמה סידורים (הפעם באמת), אכלתי משהו ויצאתי לדרך חזרה בסביבות אחת בצהרים, קלילה מאי פעם (המחשבות, מסתבר, כבדות מאוד!).

עברתי בדרך לקבל את רכבי החדש שהגיע (ידעתי שאני מקבלת אותו באותו היום, אל תחשבו שהכל ביד המקרה) ונסעתי לכיוון ביתה של סבתא עם מכונית חדשה, שרק השלימה את תחושת היום. כשהגעתי, פגשתי את צוציק אהובתי שחיכתה לי עם סבתא באמצע הטיול בקיבוץ. חיבוקים ונשיקות, נכנסנו הביתה.

צוציק עשתה לי שלום

ואז מתקשרת אחיינית שלי: "בואו אלינו, אנחנו רוצות לראות את הקטנטונת". "לא, לא, לא" אמרתי, "חזרתי מיום בתל אביב ואני מאוד עייפה, אין לי כוח לנסוע עוד. בואו אלינו".

בחמש וקצת הן הגיעו (גיסתי שתחייה ואחייניתי היקרה). צוציק, שכל כך אוהבת אותן, התרגשה ושמחה ולא ירדה להן מהברכיים. אחרי שעה קלה הן עמדו לעזוב והיא רוצה שהן לא תלכנה, אז גיסתי שתחייה שואלת אותה: "רוצה לבוא איתנו?" ובלי להתבלבל, צוציק בת השנתיים אומרת: "כן!

כן!"????

"בר, תעבירי את הכיסא לאוטו שלי", פוקדת גיסתי, ועליי, עם הלסת השמוטה, היא פוקדת: "תכיני תיק! לא!, יאללה אל תהיי כבדה תכיני תיק!".

אז הכנתי תיק, מוצצים, פיג'מה ובגדים.

צוציק עשתה לי שלום, התישבה בכיסא שלה באוטו של גיסתי והן נעלמה באופק.

ככל הנראה שחרור מחשבה משחרר הרבה דברים אחרים

הסתכלתי על אמא שלי והיא עליי ושאלתי: "מה עושים עכשיו?" אני לא רגילה לזה. ממתי בשנתיים האחרונות הייתי בלעדיה יממה? איך אשן? מה עשה בערב? מה עושים עם הזמן בכלל ללא ילדתי?

כבר היה קרוב לשבע, נכנסתי למקלחת, בלי שאף אחד יקרא בשמי המקורי, או בשמי הרשמי (אמא). ישבתי לצפות בטלביזיה בתוכניות שרציתי בלי שיבקשו ממני, שירים או יובל המבולבל למשל. הלכתי לישון וישנתי נהדר בלי רעשי רקע של התהפכות או מוצץ שנופל.

ואז…. קמתי בבוקר וכולי ציפייה 'נו מתי יתעוררו? מתי אוכל כבר לסוע לראות אותה?'

סוף דבר:

למדתי שככל הנראה שחרור מחשבה משחרר הרבה דברים אחרים בדרך, וכנראה יש לי כוח בלתי נראה על חיי וכדאי ללמוד להשתמש בו.

צוציק הלהיבה את כל מי שפגשה באותו ערב, הלכה כדרכה לישון יפה מאוד וקמה בבוקר ללא בעיות, כמו שהיא. נהנתה מכל ההמולה סביבה והם כמובן נהנו ממנה. נפגשנו למחרת בעשר בבוקר והיא שמחה לראותי, אך לא שאלה עליי כלל עד הגיעי.

כדאי לסמוך על אנשים, הם מביאים אהבה!

אוסי הורביץ

אוסי הורביץ

** אוסי היא אמא חד הורית לאופיר המקסימה. אוהבת את האמהות שלה ומחייכת בה המון.

** לבלוג של אוסי הורביץ ולפוסטים נוספים של אמהות חד הוריות.

נושאים קשורים :

2 תגובות ל- “בפסח, חג השחרור, הצלחתי לראשונה להשתחרר”

  1. לחיי השחרור !
    כיף שחזרת

  2. לפעמים חצי יום או יום שלם בלעדיהם,(שלא לדבר על סופ"ש…) נותנים לנו אנרגיות מחודשות לעוד תקופה של הורות. איזה כייף שיצא ככה במקרה, והיית משוחררת מספיק לזרום עם זה.
    אין כמו החופש בלעדיהם, ואין כמו להיות איתם!!!

    מלאכי דולה
    דולה – תומכת לידה
    מדריכת הכנה ללידה
    דולה לאחר לידה
    מטפלת בשמנים ופרחי באך
    משווקת אלופירסט
    נייד 054-2429622
    http://WWW.MALACHY.DULOT.ORG.IL
    mailto:maldoula2@gmail.com

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

האם זה שאני רוצה אפידורל אומר שגם אקבל?

מאת : mother cat

12 בפברואר 20112 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

בשיעור ששרי לימדה על תנוחות, נשימות וכו', טענתי שאני מקשיבה רק ליתר ביטחון, כי לעולם אי אפשר לדעת מה יקרה… אבל אני הרי מקבלת אפידורל בשניה שאני מגיעה לבית-החולים. בהיותי פחדנית גדולה מכל דבר כואב, ובעיקר ממחטים, הבעיה היחידה היתה שלא ידעתי אם לפחד יותר מהלידה עצמה או מהאפידורל והעירוי….

כשאת לא יכולה להוציא כסף על עצמך

מאת : עטרת ליפשיץ

1 בינואר 201224 תגובות

מתוך אלימות במשפחה, זוגיות אחרי לידה, לכל אמא, מקצועניות מדברות

זה לא קורה ביום אחד וגם לא תמיד יש סימנים מקדימים שיזהירו אותך שאת עומדת בפני מלכודת. פעמים רבות זה מתחיל רק אחרי הנישואין, שאז המרכיב הכלכלי הופך להיות משותף.

לכסף יש ערך רגשי וסמלי רב מאוד. צורת הניהול הכספי במשפחה יכולה להצביע על דרגת האמון בין בני הזוג משום שבן הזוג המרוויח יותר כסף לא פעם גם יהיה זה שמחליט איך להוציא אותו.

שלוש ארבע וחזרה לעבודה

מאת : נטע רותם ימניצקיי

31 באוגוסט 20115 תגובות

מתוך אחרי לידה, חוזרות לעבודה

כן, להיות בבית עם תינוק זה לא כל כך קל. אני מרגישה שכל היום שלי סובב סביב חיתולים עם קקי, חיתולים עם פליטות, סלקלים, מנשאים, מוצצים, להרדים, להרגיע…. וזה לא נגמר. והראש שלי כבר כל כך מלא בזה, וכמעט שאין לי מנוח, עד שמידי פעם אני מוצאת את עצמי מפנטזת איך אני אשב בכסא המסתובב שלי במשרד, עם כוס קפה חמה, ואהיה שוב אותה נטע המצחיקה, הדעתנית, העובדת המצוינת שהנני.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם