אחרי הניתוחים הקיסריים שעברתי, אני רוצה לידה נרתיקית

מאת : נורית מלאכי

7 ביוני 2011 | תגובה אחת

אני רוצה להודות לך עומר יקר שלי, על השיעור החשוב שלימדת אותי, לשחרר, ולדעת שלפעמים לא מספיק לרצות, אפילו לרצות מאד, מפני שיש רצונות אחרים להתחשב בהם

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

לא יודעת כל כך איך להתחיל את סיפור הלידה הזה, כיוון שהיה ניתוח כל כך קצרצר וחיובי, שלא בטוח שיש מה לספר.

אולי אתחיל מזה שההריון הזה די הפתיע אותנו. כלומר, רצינו את ההריון, אך לא ציפינו לו אחרי חודש אחד בלבד של ניסיונות…. בנוסף, כל ההריון הרגשתי ממש מחוברת, ומצד שני, הייתי כל כך עסוקה באחים הגדולים שלך, ובבית, שההריון טס לי בלי ששמתי לב בכלל..

חודש שביעי, הגיע הזמן להתכונן

בחודש שביעי  התחלתי להבין שהלידה, המילה הזו, שעד עכשיו רק ריחפה באוויר, כבר די קרובה ואמיתית, ואם אני רוצה שתהיה כמו שאני רוצה, הגיע הזמן להתכונן. אז כתבתי מכתב לעצמי ולגל הדולה המקסימה שלי, בו סיפרתי על פחדיי, ועל הרצון שלי להתגבר עליהם.

התחלתי גם לקרוא המון בפורומים, יותר מכרגיל, והגעתי למסקנה שאני לא רוצה בית חולים, בכלל לא רוצה. מכיוון שהיה לי ברור שאף מיילדת לא תיקח VBAC2 (לידה וואגינלית אחרי 2 ניתוחים קיסריים) בלידת בית, חשבתי על לידה ללא עזרה, רק אני, אבא, וגל אם תהיה מוכנה.

כמובן שאבא וגל הניאו אותו מהנושא, אבל בפנים בלב ידעתי שזה מה שאני רוצה. גל הדולה חשדה בי, ואמרה לי שהיא ממש לא רוצה שזה מה שיקרה.

לרגע אחד אפילו לא חשבתי לשנות את החלומות שלי

שבוע 33–  שבו גילו עודף מי שפיר ושאתה גדול ב-3 שבועות מהשבוע שאני נמצאת בו. החליטו להתייחס לתוצאה הגבולית של בדיקת הסוכרת, כסוכרת הריונית לכל דבר, מה שאומר מעקב הריון בסיכון, בדיקות נוספות, וש.. חלום הלידה הנרתיקית קצת מתרחק……

ובכל זאת, חשבתי לעצמי, יהיה בסדר. כשנגיע לגשר נחצה אותו. לרגע אחד אפילו לא חשבתי לשנות את החלומות שלי, להיפך, הרצון שלי בלידה בבית רק התחזק. היה ברור לי שבבית חולים כל מה שאני רוצה יהיה הפוך.

המשכתי לעשות בדיקות, מוניטור פעמיים בשבוע, ו-US לעיתים קרובות, ואמרתי לעצמי שאני אהיה "ילדה טובה" עד הלידה, על מנת שאוכל לטעון שאני יודעת בביטחון שאתה בסדר, שהסוכרת מאוזנת, ושאני שומרת על עצמי ועלייך-  שתהיה לי "טענה" ביד למה אני כן יכולה ללדת לידה נרתיקית.

אני חייבת לנסות עוד קצת

שבוע 37–  הלכתי לבי"ח מעייני הישועה, רק להיות "עם יד על הדופק" ולבדוק מה דעתם על לידה נרתיקית. קיבלתי תשובה שלילית מוחצת, והרגשתי שאני מתפרקת. לאחר שיחה עם גל, החלטתי שאני חייבת לעצמי עוד שבוע אחד של ניסיונות, ואחר כך אני משחררת. אם לידה קיסרית זו הדרך שלך להגיע לעולם, אני אהיה חייבת לכבד את הבחירה הזו, אבל אני חייבת עוד קצת לנסות.

שבוע 38מיכל,חברה ומטפלת ברפואה סינית, הגיעה לעשות לי דיקור זירוז, 3 פעמים, ואתה .. בשלך. מראה קצת סימני יציאה, צירים מדי פעם, לפעמים אפילו כמה שעות, אך לבסוף הם נעלמים. כאילו אתה מחליט שלא צריך, עדיף לך בפנים..

מתכוננים לניתוח קיסרי

שבוע 39- השבוע הגורלי  הגיע, ויש לי פגישה במרפאת טרום ניתוח. למרות שאמרתי שאשחרר, אני מנסה לבדוק עם הרופא בבלינסון האם יש לי סיכויים, אפילו קלושים, ללידה נרתיקית, ומקבלת אותה תשובה שלילית מוחצת כמו במעייני הישועה. והרופא אומר שכבר ממש מאוחר, שאני חייבת לעבור את הניתוח היום, שיש כבר קצת צירים ולנוכח הידבקויות, וקרע בניתוח הקיסרי הקודם, הסכנה גודלת כל יום.

התקשרתי לאבא והתחלתי צום. לאחר כמה שעות החליטו שדוחים את הניתוח למחר בשעות הבוקר, ואני ואבא הלכנו לסיבוב בקניון, ואני בשלי : "אולי הסיבוב יחזק את הצירים, ואפתיע את הרופאים" – כל כך קשה לי לשחרר…

אבא הלך בערב, נשארתי עם קרן, שהיתה אמורה גם לעבור ניתוח בלילה, דיברנו קצת, וכשהיא הלכה לניתוח, עשיתי מקלחת זריזה, וניסיתי לישון.

זה כל כך אחרת שאבא כאן איתי

בבוקר ממתינה. ב-09:50 מגיעים לקרוא לי ללבוש חלוק ולרדת לחדר ניתוח. טלפון זריז לאבא שיגיע מהר, ובינתיים לוקחים אותי לחדר ניתוח. למזלי, בדיוק נכנס ניתוח דחוף, מה שנתן לאבא מספיק זמן להגיע, וגם להביא את המצלמה.

נכנסים לניתוח..

כל כך שונה מניתוח דחוף (שעברתי פעמיים). כשד"ר אורבך המרדימה שומעת שאני דולה, היא מתבדחת כמה היא תהנה להכאיב לי, שכן הדולות מפריעות לעבודתה, ומשכנעות יולדות לא לקחת אפידורל בשלבים מוקדמים..

אחרי שאני מורדמת, נכנסים ד"ר שפירא, וד"ר שגיא, והניתוח מתחיל. אבא לידי, מחזיק לי את היד (שזה כ"כ אחרת מהניתוחים הקודמים. הוא שם איתי, חלק מהחוויה ולא רק מקבל את התינוק אח"כ), ופתאום,(שעה 11:54) אתה בוכה.. ובוכה.. ובוכה.

תודה על המסע והשיעור החשוב שלימדת אותי

 

רגעים ראשונים של עומר

מעבר לדמעות ההתרגשות שלי, המחשבה הראשונה שעברה לי בראש היא שאתה בוכה כל כך… אולי הייתי צריכה לחכות עוד כמה ימים עד שאתה תחליט לצאת, ולא להקשיב לרופאים ? אבל אחרי כמה דקות כשמראים לי אותך, כבר לא אכפת לי מכלום, רק להגיע למחלקה ולהחזיק אותך.

כמובן שאותך לוקחים למחלקה ביחד עם אבא, אותי סוגרים, ולהתאוששות. לאחר התאוששות מקוצרת (שעה ורבע – התנהגות טובה, הרבה רצון ולחץ, וכמובן, הדס, האחות המקסימה), אני מגיעה למחלקה, עוברת למיטה, ומתחיל מסע הלחץ לראות אותך, להחזיק אותך, וכמובן להניק אותך.

בשעה 16:00 סוף סוף אבא הביא אותך, ואני כבר יושבת במיטה ומחכה לך. בערב האחים שלך הגיעו לביקור והעבירו אותי לחדר עם פחות השגחה. יום למחרת כבר לקחתי אותך לביות מלא, ומאז לא נפרדנו.

אני רוצה להודות לך עומר יקר שלי, על המסע שהעברת אותי במהלך ההריון הזה, ועל השיעור החשוב שלימדת אותי, לשחרר, ולדעת שלפעמים לא מספיק לרצות, אפילו לרצות מאד, יש רצונות אחרים להתחשב בהם. מבטיחה לאהוב אותך ולהיות שם בשבילך כל הזמן.

תודה שהצטרפת למשפחתינו.

* נורית מלאכי–  אמא ל-3 מקסימים, דולה ומדריכת הכנה ללידה,  054-2429622 , maldoula2@gmail.com

* לקריאת סיפורי לידה נוספים ולידה קיסרית בפרט.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

תגובה אחת ל- “אחרי הניתוחים הקיסריים שעברתי, אני רוצה לידה נרתיקית”

  1. נעה גביש הגיב:

    איזו רשומה מרגשת, נורית…אילו כוחות נפש צריך כדי לעבור בים הרגשות והרצונות שעברת…ולהצליח לשחרר.
    (סלחי לי…אבל הבדיחה של הרופאה ממש לא הייתה בזמן ובמקום…חסרת רגישות לא משנה כמה היא באמת התכוונה לצחוק)
    }{
    איזה יופי לעומר שהוא זכה בך 🙂

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

ילד מקסים שלנו, אני כל כך שמחה שזכינו בך

מאת : ilym

25 במרץ 20114 תגובות

מתוך אחרי לידה, רק אהבה

היום ממרומי חצי שנה אני מבינה שכשנולדת, הרגש העצום ההוא שחשתי היה בעיקר אחריות עצומה וחמלה, חמלה עליך על ששלפו אותך ככה בטרם היית מוכן, חמלה על כך שיצאת בבת אחת לעולם גדול וזר ואתה צריך להתרגל אליו עכשיו, כל כך הרבה להתמודד איתו בבת אחת. כמובן שגם אהבה גדולה, אבל אני יכולה לומר שהיא לא משתווה לאהבה שאני חשה כלפיך היום!

אני לא אשקר,ההתחלה לא הייתה קלה. לא לך ולא לנו. חזרנו הביתה מבית החולים באופוריה גדולה שמהר מאוד נמהלה בפחד ומחשבות של "מה אנחנו אמורים לעשות עכשיו".

הבן שלי מאושפז

מאת : אפרת

26 באוגוסט 201212 תגובות

מתוך אחרי לידה, שיהיו בריאים

הבן שלי מאושפז. ילדתי אותו לפני שלושה ימים. הוא החליק מתוכי ללא כאב, כמעט ללא מאמץ ועכשיו הוא רחוק ממני. אני בבית והוא שם.

אני הולכת לישון היום לראשונה בבית שלי, עם האיש שלי, עם הבן הגדול יותר שלי והוא שם. אני כמעט לא זוכרת את פניו למרות שהייתי אתו כל יום מאז שילדתי אותו ואני מתגעגעת, מרגישה אשמה שאני לא שם כל הזמן לידו. הוא נמצא בבליל הקולות האיומים של הפגייה והצפצופים הבלתי נגמרים.

הוא לא פג. דווקא נולד במשקל יפה של 3.412 אבל הוא צריך לעבור ניתוח. הריאות שלו לא יכלו לגדול כיוון שהקיבה שלו עלתה לבית החזה דרך חור בסרעפת ודחקה את הכול ימינה. ידענו על זה משלב מוקדם והחלטנו בכל זאת להביא אותו לאוויר העולם ולתת לו סיכוי לחיים טובים יותר לאחר הניתוח. האם החלטנו נכונה? אני לא חזקה כמו שחשבתי והמצב ההורמונאלי לא ממש עוזר. קשה לי לראות אותו ככה, קשה לי שאף פעם עדיין לא החזקתי אותו, שאף אחד עדיין לא חיבק אותו והוא לבד שם. מקבל את הטיפול הכי טוב שיש אבל לבד.

דולה שמדולה

מאת : אבא בתול

6 בפברואר 20116 תגובות

מתוך דולה, הריון

מילא קורס הכנה ללידה, אבל דולה ?! זה כבר באמת מוגזם, מה אני צריך מישהי שתתרוצץ לי בין הרגליים בחדר הלידה ? כאילו שלא מספיקות לי המיילדות, אני לא צריך עוד בחורה שאנטי באנטי שתדליק לי קטורות ותטמטם לי את המוח על צ'קרות ונשמות שנפגשות להן.