מכתב מרגש לאמא לינה משותפת בקיבוץ
אמהוּת,  אמהות ובנות

מכתב מרגש לאמא: מילדה שעברה את הלינה המשותפת בקיבוץ

כשנולדתי, היית בת 38, שזה היה גיל מאוד מבוגר בזמן ההוא. את רצית בת וניסית בפעם הרביעית והאחרונה והצלחת – יצאתי אני. נולדתי בקיבוץ, מה שאומר שבזמן ההוא בלינה המשותפת בקיבוץ נלקחה ממך חלק מן ההורות, מן החוויות של גידול הילד בעצמך. לראות אותי ישנה בלילה, למשל, או לקבל אותי כשאני חוזרת מבית הספר ולשמוע את החוויות שעברו עלי. בעיקר נלקחה ממך ההורות, בכך שהצוות החינוכי היה הפוסק ולא את.

את, שהגעת חדורת אידיאולוגיה מארגנטינה, לא היה בך הכוח להילחם ונתת לחברה לשלוט בך, למרות אי שביעות רצונך מהדבר. שנים כעסתי עלייך על שלא היית עבורי מספיק מגֵן, ונדמה לי שאת האופי המעט מרדני שלי יצרתי מתוך הראייה אותך, לעיתים כנועה ומוותרת.

מצאת דרכים לייצר לנו בית חם, שבו אף אחד לא יתערב לך

עם זאת, הבית היה בית חם, האוכל תפס בו מקום מרכזי ונדמה שזה המעט שהרגשת שהוא שלך ואותו את יכולה לתת לילדייך בלי שאף אחד יבחוש בצלחת שלך. בישלת לנו דברים מיוחדים שלא היו קיימים בבתים אחרים והפלאת באפיה. בכל חג בקיבוץ התבקשת לאפות את עוגת החג ועשית זאת באופן מדהים ואני הייתי גאה בך מאוד על זה.

אני זוכרת בגיל ההתבגרות, אני בת הזקונים היחידה בקבוצת הילדים בה גדלתי. כל הבנות האחרות הינן בנות ראשונות או שניות, מה שאומר שההפרש בינן לבין אמהותיהן קטן בהרבה מאשר ביננו. בכל זאת, אני היחידה שיכלה לשאול את אמא שלה שאלות על הווסת והבאתי מידע זה לבנות האחרות. הייתה בי גאווה על כך.

אני זוכרת את מלחמת שלום הגליל הראשונה, בה שלושת בניך/אחיי היו בלבנון. את היית בדיכאון, אפאתית, ישבת עם הטרנזיסטור ולא ראית ממטר אף אחד. אני הסתובבתי בבית כמו אויר והייתי רק בת 12. ובכל זאת הצלחת להרים ראש לאסוף כוחות ולצאת ממצב זה ולראות את הבנים שלך שבים שלמים הביתה. כשהפכתי לאמא הבנתי את הדאגות הבלתי נשלטות לילדים שלך.

את פרצת ובנית לך את פרק ב', גם פרק "מחלה" לא פסח עלייך

אף פעם לא הבנתי איך זה שאת קונה לך משהו חדש או מקבלת וכשאני מאוד התלהבתי מזה, אמרת לי בפשטות "קחי זה שלך" ואני הייתי שואלת "אבל איך, זה שלך, למה את נותנת את זה? איך את יכולה לוותר?" היום אני מבינה.

לימים בגרתי והקשר ביננו הפך כמעט חברי ובעיקר מאוד אינטנסיבי, כל יום לפחות פעמיים ביום מדברות וכמובן נפגשות. ובכל דבר ביקשתי עצתך, הגם שלא תמיד השתמשתי בה, אך היה לי חשוב לשמוע אותה.

פירקת זוגיות ארוכת שנים + ארבעה ילדים. כשהחלו להיוולד נכדיך במשך כמה שנים טובות הקדשת את זמנך על מנת לגדלם ולעזור לאחיי. ונדמה כי רק כשאנחנו לחצנו עליך לבנות לך חיים משלך, פרצת ובנית לך את פרק ב'.

גם פרק "מחלה" לא פסח עלייך ואולי זו הפעם הראשונה בה ראיתי אותך נאבקת ולא מוותרת ואף סוחפת אחריך אותנו. הכרזת: "אותי המחלה הממארת הזו לא תנצח ואני אלחם". כך עשית ובדרכך זו סחפת אותנו לקבל כוחות ולעזור לך בהחלמה.

אני עזבתי את הקיבוץ והתרחקתי, אבל הקשר בינינו נשאר חזק

אני עזבתי את הקיבוץ והתרחקתי, אבל הקשר ביננו נשאר חזק. לא אמרת לי מעולם ולא שאלת אף פעם, עם זאת ראיתי בעיניך את הרצון לראות אותי בונה משפחה. השנים עברו ואני לא מצאתי אביר והגיע הגיל בו הייתי צריכה להחליט החלטה משמעותית לחיי ובחרתי להיות אמא ויהיי מה.

כשסיפרתי לך על החלטתי להיות אם חד הורית, שתקת. אחר כך אמרת שתמיד תהיי לצידי והוספת שאת דואגת. נכנסתי להריון ואת כמובן דאגת. האמת, תחילת ההריון שלי באמת הדאיג, אבל אח"כ הדברים הסתדרו.

עם הלידה והאוצר הקטן שקיבלתי הגיע גם דיכאון. את היית שם! לא ידעת איך לעזור לי, ליזום זה לא הצד החזק שלך, עם זאת את היית שם עבורי! נשארת עם צוציק ואפשרת לי לנשום אויר בחוץ ואח"כ גם לקבל טיפול מקצועי ולהיות שקטה כי ידעתי שהיא בידים טובות. את היית שם עבורי!

את אמא שלי, ואני מודה לך על הכול

את היום בת 79 ועדיין מגיעה אלינו בכל עת שאני נזקקת לעזרה, צוציק כל כך קשורה אליך שזה מדהים לראות את זה. היא רואה בך עוגן ומקבלת ממך המון אהבה וביטחון. וגם אני!

הפכתי לאמא והבנתי הרבה דברים שלא הבנתי קודם, את חוכמת החיים שלך הייתי צריכה לרכוש ולהבין דרך הניסיון וכך קרה. רציתי להיות שונה ממך וגיליתי איזה מזל שיש דברים בהם אני דומה לך. את אמא שלי ואני מודה לך על הכל. מהכל צמחתי והתפתחתי. למדתי ממך על סדרי עדיפויות, על ויתור וקבלה, על שמחה ועצב, על חום ואהבה. אמא – תודה!

 כתבה: אוסי הורביץ, אמא חד הורית לאופיר המקסימה. אוהבת מאוד את האמהות שלה ומחייכת בה המון. לבלוג של אוסי הורביץ

**

מחפשת ליווי רגשי בהריון ואחרי לידה?

ליווי רגשי הוא תהליך המותאם באופן ייחודי לנשים בהריון ואחרי לידה במטרה לעזור להן להתמודד עם האתגרים הרגשיים האופייניים לתקופה דרך חמלה, קבלה, הפחתת שיפוטיות והגדלת הביטחון ההורי.כאן הפרטים למי התהליך מתאים במיוחד. אפשר לשלוח לי הודעה לווטסאפ, לימור.

**

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

אמא יקרה לי / אמא לעצמי
אמא, אני צריכה שתאהבי אותי כאמא/ אמא חדשה

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

14 Comments

  • תמר קלר

    אוסי היקרה מפז

    התחלתי לבכות כבר כשראיתי את התמונה של שלושתיכן, יש חוט אנרגטי מאוד חזק שעובר ביניכן .
    היא אומרת כל כך הרבה חום ואהבה ללא מלים. שלושתכן ביחד נראות שלוות ומשלימות האחת את השניה.
    איזה כיף לחוש את כל הנתינה של אמא וגם יש תחושת סיפוק עצומה לתת ולהעבירה הלאה לילדינו עם כל ההבנה והקבלה של החולשות כמו החוזקות .
    תתענגי על הרגע והתחושה , הם שלך באופן מלא ללא ספק,
    אוהבת, תמר

  • אוסי

    תמר ולימור,
    דמעות ירדו במהלך החיים ודמעות ירדו בכתיבת שורות אלו.
    לפעמים מבינים דברים תוך כדי הליכה ולפעמים כשיושבים ועושים סיכומים או סגירת פרקים.
    הכתיבה פשוט זרמה לה מעצמה.

    יש בי היום המון חמלה וקבלה מאשר בעבר ואני מרגישה שדווקא האמהות הביא עימה המון רוך ותובנות.

    באמת התברכתי באמא מדהימה!

  • נעה גביש

    לא יכולתי לקרוא אותך בלי להחנק מהדמעות
    איזה מכתב מרגש ומקסים.
    קראתי אותו כבת וכאם לבת…וזה נגע בהמון מקומות.

    כייף לך..התברכת 🙂 (גם אני)

  • מלאכי דולה

    אוסי, אני ממש עם דמעות.
    מכתב מרגש לאימך, ואין ספק שכשאנחנו הופכות אימהות, אנחנו מבינות דברים שכילדות / מתבגרות לא השכלנו להבין, והכל נראה אחרת.

    מדהים!!!!

    מלאכי דולה
    דולה – תומכת לידה
    מדריכת הכנה ללידה
    דולה לאחר לידה
    מטפלת בשמנים ופרחי באך
    משווקת אלופירסט
    נייד 054-2429622
    http://WWW.MALACHY.DULOT.ORG.IL
    mailto:maldoula2@gmail.com

  • הילה גלסר

    קראתי את הפוסט בגרון חנוק…רציתי לבכות רק בסוף כדיי לא לפספס את ההמשך:) איזה מכתב מעצים ומרגש וסוגר ופותח מעגל ועוד מעגל . עשית לי חשק אבל כמו שלימורי כתבה אייך מתחילים ואולי צריך קודם להיות בשלום ואז לכתוב אותו.בכל מקרה תודה רבה!

  • אוסי

    בנות אתן מרגשות אותי!
    כל פעם מחדש מדהים אותי איך אנחנו כותבות על הדברים הקטנים שלנו, הפרטיים שלנו ובכל זאת נוגעות זו בזו.

    התברכנו בנשיות שלנו וביכולת הנתינה זו לזו!!!

  • אביטל חיימי

    אוסי,
    הותרת אותי עם דמעות בעיניים. דמעות של הזדהות. יש כ"כ הרבה חלקים זהים בפאזלים שלי ושלך בעיקר בכל הנוגע לקשר עם אמא.
    כתבת את זה נפלא, תיארת את רגשותייך בצורה מאוד מרגשת.
    תודה!
    🙂

  • תום אלרום

    אוסי, מרגש לקרוא. אני חושבת על הבת שאני שהפכה לאמא, וזה רק גורם לי להוריד את הכובע בפני אמא שלי שתמכה ועדיין תומכת. יש דברים שמבינים רק כשנכנסים לנעליים האלו. עצם העובדה שאמא שלי גדלה שלושה ילדים וכולנו כבר היינו נוכחים ביומולדתה ה-30, זה מבחינתי שאפו.
    מבינה יותר טוב את הבחירות שלה בזוגיות, וכיו"ב.

  • גלי באטוס

    אוסי,
    את באמת מדהימה. וכמה אפשר להרגיש את זה ממך בלי להכיר אפילו כמעט…
    ריגשת במילותיך, נגעת בליבי.
    תודה לך,
    גלי

  • מיכל

    אוסי,
    התרגשתי מאוד ממה שכתבת לאמך…
    גם אני הפכתי לאמא לבת (גם יחידנית) לפני שבועיים וחצי כך שאני רק בשלבי ה"עיכול" הראשוניים של השינוי הגדול שנכנס לחיי, על כל המשתמע מכך…
    בין היתר גם הרגשות שלי כלפי בתי ובהמשך אני מניחה שיגיעו הרגשות וההתייחסות של האמהות שלי מול הקשר שלי ואמי…סוגייה מעניינת שחשבתי עליה עוד כשגיליתי שאני נושאת בבטני בת:-)
    תודה,
    מיכל

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר.

× מעוניינת בליווי רגשי לאמהות?