הפלה, גרידה. אנחנו נעבור את זה יחד.

מאת : טל דניאל

2 במאי 2011 | 9 תגובות

אחרי זה, צריך להתמודד עם האנשים שפוגשים אותך ואומרים לך  "בשעה טובה... מה נולד לך"? או "איך רזית כל כך מהר"...

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון

המקום: בית חולים, מחלקת נשים. נוכחים :

1. אחות – רותי

2. אישה בהריון בחודש שישי – דפנה  

3. בעלה של דפנה –  אמיר.

דפנה מובלת על מיטה ע"י האחות רותי לעבר חדר לידה במחלקת נשים. אמיר הולך לצידה של דפנה  מחזיק בידה וגם גורר את עמוד האינפוזיה המחובר לדפנה, שבוכה בהיסטריה ללא הפסקה.

 

רותי: "דפנה, אני רק אעביר אותך בזהירות.  אמיר, אתה יכול לעזור לי?"

אמיר: "בטח, אני רק יזיז את האינפוזיה."

רותי: "זה מאוד קשה. אני… אני כל כך מצטערת אבל את צעירה, תוכלו לנסות שוב… אה… יש לכם ילדים בבית?"

אמיר: "כן, שניים. בן ובת. (ברקע דפנה בוכה עוד יותר.)".. אה… הגדול בן ארבע וחצי והקטנה כמעט בת שנה וחצי."

רותי: "אוה, איזה יופי, אז זו הנחמה הכי גדולה. לחזור הביתה בידיים מלאות. כשהבית מלא זו המתנה הכי גדולה. את יודעת, יש נשים שבאות לכאן כמוך, עם בטן גדולה, וזה ההיריון הראשון שלהן. והן חוזרות לבית ריק … או למשל נשים שבאו לכאן בחודש תשיעי ממש ללדת, כבר סימסו לכל העולם שהם בצירים מתרגשים ובסוף היא יולדת תינוק ללא רוח חיים, איך אפשר להסביר את זה אח"כ? וכולם מתקשרים לברך , לומר מזל טוב ואחרי שהם שומעים מה קרה, הם מפסיקים להתקשר. יש כאלו שלא התקשרו גם אחרי שנים. לא יכלו להסתכל בעיניים…. אה…כן… אבל אתם עוד צעירים והבית שלכם מלא, תודה לאל."

אמיר: "זה קרה גם לך?"

רותי:  "זה כבר מזמן מאחוריי."

אמיר:  "והיום את חיה את זה מחדש עם כל אישה שבאה לכאן?"

רותי: "כן, בשביל זה הגעתי למחלקה הזו, כדי לתמוך במי שצריך. מזלכם שאתם לא לבד בעולם הזה."

אמיר: כן, אנחנו נעבור את זה ביחד, נכון מותק?

רותי: "זו ההפלה הראשונה שלך?"  (ברקע דפנה כל הזמן בוכה, לא יכולה לדבר)

אמיר: "לא. בהריון הראשון, לפני ההיריון של הבן הבכור, כשדפנה הייתה בשבוע השביעי , פתאום התחילו לה דימומים  והייתה לה הפלה. טבעית . שלימה. לא היו צריכים לעשות לה אפילו גרידה. כיף חיים. הרגשנו שחרב עלינו העולם. אני לא אשכח שהגניקולוג שלנו , שהוא גם חבר של המשפחה, התקשר לנחם אותנו. הוא אמר לדפנה שזה הרע במיעוטו. שנכון שזה מאוד קשה עכשיו, אבל בכל  זאת, זה קרה בצורה הכי טובה וטבעית שיכולנו לבקש ושמזל שזה רק שבוע שביעי. הוא אמר שיש נשים שצריכות לעבור את זה בחודש שישי, שביעי וממש ללדת עם צירים והכול וזה… באמת סיוט. (מגחך) אתמול, אחרי שהוא שמע, הוא התקשר לדפנה  ואמר לה "דפנה, זה נורא. זה פשוט נורא."  צחוק הגורל… גורל…"

רותי: "כן, מה שלא נעים זה, שלא מספיק מה שהיא צריכה לעבור עכשיו… לידה ארוכה, גרידה וכל התופעות הנלוות של הגוף ועוד יותר של הנפש, אחרי זה, צריך להתמודד עם האנשים שפוגשים אותך ואומרים לך  "בשעה טובה… מה נולד לך"? או "איך רזית כל כך מהר"… ואת שכבר כאילו עברת את זה , צריכה להתמודד עם המועקה שלהם אחרי שהם מבינים מה קרה לך… והמבטים… זה כמו שאתה אומר למישהי "וואי מזל טוב, באיזה חודש את"? והיא עונה…  "אני  לא בהריון"… ואתה לא יודע איפה לקבור את עצמך. אין… פצע זה פצע… הזמן יעשה את שלו…"

אמיר – "העיקר שנחזור לבית מלא, נכון מותק?"

טל דניאל

טל דניאל

 

** טל דניאל היא בת, ישראלית, אשת איש, אמא, קונדיטורית, שמחה… (אמא לשניים מהממים ובונה על להיות פעם אמא לחמישה כולל האופר). 

** לפוסטים נוספים על הפלה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

9 תגובות ל- “הפלה, גרידה. אנחנו נעבור את זה יחד.”

  1. טל, תודה שבחרת לשתף.
    כביכול 'עוד' הליך רפואי שגרתי..

  2. זה כמו לאבד ילד חי. אני לא חושבת שזה פחות גרוע, לפחות לא בהרגשה. ההבדל הוא בתגובה של הסביבה. כשנפטר חלילה ילד, לא אומרים ישר "לא נורא, יהיה לך עוד אחד".
    זהו אבל לכל דבר. קשה להכיל.

    • דווקא לפעמים זה בדיוק מה שאומרים כשנפטר תינוק..

      • נעה גביש הגיב:

        לימור – נכון – הרבה אומרים זאת אבל זו לא באמת נחמה, לא באותו הרגע,,,
        התינוק, או העובר עליו אבלים עכשיו הוא אחד ויחיד ובמקומו לא יבוא אחר.
        האם תמדוד עם האבל על התינוק שנפטר או ההפלה טבעית או לא טבעית שעברה.
        התינוק הבא לא יחלף את זה שאיננו..לכן האמירה הזו, לעניות דעתי, לא במקום למרות שתמיד היא נאמרת ממקום טוב ורצון לנחם ולחבק.

  3. טל, תודה על השיתוף. מרגישה שזה נושא חשוב ולא מדובר מספיק. במהלך השנים האחרונות ליוויתי כמה "לידות שקטות" בהם נולד תינוק מת. הלוואי ועוד קולות של נשים שחוו טראומה דומה יעלה וישמע. יש אפשרות שנשים יקבלו תמיכה בתוך זה. זה מספיק קשה גם ככה, גם בלי ההשתקה,הבדידות והמבוכה שמסביב.

  4. אוסי הגיב:

    טל, תודה על השיתוף.
    אני ליוויתי חברה שילדה "לידה שקטה" בשבוע 40!
    אין מילים מנחמות וגם הזמן בונה מערכת הגנות כאלו או אחרות, עם זאת זה שם תמיד.

  5. טל דניאל הגיב:

    תודה לכן נשים יקרות על התיחסותכן למה שכתבתי. אלה מכן שליוו "לידה שקטה" (איזה שם מזעזע), עברו טראומה לא פשוטה בעצמן ואשריכן. מכל הלב!
    טל.
    ((:
    (*** מגיבה אחרי שלושה חודשי היעלמות…)

  6. יפעת הגיב:

    אני רוצה להתייחס לשורה האחרונה ולברך אותך. אין לי מילים לנחם את האובדן כי אין מילים מנחמות לאובדן. אבל מי שהחיים כל כך מפעמים בה כל כך ליד חוויה כזו מעוררת בי פליאה, השראה, שמחה ותודה. את נהדרת שכתבת ושיתפת. ואת נהדרת שאת ממשיכה הלאה כי זה ממש לא טרוויאלי.
    בריאות שמחה גדולה ובית מפוצץ ילדים 🙂

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

"סימנים של אוכל לפני בדיקת ההריון (הבטא)"- טיפולי הפריון שלי

מאת : רינה רונן

18 באוקטובר 20126 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

לרוב מטופלות הפריון, אחד הדברים הכי קשים בטיפול הוא 12 הימים שמחכים עם בטן מלאה (תרתי משמע) לבצע את בדיקת הבטא (בדיקת הריון) ולקוות שהפעם יש הריון.

ב-12 יום האלו אין מעקבים, אין זריקות, יש קיר טיפוס, אכילת ציפורניים ומריטת שיער (של הראש).

הנקה קצרה: "החלטתי להפסיק לנסות. התייאשתי"

מאת : אמא רקפת

4 בספטמבר 201011 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

כשילדתי את בני לפני כמעט חצי שנה רציתי מאד להניק.
כשניסיתי להניק בפעם הראשונה, כמה שעות לאחר הלידה, הילד נצמד לשד וינק. אני לא יכולה לתאר את ההתרגשות שחשתי, את האהבה העצומה, את האושר הזה שאני מצליחה להזין מישהו אחר. אבל… אחרי שתי דקות הוא התחיל לצרוח. לא נצמד טוב לשד ולא הצליח לינוק כמו שחשבתי שיצליח.
לתינוקיה לא יכולתי לגשת בגלל הניתוח (עוד לא ירדתי מהמיטה וסבלתי מכאבים קשים). עזרה מהאחיות לא הצלחתי להשיג. ניסיתי להניק עוד כמה פעמים באותו יום, אבל זה גרם למפח נפש רציני לשנינו. הוא צרח.

הריון ראשון – למה לא סיפרו לי ?

מאת : הריונית

3 באוקטובר 20128 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

חודש שישי להריון. אני פוחדת. עצובה. תחושות רבות ממלאות אותי, ובעיקר מנסה לעכל את כל זה. איך תמיד ראיתי את עצמי כאישה אחרת, אחת שזוהרת ופורחת בהריון, שמדברת עם העובר שלה, מקריאה לו סיפורים ומשמיעה לו צלילים. אחת שעושה הכל כדי שיהיה קשר ושיהיה לנו נעים בתקופה הזו. בתקופה הקסומה הזו. איך לא סיפרו לי שהקסם הזה מביא איתו גם כלכך הרבה פחדים? מחשבות. חששות. לחצים. וחוסר שקט.

ואני כבר מרגישה שאני "אימא רעה". אני יודעת שזה לא בדיוק ככה, אבל חלק בתוכי מרגיש כך. אימא לחוצה, לא שקטה, איך אני לא נינוחה והרמונית ורגועה? כמו בכל התמונות שראיתי ודמיינתי.