השמנה והרזה

מאת : שלומית ארד

14 ביוני 2011 | 6 תגובות

מוקדש באהבה לכל אותן נשים המוטרדות מעודף משקל לאחר הלידה.

(לא אמרתי כמה זמן אחרי הלידה :))

מתוך גוף ומשקל, לכל אמא

 

את, האשה המלאה…כן כן את:

זאת שיש לה קצת תחת וקצת ירכיים וקצת בטן,

אולי גם סנטר מעוגל,

זאת שאם מצליחה ללבוש מידה 42,

מרגישה מה זה חתיכה…

זאת שלא מבינה

איך יש נשים שמצליחות להראות כ"כ רזות?

אחרי 3 לידות?

זאת שהבטן שלה נראית תמיד,

ככה באזור החודש החמישי

ואם לפעמים מישהו חסר טקט מנסה לברר…

ממש עומד לה על קצה הלשון

להגיד "לא!"

"אני סתם שמנה!"

 

זאת, שאם תבדוק טוב טוב,

ייתכן מאוד ותגיע למסקנה,

שהיא בד"כ מרגישה

מצוין.

וייתכן מאוד שכל הנושא

לא היה מטריד אותה כלל,

אם לא כל הפרסומות והפוסטרים

שמציצים מכל פינה

ומנסים למכור דבר מה,

באמצעות הגוף השדוף והלא מציאותי

וצריכה להזכיר לעצמה,

בכל פעם מחדש:

שהוא תוצאה של תכנת מחשב במקרה הטוב

והרעבה עצמית במקרה הרע.

עצמי את עיניים לרגע ודמייני:

שדווקא הגוף שלך,

בדיוק כפי שהוא עכשיו –

הוא הוא אידיאל היופי העכשווי.

ושאת ולא אחרת

היא מושא הקנאה של הרזות והשדופות…

דמייני שאשה כזו –

רזה ושרירית

מסתכלת עלייך ואומרת לעצמה:

"למה אני לא יכולה להיות כמוה לעזאזל?

למה אני לא יכולה ליהנות מאוכל טוב וטעים?

ולא רק פריכיות וסלטים?

למה אני לא יודעת ליהנות מסטייק עסיסי וגלידה?

למה אני לא יכולה להיות פעם נחמדה לחמותי

וכן לאכול מהעוגות שהיא מכינה…

ולמה אני חייבת תמיד לעלות במדרגות,

במקום להתפנק במעלית?

ולצאת כל ערב לריצה,

במקום להתרווח בכורסה…

בחורף, עוד אפשר לנפח את עצמך

עם שכבות, וריפודים בחזייה.

אבל עכשיו, בקיץ, אי אפשר לרמות!

רואים בדיוק

מי המלאה ומי הרזה…"

כמה נהדר היה

אם אפשר היה להחליף

ולהעביר מאחד לשני –

לתת ממה שיש לנו יותר

ולקבל את מה שלנו חסר.

"הי, את שם, סליחה"

פונה אלייך הרזה-

"אני רואה שיש לך קצת קילוגרמים עודפים…

אה, כן, כמובן את אחרי לידה…

אז…מה דעתך, אולי תעבירי קצת אליי

ואז אוכל לרפד את עצמי ב"מקומות הנכונים"

אה…רגע, אולי אפשר עם עוד דברים?

מה מצב הברזל אצלך?

אם את אחרי לידה אז בטח חסר…

ולי יש דווקא יותר מדי הרבה…

אולי אתן לך מעודף הברזל שלי,

ואת תתני לי סידן? בטח לא חסר לך,

כי את אוכלת נהדר…

אה… רגע, אולי אפשר עם עוד דברים?

רוצה ביטחון עצמי?

אתן לך משלי ואת תתני לי סבלנות

בטח יש לך בשפע,

כי את הולכת לאטך

לא ממהרת לשום מקום…"

"רגע רגע" את עונה

"חמודה, הרגעי בבקשה,

להתאזן זה נחמד,

אך אם בהכל נהיה שוות ודומות,

מה יישאר פה מעניין בכלל?"

** לבלוג של שלומית

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

7 חודשים אחרי לידה- תמונת מצב/ נטע רותם ימינצקיי

עשרה חודשים אחרי זה עדיין משקל עודף מההריון?/ הכי אמיתית

מזל טוב! את בהריון?/ לימור לוי אוסמי

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

6 תגובות ל- “השמנה והרזה”

  1. ליטל אוהב ציון הגיב:

    מקסים מקסים מקסים!!!

  2. תודה!
    הייתי צריכה את זה על הבוקר….
    אולי כדאי אפילו להדפיס ולהוציא בשעת הצורך.
    או שזה ישפר לי את המצב הרוח או שזה יוציא אותי לריצה – אחד מהשניים (:

  3. חן מתתיהו הגיב:

    תודה..תודה..תודה

  4. שלומית ארד הגיב:

    תודה בנות, והנה הקישור למאמר של ורד יפה חאיק על דימוי גוף של פעוטות
    http://www.onlife.co.il/משפחה/תינוקות/24606/איך-לא-להרוס-דימוי-גוף-של-פעוטות

  5. מדליק ביותר!!
    ממש לגזור ולשמור!!!
    במיוחד כשבא לי מתוק אחרי הנקה…. חחח

    מלאכי דולה
    דולה – תומכת לידה
    מדריכת הכנה ללידה
    דולה לאחר לידה
    מטפלת בשמנים ופרחי באך
    משווקת אלופירסט
    נייד 054-2429622
    http://WWW.MALACHY.DULOT.ORG.IL
    mailto:maldoula2@gmail.com

  6. התחלתי לקרוא את הפוסט בבוקר, התענוג נקטע בזכות הקפה שנשפך על כל השולחן, ניקיתי, רצתי לקליניקה, משם לסידורים, לגן, לגינה, הביתה, סיפור ולישון. לא האמנתי שזה יקרה אבל חזרתי לקרוא ואני ממש שמחה שעשיתי את זה. כתבת מקסים.
    מאחת שלובשת באושר וגאווה מדירה 42+

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

איך להקשיב לעצמך

מאת : עטרת ליפשיץ

16 במאי 20123 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, אמהות וקריירה, לכל אמא, מקצועניות מדברות

זאת היתה הפגישה הראשונה שלי עם חגית, פגישת הכרות בה אני מתחילה להבין את הסיבה שבעתיה הגיעה אליי. חגית פתחה ואמרה:

"איבדתי את עצמי, אני לא אוהבת את החיים שלי,

אני לא יודעת מה אני רוצה, כל החיים הפכו חובות ומטלות,

אין לי זמן לעצמי ואין לי זמן לנשום, מה עושים?"

למה לא מספיק להיות "רק" אמא?

מאת : שירה דרוקר

28 באוקטובר 201136 תגובות

מתוך אמהות בחינוך ביתי, מתמודדות עם הסביבה

האמא שאני שואפת להיות אמא כזאת שתמיד פנויה לילדיה. כזאת שמניקה עד כמה שאפשר, כזאת שמחזיקה קרוב, כזאת שרואה כל צעד חדש בהתפתחות במו עיניה.

כזאת שמלמדת את ילדיה הכול, כזאת שמתווכת להם תמיד את העולם הגדול והלא מוכר.

כזאת שמכינה בעצמה את האוכל שהילדים אוכלים, כזאת שבעצמה אחראית על ניקיון וסדר בבית, ועל לוח הזמנים של הילדים.

בינתיים אני כזאת כבר חצי שנה. אני אמא לתינוקת אחת קטנה. זה קשה אבל אני שמחה שאני מצליחה. מקווה שאמשיך להצליח גם כשזה יהפוך למאתגר יותר.

אני אמא שבוחרת לוותר על רגשות אשמה בחיים שלי

מאת : ענת רפופורט

26 באפריל 201113 תגובות

מתוך אני אמא מספיק טובה?, רגשות אשם

יש לי ילדה בת 4 חודשים ואני משוגעת עליה. אבל… כל פוסט שמדבר על רגשות אשמה תופס אותי תוהה – למה לבחור ברגשות אשמה? זה כזה בזבוז של אנרגיה. אני לא מבקרת את אלו שמרגישות אשמות, אבל בא לי כל כך לדבר אתן ולהאיר בפניהן שמה שהן עושות הוא טוב, שמה שהן בוחרות הוא טוב והאופן שבו הן מגדלות את הילד שלהן הוא טוב, כי ככה הן בחרו.. ורק חסר הדבר הזה שהוא כל כך קטן אבל כל כך עצום – להיות שלמות עם עצמן על הדרך.