יום הזיכרון

מאת : לימור לוי אוסמי

9 במאי 2011 | 2 תגובות

מתוך לכל אמא, מלחמה וימי אבל לאומיים

 יום הזיכרון.

שקט יורד,

מין דממת מוות כזאת.

אני מרגישה שיש בי חלק שרוצה להדוף,

לעצור,

לדחוק,

לא להיות חלק.

אני שמה לב גם לחלק בי שמרגיש שזה לא בסדר שלא להיות חלק מהיום הזה,

הוא אומר שמה שצריך זה להתאבל, לבכות, 'להיות עם'.

אני מתבוננת.

יש בי משהו שרוצה לבדוק- למה ? מה קורה היום ?

אני בודקת איך הגוף מרגיש.

אני מרגישה לחץ באזור הראש, תחושה של בחילה קלה, נשימה כבדה.

אני שמה לב למשהו בראש שמאוד מתאמץ ומשהו באזור החזה שמאוד לא שקט.

אני מרגישה במשהו באזור החזה שמבקש לצאת.

אני מרגישה את הדמעות שמתחילות בעיניים ואת הלחץ בקדמת הראש שמתגבר.

נושמת ארוכות.

אני שמה לב למשהו שמאוד כועס עכשיו,

יש בי המון כעס,

כעס שלא יכול לצאת עכשיו.

יש חלק שלא מאפשר לכעס לצאת היום,

הוא אומר שזה יום ממלכתי, שזה לא הזמן, זה לא המקום, זה לא היום.

אבל הכעס, מבחינתו הוא עדיין מאוד כועס.

הוא כועס על האובדנים,

כועס על השקט ביום הזה,

כועס על תחושת המחויבות להשלים עם המצב,

כועס על המצב,

כועס על המוות הזה שחייב להימשך.

החלק הזה מרגיש הוא רוצה לצעוק, לרוץ, לבכות, להניע את הגוף חזק עם המון רקיעות ידיים ורגליים.

אני שמה לב לחלק שלא מסכים, אני לא בטוחה אם זה החלק הכועס או חלק אחר.

לא מסכים.

לא מסכים.

המילים עדיין לא התגבשו למה הוא לא מסכים, אבל יש בו איכות חזקה של התנגדות.

עולה בי מחשבה על אייל.

אני שמה לב למקום שמתנגד, שלא רוצה למסור אותו לטובת המדינה,

שמרגיש שההסדר הזה דפוק ולא הגיוני,

המקום הזה לא מסכים בשום אופן שאייל יתגייס.

אני שמה לב שעדיין יש לחץ בקידמת הראש, אבל פחות.

אני שמה לב שעדיין יש בחילה קלה ותחושת אי שקט באזור בין הבטן לחזה.

לוקחת נשימה ארוכה.

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

תמיד אני שמש והיום אני מעט ירח/ אביבית זהבי בינשטוק

לא רוצה לגדל את ילדיי על גבורה / סשה חזנוב

השואה בראי אחר, ראי האמהות שבי/ אביבית זהבי בינשטוק

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

2 תגובות ל- “יום הזיכרון”

  1. שירלי הגיב:

    מבינה אותך לימור. אני כבר משותקת מהמחשבה ששלושת בניי הקטנים ילכו לצבא… יום קשה. מבינה היום יותר מתמיד את האימהות… זה גורם לי לחבק את ילדיי קצת יותר היום…

  2. רעות רסלר הגיב:

    גם בשבילי היום הזה כאמא הוא מצמרר וקשה. אני מאוד מזדהה אתך ועם הקושי לשהות בכאב ולחשוב לו… חס וחלילה וחס.
    נזכור את כולם ושלא יהיה עוד לעולם

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אני מצטערת שתינוק מדהים כמוך קיבל אמא כמוני…

מאת : הכי אמיתית

5 ביוני 201120 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, רגשות אשם אחרי לידה

ילד שלי….
אני רוצה לבקש ממך סליחה.
אני רוצה לצרוח שאני מצטערת!!!!
אני מצטערת שתינוק מדהים כמוך, יפה כמוך, רגיש כמוך, עדין כמוך, קיבל אמא כמוני…

הבשורה

מאת : אבא בתול

23 בינואר 20114 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

הנחתי לפניה את הערכות והמתנתי בסבלנות בסלון לבואה של התשובה, שתי התשובות יצאו שליליות. כנראה שלא הגיע הזמן, התנחמנו. אולם, המחזור בשלו, בושש מלהגיע. החלטנו ללכת לבדיקה אצל הגניקולוג. ריח המרפאה הכה באפי, סביבי ישבו עשרות נשים בשלבי עיבור שונים.

העיקר הבריאות | התינוק שלי חולה

מאת : הכי אמיתית

10 באפריל 20113 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות חד הוריות, שיהיו בריאים

התינוקי שלי כמעט בן תשעה חודשים ומכל מני מקומות הבנתי שזה הזמן שהוא צריך להתחיל להגיב לשם שלו. אז התחלתי לבדוק את זה וראיתי שהוא לא ממש מגיב. בשלב הזה עוד לא נלחצתי כי גם להתהפך הוא התחיל מאוחר, הוא עדיין לא יושב או זוחל…בקיצור, ממחיש את המשפט" עדיף מאוחר מאשר לעולם לא"….אז לקחתי את זה בסדר, לא מגיב לשם עכשיו, יגיב עוד חודש.