גלעד שליט 5 שנים בשבי. איך את עם זה ?

מאת : לימור לוי אוסמי

27 ביוני 2011 | 2 תגובות

מתוך קוראות לשינוי

יקרות, אני לא יודעת מה איתכן ואיך אתן עם הדבר הזה, אבל אני מרגישה נורא, במילים שאי אפשר לתאר בכלל, את העובדה הלא נתפסת הזאת שגלעד שליט עדיין בשבי.

יש לי כל כך הרבה מה להגיד ולהוציא ומשום מה המילים כל כך נתקעות עכשיו. כאילו כל מילה תתגמד לנוכח הזוועה הזאת.

מאוד קשה לי עם תחושת האפסוּת, תחושת האין-כוח, תחושת החוסר אונים,לשנות ולהשפיע על המצב. מרגיש לי שיש קיר שם למעלה, שאין עם מי לדבר איתו, תחושה ש'לא משנה מה נעשה זה לא יעזור' וזו התחושה הכי נוראית שאפשר. תחושה שהכי מקטינה, מגמדת ומשאירה בלי כוח.

ייתכן שזה מה שרצו שם למעלה להשיג  ? להשתיק אותנו בדרך הזאת ?

המקום הזה כואב לי, עצוב לי ומכעיס אותי. מכעיס אותי, כי אני יודעת שזה רק במקרה שזה לא אני האמא שהיום כובלת את הרגליים שלה אל משרד ראש הממשלה. רק במקרה זו לא אני שלא יכולה לדבר ולהשפיע שהבן שלי יהיה איתה. זה ממש רק במקרה והתחושה הזו חיה ופועמת בי ומצערת אותי כל יום מחדש.

כל יום כואב לי שמשפחה אחת נלחמת את המלחמה שהיא שלי, היא של כולנו.

 

כל יום שאני עוסקת בענייני, מפרסמת עוד פוסט באתר, מקבלת עוד אישה בביתי, פותחת עוד נושא לדיון, כואב לי שגלעד לא כאן וכואב לי שאני שותקת.

אני לא אוהבת לשתוק כשכואב לי.

אתמול הרגשתי רע. הרגשתי את תחושת האימפוטנטיות נוכחת בקירבי וזה עשה לי רע. נוכחות עם התחושה הזו הביאה אותי לשאול אני באמת אימפוטנטית ? באמת אין משהו שאני יכולה לעשות ?

המקום הזה הביא אותי לתחושה שיש לי את האפשרות לעשות את זה בדרך שלי, הדרך לכתוב את מה שאני מרגישה בנוגע לזוועה הזאת ולהזמין נשים ואמהות נוספות לכתוב גם את עצמן ואיפה הדבר האיום הזה פוגש אותן. אני שמה לב שקשה לי לכתוב 'שבי', כאילו שאם אכתוב זה לא יהיה קיים.

השבי של גלעד הוא חלק מאיתנו, הוא חלק מהחיים שלנו והוא משפיע על ההוויה, על החיים, על המשפחה שלנו ועל העתיד שלנו. אני בטוחה שכל אחת מרגישה משהו בנוגע לזוועה הזאת ומרגישה שאפשר וראוי לתת לזה את המקום והבמה למה שעובר עלינו.

אני לא יודעת אם השמעת הכאב שלנו תעזור או לא, אבל אני יודעת שמשהו אני חייבת לעשות ושיש מקום לתת במה לכאב שלנו, של הנשים, האמהות, העם, על איך שאנחנו מרגישות. אני מרגישה שזו המחויבות שלי להשמיע את הקול שלי ובתקווה שקולן של נשים רבות בכל זאת ייעשה את שלהן, במידה ותחליטו שהדבר מתאים לכן.

אין מקום רק לדיבורים פוליטיים על מה ואיך צריך לעשות, מה חסר ומה עוד אין. יש גם מקום לתחושה שלנו, של איך אנחנו מרגישות !

לי באופן אישי נמאס כשיש שקט.

אני פותחת את במת האתר לכתיבה אישית נשית אימהית על איך את, אתן, מרגישות עם השבי של גלעד שליט, כי אני מרגישה שאי אפשר אחרת. מוזמנות לכתוב  איך אתן מרגישות, מה זה עושה לכן, איך זה משפיע עליכן, מה זה מעורר בכן – להשמיע את הקול האותנטי שלכן, את מה שעולה בכן היום.

כרגע אני קוראת למדור 'גלעד שליט', אך מחכה מכן להצעות לשם טוב יותר. בנוסף, אם עולה בכן רעיון או הצעה אחרת, שאפשר ליישם דרך האתר, אשמח מאוד לשמוע.

יקרות, השמיעו את קולכן !

את הדברים תשלחו לי למייל medabrot.imahut@gmail.com. ניתן לכתוב גם בעילום שם או שם חלקי.

אמן שלא נצטרך לכתוב הרבה ושגלעד יחזור לביתו במהרה,

לימור

נושאים קשורים :

2 תגובות ל- “גלעד שליט 5 שנים בשבי. איך את עם זה ?”

  1. שרה גליקסברג הגיב:

    לימור,מילותייך כדרבנות.מזדהה עם כל מילה ,כאילו אני כתבתי.הבדל אחד-אני התעוררתי ויצאתי מהבית.אני מצטרפת למחאות,במיוחד כל שבוע בקיסריה.גלעד צריך אותנו ברחוב.הוא לא צריך שירים וסיפורים….הכתיבה לא תציל אותו.רק ההמונים ברחוב יכולים לשנות.

    • תודה שרה,
      אני בטוחה שגלעד לא צריך את זה, הוא צריך להיות בחוץ.
      זו אני שצריכה את זה..
      אני כרגע במחשבות עם כל מיני עניינים לגבי היכולת לשנות, אז מרגישה שלא ממש יכולה לענות.
      אמן שכבר משהו יציל אותו ויוציא אותו משם

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

ללדת בחדר ניתוח | ניתוח קיסרי

מאת : נטע רותם ימניצקיי

8 בספטמבר 201116 תגובות

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

אני כנראה לעולם לא אדע איך זה מרגיש ללדת, איך זה כשהגוף שלי, לאחר סערה עצומה של התכווצויות ולחיצות, פולט מתוכו תינוק. לא ארגיש איך הוא יוצא מתוכי. כבר לא ארגיש את התחושה של גוף קטן, דביק ולח המונח עלי, גוף אל גוף, כשהוא שואף בפעם הראשונה בחייו אויר אל תוך ריאותיו.

אני כנראה לא אחווה כבר בחיי את צירי הלחץ שדוחפים את התינוק החוצה, ולא את הצריבה כשראשו מבצבץ בין רגלי.

האם הרופאים בלידה נגדי ?

מאת : לימור לוי אוסמי

24 בנובמבר 201238 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון, חופש בחירה בלידה, קוראות לשינוי

תשומת לב והקשבה לאחד הפחדים שהיו בי, הובילו להבנה שיש בי פחד ללדת בבית חולים. דיברור של הפחד הזה הוביל לכך שבית החולים, ומחלקת יולדות בפרט, נחווה בתחושה הפנימית שלי כמקום שבו אני נמצאת חסרת אונים אל מול צוות רפואי שנגדי, כבעל אינטרסים שונים משלי. הדימוי שעלה בי הוא שאני דבר קטן וחסר כוח אל מול משהו גדול, לבן, מרוחק, קר, מנוכר, שנמצא מולי ונותן לי תחושה שהוא היודע ואני לא יודעת,

לא מסוגלת לשתף במחשבות על הפלה

מאת : אמא אנונימית

16 בינואר 20129 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון, יומן הריון

שוב זה קורה… שוב איחור במחזור, בדיקת הריון, שני פסים….כל הדאגות והחששות שקדמו לבדיקה נעלמו והחליפה אותם שמחה גדולה- עוד חיים נוצרים בתוכי!

זה לא היה מתוכנן.

לפני כ 4 חודשים מאוד רצינו והפסקנו עם הגלולות, אבל אז השיקולים הכלכליים גברו על הרצון והחלטנו לחכות. הקטנה שלנו רק בת שנה ו 3 חודשים, איך נסתדר עם 2 תינוקות בבית? עלויות של גן, סימילאק, חיתולים וזה רק בשוטף… עוד לא הספקתי לחזור לגלולות וכבר זה נקלט.

בהריון הראשון זה לקח כמעט שנה, לא חשבתי שהפעם זה יקרה כל כך מהר, לא הייתי מוכנה לזה! האמת, שהרגשתי ברגע שסיימנו לעשות אהבה… הייתה לי תחושה שלא ניתנת להסבר, תחושה שלא הייתה לי בהיריון הראשון ובחרתי להתעלם ממנה…