אמא שלי, רציתי לומר לך תודה

מאת :

29 ביוני 2011 | 14 תגובות

כל כך הרבה נכתב על יחסי אמהות בנות, זה כל כך מורכב ולעיתים אף מסובך, הפעם אני רוצה לכתוב עלייך, האמא שליהפרטית.

מתוך אמהות ובנות, לכל אמא

כשנולדתי, היית בת 38, שזה מאוד מאוד מבוגר בזמן ההוא…ובכל זאת רצית בת וניסית בפעם הרביעית והאחרונה והצלחת – יצאתי אני.

נולדתי בקיבוץ, מה שאומר שבזמן ההוא בלינה המשותפת נלקחה ממך בעצם חלק מן ההורות, מן החויות של גידול הילד בעצמך, לראות אותי ישנה בלילה למשל, או לקבל אותי כשאני חוזרת מבית הספר ולשמוע את החוויות שעברו עלי שם ועוד כהנה וכהנה. בעיקר נלקחה ממך ההורות, בכך שהצוות החינוכי היה הפוסק ולא ההורה.

את, שהגעת חדורת אידיאולוגיה מארגנטינה, לא היה בך הכוח להילחם ונתת לחברה לשלוט בך וזאת למרות אי שביעות רצונך מהדבר.

שנים כעסתי עלייך על שלא היית עבורי מספיק מגֵן, ונדמה לי שאת האופי המעט מרדני שלי יצרתי מתוך הראייה אותך, לעיתים כנועה ומוותרת.

עם זאת, הבית היה בית חם, האוכל תפס בו מקום מרכזי ונדמה שזה המעט שהרגשת שהוא שלך ואותו את יכולה לתת לילדיך בלי שאף אחד יבחוש בצלחת שלך, תרתי משמע. בישלת לנו דברים מיוחדים שלא היו קיימים בבתים אחרים והפלאת באפיה. בכל חג בקיבוץ התבקשת לאפות את עוגת החג ועשית זאת באופן מדהים ואני הייתי גאה בך מאוד על זה.

אני זוכרת בגיל ההתבגרות, אני בת הזקונים היחידה בקבוצת הילדים בה גדלתי וכל הבנות האחרות הינן בנות ראשונות או שניות, מה שאומר שההפרש בינן לבין אמהותיהן קטן בהרבה מאשר ביננו, ובכל זאת, אני היחידה שיכלה לשאול את אמא שלה שאלות על הוסת והבאתי מידע זה לבנות האחרות. היתה בי גאוה על כך.

אני זוכרת את מלחמת שלום הגליל הראשונה, בה שלושת בניך/אחיי היו בלבנון. את היית בדיכאון, אפאתית, ישבת עם הטרנזיסטור ולא ראית ממטר אף אחד. אני הסתובבתי בבית כמו אויר והייתי רק בת 12. ובכל זאת הצלחת להרים ראש לאסוף כוחות ולצאת ממצב זה ולראות את הבנים שלך שבים שלמים הביתה. כשהפכתי לאמא הבנתי את הדאגות הבלתי נשלטות לילדים שלך.

אף פעם לא הבנתי איך זה שאת קונה לך משהו חדש או מקבלת וכשאני מאוד התלהבתי מזה, אמרת לי בפשטות "קחי זה שלך" ואני הייתי שואלת "אבל איך, זה שלך, למה את נותנת את זה? איך את יכולה לותר?"

היום אני מבינה.

לימים בגרתי והקשר ביננו הפך כמעט חברי ובעיקר מאוד אינטנסיבי, כל יום לפחות פעמיים ביום מדברות וכמובן נפגשות. ובכל דבר ביקשתי עצתך, הגם שלא תמיד השתמשתי בה, אך היה לי חשוב לשמוע אותה.

פירקת זוגיות ארוכת שנים + ארבעה ילדים. כשהחלו להיוולד נכדיך במשך כמה שנים טובות הקדשת את זמנך על מנת לגדלם ולעזור לאחיי. ונדמה כי רק כשאנחנו לחצנו עליך לבנות לך חיים משלך, פרצת ובנית לך את פרק ב'.

גם פרק "מחלה" לא פסח עלייך ואולי זו הפעם הראשונה בה ראיתי אותך נאבקת ולא מוותרת ואף סוחפת אחריך אותנו. הכרזת: "אותי המחלה הממארת הזו לא תנצח ואני אלחם". כך עשית ובדרכך זו סחפת אותנו לקבל כוחות ולעזור לך בהחלמה.

אני עזבתי את הקיבוץ והתרחקתי, אבל הקשר ביננו נשאר חזק.

לא אמרת לי מעולם ולא שאלת אף פעם, עם זאת ראיתי בעיניך את הרצון לראות אותי בונה משפחה. השנים עברו ואני לא מצאתי לא אביר ולא עני והגיע הגיל בו הייתי צריכה להחליט החלטה משמעותית לחיי ובחרתי להיות אמא ויהיי מה.

כשסיפרתי לך על החלטתי, שתקת.

אחר כך אמרת שתמיד תהיי לצידי והוספת שאת דואגת.

נכנסתי להריון ואת כמובן דאגת. האמת, תחילת ההריון שלי באמת הדאיג, אבל אח"כ הדברים הסתדרו.

ועם הלידה והאוצר הקטן שקיבלתי הגיע גם דיכאון. את היית שם! לא ידעת איך לעזור לי, ליזום זה לא הצד החזק שלך, עם זאת את היית שם עבורי! נשארת עם צוציק ואפשרת לי לנשום אויר בחוץ ואח"כ גם לקבל טיפול מקצועי ולהיות שקטה כי ידעתי שהיא בידים טובות. את היית שם עבורי!

את היום בת 79 ועדיין מגיעה אלינו בכל עת שאני נזקקת לעזרה, צוציק כל כך קשורה אליך שזה מדהים לראות את זה. היא רואה בך עוגן ומקבלת ממך המון אהבה וביטחון.

וגם אני!

הפכתי לאמא והבנתי הרבה דברים שלא הבנתי קודם, את חוכמת החיים שלך הייתי צריכה לרכוש ולהבין דרך הנסיון וכך קרה. רציתי להיות שונה ממך וגיליתי איזה מזל שיש דברים בהם אני דומה לך.

את אמא שלי ואני מודה לך על הכל. מהכל צמחתי והתפתחתי. למדתי ממך על סדרי עדיפויות, על ויתור וקבלה, על שמחה ועצב, על חום ואהבה.

אמא – תודה!

 

** אוסי היא אמא חד הורית לאופיר המקסימה. אוהבת מאוד את האמהות שלה ומחייכת בה המון.

 ** לבלוג של אוסי הורביץ

* התמונה המשפחתית צולמה בסטודיו 'התחלות'.

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

חודש לפני הלידה / אמא לעצמי

אמא יקרה לי / אמא לעצמי

אמא, אני צריכה שתאהבי אותי כאמא/ אמא חדשה

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

14 תגובות ל- “אמא שלי, רציתי לומר לך תודה”

  1. תמר קלר הגיב:

    אוסי היקרה מפז

    התחלתי לבכות כבר כשראיתי את התמונה של שלושתיכן, יש חוט אנרגטי מאוד חזק שעובר ביניכן .
    היא אומרת כל כך הרבה חום ואהבה ללא מלים. שלושתכן ביחד נראות שלוות ומשלימות האחת את השניה.
    איזה כיף לחוש את כל הנתינה של אמא וגם יש תחושת סיפוק עצומה לתת ולהעבירה הלאה לילדינו עם כל ההבנה והקבלה של החולשות כמו החוזקות .
    תתענגי על הרגע והתחושה , הם שלך באופן מלא ללא ספק,
    אוהבת, תמר

  2. אוסי, מאוד מרגש. נשמע כל כך משמעותי לשבת לכתוב מכתב כזה וכשאני חושבת על מכתב כזה, זה מרגיש לי כל כך גדול. איך מתחילים ?

  3. אוסי הגיב:

    תמר ולימור,
    דמעות ירדו במהלך החיים ודמעות ירדו בכתיבת שורות אלו.
    לפעמים מבינים דברים תוך כדי הליכה ולפעמים כשיושבים ועושים סיכומים או סגירת פרקים.
    הכתיבה פשוט זרמה לה מעצמה.

    יש בי היום המון חמלה וקבלה מאשר בעבר ואני מרגישה שדווקא האמהות הביא עימה המון רוך ותובנות.

    באמת התברכתי באמא מדהימה!

  4. נעה גביש הגיב:

    לא יכולתי לקרוא אותך בלי להחנק מהדמעות
    איזה מכתב מרגש ומקסים.
    קראתי אותו כבת וכאם לבת…וזה נגע בהמון מקומות.

    כייף לך..התברכת 🙂 (גם אני)

  5. אוסי, אני ממש עם דמעות.
    מכתב מרגש לאימך, ואין ספק שכשאנחנו הופכות אימהות, אנחנו מבינות דברים שכילדות / מתבגרות לא השכלנו להבין, והכל נראה אחרת.

    מדהים!!!!

    מלאכי דולה
    דולה – תומכת לידה
    מדריכת הכנה ללידה
    דולה לאחר לידה
    מטפלת בשמנים ופרחי באך
    משווקת אלופירסט
    נייד 054-2429622
    http://WWW.MALACHY.DULOT.ORG.IL
    mailto:maldoula2@gmail.com

  6. הילה גלסר הגיב:

    קראתי את הפוסט בגרון חנוק…רציתי לבכות רק בסוף כדיי לא לפספס את ההמשך:) איזה מכתב מעצים ומרגש וסוגר ופותח מעגל ועוד מעגל . עשית לי חשק אבל כמו שלימורי כתבה אייך מתחילים ואולי צריך קודם להיות בשלום ואז לכתוב אותו.בכל מקרה תודה רבה!

  7. אוסי הגיב:

    בנות אתן מרגשות אותי!
    כל פעם מחדש מדהים אותי איך אנחנו כותבות על הדברים הקטנים שלנו, הפרטיים שלנו ובכל זאת נוגעות זו בזו.

    התברכנו בנשיות שלנו וביכולת הנתינה זו לזו!!!

  8. מרגש מאוד, ברור שבכיתי…

  9. אביטל חיימי הגיב:

    אוסי,
    הותרת אותי עם דמעות בעיניים. דמעות של הזדהות. יש כ"כ הרבה חלקים זהים בפאזלים שלי ושלך בעיקר בכל הנוגע לקשר עם אמא.
    כתבת את זה נפלא, תיארת את רגשותייך בצורה מאוד מרגשת.
    תודה!
    🙂

  10. תום אלרום הגיב:

    אוסי, מרגש לקרוא. אני חושבת על הבת שאני שהפכה לאמא, וזה רק גורם לי להוריד את הכובע בפני אמא שלי שתמכה ועדיין תומכת. יש דברים שמבינים רק כשנכנסים לנעליים האלו. עצם העובדה שאמא שלי גדלה שלושה ילדים וכולנו כבר היינו נוכחים ביומולדתה ה-30, זה מבחינתי שאפו.
    מבינה יותר טוב את הבחירות שלה בזוגיות, וכיו"ב.

  11. נורית טל-טנא הגיב:

    מרגש

  12. גלי באטוס הגיב:

    אוסי,
    את באמת מדהימה. וכמה אפשר להרגיש את זה ממך בלי להכיר אפילו כמעט…
    ריגשת במילותיך, נגעת בליבי.
    תודה לך,
    גלי

  13. מיכל הגיב:

    אוסי,
    התרגשתי מאוד ממה שכתבת לאמך…
    גם אני הפכתי לאמא לבת (גם יחידנית) לפני שבועיים וחצי כך שאני רק בשלבי ה"עיכול" הראשוניים של השינוי הגדול שנכנס לחיי, על כל המשתמע מכך…
    בין היתר גם הרגשות שלי כלפי בתי ובהמשך אני מניחה שיגיעו הרגשות וההתייחסות של האמהות שלי מול הקשר שלי ואמי…סוגייה מעניינת שחשבתי עליה עוד כשגיליתי שאני נושאת בבטני בת:-)
    תודה,
    מיכל

  14. חן הגיב:

    וואו השארת לי דמעות בעיניים..

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

משפחה שלמה (?) עם ילדה יחידה

מאת :

16 בינואר 201143 תגובות

מתוך להביא עוד ילד?, לכל אמא

כתבתי בגוגל "ילד יחיד" "קבוצת תמיכה"… מנסה למצוא עוד אנשים כמונו: אמא, אבא וילדה יחידה. אחת וזהו.
לא, לא מבחירה.

קפצו בגוגל מלאי של קבוצות תמיכה…. לאימהות יחידות, להורים לילדים הומוסקסואליים, לאימהות בטיפולים…
ומה עם זוגות עם ילד אחד…? – נאדה.

כנס גניקולוגיה ללא נשים- הסוף !!!

מאת :

9 בינואר 201211 תגובות

מתוך קוראות לשינוי

נוכח הלחץ האדיר שהופעל מכל עבר, וחלק גם בזכות ההידברות שהתקיימה ביני לבין המכון, מכון פוע"ה החליט לקיים כנס שנתי נוסף, מכובד ויוקרתי באותה מידה כמו הכנס שמתקיים ביום רביעי הקרוב, שבו תרצנה נשים בפני קהל של נשים.

על פי הודעה רשמית שיצאה זה עתה מכון פוע"ה מבטיח לקיים בקיץ הקרוב כנס גדול ומשמעותי, המהווה חלק בלתי נפרד מהכנס השנתי, שיוקדש לקול הנשי.

לפי היהדות, הבת שלי לא נחשבת לבן אדם- לידה שקטה

מאת :

10 באוקטובר 20104 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון

הופתעתי לגלות, שלפי היהדות, הבת שלי לא נחשבת לבן אדם.
כיוון ולא הגיעה לגיל שבועיים, התינוקת שלי, שהיה לה דופק, ידיים, רגליים, ראש וגוף והכל- לא נחשבת לאדם. ומאחר וכך, לא מגיעה לה קבורה רגילה, הלוויה, שבעה, שלושים, שנה, לא קורעים בגד.
מאחר והיא לא נחשבת בן אדם, גם לא קוראים לה “תינוקת”. השם החדש שלה הוא “נפל”.
במכתב הסיכום לא כתוב “נולדה תינוקת ללא רוח חיים” כי אם “נפלטה עוברית ממין נקבי ללא רוח חיים”.
לתת לה שם? לא לתת לה שם?..".