כשהבית ריק, הבית ריק… | הילדה נכנסת לגן

מאת :

5 במאי 2011 | 7 תגובות

חשבתי שאחכה לרגע הזה בכיליון עיניים, להיות קצת עם עצמי, ליהנות מהשקט

מתוך אמהות בחינוך ביתי, הילדים בגן ובבית ספר, לכל אמא

וואו, כנראה שזה לא פוסח בשום שלב, הרגע הזה שכל הילדים בעניינים שלהם, במסגרות שלהם, ואת חוזרת הביתה לבית ריק, ממש ריק. לא שקט, כי מישהו ישן ותכף יתעורר. ריק, לבד, סוליקו.

חשבתי שאחכה לרגע הזה בכיליון עיניים, להיות קצת עם עצמי, ליהנות מהשקט, לכתוב משהו, לקרוא משהו, לסיים את כל הסידורים שדחיתי…. והנה, הגיע הרגע וכל מה שאני רוצה זה שכולם יחזרו הביתה.

נועה גילתה שה'בובות' הם ילדים לכל דבר

היום, הכנסתי את נועה למשפחתון. מקום חמוד ומקסים, צוות חם ואוהב ובעלת המשפחתון היא חברה, כך שאני בטוחה שנועה בידיים טובות. המשפחתון כאן מעבר לכביש, שני צעדים מהבית, מושלם.

ביום שישי נועה ואני הלכנו לשם לשעתיים, נועה כמובן שיחקה בצעצועים ובדקה את "הבובות" החדשות שלהפתעתה הרבה זזו, דיברו ואכלו ואז גילתה שהם ילדים לכל דבר ואפילו רכשה חבר חדש – עידו, שלדעתי, במבט של עין פולניה חוקרת, הוא מלך הגן.

הגננת ואני החלטנו שמהיום, יום ראשון בשבוע, נתחיל בתהליך הקליטה: היום נבוא יחד לגן ואשאר עם נועה שעתיים שלוש עד שנחזור הביתה יחד.

מחר אבוא עם נועה ואחרי כחצי שעה אלך.

ביום שלישי אביא את נועה לגן ואפרד ממנה עד לשעה אחת

ומיום רביעי אביא את נועה בבוקר, אפרד ממנה ואגיע לאסוף אותה אחר-הצהרים.

תוכניות לחוד ומעשים לחוד!

הגננת הסתכלה עליי ואמרה לי ללכת

אתמול בערב הכנתי שקית עם כל הדברים שנועה צריכה לגן, חיתולים, מגבונים, מוצצים וכו'…. בבוקר כל בני המשפחה איחלו לה בהצלחה (ברגעים אלו אני מבינה שהיו צריכים לאחל לי, לא רק לה) ולקחתי אותה לגן.

אחרי עשרים דקות שנועה שיחקה (עם עידו כמובן) ואפילו לא וויתרה לו על צעצוע שניסה לחטוף ממנה (כל הכבוד נועה!, תזכירי לי ללמד אותך ריתוק מהג'ודו), הגננת הסתכלה עליי ואמרה לי ללכת. "מה ללכת?" שאלתי מבוהלת, "ללכת, ללכת" אמרה בביטחון.

הסתכלתי על נועה הקטנה שלי, שפתאום נראתה לי גדולה כל כך, נישקתי אותה חיבקתי אותה, נופפתי לשלום ואמרתי "ביי, ביי", נועה הסתכלה אלי ותוך שנייה הסתובבה לעידו , ואני, אני השבעתי את הגננת להתקשר אלי אם קשה לה לנועה, לא ידעתי שאני זו שיהיה לה קשה….

חציתי את הכביש, נכנסתי הביתה, מוזר, כל כך שקט פה….

מה עושים?

הכנתי סלט, והתיישבתי מול המחשב, הראש שלי בנועה, מה היא עושה? איך היא מרגישה? היא כועסת עליי? היא מאושרת….?

מחשבות לחוד ומציאות לחוד…

אחרי כל כך הרבה שנים של טיפולי פוריות, אחרי כמיהה כל כך חזקה ועוצמתית לתינוקת שלי, החלטתי שאני נשארת איתה בבית לפחות שנה, זה התסריט שבניתי לי, זה מה שחשבתי שנכון לה ולי….

אבל כפי שכבר הבנתי, מחשבות לחוד ומציאות לחוד…

נועה ילדה מדהימה ובוגרת לגילה. לא כל-כך נעים לה להיות עם אמא בסידורים כל היום או בסופר או במטבח, לא ממש כיף לעבור מסל-קל לעגלה, ושוב לסל-קל.. נועה רוצה חברים, נועה רוצה לזחול וללכת ולחקור…

אז הייתי צריכה לשנות את התסריט ולהודות שמה שמתאים לנועה כרגע זו מסגרת , ולא כמו שחשבתי להעביר איתה עוד שלושה-ארבעה חודשים בבית. ככה זה בחיים ובמיוחד בהורות, לפעמים את  צריכה לשנות את התסריט כי הוא כבר לא מתאים. לפעמים השינוי דרמטי, לפעמים לא, אבל זה תמיד לטובת הקטנטנים שלנו, כשטובתם מונחת לפנינו והיא זו שמנחה אותנו – אין סיכוי שנעשה טעות.

אז כן, נועה נראית מבסוטית מהעניין ואני, לא מצליחה להפסיק לחשוב עליה, אני מתגעגעת, רוצה לנשק אותה ולחבק אותה ולעטוף אותה בחום ואהבה,

חום ואהבה של אמא מתגעגעת.

ליטל אוהב ציון

ליטל אוהב ציון

** לבלוג של ליטל אוהב ציון MAMA -ליגה

אמהות נוספות כותבות על המעבר לגן:

גן בפעם הראשונה / אביבית זהבי בינשטוק

לשלוח או לא לשלוח לגן? אני ממש מתלבטת / יעל תמיר

אמא בקליטה / הילה גלסר

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

7 תגובות ל- “כשהבית ריק, הבית ריק… | הילדה נכנסת לגן”

  1. תודה, ליטל. נשמע מלא געגוע..
    משתפת שאצלי לפעמים יצאו דברים נפלאים מהמקומות שהרגישו מאוד 'ריק' בהתחלה. מעניין איך את מרגישה היום, אחרי כמה ימים שהיא בגן.

  2. אסתר דסקל הגיב:

    ליטל חמודה!
    שכחת מאיפה הבת שלך הגיעה, גם את היית כך קראתי את המאמר ולרגע ראיתי אותך ביום הראשון שלך בגן, היה לך חבר שרק איתו שיחקת היו לו עיניים ירוקות ותלתלים שחורים, אז מה הפלא הילדה הולכת אחריך.
    איזה כף שאת מרגישה געגוע זה מחמם את הלב, את תראי מהר מאוד תתרגלי לחופש שקיבלת ותוכלי ליישם את כל הדברים שחלמת וסוף סוף היגיע זמנם.
    מה אני אגיד כסבתא הנכדים גדלים והזמן שיש לי אתם בורחחחחחחחחח.
    נשיקות
    אמא

  3. מיטל הגיב:

    מקסים, משותף לכולנו וכתוב קליל ונפלא…

  4. רינת הגיב:

    ווואאאווווווו גם לנו הייתה הסתגלות לא קלה…לי במיוחד….מבינה…מחזקת…ויכולה לעודד שאם יהיה לה טוב ואת תראי ותרגישי את זה את תסובבי את הגב בבוקר כשיוצאת מדלת הגן בלי להסתובב לאחור…
    בהצלחה!

  5. קובי הגיב:

    ליטל אהובתי
    תודה על האהבה האין סופית שלך לילדים שלנו.על הרגישות והמנהיגות.
    אוהב אותך מאוד ולומד ממך המון.

    באהבה יעקב

  6. גיסתך המעריצה הגיב:

    ריגשת אותי עד דמעות.
    כמה.כמה אהבה יש בך נשמה………..

    אמא אלופה!

    נשיקות ממני

  7. גלית הגיב:

    סחטיין!!!
    איזה כייף שלילדים כייף!
    ולפיכך מחר בשעה 8:15 בסטודיו שאפו…

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אשמה מעבר לפינה

מאת :

30 במאי 20152 תגובות

מתוך זוגיות, לכל אמא, רגשות אשם

בשנה האחרונה נכנס לחיינו סטטוס חדש, אנחנו המשפחה המתפרקת. כן. אנחנו. בכל פעם שצריכה לומר זאת למישהו, קרוב, רחוק, רגיש יותר או פחות, מרגישה כאילו אני נאלצת לצאת מארון כלשהו, ובכל פעם זה עוד מכה בי בתדהמה. המשפחה שלנו כבר לא. היא בדרך להיות משהו אחר, לא ידוע, אבל כבר לא. כשהפרידה נעשתה עובדה ביקשתי לעצמי כמה משאלות, ואחת מהן הייתה, לנסות לאפשר לילדים לעבור את זה בטוב, ככל הניתן, להישרט באופן הכי מעודן שניתן, אם ניתן. ואם זה רק תלוי בי.

הדרך לאמהות שלי….

מאת :

25 ביוני 20133 תגובות

מתוך הריון

והרופא המקסים אומר לי, כנראה שיש לך "אנדומטריוזיס".

"אנדומטריוזיס: היא מחלה גינקולוגית, אשר בה ניתן למצוא תאי רירית רחם (אנדומטריום) מחוץ לרחם, באזורים שונים בגוף. האזורים הנפוצים ביותר בהם ניתן למצוא את רירית הרחם הם איברי הרבייה והאגן. כמו כן ניתן לעתים למצוא נגעי רירית רחם באיברים הקרובים לאברי הרבייה, כגון: שלפוחית השתן, הרקטום והמעיים ובמקרים נדירים מאוד אף בריאות או במוח". (ויקפדיה)

מכאן ועד היותי אמא הדרך ארוכה כאובה עצובה מעצבנת מייאשת מכעיסה מבודדת ומתהפכת למעצימה מרגשת מלטפת מכילה אוהבת משמחת ומאושרת.
נשלחתי למחלקה בתל השומר אשר מתמחה במחלה הזו, לא הסכמתי לקבל את הבשורה הראשונה שאני צריכה לעבור ניתוח בכדי לנקות את הציסטות ומה שעוד יש שם….

נלחמתי בהחלטה הזו שנתיים.

תעזבו אותי בשקט

מאת :

17 בנובמבר 20146 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, להביא עוד ילד?, לכל אמא

אני רוצה חופש.

חופש מהכל.

אני מרגישה בזמן האחרון שאני לא מסוגלת כבר להיות אימא.

שקשה לי.

שאני רוצה להיות לבד.

לבד לבד לבד