השינוי בחיי: ממעצבת אופנה מצליחה למנחת מעגלי העצמה לנשים

מאת : אהלה מוזיקנט

11 במאי 2011 | 0 תגובות

סיפור השינוי בחיי אהלה מוזקינט כפי שמופיע בספרה של אורלי בר-קימא: 'להיפתח לשינוי':  מקריירה של מעצבת אופנה מצליחה המכורה  לעבודה ועובדת באנרגיה גברית , למנחת מעגלי העצמה לנשים; דרך החיבור לאינטואיציה שלה, לעצמה, לנשיותה ולגילוי היכולות והעוצמות שלה.

מתוך אמהות וקריירה, לכל אמא

רציתי להיות מורה אבל למדתי עיצוב אופנה

נולדתי תאומה- לאח תאום ואיש מדהים. יודעת היום שבחרתי בדרך של שיתוף כבר מהרחם- באתי לעולם ונפשי שלובה בנפש נוספת. במהלך חיי פגשתי נשמה משלימה- האיש שיחדיו אנחנו חצי שנות דור- והוא החבר הכי טוב שלי. אם היו שואלים אותי כשהייתי קטנה: מה תרצי להיות כשתהיי גדולה? הייתי אומרת : מורה ! –במובן של להורות דרך, להעצים , ולדעת.  את ההזדמנות לכך קיבלתי בעת שירותי הצבאי כשעבדתי עם נוער שוליים; והחלטתי שזו אינה דרכי כרגע. ביקשתי ללמוד אנתרופולוגיה- להבין את נפש האדם בהקשר הסביבתי/תרבותי/חברתי שלו; ובמקום זאת למדתי…. עיצוב אופנה(שהיא סוג של אנתרופולוגיה).

בניתי קריירה מצליחה, בחברות הגדולות בארץ ובחברות בעלות שם עולמי בחו"ל כשאני בוחרת במודע בחברה גברית, קרייריסטית, תחרותית. חברתן של נשים לא דיברה אליי בשנים ההן והיו לי חברות ספורות.הייתי מכורה לעבודה במשך כ-12 שנה וכנראה שרציתי להוכיח משהו לעולם ולעצמי.

הבאת ילדים לעולם, באותו זמן, לא היוותה אופציה בעבורי.

 ביטאתי את כאב האובדן על הבד- בחרתי בחיים !

יום אחד הגוף שלי אמר לי שהגיע הזמן. עברתי את כל מדורי הגהינום של טיפולים חודרניים והפריות בכדי להרות וכשהריתי לבסוף הסתיים ההריון בלידה מוקדמת של פגית שנפטרה בגיל שבועיים. הכאב היה קשה מנשוא; ויחד עם זאת זה היה רגע ברור של בחירה- לבחור בחיים או לבחור בדרמת הקורבנות. חברה יקרה ואמנית, הביאה לי בדי קנבס וצבעים ואמרה: תציירי! הסתגרתי במשך שבועיים וביטאתי את כל כאבי על הבד. אחרי כחודש הייתי הרה שוב ולאחר 9 חודשים נולד בני, בן 16 כיום, המביא שמחה לחיי בכל יום ויום. בחרתי בחיים !

בדיעבד, אחרי תהליכים שעברתי; אני מבינה היום, שלנו, כנשים, יש רחם, וזה המקום ליצירה ולבריאה, ונשים שלא יוצרות מתנתקות מהמקור שלהן- מהרחם- מקום הבריאה. מבחינתי, כל יצירה היא יצירה, ולכן כיום אני חיה מתוך החלטה שכל  יום אני יוצרת משהו, מבשלת, כותבת, מציירת, כי אחרת יום שלא יצרתי בו מהווה מעין מוות קטן בעבורי וניתוק מיכולת הבריאה שלי.

 חייבת לגור בטבע כדי להגשים את ייעודי

 כשנולד בני, הפכתי ל"אמא אדמה", וגידלתי אותו בבית במשך שנתיים וחצי עד שיכולתי לשחרר. במקביל התחלתי ללמוד אצל מתקשרת (חנה יקואל ז"ל), שהשפיעה מאוד על חיי. הייתי צריכה להרחיב להעמיק ולהבין בשכל קודם, ורק אחר כך להיפתח לאינטואיציה ולרגש (מפתח- להקשיב לאינטואיציה, ללכת עם הלב). למדתי אצלה 5 שנים, התעמקתי , והידע השפיע עליי עמוקות.

כשקיבלתי מסר שעד שלא אחיה בטבע, ואחווה את המחזוריות של הטבע, לא אוכל להגשים את ייעודי, הזיזו אותנו החיים מהעיר הגדולה ועברנו לגליל המערבי. פגשתי אז לראשונה בספר הקלפים האינדיאניים- קלפי סגולה, ובאותו הרגע הרגשתי שהנשמה שלי חזרה הביתה. תרגמתי את הספר מאנגלית לעברית במשך 3 שנים (לעצמי- לא באופן מסחרי),  והרגע שבו כרכתי את הספר לאור היה אחד הרגעים המשמחים של חיי. עבדתי אז כמעצבת אירועים, וניהלתי פאב באיזור. אחרי 4 שנים שעבדתי עם בעלי, החברה פיטרה אותי; הבנתי שזו הזדמנות פז בשבילי להגשים את עצמי- עכשיו או לעולם לא.

ידעתי שמשהו שיבוא אליי

התחלתי לטייל ביער ובים  בוראת את מציאות חיי מחדש מידי יום, מתוך ידיעה פנימית שמשהו יבוא אליי (מפתח- להסכים לא לדעת). הבנתי שאני לא חוזרת שוב למקום עבודה מסודר של 8 עד 5, ושאני היוצרת של המציאות שלי. זה היה תהליך שבו הבנתי שאני עושה מה שאני רוצה וגמרנו עם ה"צריך". החלטתי שאני הולכת להתמקד רק בדברים שאני אוהבת ורוצה ולא היה לי מושג מה יעניין אותי. אם היו אומרים לי אז, שעוד חמש שנים אהיה שותפה במעגלי נשים- לא הייתי מאמינה.

 השתתפתי בפסטיבל סגול, ושם פגשתי באישה עוצמתית, אילנה אילן, שהעבירה מעגל נשים בנושא: ריפוי עם אמא. ישבנו שם כמאה נשים והיה צפוף מאוד, ואני ראיתי נשים בנות 50-60 יפות מוכשרות ומצליחות, שכואבות את הילדה הפצועה שבתוכן עד אינסוף. כשהסדנה נגמרה, ניגשתי לאילנה ונתתי לה את הטלפון שלי ואמרתי לה: זה מה שאני רוצה לעשות. ובאמת בתוך שנתיים וחצי הנחיתי סדנאות ומעגלים אינדיאניים ומעגלי נשים בפסטיבלים. במקביל עשיתי גם עבודה פנימית של התפתחות.

השינוי התרחש מבחינתי, כשהתחלתי לעבוד מהרחם, כשהתחברתי לגוף ולמהות הנשית שלי, וזה גרם לי להיות גאה שאני אישה (מפתח- להקשיב לאינטואיציה וללכת עם הלב). בצעירותי הייתי הולכת מאופרת בכבדות, עטויית מסיכה ולבושה טיפ טופ. היום אני הולכת טבעי, כי אני מקבלת את עצמי כפי שאני, שמחה בגילי, ובחלקי.

 מחויבות הדדית בין אישה לאישה

לפני כשנתיים פגשתי את המושג "כוהנות", וזה פגש אותי במקום של מוכנות גדולה מאוד. באותו הזמן הגיעו לארץ 2 נשים מקולורדו- לילה טרסמר ואנסטז'יה נוט, שעובדות עם נשים יהודיות ופלשתינאיות, כשהחזון שלהם הוא לרפא את הפצע הנשי על פני האדמה, ואת הנפרדות דרך טקסים  של נשיות מקודשת. הייתי חלק מקבוצה של 16  נשים מדהימות, יהודיות ופלסטיניות, שנסעה אליהן לקולורדו כדי ללמוד, וזה היה תהליך משמעותי, חדש ועמוק, הגם שלא קל, שהותיר אותי נטולת מילים. בבולדר קולורדו קיים  מקדש THE STAR HOUSE, בו נערכים טקסים לקידוש המחזוריות והאדמה כמו גם תוכנית לימודים של 3 שנים לכוהנות, וחיי הקהילה סובבים סביבו.

כשחזרנו לארץ, ביססנו, בתהליך מאתגר, קבוצת "נשות חזון", ואנו יוזמות פעילויות משותפות ותומכות אחת בשניה לאורך השנים. הבנתי שכשאני פוגשת אישה אני רואה אותה כאישה, כאחת מהשבט שלי, ובנינו מחוייבות הדדית זו לזו, להמשיך ולפעול כקבוצה. היום אני חלק מקבוצה זו, ועושה רבות בשביל להזין ולקיים אותה. מדובר בשינוי של תדר שמשמעותו: היזכרות, ריפוי וטרנספורמציה. (טהר), שנעשה באמצעות טקסים ומעגלי נשים מתוך נתינה ושיתוף פעולה.

היום אני עוסקת בהעצמה נשית מתוך הכרה שאנו מהוות מחצית מאוכלוסיית העולם והשפעתנו היא קריטית. השינוי מבחינתי כבר כאן, אני מברכת יום יום על כך שאני חיה בתקופה זו של שינוי. המפתח מבחינתי לכל השינוי שעשיתי בחיי, הוא הלב.

בכל צומת שבה אני נמצאת- נשאלת השאלה : האם לנתיב הזה יש לב? ואני צועדת רק בעקבות הלב!

אהלה מוזיקנט- אישה יוצרת הפועלת להעצמה נשית, לפריצת דרך אישית, לריקוד עם הרוח, תוך כבוד לנתיב בו אנו הולכים על-פני האדמה.

ליצירת קשר : 052-3704774  אי-מייל: lamare@netvision.net.il  גליל מערבי.

עוד אמהות כותבות:

להחליט או להשקיט/ לי-את דנקר

איך להקשיב לעצמך/ עטרת ליפשיץ, מלווה נשים בתהליכי שינוי

המקצוע שלך, האם הוא מתאים לך?/ עטרת ליפשיץ, מלווה נשים בתהליכי שינוי

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

שיעורים פרטיים בסטטיסטיקה

מאת : יפעת הרץ

17 בינואר 20133 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

אתמול נפגשתי שוב עם הסטטיסטיקה. ככה, מחוץ לאוניברסיטה, היא חיכתה לי בפינה.

רופא מקסים, מרפאה נעימה, חדר חשוך, כיסא נח, רגלים מפושקות ועובר ( שאני חושבת שהוא עוברית) מתנועע בשמחה על המסך הגדול מולי. מודדים את אורכה, מודדים את עובי הנוזל בעורפה ומופיע שם מספר שלכמה רגעים לא אומר לי כלום ( על אף הסבר מפורט לו זכיתי בדיוק שתי דקות קודם לכן).

'שקיפות בינונית' אומר הרופא ואני שואלת 'מה זאת אומרת בינונית' ( אצלי שום דבר לא בינוני אדון!), והוא משיב, השקיפות לא תקינה, מסיים בעדינות חן ורגישות את הבדיקה ועובר איתי למשרד, שם ההיא של המספרים מהתיכון לא מפסיקה לדבר. ומאז, בשלושים השעות האחרונות, להוציא חמש שעות שינה טרופה, כל עולמי מתמלא במספרים ובשנאתי משכבר הימים- גב' סטטיסטיקה. אחוזונים, פילוחים, סיכויים, סיכונים, התפלגויות… שכל-כולללללם מספרים של אי ודאות מדודה היטב.

היומולדת הראשון לאימהות שלי

מאת : שירה דרוקר

18 באפריל 20129 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?

הילה חוגגת יומולדת ראשון. היא מקבלת המון תשומת לב ומתנות.

אני מרשה לעצמי לקחת קצת תשומת לב לעצמי ולחגוג את היומולדת הראשון לאימהות שלי.

שנה שלמה עברה מאז הרגע שבו הפכתי לאמא.

בתאריכים חשובים בחיי, בחגים, בשמחות, אני אוהבת לנסות להיזכר – איפה הייתי ביום הזה בשנה שעברה? ובזו שלפניה? וכבר מזמן שהתחלתי לפתוח מדי פעם את היומן ולבדוק.

הנה, בתחילת אוגוסט 2010 סיפרנו למשפחה שאני בהריון.

ב- 23/11/2010 חגגנו חצי שנה לנישואינו וגילינו בסקירת מערכות שיש לנו בת בריאה ואמיתית לחלוטין.

בדצמבר הרגשתי לראשונה בעיטה, ופגשתי את מאיה המיילדת.

בינואר חגגתי יומולדת עם אחותי האהובה ועם בטן גדולה.

הפגישות עם המיילדת הפכו תכופות, והנה הגיע התאריך המשוער – 18/04/2011, ליל הסדר.

הפסיכולוגית שלי מיהרה להגדיר: "התנפצות האשליה"

מאת : ענת דורון

13 בינואר 20132 תגובות

מתוך אחרי לידה, קושי אחרי לידה

כל כך חיכיתי לו, שנים שאני מדמיינת איך זה יראה, איך זה ירגיש. שנים חיכיתי להריון הזה, מגיל 16 בערך שקעקעתי על עצמי מלאכית בהריון. הריון היה נראה לי כמו שיא הנשיות, שיא הפריון, שיא היופי, הייתי מסתכלת בכמיהה על נשים בהריון, עוד בתור ילדה, ושואלת את אמא: "מתי תורי"?

ההריון הגיע דיי בקלות, אך כמו שהפסיכולוגית שלי מיהרה להגדיר, "התנפצות האשליה" לא איחרה להגיע. מלכתחילה ההריון לווה בבחילות והקאות, סחרחורות, הרגשה כללית רעה, שמירת הריון ולידה טבעית, שלא מבחירה.

יש לי גוף כזה, מוזר. לא נותן שיעזרו לו, נלחם לבד. האפידורל וחומרי הרגעה לא משפיעים עליו, פעמיים מחט ענקית בגב ואין כלום ,לא נרדם…