אז מה אם את בוחרת לא להיות אמא ???

מאת : אוסי הורביץ

22 ביוני 2011 | 6 תגובות

הקשבתי לך וכאבתי כאבך,

אמרת שאת לא רואה עצמך אמא, אין זה הטבע שלך. אמרת שאת מרגישה שלך זה לא נכון להיות אמא.

מתוך לכל אמא, מתמודדות עם הסביבה

ישבתי באוטו ואת עלית לשידור וביקשת עצה מהמנחה.

סיפרת שהתחתנת ויש לך אחיינים שאת מאוד אוהבת והם חלק גדול מעולמך, אבל אינך רוצה ילדים משלך. לך זה לא מתאים והבעיה היא איך להבהיר לבן זוגך את המצב.

הקשבתי לך,

אמרת שאת לא רואה עצמך אמא, אין זה הטבע שלך.

אמרת שאת מרגישה שלך זה לא נכון להיות אמא.

אמרת שאת חשה כך מאז שאת זוכרת עצמך.

וליבי יצא אליך.

חשתי אחריות חברתית לתחושתך, לא, לא על שאינך רוצה להיות אמא, אלא לפחד שלך לדבר על זה באופן גלוי וחופשי.

אני איני חשה כמוך. אני מאוד רציתי להיות אמא, אך מתוך חוויות האמהות הצעירה שלי, ראיתי כמה אנו הנשים שבויות במוסכמות חברתיות שכולאות אותנו ולא נותנות לנפש שלנו להשתחרר ולתת ביטוי לרגשותינו.

אז מה אם את בוחרת לא להיות אמא???

מה רע בזה?

את אדון לגופך ולנפשך!

הקשבתי לך וכאבתי כאבך.

אני רוצה לאחל לך שתזכי לחיות את חייך כפי שאת חושבת שאת צריכה לחיות אותן.

אני רוצה לאחל לך אהבה עצמית וקבלה של החברה אותך ואת שכמותך באהבה גדולה.

כמו שאני מרגישה, שאני כאישה שחוותה דיכאון אחרי לידה, חייבת לדבר על זה ולהפוך את הנושא לגלוי ולא סמוי אני רוצה לומר שהלוואי ועוד נשים שאינן רוצות להיות אמהות תפתחנה את הפה ותעמודנה אחרי בחירתן זו.

אנו, הנשים, חייבות לשנות את החברה, שעדיין למרות ההתקדמות, זו חברה שחייה בדפוסים שהגברים הנחילו לנו!

הקשבתי לך ואני רוצה יותר מתמיד לעשות שינוי נשי שיתן לנו חופש אמיתי לחוש, לדעת לייחל, להכשל ולהצליח, לשתף ולספר. לעשות ולחוות.

 

 ** אוסי היא אמא חד הורית לאופיר המקסימה. אוהבת מאוד את האמהות שלה ומחייכת בה המון.

* לבלוג של אוסי הורביץ

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

בבקשה תפסיקו להעביר ביקורת / שירה דרוקר

אני בוחרת להיות "רק" אמא/ אולגה רגלמן

למה טורי דעה מבקרים אותנו, האמהות העובדות? / שני אביטל יעקב

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

6 תגובות ל- “אז מה אם את בוחרת לא להיות אמא ???”

  1. מצטרפת לתפילתך

  2. בטי גורן הגיב:

    תודה אוסי. הלוואי והקבלה הזו לבחירות שונות תהיה נחלת הכלל.

  3. נעה גביש הגיב:

    אוסי – מצטרפת לכל מילה ואות שכתבת!!

  4. תום אלרום הגיב:

    ראיתי כמה אנו הנשים שבויות במוסכמות חברתיות שכולאות אותנו ולא נותנות לנפש שלנו להשתחרר ולתת ביטוי לרגשותינו.

    מדהים כמה שזה נכון… תכנות מגיל אפס…. כאילו אם לא נמליט לא נממש את עצמנו, רק צריך להסתכל על צלמיות פריון כדי לראות שאין שם ראש אלא רק ציצי ובטן… ואם כבר ילדנו ילד אחד, אז חייבים שניים לפחות …
    שומדבר רע למי שבוחרת בזה, אך גם מי שבחרה בזה, איך תדע שבחרה בחירה אמיתית וחופשית?
    שאלות נוקבות…

    • לגמרי שאלות נוקבות..
      באופן אישי, אני נעזרת בהתחברות לתחושות הבטן, כדי לבדוק אם הצעדים והבחירות שלי מדוייקות לי. בינתיים זה עוזר 🙂

  5. אוסי הגיב:

    אכן,השאלות נוקבות.
    אני בהחלט חושבת שעשינו כברת דרך גדולה, עם זאת אני מוצאת עצמי פעמים לא מעטות עם התחבטויות שונות שמרגישות לי כבילות חברתית/תרבותית.
    אני מאוד מנסה לפרוץ מוסכמות כשזה לא מתאים לי ועדיין לא בכל דבר מוצאת כוח לשינוי.
    לעיתים נעים לחוש שיש עוד שחושבות כמוני 🙂

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אני אמא אך ורק בתנאים שלי ולא בתנאים שהחברה מכתיבה לי

מאת : הילה שרעף גלסר

28 בנובמבר 201011 תגובות

מתוך אחרי לידה, מתמודדות עם נורמות וציפיות, רגשות אשם

לפעמים אני פוגשת אמהות נחרצות שיודעות טוב מאוד איך אמא צריכה להתנהג ולידם אני הכי מורדת ולפעמים מרגישה שהן גורמות לי להתערער.
כשהן נוזפות בי "למה הוא עם חולצה קצרה ? לא קר לו ?"…"למה היא בוכה ? היא רעבה ?" כאילו הן אינן סומכות עליי.

אנחנו זוג צעיר עם ילדים ויש לנו קשיים זוגיים

מאת : אורית כרמי ארואטי (.M.A), מטפלת משפחתית, זוגית ופרטנית

11 בינואר 2011תגובה אחת

מתוך זוגיות אחרי לידה, מקצועניות מדברות

היא רוצה שאני אדע לפתור את הבעיות בעצמי, נמאס לה לסחוב את הזוגיות על עצמה. דיברתי איתה שאולי כדאי שנלך לטיפול זוגי, אז היא אמרה שאם אני רוצה אני יכול ללכת לטיפול זוגי לבד, אבל היא לא הולכת. שוב, היא לא מוכנה שיגידו לה שהיא צריכה "לבוא לקראת" או שהיא צריכה להתחייב למשהו. מבחינתה, היא כבר נתנה הכול על הזוגיות.

שם הציור: "אני והבן שלי במדבר", יוני 2011

מאת : ענת רגב

28 ביולי 20114 תגובות

מתוך יצירה נשית

צויר כשדור (הבן שלי) כבר בן כמעט חצי שנה, מתוך תחושה שבינינו העולם כל כך מלא, שאין עוד צורך בכלום ובאף אחד מסביב..

ומצאנו מקום מדהים ושקט לפסוע בו יחדיו.