Born @ home. לידת הבית שלי- חלק ב'

מאת :

21 במאי 2011 | 7 תגובות

אני מרגישה מרומה ונראה לי שאני רימיתי את עצמי. לא הקשבתי כל כך לענת בזמן מעקב ההיריון כשאמרה לי שכאבי לידה הם לא פשוטים

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

לחלק א' של סיפור הלידה

" תפסיקי לדחוף לי דברים לפה" אני מתעצבנת על ענת (טבליות ארניקה). אחר כך אני צועקת שתפסיק להכניס ידיים לצד השני של הגוף.

רפאל מעדכן אותי בהתרגשות שהוא רואה את הראש יוצא. ונכנס.ויוצא. ונכנס.

התינוקי, שעוד מעט יהיה איתמר, שומר על דופק מצוין. מחכה בסבלנות שאני אפסיק להתכווץ ואוציא אותו. אני מנסה בכל מיני תנוחות. גם על כסא הלידה. איפה הבריכה שלי?

לראות סרט עד 4 בבוקר אולי לא היה כזה רעיון טוב. אני עייפה נורא. אם לא היה כל כך כואב, הייתי נרדמת.

החתולות מגיעות לבדוק למה אני צועקת. אין לי אפשרות להתפעל. הן בחיים לא יוצאות כשיש אנשים זרים בבית.

אני מרגישה שהגוף שלי נקרע. לא האמנתי שיכול להיות כואב יותר ממקודם.

לא רוצה ללחוץ. אל תלחצי. אני מרגישה שנוטשים אותי. שאני ילדה רעה. אל תעזבו אותי.

אני מרגישה מרומה ונראה לי שאני רימיתי את עצמי

ענת  אומרת לי בעדינות שאם אני לא אצליח להוציא אותו בחצי שעה הקרובה, היא תעביר אותי לבית חולים  ללידת וואקום. אני לא זוכרת מה עבר לי בראש. רציתי נורא ללחוץ ולא היה לי כוח.

אני שוב אומרת לרפאל שהמדריכה של הקורס הכנה ללידה היא שקרנית.

אני מרגישה מרומה ונראה לי שאני רימיתי את עצמי. לא הקשבתי כל כך לענת בזמן מעקב ההיריון כשאמרה לי שכאבי לידה הם לא פשוטים. "אצלי זה יהיה פרחים ופרפרים ופיות וגמדים" – אמרתי לעצמי אז.

אני אזיז את האגן כמו שלמדתי ביוגה הריון והכול יהיה נפלא. ב-ו-ק-ר ט-ו-ב-א-ל-י-ה-ו  כמו שאבא שלי תמיד אומר בהטעמה. קבלי במחיאות כפיים את ה- לידה.

הפרחים נבלו, הפרפרים בשביתה, הפיות בחופשה שנתית והגמדים נבהלו מהצעקות והלכו. רפאל יצטרך לנקות את הכול לבד.

אני לא רוצה לבית החולים.

שורף נורא, כואב כגיהינום ,הגוף שלי כבר לא מחובר אליי

אני מודיעה לכל הנוכחים שאני מתכוונת להוציא את התינוק שלי עכשיו.

אני מריחה באוויר חוסר אמון.

אני לוחצת כאילו אין מחר, מחליטה שזה קורה עכשיו.

שורף נורא, כואב כגיהינום ,הגוף שלי כבר לא מחובר אליי.

פתאום הגוף נרגע.

משהו קרה.

אני מבולבלת.

רפאל מגיח מהחלק התחתון של גופי ובעיניים דומעות והתרגשות  אומר לי "הוא יצא" "הוא יצא"

אני לא יודעת מה קורה איתי. מבולבלת.אני שומעת אותו בוכה ורוצה מיד לגעת בו. מניחים לי אותו על החזה. מאיפה שאני שוכבת, אני לא רואה את הפנים שלו.

תמיד חשבתי שאני אפרוץ בבכי של התרגשות כשהוא יגיח אליי. זה היה כשחשבתי שאהיה בהכרה מלאה.

ליטפתי אותו והתחלתי לנאום.

תחושה עצומה של הקלה, אהבה ואחריות

ברוך הבא. אני אימא שלך. זה אבא שלך. אני אוהבת אותך כל כך. תודה שבאת. אני תמיד אוהב אותך. לא משנה מה. אתה תוכל לעשות מה שרק תרצה בחיים ואני תמיד אהיה שם בשבילך. כל החיים אני רק אדאג לזה שתהיה מאושר. אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך.

לא יודעת מה קרה מסביב. זה היה רק אני והוא והקלה עצומה על שלא כואב לי יותר כלום. הקלה עצומה ושמחה ענקית.

לא בכי של התרגשות כמו בסרטי הלידה שראיתי.

תחושה עצומה של הקלה, אהבה ואחריות.

24:30, אחרי 29 שעות של לידה.

אני אימא.

חיכינו שתצא השלייה . נורא רציתי כבר לראות את הפנים שלו.

ענת ועופרית שקלו אותו.

4 קילוגרם.

ענת בודקת אותי.

אין קרעים. אין תפרים.

אני מאושרת

עוזרים לי להתיישב ולהישען על הספה. אני רואה אותו. הוא לא כמו שדמיינתי, כי לא דמיינתי.

התינוק שלי. יש לי תינוק. אני מרגישה בהיי מטורף.

אני אפילו לא יודעת מה עבר על רפאל באותם רגעים. עד היום- אנחנו משווים גרסאות- כל פעם קצת.

10 דקות אחרי הלידה – אני מציעה את שירותיי לענת כמרצה אורחת על לידות בית. מתלוצצת עם מיילדותיי. הן צוחקות. לפני חצי שעה ביקשתי שיהרגו אותי.

ענת, שהיא גם מדריכת הנקה, עוזרת לי לשים את התינוקי שלי על החזה והוא יונק . התחושה מוזרה ומדהימה.

אני מאושרת.

Born @ home

3 בבוקר. אני מתקשרת לאימא.

"מזל טוב אימא, יש לך עוד נכד". מהצד השני "באמת? איזה יופי! מזל טוב! באיזה בית חולים אתם?"

אני – "בבית" אימא – "כבר שיחררו אתכם?" אני – "לא אימא. ילדתי בבית."

"מה עשית???"

"ילדתי בבית"

"יהושע תתעורר! הבת המשוגעת שלך ילדה בבית!"

השאר כבר עבר חלק.

רפאל פשט את החולצה שלו והגוזל שלנו שכב עליו בשביעות רצון.

ענת ועופרית עזרו לי להתקלח בעוד אני מקשקשת בהתלהבות ובלי הפסקה. בכלל שכחתי שכמעט כל הלידה התנהלה כשאני לבושה בלונגי כי אני נורא נורא מתביישת.

השכיבו אותי במיטה. רפאל זחל לצד שלידי ובין שנינו התינוק שלנו.

ישן. מלאכי. עטוף כולו ומכורבל בין שנינו ועל ראשו- כובע שקיבל מענת ורקום עליו:

Born @ home

** גלית גורא עיני מנהלת בימים אלה מאבק מול ביטוח לאומי לזכאות מענק בלידה ליולדות בבית. להצטרפות לדף הפייסבוק של המאבק.

* לסיפורי לידה נוספים.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

7 תגובות ל- “Born @ home. לידת הבית שלי- חלק ב'”

  1. אילת הגיב:

    לרוב אני לא קוראת סיפורי לידה – וקראתי בנשימה עצורה. גם אני חשבתי שאני מוכנה ונדהמתי מעצמת הכאב, וגם מחסרונם של הפרחים והפרפרים שהבנתי שאמורים להיות בכל לידה פעילה 🙂
    מזל טוב!!

  2. נעה גביש הגיב:

    קראתי את שני החלקים ממש כמו ספר מרתק וזה בזכות החיוך שנחבא שם בדרך שבה את מספרת הכל ובעיקר את הכאב ואת ההפתעה למה שקורה לך למרות שאמרו לך וביפרו לך.
    הפער שנפער בין מה שחשבת\רצית שיקרה למה שבפועל היה.

    הייתה לך לידה נפלאה ולא קצרה ונשמע שעשית זאת מדהים.

    מחזקת אותך ואת כולנו במאבק שלך

    בהצלחה
    ובהנאה מאיתמר

  3. סיון בן-אור הגיב:

    אוף, כ"כ הזדהיתי איתך. מרגישה מרומה, מרגישה שרימיתי את עצמי,
    שהעזתי לחשוב שהכאב יהיה לא כ"כ נורא, שאצלי יהיו פרחים פרפרים פיות וגמדים,
    שהיוגה והמדיטציה שתרגלתי יעשו את הכל פשוט וקל.

    היה כ-ו-א-ב ברמות שלא חוויתי אף פעם, שאני לא יכולה להסביר,
    ושכבר נשכחו ממני חודשיים אחרי.

    שבוע אחרי לידה אמרתי לכל מי שהיה מוכן לשמוע שללדת בבית לידה ראשונה הייתה טעות, ומה חשבתי לעצמי, וזה לא מה שאמליץ ליולדת בהריון ראשון אם תשאל אותי.
    היום אני יודעת שגם הלידה הבאה בע"ה תהייה בבית.

    והפעם, עם קצת פחות ציפיות.

  4. קוראל רבד שגיא הגיב:

    איך אני אוהבת סיפורי לידה כאלה ואיך עשית לי לבכות על הבוקר 🙂 וכל הכבוד הכבוד על המאבק הצודק שלך בהחלט הגיע הזמן !

  5. ענבר אופק הגיב:

    מדהימה!!!
    גלית את כותבת מדהים, הצלחת להעביר את סיפור הלידה שלך בצורה שהרגשתי שהייתי נוכחת…:)
    אני נפעמת מכל לידת בית באשר היא והלוואי ואוכל גם אני לחוות אחת כזאת.
    מאחלת לך הצלחה רבה מול הממסד העיקש כי אין לו זכות לשלול את העצמאות שלנו וזוהי הבחירה שלך ללדת בבית!
    וכמובן שיהיו עוד לידות מדהימות כאלו עם כל הקושי והכאב זכית לתינוק בריא ומושלם:)

  6. אמא בנשמה הגיב:

    קראתי, מדהים. גם אני רוצה. אולי בלידה הבאה…

  7. אורלי הגיב:

    מרתק!! גם אני ילדתי בבית עם ענת המיילדת ואבישי כהן ברקע :). אם יש משהו שיכול להעצים זה האוניברסליות של החוויה. זוכרת את עצמי מחשבת את הכאבים הכרוכים בלשנות את דעתי ולהתפנות לבית החולים ואז מוותרת ומחליטה להיות שם עם הכאב בלי מלחמות. הלידה שלי ארכה רק שש שעות ולכן עד היום אני לא יודעת אם הייתי מצליחה להיות גיבורה כמוך ולהחזיק 29 שעות אמיצות. אני כן יודעת שאני לא יכולה אחרת. לא יכולה לדמיין את החוויה הזו בתוך כתלי בית חולים, באווירה רפואית, לא בשבילי ולא בשביל התינוק. בדיעבד אני נדהמת לגלות כמה כוח ואמונה יש בי, יש בך ובנשים אחרות שבחרו ללדת כך. הגוף פשוט יודע. לבד. כל ההכנה שלי ללידה והלידה עצמה היתה ממקום של בטחון. זה מה שאני מאחלת ליולדות בכל מקום- בטחון בעצמך ובגוף. את הלידה הבאה, שמתקרבת, אני רוצה ומקווה שוב בבית, למרות שזה קשה וכואב עד בלי די, אבל זה מה שנכון, בשבילי. מאחלת לך הנאה צרופה כאמא ולידות קלות כמו שתבקשי 🙂

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מותר לך להרגיש שאת בדיכאון אחרי הלידה

מאת : לימור לוי אוסמי

8 באוקטובר 20106 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה

כל כך קיוויתי שסוף סוף ידברו על דיכאון אחרי לידה ממבט קצת אחר, אבל התבדיתי מהציפייה שלי כבר במשפט הפותח של הסרט: "הולדת התינוק אמור להיות הרגע המאושר בחיים, אבל יש אמהות שלא מרגישות ככה" (ניסוח לא אחד על אחד ).

באמת ? הולדת התינוק היא רק אירוע משמח ? אמהות אמורות להיות רק מאושרות אחרי הלידה ? מי אמר ? מי קבע ? ומה לגבי המחקרים שמראים שלידה של תינוק הוא אחד מגורמי הסטרס המובילים בחיים (יחד עם נישואין, פיטורים מהעבודה, גירושין ומוות) ? מה לגבי התחושות השליליות שנשים מרגישות אחרי לידה ?

הולדת תינוק היא גם מאורע משמח- אבל היא גם לא !! עם הלידה של התינוק מגיעות גם המון תחושות קשות של בדידות, עצב, כעס, תסכול, עייפות וגם- דיכאון !

אמא- עִבדי במשרה חלקית, עִבדי בביתך, אך אל תיעלמי מהבית !

מאת : לימור לוי אוסמי

20 ביוני 201135 תגובות

מתוך אחרי לידה

"אם מצפה את לילד, או שבדעתך ללדת ילד ביום מן הימים, עליך לדעת, כמובן, מה מצפה לך ובעיקר, למי את מצפה. שכן החל ביום היוולדו של תינוקך תתחילי לקיים עימו קשר בין אישי. בינך לבינו יווצר ללא-דיחוי קשר הדדי של אהבה ושל רוך.

בסיס מערכת הרגשות של כל יצור אנוש הוא האהבה, שבין אם לתינוקה. כדי ללמוד לאהוב חייב תחילה התינוק לחוש נאהב ולהתקשר בחוזקה אל אדם, המסור לו ללא-סייג. תפקיד זה הוא תפקידה של האם, וכל תחליפיה אינם ולא יהיו אלא תחליפים.

'גלי פרצה לחיינו' – סיפור לידה מהירה

13 בדצמבר 20113 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

בחמישה לשש בבוקר בדיוק בשנייה אני פותחת את דלת האוטו, אני מרגישה שהגוף שלי מושך אותי למטה, מה?? לא!! אין מצב שאני צריכה ללחוץ רק לפני פחות משעה התחילו הצירים! דרור רוצה להזמין אמבולנס, אני מסרבת בתוקף ומתיישבת באסרטיביות באוטו. מתחילים לנסוע לכיוון אסף רופא בדרך יש לי צירים כואבים סוחפים מבלבלים לוחצים דוחפים ואז שקט של כמה שניות (יותר מאוחר דרור יעיד שבכמה שניות האלה נרדמתי) בכל ציר אחד כזה אני צועקת באוטו ודרור אומר לי "מאמי לא ללחוץ! מאמי לא ללחוץ! אנחנו כבר בבי"ח" ובדרך עובר כמה רמזורים אדומים (מתנ"ע – אני פונה ללב שלכם!  )

מגיעים למיון יולדות בשעה שש ועשרה. המיון ריק חשוך עוד ציר תופס אותי בפתח המיון, המיילדת איריס שהייתה במשמרת (יותר נכון סוף משמרת), באה אליי ולוקחת אותי לחדר ארבע במיון עצמו בדרך אני מספיקה לראות זוג בחדר הצמוד האישה מחוברת למוניטור ומסתכלת עליי בפחד (זוכרים איך אני התכווצתי בשבוע 25?)