יום הזיכרון
אמהוּת,  התבוננות עצמית בהורות

יום הזיכרון

 יום הזיכרון.

שקט יורד,

מין דממת מוות כזאת.

אני מרגישה שיש בי חלק שרוצה להדוף,

לעצור,

לדחוק,

לא להיות חלק.

אני שמה לב גם לחלק בי שמרגיש שזה לא בסדר שלא להיות חלק מהיום הזה,

הוא אומר שמה שצריך זה להתאבל, לבכות, 'להיות עם'.

אני מתבוננת.

יש בי משהו שרוצה לבדוק- למה? מה קורה היום?

אני בודקת איך הגוף מרגיש.

אני מרגישה לחץ באזור הראש, תחושה של בחילה קלה, נשימה כבדה.

אני שמה לב למשהו שמתאמץ באזור הראש ומשהו באזור החזה שמאוד לא שקט.

אני מרגישה את הדמעות שמתחילות בעיניים ואת הלחץ בקדמת הראש מתגבר.

נושמת ארוכות.

אני שמה לב למשהו שמאוד כועס עכשיו,

יש בי המון כעס,

כעס שלא יכול לצאת עכשיו.

יש חלק שלא מאפשר לכעס לצאת היום,

הוא אומר שזה יום ממלכתי, שזה לא הזמן, זה לא המקום, זה לא היום.

אבל הכעס, מבחינתו הוא עדיין מאוד כועס.

הוא כועס על האובדנים,

כועס על השקט ביום הזה,

כועס על תחושת המחויבות להשלים עם המצב,

כועס על המצב,

כועס על המוות הזה שחייב להימשך.

החלק הזה מרגיש הוא רוצה לצעוק, לרוץ, לבכות, להניע את הגוף חזק עם המון רקיעות ידיים ורגליים.

אני שמה לב לחלק שלא מסכים, אני לא בטוחה אם זה החלק הכועס או חלק אחר.

לא מסכים.

לא מסכים.

המילים עדיין לא התגבשו למה הוא לא מסכים, אבל יש בו איכות חזקה של התנגדות.

עולה בי מחשבה על אייל.

אני שמה לב למקום שמתנגד, שלא רוצה למסור אותו לטובת המדינה,

שמרגיש שההסדר הזה דפוק ולא הגיוני,

המקום הזה לא מסכים בשום אופן שאייל יתגייס.

אני שמה לב שעדיין יש לחץ בקידמת הראש, אבל פחות.

אני שמה לב שעדיין יש בחילה קלה ותחושת אי שקט באזור בין הבטן לחזה.

אני לוקחת נשימה ארוכה.

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

תמיד אני שמש והיום אני מעט ירח/ אביבית זהבי בינשטוק

לא רוצה לגדל את ילדיי על גבורה / סשה חזנוב

השואה בראי אחר, ראי האמהות שבי/ אביבית זהבי בינשטוק

גם את מוזמנת להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

ליווי רגשי בהריון ואחרי לידה – להכניס נשימה אל תוך הדחיסות

מיליוני נשים עוברות בכל יום את תקופת ההיריון ואחרי לידה, אך אין אישה שלא מרגישה כיצד החיים שלה משתנים ללא היכר. בשינוי של ההורות יש משהו מבורך, שמתקרב לתחושת הנס או הבריאה, אך השינוי הזה מביא איתו גם אתגרים פיסיים ורגשיים, המפגישים עם תחושות לא צפויות או לא נעימות.

ליווי רגשי בהריון ואחרי לידה הוא הדרך להכניס נשימה, הקלה, ביטחון בהורות, ולהפחית שיפוטיות, ביקורת, הלקאה עצמית ונוקשות. תהליך הליווי עוזר לנשים לפתח חמלה עצמית, יכולת קבלה של המציאות ומודעות למחשבות ודפוסים שלא בעדן. הוא מסייע לרכך ולהיטיב עם החוויה ההורית ולהכניס הקלה, חיבור ומשמעות.

רוצה לשמוע עוד על תהליך הליווי? כל הפרטים נמצאים כאן. 

אשמח ללוות אותך,

לימור, יוצרת האתר.

לימור לוי אוסמי

מלווה רגשית נשיםבהריון ואחרי לידה, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות'. נפגשת עם נשים בכרכור ובשיחות וידאו. לפרטים וקביעת מפגש אפשר ליצור איתי קשר בהודעה - 052-2835020.

2 Comments

  • Avatar

    שירלי

    מבינה אותך לימור. אני כבר משותקת מהמחשבה ששלושת בניי הקטנים ילכו לצבא… יום קשה. מבינה היום יותר מתמיד את האימהות… זה גורם לי לחבק את ילדיי קצת יותר היום…

  • Avatar

    רעות רסלר

    גם בשבילי היום הזה כאמא הוא מצמרר וקשה. אני מאוד מזדהה אתך ועם הקושי לשהות בכאב ולחשוב לו… חס וחלילה וחס.
    נזכור את כולם ושלא יהיה עוד לעולם

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר.

× איך אני יכולה לעזור לך?