Born @ home. לידת הבית שלי- חלק א'

מאת : גלית גורא עיני

20 במאי 2011 | תגובה אחת

אני מצליחה להיכנס לסוג של מדיטציה ומהמהמת לי וגונחת תוך כדי פרפורי לוויתן במים....פתאום אני פוחדת שיקרו לילד שלי דברים רעים כמו שקרו לי. אני בוכה נורא.

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

מוצאי יום כיפור. יש עדיין שקט מיוחד באוויר.

מהחלונות הגדולים בסלון אני רואה אנשים בשדרה ממהרים הביתה לשבור את הצום. אין עדיין רכבים. אני מרגישה משהו נוזל  ממני. "אופס", אני חושבת, יצא לי פיפי. אני שונאת כשזה קורה.

מים רבים נשפכים ממני על הפרקט

ההריון הזה כל כך משנה לי את המערכות בגוף ובנפש. אני הולכת לשירותים.

לפני שאני מגיעה, יוצא לי עוד.

אני מתקשרת לענת, המיילדת שלי, ומספרת לה. היא אומרת שזה נשמע שהתחילו לרדת לי המים.

לרגע אני המומה. היום 29/9/2009 הוא תאריך הלידה המשוער….היכול להיות שאני בין 4 אחוזי הנשים שיולדות בתאריך המיועד?  אני  ממש מתרגשת ורפאל קצת בהדחקה..

.ב-19:30 פתאום, כמו בסרטים (למרות שהמדריכה של קורס ההכנה אמרה שלרוב זה לא כמו בסרטים…סטיית תקן שכמותי…), מים רבים נשפכים ממני על הפרקט.

איזו תחושה של חוסר שליטה וחוסר אונים…זה יוצא ואין שום דבר שאני יכולה לעשות בנדון.

רפאל מנקה ואני מעדכנת את ענת.

רפאל מניילן את כל הסלון, מדביק עם מסקנטייפ. אחר כך רץ לקנות את כל הסופר.

הם לא יודעים שאני מתכוונת ללדת בבית

אימא מתקשרת ושואלת מה קורה, היא לא היחידה. אני מתה לספר לה שאני בלידה אבל מתאפקת.

הם לא יודעים שאני מתכוונת ללדת בבית. נספר להם אחר כך.

אני במצב רוח מרומם מחכה לצירים. נו כבר שיבואו.

אני מתקשרת לחברה שלי עינת והיא מתרגשת איתי, מבקשת שאעדכן. אני מזכירה לה להיות בכוננות למקרה שאני ארצה שהיא תבוא. "עד הבוקר אני יולדת" אני אומרת לרפאל בעליצות. "בוא נראה סרט".

:22:00 בלילה, אני מתחילה להרגיש התכווצות כלשהי.

בהתלהבות אני מתיישבת על הכדור ועושה כמו שהראו לנו לעשות בזמן ציר…יש לי ציר פעם בשעה-שעה וחצי, בכל פעם אני אומרת "ציר" – רפאל מגיע מאיפה שהוא לא נמצא בבית ואני נשענת עליו וזזה. אני אומרת לו שאם ככה מרגישים הצירים, אז סבבה, נראה לי שסף הכאב שלי גבוה…..

הסרט נגמר והצירים לא מתרשמים מהתכניות שלי.

הייתה לי פנטזיה שכשיכאב לי אני אכנס לאמבטיה

ציר כל 40 דקות-שעה. אני פתאום מבינה כמה שאין לי מושג מה הולך לקרות  וכמה זמן זה ייקח. זה מוזר..ב-4 אני אומרת לרפאל "בוא נלך לישון".

אני לא ממש נרדמת ומדי פעם יש ציר ממש סביר. ענת הדריכה אותי להתקשר כשהצירים יהיו כל 5 דקות והמליצה שאם זה קורה לקראת הבוקר, שאני אתקשר אליה כבר בשש כדי שלא תקלע לפקקים. ב-11 בבוקר היא מגיעה ממילא כי היא בסביבה בודקת יולדת.  פתיחה של 1 סנטימטר. אני מופתעת והיא אומרת לי בצחוק להתקשר כשאני אהיה רצינית….ככל שהזמן עובר, אני נהיית רצינית.

הייתה לי פנטזיה שכשיכאב לי אני אכנס לאמבטיה אשב עם הברכיים על כרית משומשת והטוש יזרום עלי ויקל על הכאבים……לא. לא מה שדמיינתי. כואב לי בברכיים (בכל זאת..העליתי איזה 25 ק"ג בהריון הזה.) אני רוצה לצאת. אני שואלת את רפאל אם כבר יש 5 דקות בין ציר לציר והוא אומר שכן. אני מתקשרת לענת  או שרפאל מתקשר אני לא זוכרת.

כשאני יוצאת מהמקלחת  ב- 15:00 נכנסות הביתה ענת ועופרית והתיקים הגדולים.

אני עוד מנסה ללבוש ארשת של "הכול בסדר" ובין ציר לציר מתבדחת ומקשקשת.

אני חולקת על דעתן ומקיאה שוב ליתר ביטחון

אני בשליטה.

רק לא לאבד שליטה.

אחר כך נעלם לי חוש ההומור.

מישהי מציעה לי להיכנס לאמבטיה. אני נכנסת.

רפאל שם ברקע את הדיסק של אבישי כהן ואני שומעת את זה ברמקולים של האמבטיה (רמקולים באמבטיה! איזה בעל גאון יש לי..) הכאבים נוראיים.

אני מצליחה להיכנס לסוג של מדיטציה ומהמהמת לי וגונחת תוך כדי פרפורי לוויתן במים….פתאום אני פוחדת שיקרו לילד שלי דברים רעים כמו שקרו לי. אני בוכה נורא.

אחר כך עולה לי בחילה ואני מודיעה לכל הנוכחים שאני עומדת להקיא. רפאל מביא לי את הדלי של השיפוצים…מלוכלך מצבע וטיט. אני לא טורחת להתעצבן ומקיאה עוד יותר חזק ממה שתכננתי…שיט. המדריכה אמרה שלפעמים מקיאים בלידה. לא חשבתי שהיא מתכוונת אלי… אני מקיאה שוב. הבנות מתלהבות ואומרות שלהקיא זה נפלא. זה מקדם את הלידה. אני חולקת על דעתן ומקיאה שוב ליתר ביטחון.

הוא חייב להרדים או להרוג אותי, כי זה בלתי אפשרי

מישהי יושבת על האסלה ומעסה לי את כפות הרגליים. מישהי מלטפת לי את היד ורפאלי מלטף את הראש ומביא לי מים. אני מתקרבת אל האוזן שלו ואומרת לו בקול מאד ברור, כדי שיבין שאני רצינית, שמדובר בגיהינום ובסיוט ושהוא חייב להרדים או להרוג אותי כי זה בלתי אפשרי.

אחר כך אני צועקת לכולם שיצאו כי אני צריכה לשירותים  – מס'  2. יש לי ציר תוך כדי ואני צועקת. לא יודעת מה לעשות מרוב כאב ומתחילה קצת להתייאש.

ענת מתנצלת, היא יודעת שטוב לי במים, אבל כדאי שאצא ואשנה תנוחה ואווירה כדי שאולי יתקדם.

אחר כך אני מסבירה להן שבאמת חשבתי שאני יכולה לעשות את זה, אבל אני לא.  אני חושבת שענת שאלה אם אני רוצה להתפנות לבית חולים. אני חושבת שלא עניתי.

בראש שלי עשיתי חישובים- באמבולנס בטח נורא יכאב לי, ועד שיקבלו אותי, ועד שיבוא מרדים עם אפידורל, בטח כבר אי אפשר יהיה לתת לי.

רק ניתוח קיסרי יעזור לי עכשיו

"לא"-  אני חושבת לעצמי. רק ניתוח קיסרי יעזור לי עכשיו. וקרוב לוודאי שאף אחד לא ינתח אותי רק בגלל שכואב לי…אני לא זוכרת לאן הלך הדיון הזה ואם עשיתי אותו בקול רם….צירי הלחץ הגיעו.

רציתי למות. אבל באמת. לא סתם.

רציתי להיכנס לבריכה. רפאל ניפח אותה וזרק אותה מעליי אל עופרית. היא פגעה בדלת הזכוכית של המערכת ונהיה חור.

אין בריכה. לא נורא. ממילא כבר הפסקתי לנשום כמו שהמדריכה אמרה והפסקתי לזוז כמו שהמדריכה אמרה. רק רציתי לשכב בלי תזוזה- אולי ככה הכאב ייעלב שאני לא מתייחסת ויילך.

לא עזר.

צעקתי לרפאל שהמדריכה שקרנית. צירים הם לא רק דקה הם 3דקות אצלי, ולא תמיד יש הפסקות כמו שהבטיחה, והכי גרוע – צירי הלחץ לא נמשכים רק חצי שעה בממוצע. לא בבית הזה. כאן, ברחוב שדרות החי"ל ביד אליהו תל אביב, לא מוציאים תינוק בפחות מארבע שעות צירי לחץ.

גלית גורא עיני

המשך סיפור הלידה.

 

** גלית גורא עיני מנהלת בימים אלה מאבק מול ביטוח לאומי לזכאות מענק בלידה ליולדות בבית. להצטרפות לדף הפייסבוק של המאבק.

** לסיפורי לידה נוספים.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

תגובה אחת ל- “Born @ home. לידת הבית שלי- חלק א'”

  1. סיון בן-אור הגיב:

    גם אצלי רץ אותו סרט של מחשבות בלידה –
    אני רוצה אפידורל, אבל להיכנס למכונית ולנסוע לבית חולים עכשיו זה בלתי אפשרי. בעצם אני רוצה ניתוח קיסרי! שיוציאו אותה ממני כברררר!!!

    נו, בשביל זה ילדתי בבית,
    בשביל לא להתפתות לכל השטויות שהראש שלי פלט בזמן אמת, כשממש כאב לי…

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

גילינו שאין דופק. סיפור הלידה השקטה של תמה

מאת : גלית

8 בפברואר 201219 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון

תמה נולדה ביום שלישי, א' טבת, נר שמיני של חנוכה, 27/12/11 בשעה 5:30 לאור בוקר ראשון. היא היתה יפה ושקטה, תינוקת ישנה. לקחתי אותה בזרועתיי עטופה וחיבקתי וליטפתי ונישקתי ודיברתי ואהבתי אותה כל כך. אבל תמה לא זכתה לחיות. היא נולדה כשקשר אמיתי בחבל הטבור שלה, מה שלא איפשר לה לנשום ולקבל אספקת חמצן והיא נולדה ללא רוח חיים.

הכל התחיל ביום שבת 24/12. היום התחיל כרגיל, בצהריים נסעתי להורים לאכול ארוחה משפחתית וכשהגעתי אליהם עדיין הרגשתי תנועות כרגיל לגמרי. אכלנו, פטפטנו, היו המון שיחות על הלידה המתקרבת, איך אני רוצה ומה אני ממש לא רוצה.

בשעה 17:00 נסעתי הביתה וכבר בדרך תהיתי איך זה שלא הרגשתי אותה כבר כמה שעות, הגעתי הביתה והחלטתי לשתות מים וקפה ולראות אם היא זזה, כי זה על פי רוב עזר לה לזוז. זה לא קרה, הנחתי ידיים על הבטן. זה הסימן המוסכם שלנו שאחריו היא תמיד זזה, שולחת לי סימן שהכל בסדר והיא לא זזה. ניגשתי והכנסתי לפה כפית דבש, על אף הסוכרת, ונשכבתי על צד שמאל לא רגועה לגמרי, וזה לא עזר. ניגשתי להתקלח אולי זה יעיר אותה, אכלתי כפית סוכר ושוב נשכבתי על צד שמאל, והיא עדיין לא זזה. קראתי באינטרנט על הפחתה בתנועות עובר, והחלטתי להתקשר למוקד של הכללית, ובו זמנית לכתוב בקומונה. במוקד הפנו אותי מייד לבית חולים, התקשרתי לאמא שלי והיא הגיעה תוך חצי שעה לקחת אותי. מפה התחיל סיפור אחר לגמרי.

הכאבים באגן הם כאבים רגשיים הקשורים ללידה שלי ?

מאת : עינת דורפן

2 בינואר 20112 תגובות

מתוך סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה

לאחרונה הרגשתי כאבים באגן, שאומנם קל להסביר אותם מבחינה רפואית, בגלל מצבי הרפואי, אבל ככל שעבר הזמן והכאבים המשיכו, לא יכולתי להתעלם מהעובדה שצפו ועלו במוחי וברוחי גם כאבים רגשיים שקשורים כנראה לאותם כאבים באגן.

כנראה שהבטן ההולכת וגדלה והכובד שמתחיל להשפיע ושעון החול, שמבלי לתקתק מזכיר לי כל הזמן את העתיד לבוא, ואת העובדה שעד היום, כמעט 3 שנים מאז הלידה הקודמת, לא באמת הקדשתי את תשומת הלב הראויה להתמודדות עם חוויות הלידה הראשונה.

פרחי באך – כל מה שרצית לדעת

מאת : איריס גומס

3 במרץ 20113 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, מקצועניות מדברות, עזרה ודאגה לעצמנו

כמעט כל אשה בהריון חווה רכבת הרים של רגשות, דבר שנחשב בגדר הנורמלי. אם את מרגישה שאת רוצה תמיכה ואיזון, פרחי באך זו שיטה שמשתלבת טוב מאוד בהריון מכיוון שהיא טבעית, לא ממכרת, אינה חודרת שילייה וללא תופעות לוואי