אנשים…זה רשמי….
יש תקווה!!!
בחיי…
ועכשיו ברצינות, ובלי ציניות, חל שינוי מסוים, מפנה שלא האמנתי שכבר יגיע.
נראה לך שיש לי כוח עכשיו לשינויים פנימיים ?
כל הזמן חיכיתי שיגיע איזה שינוי במצב החיצוני, בשעות שינה של תינוקי, בחוסר שקט שלו, בעייפות הבלתי נסבלת, בחוסר ספונטניות…וכל הזמן היתה ציפור קטנה שלחשה לי שלפני שאני ארגיש את השינוי החיצוני אני חייבת לשנות משהו בפנים, בתפיסה שלי את הדברים, ביחס לאמהות שלי.
אז מה עשיתי לציפור? חנקתי אותה והזהרתי אותה שאם תעז שוב לבלבל לי את המוח עם השטויות האלה אני יורה בה!! עזבי אותי!! אני עייפה! איזה שינויים פנימיים נראה לך שיש לי כוח לעשות כרגע?!?! ציפור מטומטמת….
והנה…לא יודעת איך, או מה גרם לזה…
לתפיסתי, כאדם מאמין, זה התערבות של הקב"ה שראה שאני כבר לא יכולה…שאני אומרת לו- 'אם אתה מנסה להעביר אותי איזה מבחן, ללמד אותי משהו, אז די…אני לא מבינה….'
הלב מוכן יותר לקבל ולא רק להחמיץ ולהתמרמר
מה שאני אומרת זה, שנכון שיש הקלה מסוימת, אבל עדיין המצב רחוק ממה שהובטח לי שיהיה בגיל תשעה חודשים… ובכל זאת, אני מוצאת את עצמי מול אותם הדברים, אבל העיניים בכל זאת רואות אותם אחרת, הלב מוכן יותר לקבל ולא רק להחמיץ ולהתמרמר. זה גם קורה, אני לא אומרת שלא, אבל פחות….
ובכלל… משהו שאני רוצה לשתף, הארה. לפני כמה זמן קרה לי משהו מרגש, ריגוש ברמה גבוהה שבאמת לא ממש יצא לי לחוות מאז הלידה… ואלו ריגושים שהייתי רגילה אליהם בשגרה לפני הלידה… זה היה נהדר, הרגשתי שעוד חתיכה ממני חוזרת לפאזל. ואז היתה איזו תפנית, שמצאתי את עצמי קצת בבאסה בגללה, וזה קצת סחב אותי למטה.
ואז חשבתי לעצמי: בתוך הבאסה שלי, מתענגת על העובדה ששינויי המצב רוח שאני עוברת, הכיף והאכזבה, הם לגמרי שלי…הם לא קשורים לטיטולים או גזים או חוסר שעות שינה….הם שלי!!! וזו הוכחה ענקית שלמרות שהמצב לא קל, אסור לראות את הדברים כקושי ארוך ומתמשך, יש תזוזה, הרי לפני כמה חודשים לא היתה לי את הפריבילגיה אפילו להיעצב בגלל משהו ששייך רק לעולם שלי כאישה ולא לעולמי כאמא…וזו הארה נהדרת….
אני יכולה להסיט את האנרגיה שלי למקומות אחרים !
בנוסף, גם חשבתי לעצמי, שדווקא אם למדתי משהו מהחוויה של האמהות (ואני בתחילת הדרך, אין לי ספק שאלמד עוד המון), זה שאם יש משהו ששווה לאמץ, זו התובנה שבמקומות שאת מצליחה ויכולה להיות בהם בשליטה- אין לך בעצם מה להיות בהרגשה לא טובה שם…
מה הכוונה במילים ברורות יותר? הכוונה היא שכשמצאתי את עצמי באה מעולם שחייתי בו במאה אחוז של "אני"- פינוק, הנאה וכיף בלתי פוסקים, חוסר דחיית סיפוקים ברמה המינימלית ביותר….אתן ודאי מבינות שהמעבר לאמהות, למצב שבו את ממש לא שולטת במצב (אני יודעת שיש מבינכן שלא יסכימו עם הגדרת המצב הזו, אני מתארת מה אני הרגשתי…)… בכל אופן, המעבר לסיטואציה שבה אין לי את השליטה על הזמן שלי, על כמות שעות השינה שלי, על החופש לעזוב ולנסוע, על הידיעה שאם אעלם לילה שלם זה בסדר גמור…..זה מעבר לא קל….
אז אמרתי לעצמי, אם את מוצאת עצמך במצב לא נעים, מאכזב, אבל בסופו של דבר שיש לך את השליטה עליו, שאת יכולה לבחור אם להתעסק בו או לשחרר, זה לא תינוקי שאם חלילה חלילה אבחר שלא להתעסק איתו או להתעלם מהבעיה אז אוי ואבוי להשלכות….אני יכולה לבחור להסיט את האנרגיה למקומות אחרים- וזו חירות מדהימה!!!
אז זהו, אני אמנם מגדלת ילד, אני אמנם אמא (מחשבה שעדיין מצליחה להמם אותי) אבל לאט לאט אני גם עוסקת בעולם שלי, של האישה, שמחה ועצובה בגלל דברים שקשורים למרחב הפרטי, כמובן שגם ועדיין בעיקר עסוקה במרחב האימהי, אך ההבנה שחבל לבזבז אנרגיה במקומות שיש לי את החופש לא להיות בהם, שיש לי את הדרור לבחור איך ובמה להשקיע כוחות= זו ההעצמה אמיתית…
שיהיה לנו חג חירות שמח!!!
* לפוסטים נוספים של 'הכי אמיתית' , של אמהות חד הוריות ושל אמהות אחרי לידה
ממליצה גם לקרוא את המאמר הזה, על המעברים והשערים שאנחנו עוברות בלידה והאמהות.