חבל לבזבז אנרגיה במקומות שיש לי את החופש לא להיות בהם

מאת :

1 במאי 2011 | תגובה אחת

אמרתי לעצמי: אם את מוצאת עצמך במצב לא נעים, מאכזב, אבל בסופו של דבר שיש לך את השליטה עליו, שאת יכולה לבחור אם להתעסק בו או לשחרר....אני יכולה לבחור להסיט את האנרגיה למקומות אחרים- וזו חירות מדהימה!!!

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?

אנשים…זה רשמי….

יש תקווה!!!

בחיי…

ועכשיו ברצינות, ובלי ציניות, חל שינוי מסוים, מפנה שלא האמנתי שכבר יגיע.

נראה לך שיש לי כוח עכשיו לשינויים פנימיים ?

כל הזמן חיכיתי שיגיע איזה שינוי במצב החיצוני, בשעות שינה של תינוקי, בחוסר שקט שלו, בעייפות הבלתי נסבלת, בחוסר ספונטניות…וכל הזמן היתה ציפור קטנה שלחשה לי שלפני שאני ארגיש את השינוי החיצוני אני חייבת לשנות משהו בפנים, בתפיסה שלי את הדברים, ביחס לאמהות שלי.

 אז מה עשיתי לציפור? חנקתי אותה והזהרתי אותה שאם תעז שוב לבלבל לי את המוח עם השטויות  האלה אני יורה בה!! עזבי אותי!! אני עייפה! איזה שינויים פנימיים נראה לך שיש לי כוח לעשות כרגע?!?! ציפור מטומטמת….

והנה…לא יודעת איך, או מה גרם לזה…

 לתפיסתי, כאדם מאמין, זה התערבות של הקב"ה שראה שאני כבר לא יכולה…שאני אומרת לו- 'אם אתה מנסה להעביר אותי איזה מבחן, ללמד אותי  משהו, אז די…אני לא מבינה….'

הלב מוכן יותר לקבל ולא רק להחמיץ ולהתמרמר

מה שאני אומרת זה, שנכון שיש הקלה מסוימת, אבל עדיין המצב רחוק ממה שהובטח לי שיהיה בגיל תשעה חודשים… ובכל זאת, אני מוצאת את עצמי מול אותם הדברים, אבל העיניים בכל זאת רואות אותם אחרת, הלב  מוכן יותר לקבל ולא רק להחמיץ ולהתמרמר. זה גם קורה, אני לא אומרת שלא, אבל פחות….

ובכלל… משהו שאני רוצה לשתף, הארה. לפני כמה זמן קרה לי משהו מרגש, ריגוש ברמה גבוהה שבאמת לא ממש יצא לי לחוות מאז הלידה… ואלו ריגושים שהייתי רגילה אליהם בשגרה לפני הלידה… זה היה נהדר, הרגשתי שעוד חתיכה ממני חוזרת לפאזל. ואז היתה איזו תפנית, שמצאתי את עצמי קצת בבאסה בגללה, וזה קצת סחב אותי למטה.

ואז חשבתי לעצמי: בתוך הבאסה שלי, מתענגת על העובדה ששינויי המצב רוח שאני עוברת, הכיף והאכזבה, הם לגמרי שלי…הם לא קשורים לטיטולים או גזים או חוסר שעות שינה….הם שלי!!! וזו הוכחה ענקית שלמרות שהמצב לא קל, אסור לראות את הדברים כקושי ארוך ומתמשך, יש תזוזה, הרי לפני כמה חודשים לא היתה לי את הפריבילגיה אפילו להיעצב בגלל משהו ששייך רק לעולם שלי כאישה ולא לעולמי כאמא…וזו הארה נהדרת….

אני יכולה להסיט את האנרגיה שלי למקומות אחרים !

בנוסף, גם חשבתי לעצמי, שדווקא אם למדתי משהו מהחוויה של האמהות (ואני בתחילת הדרך, אין לי ספק שאלמד עוד המון), זה שאם יש משהו ששווה לאמץ, זו התובנה שבמקומות שאת מצליחה ויכולה להיות בהם בשליטה- אין לך בעצם מה להיות בהרגשה לא טובה שם…

מה הכוונה במילים ברורות יותר? הכוונה היא שכשמצאתי את עצמי באה מעולם שחייתי בו במאה אחוז של "אני"- פינוק, הנאה וכיף בלתי פוסקים, חוסר דחיית סיפוקים ברמה המינימלית ביותר….אתן ודאי מבינות שהמעבר לאמהות, למצב שבו את ממש לא שולטת במצב (אני יודעת שיש מבינכן שלא יסכימו עם הגדרת המצב הזו, אני מתארת מה אני הרגשתי…)… בכל אופן, המעבר לסיטואציה שבה אין לי את השליטה על הזמן שלי, על כמות שעות השינה שלי, על החופש לעזוב ולנסוע, על הידיעה שאם אעלם לילה שלם זה בסדר גמור…..זה מעבר לא קל….

אז אמרתי לעצמי, אם את מוצאת עצמך במצב לא נעים, מאכזב, אבל בסופו של דבר שיש לך את השליטה עליו, שאת יכולה לבחור אם להתעסק בו או לשחרר, זה לא תינוקי שאם חלילה חלילה אבחר שלא להתעסק איתו או להתעלם מהבעיה אז אוי ואבוי להשלכות….אני יכולה לבחור להסיט את האנרגיה למקומות אחרים- וזו חירות מדהימה!!!

אז זהו, אני אמנם מגדלת ילד, אני אמנם אמא (מחשבה שעדיין מצליחה להמם אותי) אבל לאט לאט אני גם עוסקת בעולם שלי, של האישה, שמחה ועצובה בגלל דברים שקשורים למרחב הפרטי, כמובן שגם ועדיין בעיקר עסוקה במרחב האימהי, אך ההבנה שחבל לבזבז אנרגיה במקומות שיש לי את החופש לא להיות בהם, שיש לי את הדרור לבחור איך ובמה להשקיע כוחות= זו ההעצמה אמיתית…

שיהיה לנו חג חירות שמח!!!

 

* לפוסטים נוספים של 'הכי אמיתית' , של אמהות חד הוריות ושל אמהות אחרי לידה

 ממליצה גם לקרוא את המאמר הזה, על המעברים והשערים שאנחנו עוברות בלידה והאמהות.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

תגובה אחת ל- “חבל לבזבז אנרגיה במקומות שיש לי את החופש לא להיות בהם”

  1. תמר קלר הגיב:

    אמת, יציב ונכון ..
    תמר

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מה את עושה מזה סיפור?

מאת : לימור לוי אוסמי

16 באפריל 20148 תגובות

מתוך לכל אמא, מתמודדות עם הסביבה

לומדת את הקולות שבתוכי ומרגישה שאני יכולה לכתוב אותם עוד ועוד ועוד, שהם לא יגמרו לעולם. אני לומדת את הצנזורות הפנימיות שמרגישות לפעמים גדולות ממני, חלק מהדם ומהגנים שלי. אני משתדלת לא להיכנע לצנזורות, משתדלת לראותן למרות שהן לפעמים חמקמקות ובלתי נראות.

הגוף שלי ואני נפגשים ומדברים

מאת : שירה דרוקר

1 במרץ 20122 תגובות

מתוך גוף ומשקל, לכל אמא

כבר חוויתי פעמיים הקשבה עמוקה לגוף, מתוך שקט ורגיעה, שהביאה איתה מסר ברור מאוד של מה מרגיש טוב או לא טוב, ומה לעשות כדי לשפר את ההרגשה.

והרגשתי תחושה מדהימה. ממש הרגשתי שחזיתי בנס. הגוף שלי דיבר אלי!!! והוא אמר לי מפורשות מה הוא צריך, וכשעשיתי את מה שהוא ביקש, הרגשתי שינוי לטובה.

הגוף ואני אולי לא אחד, אבל אנחנו מחוברים בצורה מושלמת זה לזו. וכל דבר שקורה בגוף הוא ביטוי למשהו שקורה אצלי בפנים. מבחינה רגשית. וכשיש תנועה ושינוי – יש תנועה ושינוי.

הגוף שלי ואני מתקדמים למקום טוב יותר.

טיפולי פוריות: מסיבת פרידה מהצרות

מאת : ליטל אוהב ציון

5 בינואר 20113 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

כל כך הרבה זמן חיכיתי לרגע בו אהיה בהריון, כל כך הרבה זמן חיכיתי להסתובב עם בטן גדולה ולהשוויץ בה. בהריון הקודם עם שחר ותומר הייתי בשמירה משבוע 18, כך שאת רוב ההריון ביליתי במיטה, בצפייה ממושכת בתוכניות בוקר ושאר תוכניות קשקשת מטופשות ובעיקר בשינה טובה, אבל לא זכיתי להסתובב עם הכרס ברחבי העיר ולא ממש זכיתי להנות מקולקציות אופנות הריון כאלו ואחרות.

במשך שלוש שנים של טיפולים, לא אחת חלמתי על הרגע בו אשוויץ בבטן ואצא איתה החוצה כאילו היא איזה תינוק קטן בעגלה