כשהבית ריק, הבית ריק… | הילדה נכנסת לגן

מאת : ליטל אוהב ציון

5 במאי 2011 | 7 תגובות

חשבתי שאחכה לרגע הזה בכיליון עיניים, להיות קצת עם עצמי, ליהנות מהשקט

מתוך אמהות בחינוך ביתי, הילדים בגן ובבית ספר, לכל אמא

וואו, כנראה שזה לא פוסח בשום שלב, הרגע הזה שכל הילדים בעניינים שלהם, במסגרות שלהם, ואת חוזרת הביתה לבית ריק, ממש ריק. לא שקט, כי מישהו ישן ותכף יתעורר. ריק, לבד, סוליקו.

חשבתי שאחכה לרגע הזה בכיליון עיניים, להיות קצת עם עצמי, ליהנות מהשקט, לכתוב משהו, לקרוא משהו, לסיים את כל הסידורים שדחיתי…. והנה, הגיע הרגע וכל מה שאני רוצה זה שכולם יחזרו הביתה.

נועה גילתה שה'בובות' הם ילדים לכל דבר

היום, הכנסתי את נועה למשפחתון. מקום חמוד ומקסים, צוות חם ואוהב ובעלת המשפחתון היא חברה, כך שאני בטוחה שנועה בידיים טובות. המשפחתון כאן מעבר לכביש, שני צעדים מהבית, מושלם.

ביום שישי נועה ואני הלכנו לשם לשעתיים, נועה כמובן שיחקה בצעצועים ובדקה את "הבובות" החדשות שלהפתעתה הרבה זזו, דיברו ואכלו ואז גילתה שהם ילדים לכל דבר ואפילו רכשה חבר חדש – עידו, שלדעתי, במבט של עין פולניה חוקרת, הוא מלך הגן.

הגננת ואני החלטנו שמהיום, יום ראשון בשבוע, נתחיל בתהליך הקליטה: היום נבוא יחד לגן ואשאר עם נועה שעתיים שלוש עד שנחזור הביתה יחד.

מחר אבוא עם נועה ואחרי כחצי שעה אלך.

ביום שלישי אביא את נועה לגן ואפרד ממנה עד לשעה אחת

ומיום רביעי אביא את נועה בבוקר, אפרד ממנה ואגיע לאסוף אותה אחר-הצהרים.

תוכניות לחוד ומעשים לחוד!

הגננת הסתכלה עליי ואמרה לי ללכת

אתמול בערב הכנתי שקית עם כל הדברים שנועה צריכה לגן, חיתולים, מגבונים, מוצצים וכו'…. בבוקר כל בני המשפחה איחלו לה בהצלחה (ברגעים אלו אני מבינה שהיו צריכים לאחל לי, לא רק לה) ולקחתי אותה לגן.

אחרי עשרים דקות שנועה שיחקה (עם עידו כמובן) ואפילו לא וויתרה לו על צעצוע שניסה לחטוף ממנה (כל הכבוד נועה!, תזכירי לי ללמד אותך ריתוק מהג'ודו), הגננת הסתכלה עליי ואמרה לי ללכת. "מה ללכת?" שאלתי מבוהלת, "ללכת, ללכת" אמרה בביטחון.

הסתכלתי על נועה הקטנה שלי, שפתאום נראתה לי גדולה כל כך, נישקתי אותה חיבקתי אותה, נופפתי לשלום ואמרתי "ביי, ביי", נועה הסתכלה אלי ותוך שנייה הסתובבה לעידו , ואני, אני השבעתי את הגננת להתקשר אלי אם קשה לה לנועה, לא ידעתי שאני זו שיהיה לה קשה….

חציתי את הכביש, נכנסתי הביתה, מוזר, כל כך שקט פה….

מה עושים?

הכנתי סלט, והתיישבתי מול המחשב, הראש שלי בנועה, מה היא עושה? איך היא מרגישה? היא כועסת עליי? היא מאושרת….?

מחשבות לחוד ומציאות לחוד…

אחרי כל כך הרבה שנים של טיפולי פוריות, אחרי כמיהה כל כך חזקה ועוצמתית לתינוקת שלי, החלטתי שאני נשארת איתה בבית לפחות שנה, זה התסריט שבניתי לי, זה מה שחשבתי שנכון לה ולי….

אבל כפי שכבר הבנתי, מחשבות לחוד ומציאות לחוד…

נועה ילדה מדהימה ובוגרת לגילה. לא כל-כך נעים לה להיות עם אמא בסידורים כל היום או בסופר או במטבח, לא ממש כיף לעבור מסל-קל לעגלה, ושוב לסל-קל.. נועה רוצה חברים, נועה רוצה לזחול וללכת ולחקור…

אז הייתי צריכה לשנות את התסריט ולהודות שמה שמתאים לנועה כרגע זו מסגרת , ולא כמו שחשבתי להעביר איתה עוד שלושה-ארבעה חודשים בבית. ככה זה בחיים ובמיוחד בהורות, לפעמים את  צריכה לשנות את התסריט כי הוא כבר לא מתאים. לפעמים השינוי דרמטי, לפעמים לא, אבל זה תמיד לטובת הקטנטנים שלנו, כשטובתם מונחת לפנינו והיא זו שמנחה אותנו – אין סיכוי שנעשה טעות.

אז כן, נועה נראית מבסוטית מהעניין ואני, לא מצליחה להפסיק לחשוב עליה, אני מתגעגעת, רוצה לנשק אותה ולחבק אותה ולעטוף אותה בחום ואהבה,

חום ואהבה של אמא מתגעגעת.

ליטל אוהב ציון

ליטל אוהב ציון

** לבלוג של ליטל אוהב ציון MAMA -ליגה

אמהות נוספות כותבות על המעבר לגן:

גן בפעם הראשונה / אביבית זהבי בינשטוק

לשלוח או לא לשלוח לגן? אני ממש מתלבטת / יעל תמיר

אמא בקליטה / הילה גלסר

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

7 תגובות ל- “כשהבית ריק, הבית ריק… | הילדה נכנסת לגן”

  1. תודה, ליטל. נשמע מלא געגוע..
    משתפת שאצלי לפעמים יצאו דברים נפלאים מהמקומות שהרגישו מאוד 'ריק' בהתחלה. מעניין איך את מרגישה היום, אחרי כמה ימים שהיא בגן.

  2. אסתר דסקל הגיב:

    ליטל חמודה!
    שכחת מאיפה הבת שלך הגיעה, גם את היית כך קראתי את המאמר ולרגע ראיתי אותך ביום הראשון שלך בגן, היה לך חבר שרק איתו שיחקת היו לו עיניים ירוקות ותלתלים שחורים, אז מה הפלא הילדה הולכת אחריך.
    איזה כף שאת מרגישה געגוע זה מחמם את הלב, את תראי מהר מאוד תתרגלי לחופש שקיבלת ותוכלי ליישם את כל הדברים שחלמת וסוף סוף היגיע זמנם.
    מה אני אגיד כסבתא הנכדים גדלים והזמן שיש לי אתם בורחחחחחחחחח.
    נשיקות
    אמא

  3. מיטל הגיב:

    מקסים, משותף לכולנו וכתוב קליל ונפלא…

  4. רינת הגיב:

    ווואאאווווווו גם לנו הייתה הסתגלות לא קלה…לי במיוחד….מבינה…מחזקת…ויכולה לעודד שאם יהיה לה טוב ואת תראי ותרגישי את זה את תסובבי את הגב בבוקר כשיוצאת מדלת הגן בלי להסתובב לאחור…
    בהצלחה!

  5. קובי הגיב:

    ליטל אהובתי
    תודה על האהבה האין סופית שלך לילדים שלנו.על הרגישות והמנהיגות.
    אוהב אותך מאוד ולומד ממך המון.

    באהבה יעקב

  6. גיסתך המעריצה הגיב:

    ריגשת אותי עד דמעות.
    כמה.כמה אהבה יש בך נשמה………..

    אמא אלופה!

    נשיקות ממני

  7. גלית הגיב:

    סחטיין!!!
    איזה כייף שלילדים כייף!
    ולפיכך מחר בשעה 8:15 בסטודיו שאפו…

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

חייבת להוציא את זה החוצה

מאת : לימור לוי אוסמי

27 ביוני 201119 תגובות

מתוך אמהות וקריירה, לכל אמא

הקדמה: לאלו מכם שאינן יודעות את עלילותיי בעיר הגדולה (חיפה 🙂 ), אקדים ואומר שמזה כשנה אני בתהליך של כיוונון מקצועי, שבו עזבתי את מה שהיכרתי והחלטתי בערך לצעוד אל הלא נודע. בדרך פגשתי, ממש לא במקרה, את גישת ההתמקדות הנפלאה שעשתה לי פלאים והתחלתי לדבר בשפת ההתמקדות לאורך תהליך ההתפתחות המקצועית.

הדברים שכתבתי היום הם חלק מהתהליך וכתובים ב'שפת ההתמקדות', שהיא בעצם שפה מקבילה שלי היום, שפה שמתייחסת לכל הקולות והחלקים שעולים בי, תוך הבניית נוכחות של קבלה, אמפתיה וסקרנות לגביהם. בתוך התהליך המקצועי, אני עושה צעדים קטנטנים בכל פעם, תוך התייחסות למה שמבקש את ה'צעד הבא' המקצועי. כך התהליך מתפתח, מצעד אחד לשני.

אז הנה, היום יש לכן חלון הצצה לתהליך ולמעשה, אתן חלק חשוב ממנו היום..

אני אמא שבוחרת לוותר על רגשות אשמה בחיים שלי

מאת : ענת רפופורט

26 באפריל 201113 תגובות

מתוך אני אמא מספיק טובה?, רגשות אשם

יש לי ילדה בת 4 חודשים ואני משוגעת עליה. אבל… כל פוסט שמדבר על רגשות אשמה תופס אותי תוהה – למה לבחור ברגשות אשמה? זה כזה בזבוז של אנרגיה. אני לא מבקרת את אלו שמרגישות אשמות, אבל בא לי כל כך לדבר אתן ולהאיר בפניהן שמה שהן עושות הוא טוב, שמה שהן בוחרות הוא טוב והאופן שבו הן מגדלות את הילד שלהן הוא טוב, כי ככה הן בחרו.. ורק חסר הדבר הזה שהוא כל כך קטן אבל כל כך עצום – להיות שלמות עם עצמן על הדרך.

עיר מחולקת לפי דת, מאוחדת ב IVF

מאת : שרית ב.

14 באפריל 20130 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

אני ברת מזל להיות אזרחית ישראלית שבו על פי החוק ממשלתי מסבסדת במידה רבה טיפולי פוריות. אני לא יכולה לדמיין לעצמי לעבור טיפולים כאלה, ובאותו זמן גם לעבור פשיטת רגל. מדוע הממשלה שלי כל כך נדיבה? כי היא חייבת לעודד ילודה יהודית. זהו העתיד של המדינה שלי. אני אחראית על עתידו של העם היהודי. אז זה טוב בשבילי.