שם הציור: "פגישה ראשונה"

מאת :

1 במאי 2011 | 6 תגובות

עם דמעות של התרגשות הושטתי ידיים לקבל אותו אליי...להכיר אותו... שיכיר אותי...

מתוך יצירה נשית

ענת רגב: "פגישה ראשונה"

  

על הציור: "פגישה ראשונה"

הציור צויר כשבועיים לאחר לידת בני הבכור "דור", כמתנה עבור רופא מדהים מבית חולים כרמל, שליווה אותי בלידה.

כשאני מתבוננת בציור, אני נזכרת כמה אינטימי וחזק היה הרגע שהאחות הביאה אליי את דור בפעם הראשונה, אמצע הלילה, שעות ספורות לאחר הלידה הקשה, כולי כאובה, עייפה ומטושטשת.

עם כל הקושי, זינקתי לישיבה כשראיתי אותם עומדים בפתח הדלת.. עם דמעות של התרגשות הושטתי ידיים לקבל אותו אליי…להכיר אותו… שיכיר אותי… שמתי אותו על החזה שלי, ודיברתי בעדינות אל שתי עיניו הקטנות שהסתכלו אליי בשקט.

כל כך התרגשתי לקראתו, ורציתי שיידע עד כמה אני שמחה שהוא הגיע… עד היום, כשעולים בי זכרונות אלו, עולה איתם דמעה קטנה ויפה של התרגשות.

דור, אהבתי הגדולה ביותר.

 

 על ענת רגב

ענת רגב

 אמנית, ציירת, מאיירת ומעצבת גרפית. נשואה לנמרוד ואמא לדור. בעלת תואר ראשון באמנות ותיאטרון, למדתי לימודי עיצוב גרפי במכללת "ויצו" – חיפה ואני בעלת סטודיו לעיצוב גרפי ואיור. ההפיכה לאמא, היה השינוי הכי משמעותי שעברתי (ועדיין עוברת), והחוויה הכי עוצמתית שהיתה לי בחיים.

באמנות שלי אני בד"כ בוחרת לגעת, בחוויות פנימיות וברגעים נדירים, ולהעביר את עצמת התחושה, קצת כמו בצילום "סנפ שוט" שתופסים רגע חזק ומשמעותי. אני מרגישה שהאמנות שלי היא אמנות נשית, היא נוגעת בנושאים המעסיקים אותי, כאישה עצמאית, כפרטנרית בחיים זוגיים, וכאם.

תערוכות בהן השתתפתי: *עיצוב לתיאטרון – פראג צ'כיה – 2003, *תערוכת סיום תואר ראשון – בית האמנים ע"ש זריצקי,  *פסטיבל פרומו 2000 – טבריה.

ציוריי כולם מוצעים למכירה במקומות שונים בארץ ובחו"ל.

 פרטים ליצירת קשר בכל נושא: 054-2111432, אתר, מייל: anatfloyd@gmail.com

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

6 תגובות ל- “שם הציור: "פגישה ראשונה"”

  1. כל כך מרגש..
    כשאני רואה את הציור עולות בי המילים "מנוחת הלוחמת". מין תחושה כזו שלא להאמין מה עברתי ומה יש לי עכשיו בידיים..
    תודה !

  2. רינת הגיב:

    הרגע החלומי שלי…רק שאצלי הוא הרבה אחרי הלידה לצערי…אבל תמיד אפשר לקוות לרגע הזה…ציור מדהיםםםםםםםםםםםםםםם אמיתי מכF" הרבה בחינות וחופשי מרגש,לימור…

  3. הי ענת,
    מרגש! מזל טוב אמא!
    ראיתי את העבודה שלך בפסטיבל פרומו בטבריה- מקסים.
    בהצלחה בדרך החדשה והמאתגרת- אמהות.

  4. שלומית ארד הגיב:

    מקסים!
    אהבתי במיוחד את הסמלים שעל הכרית שמזהים מיד…
    זה עושה את הציור מאוד ישראלי ומציאותי מוסיף לו נופך של "כאן ועכשיו"

  5. ענת - אמא - דולה הגיב:

    מקסים ומרגש.
    מייד כשראיתי את הציור החודר הזה עלו דמעות של התרגשות בעיניי…
    הרגע עובר במלוא עוצמתו ומחזיר אותי מייד לדקות העמוסות ביותר ועם זאת הריקות והרגועות ביותר בחיי.
    העבודות שלך כל כך רכות, אישיות ומרגשות.
    תודה.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

חונכנו להקריב את עצמנו כאמהות. אסור לנו להתלונן

מאת : אמא של שירה

21 בפברואר 201120 תגובות

מתוך אחרי לידה, מתמודדות עם נורמות וציפיות, קושי אחרי לידה

חונכנו "לאהוב, להקריב ולהתחבר" לתינוקות שלנו מהרגע שהם נולדים. שמענו סיפורים מאותן הנשים שאנחנו כל כך מעריצות ומכירות (אמהות שלנו, אחיות, דודות, חברות קרובות וכו') "שברגע שהיא יצאה התחברתי לאמהות ומאז החיים שלי ורודים".

אף אחת לא סיפרה, לי לפחות, עד כמה זה יכול להיות שוחק ותובעני. כי לא מדברים על זה. ועכשיו אני אמא. אמא לילדה הכי מקסימה, מדליקה, מדהימה שבעולם. ילדה שמאוד "נוח לגדל". כמעט ואף פעם לא בוכה או מקטרת. וקשה לי.

הריון ראשון ולידה ראשונה לא עוברים בקלות, אבל יש להם זכות ראשונים

מאת : גליה גינרמן

12 בנובמבר 20104 תגובות

מתוך לידה עם אפידורל, סיפורי לידה

בסופו של דבר החלטתי לקחת אפידורל כדי שאוכל פשוט לישון!

לקח קצת זמן אמנם, אבל לאחר האפידורל יכולתי לישון והייתי כל כך מאושרת. מרוב אושר על כך שאני לא חשה בצירים, לא יכולתי להירדם….

וכך עברו להם השעות, בעוד הפתיחה כלל לא מתקדמת ואני עדיין מסרבת לזירוז (כן, גם מזה למדתי רבות, לא תמיד צריך לסרב לכל מה שהרופאים מציעים…).

בשלב מסויים ההשפעה של האפידורל נחלשה מאוד ושוב חשתי בצירים.

דיכאון אחרי לידה: כשהשמחה הופכת לעצב ??

מאת : לימור לוי אוסמי

4 בנובמבר 201220 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות, קוראות לשינוי

באסה, עוד יום עיון שמתייג את הדיכאון שאחרי לידה כמחלה, עוד יום עיון שההנחה המובלעת שלו היא שהתקופה של אחרי הלידה אמורה להתאפיין ב'שמחה' ועל כן העצב שמופיע בתקופה הזאת הוא פתולוגיה שצריך לפעול לתיקונו ומיגורו. האם זהו המשך לתפיסה חברתית הגורסת שאין מקום לעצב אחרי הלידה ?