זוגיות: מדריך למשתמש

מאת : תום אלרום

25 במאי 2011 | 5 תגובות

ממצא מפתיע: ככל שבני זוג נשואים עסקו יותר בעבודות הבית – כך עלתה גם תדירות יחסי המין ביניהם

מתוך זוגיות אחרי לידה, ספרים לאמהות

הזוגיות בשבילי היא חקירה. בגיל 30, אחרי מספר מערכות יחסים ארוכות יותר או פחות, שאלתי את עצמי אם יש משהו שאני עושה לא בסדר… התחלתי בחקירה של החשיבה הגברית. נתקלתי בקואצ'רים מסוגים שונים, בארץ ובחו"ל. אנשים כמו טוני רובינז, וכריסטיאן קרטר, ריתקו אותי, ואפילו ביום אהבה אחד, הזמנתי את כל חברותיי הסינגליות דאז, להקשיב יחד איתי ולהחכים. אפילו עשיתי סדנאות סופ"ש בארץ, ואף ניסיתי ליישם, למרות שהיו שם דברים שנראו לי שערורייתים (כמו לבטל בכוונה את הדייט השני…למה??).

המשכתי את המסע האישי שלי מתוך ניסוי וטעייה, אפילו אמרתי לעצמי, שייתכן והדבר מתפרק, כי אולי יישמתי לא נכון, או כי היישום זה לא אני, ועדיין לא יכולתי לדעת מה עובד.

"את צריכה לאהוב את עצמך, משם הכל יגיע"

אז הגיע אבא של איירי, שהיה גבר לא טיפוסי בעליל ומאוד קומוניקטיבי, והאיר לי את החשיבה הגברית שלו. היינו גם קוראים ספר ביחד, אני קוראת בעברית ומתרגמת לו סימולטאנית לאנגלית, וספרים רוחניים בנושא זוגיות ואהבה נכנסו למועדון ההקראה הזה. כך קראנו יחד את 'לאכול, להתפלל, לאהוב' למשל.

אבל אם לפני בואו של איירי יכולנו להיות האמא והאבא של הילד הפנימי שבנו, עכשיו כל המשאבים ההוריים שלנו התפנו לילד הפנימי והחיצוני שהוא בננו המתוק.

הספר "זוגיות: מדריך למשתמש" הגיע לידיי, ומעלעול לא מחייב הוא הפך לקריאה רציפה.

הדגש המרכזי בספר, הוא על פיתוח העצמי לפני הקשר ובמהלכו, כך מציינות המחברות.

במהלך החריקות שלנו, אבא של איירי היה אומר לי: "את צריכה לאהוב את עצמך, משם הכל יגיע".

מחקרן של הכותבות התבסס על כשלוש מאות מרואיינים וכמו כן ראיונות עם אנשי מקצוע, הכוללים חוקרי מוח, פסיכיאטרים, פסיכולוגים וכו'.

עדיף לחיות בזוגיות בריאה, היא תעצים אותנו

ישנה גישה של אלברט בנדורה, פסיכולוג חברתי מאוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה, שמפרטת כמה עצות יעילות לאיך להתחיל לשנות את הדפוסים בזוגיות. הנה אחת שאהבתי: נסו לצפות מהצד באופן שבו אתם מנהלים את הקשר עם בן / בת הזוג (למשל בעזרת יומן אישי או צילום של עצמכם בווידאו) (עמ' 20).

אהבתי את העצה, כי הזיכרון הוא דבר מתעתע. הרבה פעמים אני לא זוכרת מה בדיוק אמרתי, ומה אמרו לי, וזה נראה לי כלי מצוין. ניסינו ואז התחלנו להריץ אחורה וזה לאו דווקא אפקטיבי, זה יותר טוב ככלי עצמי לשינוי וצמיחה..

כמו שברור שעדיף להיות עשיר ובריא מאשר עני וחולה, ברור שעדיף לחיות בזוגיות בריאה, היא תעצים אותנו, ואילו זוגיות חולה תחליש עד לרמה של להטריף. ומי צריך את כל האקסטרה אתגר הזה, כשמספיק להתמודד עם האתגר של ההורות, יחד עם עייפות ? יש לנו מתכון לקטסטרופה זוגית פוטנציאלית.

אז כמו שהסכמתי איתו, שאכן כל אינדיבידואל צריך לאהוב את עצמו ולפתח את העצמי שלו, כך חשבתי במקביל שיש ללמוד כלים לתקשורת בונה ומקרבת, וזה משהו שלא יזיק לכל זוג.

ידע הוא כוח- הבנת ההבדל בין גברים לנשים

הספר מתחיל בבסיס, הבנת תהליכי חשיבה גבריים מול נשיים – דבר כל כך בסיסי, וכל כך  לא מובן עדיין. למרות ש'גברים ממאדים ונשים מנגה', הוא ספר ענתיקה כבר במונחים האלה, לדעתי, עדיין לא השכלנו לגמרי להפנים כחברה את הבדלי החשיבה הללו.

מדוע גברים מעדיפים ללכת לאיבוד מאשר לשאול "איך מגיעים ל?" עצם השאלה גורמת לגבר אי-נוחות, מפני שהיא מערערת את תפיסת העצמאות שלו. שאלה כזו משדרת לדעתו את המסר שהוא אדם שאינו יודע להסתדר בעצמו, והיא גם ממקמת את הנשאל בהיררכיה גבוהה יותר, מאחר שהוא יודע משהו שהשואל אינו יודע… נשים מפוכחות מצידן, לעולם לא ישיאו לבן זוגן עצה, בעיקר אם היא קשורה לנהיגה או התמצאות בשטח (עמ' 40).

מהו קשר טוב ויציב?

קשר זוגי טוב, על פי המחקרים, אינו מושתת על מין, תשוקה או אפילו אהבה, אלא על תקשורת והידברות, מחויבות, אינטימיות, חברות וכבוד הדדי…. (עמ' 45).

המנבא הטוב ביותר להצלחת הקשר אינו תכיפותם ותוכנם של הוויכוחים בין בני הזוג, אלא האופן שבו הם מתנהלים… בני הזוג מרגישים חופשיים להעלות תלונות, אך הם עושים זאת בזהירות, תוך התייחסות למעשה ולא לעושה, ללא רצח אופי וללא דברי ביקורת קשים ואישיים, הכללות, הבעת בוז וסלידה, מתקפה חזיתית, הכחשת אחריות והטלת אשמה על בן הזוג. הם גם אינם נוקטים את החלופה של נסיגה לשתיקה קרה (עמ' 45).

אנשים המצויים בקשר טוב דוחים מחשבות אוטומאטיות על בן הזוג, שעלולות להרעיל את הקשר ועומדות בבסיס ההתקשרות המילולית והלא מילולית, שבין בני הזוג. נקודת מבטם כלפי בן הזוג היא חיובית, אופטימית ואוהדת. נקודת המבט מייחסת מעשה או התנהגות שליליים של בן הזוג לנסיבות זמניות חיצוניות, שעשויות להשתנות, במקום לנקוט גישה פסימית הרואה בכל מעשה רע ביטוי של זלזול, דחייה וכוונה עוינת מצד בן הזוג ותכונה אינהרנטית שלילית שלא תשתנה לעולם. (עמ' 46).

כך עוקבות המחברות אחרי אלמנטים המרכיבים זוגיות מנצחת כגון, פרגון, אמפתיה, כבוד, אמון, אמינות, ויתור, פשרה, חופש, הגשמה עצמית וכו', ומנגד, מציעות מה לא כדאי לעשות – אלמנטים כמו תלות, השענות כלכלית, נחמדות יתר, ציפיות לא ריאליות, קיטורים, האשמות, וניסיון לשנות את בן הזוג ועוד מיני מטעמים.

תכונות אישיות אינן מנבאת את הצלחת הקשר

אהבתי את הרעיון: זוגות מאושרים אינם בהכרח יותר "מתאימים" מזוגות שאינם מאושרים… רשימת מכולת של תכונות אישיות אינה מנבאת את הצלחת הקשר, רק האינטראקציה בין הצדדים עושה זאת (עמ' 46).

כלומר, זה עניין של התנהלות שניתן ללמוד אותה. מן הסתם, הרעיון של טיפול זוגי מושתת על זה. אבל, מה שעוד אהבתי, זה שבטיפול בנושאים השונים, הן פונות בעמוד אחד לגבר ובעמוד אחר לאישה, מתוך צידוד בזווית הראייה, אמפתיה והבנה לבור שכל צד נוטה ליפול. בניגוד לספרים המטילים את כל האחריות על האישה, גם אם היא אמורה להיות ביצ'ית,  הן מציעות דרכים לחיזוק ושיפור –  הרלוונטיות לכל.

הסוד הוא ראשית בבחירה מוצלחת והדדית, ושנית בהתנהלות בתוך הבחירה.

אולי לא צריך שניים לטנגו ?

תוספת מאוחרת: כתבתי את הביקורת, ולימור, שתמיד חוקרת והופכת כל אבן, שאלה אותי שאלה מעניינת: "האם המידע הזה היה חדש לי?" במיוחד לאור כל החקירות המתמשכות שלי.

וזו שאלה מעניינת. אני חושבת שכשאנו מרגישים תובנה, כמו רגע שבו נדלקת הנורה מעל ראשינו, ואנו מבינים משהו, מאוד ייתכן שזו אינה אינפורמציה חדשה כלל, אבל הסיבה שהתובנה מתרחשת, היא הרובד שבו נקלטת האינפורמציה.

יש לי תחושה שיש בספר הזה ערך מוסף, אם כי כמובן לא כדאי לצטט כאן הכל, אז אולי כל אחד או בעיקר אחת (כי ידוע שנשים יותר מתעניינות בנושאים הללו), ימצאו בספר הזה בדיוק את הדבר שכרגע מדבר אליהם, שיהיה המילים הנוקבות עבורם.

אז הנה בכל זאת אנקדוטה שהייתה חדשה לי: ככל שבני זוג נשואים עסקו יותר בעבודות הבית – כך עלתה גם תדירות יחסי המין ביניהם.

ומה אם צריך טיפול זוגי ואין פרטנר כמו שקורה במקרים רבים? ההמלצה היא בכל זאת לקחת אחריות על ההתנהלות האישית, ואם צריך –  לשנות משהו, כי ברגע שמשהו אחד משתנה בדפוס, הצד השני חייב להגיב אחרת.

מישהי סיפרה לי, שראתה ברכבת התחתית של ניו יורק, איש רוקד טנגו עם בובה. והיא נעה בחן ובאלגנטיות, מדהימה. כמובן שהוא זה שהניע אותה. אז אולי בכל זאת האמרה השחוקה טועה? אולי לא צריך שניים לטנגו? מספיק שאחד משנה ומשתנה כדי לשנות את הדינמיקה?

 

תום אלרום, אמא של איירי

מלמדת יוגה לאמהות אחרי לידה בדרום תל אביב,

וכותבת בלוג ביקורת ספרים ספרים מומלצים | ספרים חדשים

 

* זוגיות: מדריך למשתמש / דריה עוז, דבש ניב (הוצאת מטר)

 

עוד אמהות כותבות:

אהובי / שירה דרוקר

הפעם אני פונה אליך איש/ לי-את דנקר, מאמנת אישת

זהו, נגמר החופש/ עינת דורפן

מאז שאנו הורים, כבר פחות מסתכלים אחד לשני בעיניים/  רעות שלומי רסלר

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

5 תגובות ל- “זוגיות: מדריך למשתמש”

  1. תודה, התחברתי לחשיבה שיש משמעות רבה לטיפוח הקשר במהלך הזודיות, לזה שהדבר המרכזי והחשוב ביותר הוא התקשורת בין בני הזוג ושבהחלט אפשר ורצוי להתחיל לעבוד על הזוגיות גם כשאין פרטנר לייעוץ זוגי בתשלום.

    מעניין לשמוע, האם הספר מעניק פתרונות או מכוון לשאלת שאלות וחיפוש פנימי ?
    אני פחות מתחברת לספרים שמעניקים פתרונות, אלא יותר לכאלה שמעניקים חומר למחשבה ושולחים ל'עבודה בבית'.

  2. תמר קלר הגיב:

    תודה תום על פוסט חשוב ביותר.

  3. תום אלרום הגיב:

    לימור, אפשר לומר שהן זורקות הצעות לאוויר, אבל לי זה בא טוב. היו להן שם הרבה דברים קולעים עבורי לפחות. והן משכילות להבדיל בין אישיוז של גבר לאלו של אישה, ולדבר אל כל צד בצורה שונה..
    יש לי בבית כמה ספרים ששולחים לחקירה – ואז יותר קשה לי להגיע לזה. אבל אני אוהבת גם אותם, ממש כאלו שיש להם שאלות ותרגילים בסוף – כמו למשל לבסוף מוצאים אהבה…

    • כן, בכל שלב מתאים משהו אחר.
      אני מרגישה שפחות עובד לי הדיבור באקסיומות/הכללות. זה נשאר עבורי ברמת ה"נשמע מעניין" ולא מיושם בסופו של דבר.
      גם לגבי ה"צד שלו והצד שלה"- לא מאמינה שיש גברים ונשים כמיקשה אחת ולכן דיבור כזה לא יכול להיות מספיק מדויק בעיניי.

  4. שונית יחצק מילוא הגיב:

    תום שלום,

    קראתי את מאמרך ומצאתי בו עניין רב, זאת בשל היותי אישה נשואה וכן בשל היותי סטודנטית לתואר שני שחוקרת כעת את הקשר בין ביקורת נשית והשפעה אפשרית על האינטימיות בזוגיות.

    במהלך דבריך, את מביאה את שמו של הפסיכולוג ד"ר אלברט בנדורה, בהקשר לגישה כלשהי (אינך מציינת איזו) ואני שואלת:
    – לאיזו גישה את מתכוונת?
    – איך את מקשרת אותה לנושא הזוגיות.
    אשמח לשמוע ממך על הדרך בה את מחברת בין המושגים.

    תודה ושבת שלום,
    שונית

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אם אעז להרגיש באמת

מאת : רעות שלומי רסלר

1 בפברואר 20152 תגובות

מתוך אחרי לידה, פחדים וחרדות אחרי לידה

בדרך כלל אני אישה שמחה, מאושרת, חיה בעולם בתחושה שהשמיים הם הגבול עבורי

ושקבלתי קלפים טובים בעולם הזה: אני בת בכורה להורים צברים, מוקפת במשפחה גדולה ואוהבת, תמיד היו לי חברות טובות, ידעתי ללמוד ולהתקדם בחיים, היו לי רומנים ובני זוג, אני נראית די טוב ואפילו הגשמתי את כל חלומותיי הגדולים כמו טיולים, אהבה וזוגיות, ילדות, קריירה.

ואני יודעת לראות את כל זה. יודעת לראות את כל הטוב והשפע בחיי.

אבל היום החלטתי באומץ רב לנשום ולהתבונן , אולי זה לא מעשה חכם לעשות חודשיים אחרי לידה.

שבועות והנפת תינוקות

מאת : מטופלת פריון

17 במאי 20132 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

כל שנה בחג השבועות מתקיים טקס הנפת התינוקות כחלק ממסורת הבאת הביכורים במושב. כל שנה אני שמחה בשביל אחרים אך, גם אחוזת קנאה בהורים שעולים לבמה ומציגים בגאווה את התינוקות החדשים שלהם. כל שנה ליבי מתכווץ ונחמץ עוד קצת. קול מיוסר בתוכי ממשיך ושואל מתי כבר יגיע התור שלנו?

להיות אמא לילד אחד

מאת : אמא לילד אחד

8 בדצמבר 201115 תגובות

מתוך להביא עוד ילד?, לכל אמא

ישראלית שגרה בארצות הברית מזמינה אתכן לשתף על הבחירה או האילוץ להיות אמא לילד אחד. היא אמא לילד אחד שלא מבחירה, אך היא תשמח לשמוע מכן על העליות והירידות, על ההחלטה להיות אמא לילד אחד וכל מה שעולה.