לידה,  לידת בית

כמה תובנות על לידת בית

סיפור הלידה שלי

ידעתי שזה יקרה, ואני כל כך שמחה שזה קרה…

חלפו רק 4 ימים מאז שכתבתי את הסיפור, 9 ימים מאז הלידה, אני מרגישה יותר טוב, הזיכרונות הכואבים כבר התרחקו ממני, נשארו איפשהו מאחור, ואני מרוכזת ועסוקה לחלוטין בלטפל בבתי החדשה, המלאכית הקטנה, הבובה היפה – הילה.

כן, זה נכון שהכאב הולך ונשכח. זה נכון ומעודד ומחזק. אני כבר מסוגלת לדבר על הלידה כעל חוויה מדהימה… חוויה שכל מי שזוכה להיות חלק ממנה נולד מחדש. לא רק התינוק.

אני מרגישה גאווה גדולה בכל פעם ששואלים אותי על הלידה. אני משתפת בכיף בסיפור. אני מקבלת בכיף מחמאות על אומץ וכוח סבל. כבוד גדול.

ואני רוצה לשתף בעוד כמה מחשבות שעלו לי בראש מאז הלידה. כמה תובנות על לידת בית.

בלידת בית אין לאן לברוח, צריך להתמודד

בהתחשב בעובדה שבכל מקרה לא הייתי מעוניינת באפידורל, אני חושבת שיש יתרון עצום בלידת בית על פני לידה טבעית בבית חולים. בבית האופציה הזאת פשוט לא קיימת. אין פיתוי כזה, ולא מופעל שום לחץ כזה… אין ברירה, אלא להתקדם בתהליך הלידה, לקבל כל ציר וכל שלב, להתמודד. אין לאן לברוח.

אני ממש מעריצה את כל מי שילדה בבית חולים באופן טבעי. זה הרבה יותר מאתגר להתמודד גם עם מה שעובר עלייך ועל הגוף שלך בלידה, וגם עם הסביבה הזרה והקרה, הלפעמים עוינת אפילו, עם הלחץ להסכים לכל מיני התערבויות, עם מוגבלות התנועה…

נוצרה שותפות אמיתית בין הנוכחים בלידה

מאז הלידה, אני מרגישה שבין חברי הקבוצה המצומצמת שהייתה כאן וחוותה את החוויה המופלאה הזאת, אמא, אור, רועי, מאיה המיילדת ואני (והילה?), נוצר קשר חזק, שותפות אמיתית לרגע מכונן, קשר שרק הולך ומתחזק. אנחנו קרובים מתמיד בזכות הרגעים היפים שחלקנו כאן בהולדתה של הילה. כולם מאוד קשובים לצרכים שלי, ועוזרים לי המון, אני חושבת שזה מתעצם בזכות העובדה שהם היו כאן איתי, ראו והרגישו את מה שאני הרגשתי, באיזשהו אופן.

לפני הלידה חששתי שהבית הקטן שלנו לא מספיק גדול כדי להכיל את כל ההתרחשויות שיקרו במהלך הלידה. איפה אני אהיה? ואיפה יהיו כולם? ומה אם ארצה להיות לבד?

למזלי, לא הפכתי למישהי אחרת במהלך הצירים והלידה. תקשרתי עם הסביבה ברמה מסוימת עד הסוף הטוב, נהניתי מהמגע ומהתמיכה המילולית של הנוכחים, ורציתי את חברתם. כמה נעים ללדת עם מעגל תמיכה כזה, והכול זרם כל כך בטבעיות, ללא מילים, כאילו חילקנו תפקידים מראש… אני כל כך גאה בכל המלווים שלי, השותפים שלי, איזה כיף שידעתי לבחור נכון.

הכי נעים שאין אף אחד מלבדנו

מכיוון שזו הלידה הראשונה שלי, אין לי אפשרות להשוות תחושות, או רמות כאב או נוחות, ואינני מסוגלת לערוך השוואה בין לידת בית ללידה בבית חולים, אבל אני מוכרחה לשתף ולספר עד כמה נעים זה להעביר צירים במיטה שלי, באותה מיטה שבה חלקנו אהבה כל כך גדולה שהביאה אותנו לרגע הזה, וכמה נעים להתפנות ולהתרוקן בשירותים בבית שלך, מבלי לדאוג מריחות לא נעימים או מחיידקים זרים.

כמה נעים להיכנס שנייה למקלחת בציר כואב, לקבל מילה טובה מאמא, שמבשלת מאכלים אהובים עם ריחות מוכרים במטבח, או ליטוף רך מאור, שלא מפסיקה לתמוך ולהתפעל, או חיבוק גדול ונשיקה מרועי, שמספר לי כמה אני גיבורה, והכי נעים זה שאין אף אחד מלבדם. רק אנחנו. משפחה קטנה ואינטימית, שעומדת להתרחב טיפונת, שמתרגשת כל כך מהמעמד, מהציפייה, מהרגעים שיבואו עוד מעט כשהקטנה תצטרף אלינו…

מיד אחרי הלידה נכנסו שלושתנו למיטה

וכמה חשוב שתקופת ההחלמה וההסתגלות מתחילה ונגמרת בבית. אני לא יכולה לדמיין לעצמי איזה סרט זה להתקפל מבית החולים (שמציע סביבה תומכת מאוד ליולדת) כעבור יומיים שלושה, להיכנס לאוטו עם הסלקל, להגיע הביתה ולהתחיל שוב מחדש. לבד. הגוף והנפש רק הרגע התחילו לעכל את החוויה ולהסתגל לסטטוס החדש, ושוב הם עוברים טלטלה רצינית (ואני מדברת גם על האישה, גם על הבעל וכמובן גם על התינוק).

במקרה שלי המעבר היה חלק, כי לא היה כזה… מיד עם הולדתה של הילה, נכנסנו שלושתנו למיטה שלנו, נהנינו מזמן איכות ביחד, בעוד אמא ואור מטפלות בבית ומכינות את השבת. ומאז ועד היום… אנחנו כאן. בבית שלנו, במיטה שלנו.

הילה ילדה נינוחה, ברוך השם אוכלת טוב, ישנה טוב, ואני מאוד קושרת את זה לחוויית ההיריון והלידה שעברה עליה.הילה דרוקר

אני מקווה שכשהילה תגדל, היא תספר בגאווה שהיא נולדה בבית

היא הגיעה בשבוע 41+3, בלי לחץ, בזמנה החופשי. היינו סבלניים ולא האצנו בה. היא נולדה בתהליך טבעי ויפה, שהלך והתגבר בהדרגה, עד שהגיע לשיאו ברגע בו הגיחה לאוויר העולם. היא יצאה ממני בבת אחת, ישר אל תוך המים הפושרים של הבריכה, ומיד הייתה עליי, עור אל עור, נושמת ומתרגלת לסביבה החדשה. שמרנו על שקט, על התחלה עדינה, נגענו בה, הרגשנו אותה ונתנו לה להרגיש אותנו…

אני מקווה שכשהילה תגדל, היא תספר בגאווה שהיא נולדה בבית. אני מקווה שעוד נזכה לראות המון דברים בה, בהתפתחות שלה, בהתנהגות שלה, שנובעים מלידה טובה, טבעית ונינוחה. ואני מאחלת לנו לידות טובות ובריאות (ואם אפשר קצת פחות כואבות) בהמשך… וזה שאני כבר חושבת על ההמשך זה ממש לא מובן מאליו!!!

** לבלוג של שירה דרוקר ולסיפורי לידה נוספים.

7 Comments

  • Avatar

    רותם ביבי

    שירה
    אני שמחה שאת כבר בשלב הזה.
    עוד הוכחה לכח לחוזק לאמונה שלך בעצמך – לי זה לקח חודש!
    שמחה שאת כבר חושבת על מספר 2 – את הבא נעשה ביחד….
    רותם

  • Avatar

    נעה גביש

    שירה – איזה כייף לקרוא אותך…והפעם אפילו עם צמרמורת ודמעות בעיניים.
    איזו יכולת יפה ומיוחדת יש לך לראות את הדברים הקשים והכואבים במקביל או יד ביד עם הדברים היפים והמחזקים. פשוט נפלא.

    אני ילדתי שלוש לידות טבעיות לחלוטין בבתי חולים…בתקופה שילדתי לידות ביתץ לא היו כלכך מוכרות ובאחרון שלי בעלי סרב בתוקף :)…מהכרותי את עצמי בלידות (אחרי שתיים קודמות) ידעתי שאוכל ללדת כמעט כמו בבית…וכך גם היה…
    אם הכל תקין זה פשוט כייף ללדת בבית, כלכך נכון, נעים, משחרר, מאפשר, מחבר 🙂

    המון מזל טוב לכולכם ולך חיבוק על החוויה הנפלאה הזו שעברת ואת מסוגלת לשתף אותנו בכל!
    נעה

  • Avatar

    ליאת כהן

    איזה יופי לקרוא את התובנות שלך, בעיקר עוד שזו לידה ראשונה ..מדהים ומעורר השראה…

  • Avatar

    מיטל סרוסי

    איזה כיף!!! אני כבר לא יכולה לחכות שיגיע הזמן שלי (יש בעל ויש תיכנון…)
    מקווה שאוכל להתייעץ איתך אם צריך.
    נ.ב.
    ברור שאני יולדת בבית!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ