אמא מושלמת? מה זה בכלל?

מאת : הכי אמיתית

1 ביוני 2011 | 13 תגובות

אני ממש לא מהנשים שאומרות שהאמהות זה הדבר שהכי חשוב להן. הנה. אמרתי את זה.

מתוך אמהות ובנות, אני אמא מספיק טובה?, לכל אמא

 

 

היי בנות, שבוע מצוין, שבוע שעבר לא כתבתי מכיון שסבתי נפטרה והיינו בשבעה.

האמת שעד גיל יחסית מאוחר, 25, היו לי שני סבים ושתי סבתות, וזה היה נראה לי המצב התמידי…. לא שאני תמימה, ברור שברמת הידיעה אתה יודע שזה יגיע, אתה רואה אותם נחלשים, מזדקנים, מצטמקים, ובכל זאת, ברמת הרגש, ישנה תקווה שהופכת בשלב מסוים לביטחון שכך יהיה לנצח….הם יהיו פה…

תוך שלוש שנים הם הלכו מן העולם כולם. כל הארבעה.

נכון שברמה מסוימת זה טבעי, כמעט כולם עוברים את זה, ואני סך הכל צריכה להודות על כך שזכיתי לילדות מדהימה בצל כאלה דמויות אוהבות, שחלקם זכו לראות את הילד המהמם שלי, הנין שלהם.

יחד עם זאת, לא יודעת איך זה במשפחות אחרות, אבל אצלי המוות הזה השפיע רע מאד גם על השכבה הבאה- ההורים והדודים  שלי.

קשה לראות את אמא נחלשת, לא עמידה כמו פעם

הפעם אתייחס ספציפית לאמא, מכיוון שמטבע הדברים אני חושבת יותר על כל עניין דמות האם בשלב זה של חיי…

אמא שלי היתה תמיד דמות שאני מעריצה, אוהבת בלי גבול, מכבדת, מעריכה, החברה הכי הכי טובה שלי, תמיד היתה הדמות שצליל קולה היה מרגיע אותי ושתמיד ידעה את הדבר הנכון לומר…. מבחינתי, היא היתה אדם מושלם.

היא היתה זו שתמיד צודקת, שתמיד יודעת.

לא קל לי לדבר על הדברים, כי אני מרגישה שלא משנה איך אציג את הדברים, זה יעשה לה עוול מסוים, והיא באמת אישה שראויה להערצה וכבוד….

יחד עם זאת, אני חושבת שאחד הדברים הקשים בלהתבגר, זה להבין את הדפקטים, את חוסר השלמות, אני אעיז ואומר- את המגרעות….של אמא. דבר לא פשוט נוסף הוא לראות אותה נחלשת, לא עמידה כמו פעם, לא חזקה כמו פעם…. וזה מפחיד, ומכעיס, ומתסכל…

למה אצלך הכל תמיד כזה קשה ?!

אני פתאום מוצאת עצמי רואה דברים, רואה שיחד עם כל הדברים המדהימים שיש בה, היא גם היתה דמות ששידרה לי (גם אם לא באופן מודע) שאני  צריכה להגן עליה, להיות לצידה, גם אם אמרה דברים אחרים, ככה הרגשתי…

מוצאת עצמי כועסת עליה ומרחמת עליה בו זמנית…

רוצה לפעמים לצרוח עליה" למה?<! למה אצלך הכל תמיד כזה קשה?! תמיד את יותר עייפה מכולם, עובדת יותר קשה מכולם, עם הבעיות הכלכליות והאשיות הכי נוראיות, אני לא מבינה לקחת בעלות על המסכנות בעולם?! תעשי עם זה משהו!”…

מגיע שלב שאני מתחילה לחוות אכזבות בקשר…

שהיא מתנהגת בצורה שלדעתי…שלדעתי, היא ממש ממש לא לעניין, מגיע שלב שהיא מעליבה אותי…

בסך הכל היא עוזרת ותומכת המון, היא העזרה הכי משמעותית שיש לי עם הילד, ועם זאת, מגיעים רגעים שפתאום אמא שלי, הדמות היודעת כל, פשוט שותקת….רואה אותי עצובה, מתוסכלת, ולא שואלת, פשוט שותקת… איך את מסוגלת??

מושלמת? מה זה בכלל ?

אני יודעת שזה פוסט קצת מבולבל, מקוה שאתן מבינות שזה נובע מכך שזה נושא טעון שקשה לכתוב עליו, אני זורקת מילה ורוצה לפתח את הרעיון ולהרחיב ועם זאת….זאת אמא שלי…..

לעת עתה אעזוב את אמי שלי, למרות שאני בטוחה שזה נושא שיצוץ שוב. אדבר על עצמי.

אולי היה מצופה שעם כל המחשבות האלה על אמי היקרה שלי, היה מתעורר בי איזשהו דחף להיות האם המושלמת, שלתינוקי שלי תהיה דמות מדהימה עוטפת ומכילה תמידדדדד. אבל האמת? האמת שלא.

כמובן שיש בי את הרצון וההשתדלות להיות אמא טובה, מכילה, לשדר לו אהבה בלי גבולות ולדאוג שלא יחסר לו כלום. אבל מושלמת? מה זה בכלל?

אני ממש לא מהנשים שאומרות שהאמהות זה הדבר שהכי חשוב להן. הנה. אמרתי את זה.

תקראו לי חסרת לב, אבל לי גם חשוב הגשמה עצמית, הנאה אישית, הגשמת חלומות פרטיים. אני אוהבת את הנסיך שלי והקב"ה יודע על כמה ויתרתי וכמה שיניתי מהנוחות של חיי למענו. ממש זה לא בא ממקום של מסכנות, זו היתה לחלוטין בחירה שלי.

אני חושבת שאמא טובה היא אמא שטוב לה.

היא אמא שדואגת לילד שלה, ודואגת לעצמה.

היא אמא שמעבירה לו דרך חיים מסוימת, אמירה, לא רק לגדול ולגדל לפי הספר, אלא מטמיעה בילד משהו עצמאי, משהו ששואף להגשים חלום, דרך דוגמא אישית.

נגעתי כאן בהמון נושאים שמקווה לפתח כל אחד מהם בפעמים הבאות, רוצה להאמין שמשהו מהמסר הועבר

שיהיה לנו שבוע נפלא!!

 

** לבלוג של 'הכי אמיתית'

 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

13 תגובות ל- “אמא מושלמת? מה זה בכלל?”

  1. ענת רפופורט הגיב:

    מסכימה אתך לגמרי בגישה שלך לאמהות.
    אולי חלק מהענין זה שאת לא רוצה להקריב את עצמך ולהיות מסכנה ועם הצרות הכי קשות וגדולות (כמו אמך). את נותנת לבנך דוגמה להורה בריא בנפשו, ובעיני זה הרבה יותר חשוב ומשמעותי לילד מאיזו הילה של אמהות טוטאלית שגוררת מסכנות וקורבנות.
    הצגתי את הדברים בשחור ולבן – אבל אני פשוט מרגישה שזה ממש נכון וחשוב מה שאת אומרת פה, ואני רוצה לחזק את המסר הזה במילים שלי.

  2. הכי אמיתית הגיב:

    תודה:)
    אני שמחה לשמוע שהמסר הובן, היה לי חשש שהמילים ילקחו למקום לא נכון….
    אני רק רוצה להדגיש שאמי נתנה לי המון מסרים אחרים ומשמעותיים, היא מדהימה ואני חשה צורך להדגיש זאת….

  3. אושרה לין-מזרחי הגיב:

    גם עבורי. ואני יושבת פה עם עצמי וחושבת איזו אמא אני ?
    מצד אחד עושה הכל בשבילן , נותנת , מפנקת, מכוונת, מלמדת, מסבירה, מקווה שמהווה דוגמא אישית , חברה שלהן ..מנסה לענות על כל צורך שעולה.
    מצד שני יש אותי – לא יכולה לותר על עצמי ואפילו יותר מזה, צומחת תוך כדי האמהות. הנשיות שלי , האנושיות שבי צומחים דרך האמהות.
    זה נותן לי מעוף . ואני חושבת שהייתי ממש מתוסכלת אם הייתי מרגישה קורבן.
    אני נותנת מבחירה, בהנאה ובאהבה כמה שאני יכולה .ושאני לא יכולה יותר פיזית נפשית וכו', אני עוצרת. מזל שיש לי את בעלי היקר-.
    קשה לפעמים למצוא את האיזון והקו שמבדיל הוא לא תמיד ברור . אבל בפנים הוא קיים..

    • רשמת "אני לא יכולה לוותר על עצמי",
      וזו באמת שאלה עבורי- האם אנחנו אמורות לוותר על עצמנו ? למי יהיה טוב אם נוותר על עצמנו ?

      • שירלי הגיב:

        כמובן שאנחנו לא אמורות לוותר על עצמנו. וכמובן שזה לא יהיה לטובת אף אחד- לטווח הקרוב וגם הרחוק. העניין הוא שהכל משתנה. האימהות משנה אותנו ואנחנו צריכות למצוא שוב את עצמנו. לחפש שוב את מי שהיינו לפני, ולבדוק אם זה מה שאנחנו רוצות, או שאנחנו רוצות לשנות. הרבה פעמים משתנים. ואז משתנים שוב ושוב… זה הכל תקופתי. אבל בכל מקרה בדרך, אסור לוותר על מה שבאמת אוהבים. ועל מי שאנחנו באמת.

  4. נעה גביש הגיב:

    נכון…אמא טובה זו אם שטוב לה….

    ואימא שלך…נסי לזכור שהיא אולי מדור אחר שבו חשבו ועשו אחרת…

    🙂

  5. אושרה לין-מזרחי הגיב:

    לא , ממש לא , וזה מה שכתבתי .. אני אמא אבל אני גם בן אדם ואישה ולצד כל ההשקעה בילדות (ואני לא קוראת לזה הקרבה), אני משקיעה גם בעצמי . וזה בדיוק מה שהתכוונתי- שאני לא צריכה לוותר על עצמי כי אז גם זה יבוא על חשבונן.

  6. כשהפכתי להיות אמא, עברתי סיבוב כואב מול אמא שלי, שהיתה בשבילי, כמו אמא שלך בשבילך, ה'אמא המושלמת'. זה היה קשה ומכעיס וכואב ולתקופה ארוכה הרחיק אותנו אחת מהשנייה מאוד. במבט לאחור, מהמקום שבו אני היום, היה משהו הרבה יותר בריא בשבילי בלחזור שוב לאהוב את אמא שלי, לא כי היא מושלמת, אלא כי היא אמא שלי ואני לא רוצה לוותר עליה. זה לקח לי כמה שנים… וכדי להגיע לשם הייתי ללא ספק צריכה לעבור בכמה מעברים אפלים מאוד מולה, ומול עצמי.
    ולגבי המקום של האימהות בתוך סך הכל מי שאת – יש כל כך הרבה אפשרויות להיות אמא. האמירות הביקורתיות באות כאילו מבחוץ, אבל בעצם מציקות מבפנים. אז אל תקראי לעצמך 'חסרת לב', כי באופן ברור לגמרי הלב שלך כאן.

  7. מלי הגיב:

    אמא מושלמת? זה לא קיים. אין ולא יכולה להיות הגדרה כזאת…
    מה שמושלם בעיני אחת הוא חסר משמעות בעיני אחרת. כל אחת מאיתנו יכולה לנסות להיות אמא הכי טובה שהיא יכולה להיות לפי תפישתה ולפי מצפונה… אני מאוד משתדלת למען הילדים שלי. לא תמיד מצליח לי לא תמיד יוצא לי כמו שאני רוצה. כן יש לי ציפיות גדולות מעצמי כי אני רוצה את הכי טוב עבורם. הרבה פעמים אני בסוף שורת המשימות וזה בסדר ולפעמים גם לי אין כוח ונגמרת הסבלנות ויש רגשות אשם. אבל אני יודעת דבר אחד אני אוהבת אותם אהבה גדולה ואני משתדלת יותר מ 110 אחוז לעשות הכל למענם וזה מה שעוזר לי כשמתפקשש לפעמים כי אני יודעת שהכל בסופו של דבר בא עם כוונה טובה מאחורי הדברים ועם אהבה ענקית.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הפסיכולוגית שלי מיהרה להגדיר: "התנפצות האשליה"

מאת : ענת דורון

13 בינואר 20132 תגובות

מתוך אחרי לידה, קושי אחרי לידה

כל כך חיכיתי לו, שנים שאני מדמיינת איך זה יראה, איך זה ירגיש. שנים חיכיתי להריון הזה, מגיל 16 בערך שקעקעתי על עצמי מלאכית בהריון. הריון היה נראה לי כמו שיא הנשיות, שיא הפריון, שיא היופי, הייתי מסתכלת בכמיהה על נשים בהריון, עוד בתור ילדה, ושואלת את אמא: "מתי תורי"?

ההריון הגיע דיי בקלות, אך כמו שהפסיכולוגית שלי מיהרה להגדיר, "התנפצות האשליה" לא איחרה להגיע. מלכתחילה ההריון לווה בבחילות והקאות, סחרחורות, הרגשה כללית רעה, שמירת הריון ולידה טבעית, שלא מבחירה.

יש לי גוף כזה, מוזר. לא נותן שיעזרו לו, נלחם לבד. האפידורל וחומרי הרגעה לא משפיעים עליו, פעמיים מחט ענקית בגב ואין כלום ,לא נרדם…

הההההכל תקין. אז מה לעזאזל לא הולך?

מאת : אמא אנונימית

16 ביולי 20130 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

אוף, למה זה לא מצליח על הפעם הראשונה? ולמה זה לא מצליח שוב? ואז שוב ושוב? טוב נו – בדיקות דם, כל העסק. בדיקות זרע – שנינו תקינים. הההההכל תקין. אז מה לעזאזל לא הולך?

מחליטים שזה טיימינג. לחץ. עושים עוד חודש הפסקה. עוד חודש. שוב לא הולך.

הלידה הקיסרית שלי ניפצה לי את כל ה"פנטזיות" על הלידה המושלמת

מאת : נגה אורון שכטר

8 בינואר 20124 תגובות

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

הלידה הקיסרית שלי ניפצה לי את כל ה"פנטזיות" על הלידה המושלמת, בה אני יולדת באופן טבעי, ללא אפידורל, ובכלל לא כואב לי, בעלי תומך בי ואנחנו מתנשקים בין הצירים…

בפועל, הבייבי שלי היתה במנח עכוז, במשקל 4 קילו, ועודף מי שפיר…

אז במקום סיפור לידה, יש לי סיפורי צירים מוקדמים.

שבת בוקר- מתעוררת עם כאב בטן. כאב מוכר של קלקול קיבה והתכווצות בבטן- ואני קמה לשירותים.

חוזרת לישון, ואחרי שעה: שוב כאבים. אז שוב קמה (יותר נכון לומר מנסה לקום אבל יוצא לי מן גלגול כזה מהמיטה כי נורא קשה וכבד לי כבר!) ושוב משלשלת..

ככה איזה 4 פעמים.. וכבר אי אפשר לחזור לישון.