יום הזיכרון
אמהוּת,  התבוננות עצמית בהורות

יום הזיכרון

 יום הזיכרון.

שקט יורד,

מין דממת מוות כזאת.

אני מרגישה שיש בי חלק שרוצה להדוף,

לעצור,

לדחוק,

לא להיות חלק.

אני שמה לב גם לחלק בי שמרגיש שזה לא בסדר שלא להיות חלק מהיום הזה,

הוא אומר שמה שצריך זה להתאבל, לבכות, 'להיות עם'.

אני מתבוננת.

יש בי משהו שרוצה לבדוק- למה? מה קורה היום?

אני בודקת איך הגוף מרגיש.

אני מרגישה לחץ באזור הראש, תחושה של בחילה קלה, נשימה כבדה.

אני שמה לב למשהו שמתאמץ באזור הראש ומשהו באזור החזה שמאוד לא שקט.

אני מרגישה את הדמעות שמתחילות בעיניים ואת הלחץ בקדמת הראש מתגבר.

נושמת ארוכות.

אני שמה לב למשהו שמאוד כועס עכשיו,

יש בי המון כעס,

כעס שלא יכול לצאת עכשיו.

יש חלק שלא מאפשר לכעס לצאת היום,

הוא אומר שזה יום ממלכתי, שזה לא הזמן, זה לא המקום, זה לא היום.

אבל הכעס, מבחינתו הוא עדיין מאוד כועס.

הוא כועס על האובדנים,

כועס על השקט ביום הזה,

כועס על תחושת המחויבות להשלים עם המצב,

כועס על המצב,

כועס על המוות הזה שחייב להימשך.

החלק הזה מרגיש הוא רוצה לצעוק, לרוץ, לבכות, להניע את הגוף חזק עם המון רקיעות ידיים ורגליים.

אני שמה לב לחלק שלא מסכים, אני לא בטוחה אם זה החלק הכועס או חלק אחר.

לא מסכים.

לא מסכים.

המילים עדיין לא התגבשו למה הוא לא מסכים, אבל יש בו איכות חזקה של התנגדות.

עולה בי מחשבה על אייל.

אני שמה לב למקום שמתנגד, שלא רוצה למסור אותו לטובת המדינה,

שמרגיש שההסדר הזה דפוק ולא הגיוני,

המקום הזה לא מסכים בשום אופן שאייל יתגייס.

אני שמה לב שעדיין יש לחץ בקידמת הראש, אבל פחות.

אני שמה לב שעדיין יש בחילה קלה ותחושת אי שקט באזור בין הבטן לחזה.

אני לוקחת נשימה ארוכה.

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

תמיד אני שמש והיום אני מעט ירח/ אביבית זהבי בינשטוק

לא רוצה לגדל את ילדיי על גבורה / סשה חזנוב

השואה בראי אחר, ראי האמהות שבי/ אביבית זהבי בינשטוק

 

גם את מוזמנת להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

לימור לוי אוסמי

מלווה רגשית נשים אחרי לידה ובהורות, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות'. נפגשת עם נשים בכרכור ובשיחות וידאו. אפשר ליצור איתי קשר בהודעה - 052-2835020 ואשמח לתאם שיחה.

2 Comments

  • Avatar

    שירלי

    מבינה אותך לימור. אני כבר משותקת מהמחשבה ששלושת בניי הקטנים ילכו לצבא… יום קשה. מבינה היום יותר מתמיד את האימהות… זה גורם לי לחבק את ילדיי קצת יותר היום…

  • Avatar

    רעות רסלר

    גם בשבילי היום הזה כאמא הוא מצמרר וקשה. אני מאוד מזדהה אתך ועם הקושי לשהות בכאב ולחשוב לו… חס וחלילה וחס.
    נזכור את כולם ושלא יהיה עוד לעולם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× ליצירת קשר ופרטים על ליווי רגשי בהורות