השמנה והרזה

מאת :

14 ביוני 2011 | 6 תגובות

מוקדש באהבה לכל אותן נשים המוטרדות מעודף משקל לאחר הלידה.

(לא אמרתי כמה זמן אחרי הלידה :))

מתוך גוף ומשקל, לכל אמא

 

את, האשה המלאה…כן כן את:

זאת שיש לה קצת תחת וקצת ירכיים וקצת בטן,

אולי גם סנטר מעוגל,

זאת שאם מצליחה ללבוש מידה 42,

מרגישה מה זה חתיכה…

זאת שלא מבינה

איך יש נשים שמצליחות להראות כ"כ רזות?

אחרי 3 לידות?

זאת שהבטן שלה נראית תמיד,

ככה באזור החודש החמישי

ואם לפעמים מישהו חסר טקט מנסה לברר…

ממש עומד לה על קצה הלשון

להגיד "לא!"

"אני סתם שמנה!"

 

זאת, שאם תבדוק טוב טוב,

ייתכן מאוד ותגיע למסקנה,

שהיא בד"כ מרגישה

מצוין.

וייתכן מאוד שכל הנושא

לא היה מטריד אותה כלל,

אם לא כל הפרסומות והפוסטרים

שמציצים מכל פינה

ומנסים למכור דבר מה,

באמצעות הגוף השדוף והלא מציאותי

וצריכה להזכיר לעצמה,

בכל פעם מחדש:

שהוא תוצאה של תכנת מחשב במקרה הטוב

והרעבה עצמית במקרה הרע.

עצמי את עיניים לרגע ודמייני:

שדווקא הגוף שלך,

בדיוק כפי שהוא עכשיו –

הוא הוא אידיאל היופי העכשווי.

ושאת ולא אחרת

היא מושא הקנאה של הרזות והשדופות…

דמייני שאשה כזו –

רזה ושרירית

מסתכלת עלייך ואומרת לעצמה:

"למה אני לא יכולה להיות כמוה לעזאזל?

למה אני לא יכולה ליהנות מאוכל טוב וטעים?

ולא רק פריכיות וסלטים?

למה אני לא יודעת ליהנות מסטייק עסיסי וגלידה?

למה אני לא יכולה להיות פעם נחמדה לחמותי

וכן לאכול מהעוגות שהיא מכינה…

ולמה אני חייבת תמיד לעלות במדרגות,

במקום להתפנק במעלית?

ולצאת כל ערב לריצה,

במקום להתרווח בכורסה…

בחורף, עוד אפשר לנפח את עצמך

עם שכבות, וריפודים בחזייה.

אבל עכשיו, בקיץ, אי אפשר לרמות!

רואים בדיוק

מי המלאה ומי הרזה…"

כמה נהדר היה

אם אפשר היה להחליף

ולהעביר מאחד לשני –

לתת ממה שיש לנו יותר

ולקבל את מה שלנו חסר.

"הי, את שם, סליחה"

פונה אלייך הרזה-

"אני רואה שיש לך קצת קילוגרמים עודפים…

אה, כן, כמובן את אחרי לידה…

אז…מה דעתך, אולי תעבירי קצת אליי

ואז אוכל לרפד את עצמי ב"מקומות הנכונים"

אה…רגע, אולי אפשר עם עוד דברים?

מה מצב הברזל אצלך?

אם את אחרי לידה אז בטח חסר…

ולי יש דווקא יותר מדי הרבה…

אולי אתן לך מעודף הברזל שלי,

ואת תתני לי סידן? בטח לא חסר לך,

כי את אוכלת נהדר…

אה… רגע, אולי אפשר עם עוד דברים?

רוצה ביטחון עצמי?

אתן לך משלי ואת תתני לי סבלנות

בטח יש לך בשפע,

כי את הולכת לאטך

לא ממהרת לשום מקום…"

"רגע רגע" את עונה

"חמודה, הרגעי בבקשה,

להתאזן זה נחמד,

אך אם בהכל נהיה שוות ודומות,

מה יישאר פה מעניין בכלל?"

** לבלוג של שלומית

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

7 חודשים אחרי לידה- תמונת מצב/ נטע רותם ימינצקיי

עשרה חודשים אחרי זה עדיין משקל עודף מההריון?/ הכי אמיתית

מזל טוב! את בהריון?/ לימור לוי אוסמי

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

6 תגובות ל- “השמנה והרזה”

  1. ליטל אוהב ציון הגיב:

    מקסים מקסים מקסים!!!

  2. תודה!
    הייתי צריכה את זה על הבוקר….
    אולי כדאי אפילו להדפיס ולהוציא בשעת הצורך.
    או שזה ישפר לי את המצב הרוח או שזה יוציא אותי לריצה – אחד מהשניים (:

  3. חן מתתיהו הגיב:

    תודה..תודה..תודה

  4. שלומית ארד הגיב:

    תודה בנות, והנה הקישור למאמר של ורד יפה חאיק על דימוי גוף של פעוטות
    http://www.onlife.co.il/משפחה/תינוקות/24606/איך-לא-להרוס-דימוי-גוף-של-פעוטות

  5. מדליק ביותר!!
    ממש לגזור ולשמור!!!
    במיוחד כשבא לי מתוק אחרי הנקה…. חחח

    מלאכי דולה
    דולה – תומכת לידה
    מדריכת הכנה ללידה
    דולה לאחר לידה
    מטפלת בשמנים ופרחי באך
    משווקת אלופירסט
    נייד 054-2429622
    http://WWW.MALACHY.DULOT.ORG.IL
    mailto:maldoula2@gmail.com

  6. התחלתי לקרוא את הפוסט בבוקר, התענוג נקטע בזכות הקפה שנשפך על כל השולחן, ניקיתי, רצתי לקליניקה, משם לסידורים, לגן, לגינה, הביתה, סיפור ולישון. לא האמנתי שזה יקרה אבל חזרתי לקרוא ואני ממש שמחה שעשיתי את זה. כתבת מקסים.
    מאחת שלובשת באושר וגאווה מדירה 42+

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

"אני פשוט מרגישה מטומטמת.. לא מצליחה לארגן את השינה ולא מסתדרת עם ההנקה" – שאלה של אמא

מאת :

14 באוקטובר 20104 תגובות

מתוך אחרי לידה, מקצועניות מדברות

"אני פשוט מרגישה מטומטמת. התינוקת שלי בת חודשיים ואני לא מצליחה לארגן טקס שינה או סדר יום מינימאלי עבורה. ניסיתי כבר את כל הטכניקות ורשמתי כמה ימים בקפידה את סדר היום שלה ושום דבר לא עוזר. הקטנה לא מבחינה בין יום ולילה. בנוסף להכול, אני כבר ממש מותשת מההנקות. גם בזה, אין שום דפוס קבוע. יש […]

הפלה, גרידה. אנחנו נעבור את זה יחד.

מאת :

2 במאי 20119 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון

רותי: "זו ההפלה הראשונה שלך?" (ברקע דפנה כל הזמן בוכה, לא יכולה לדבר)

אמיר: "לא. בהריון הראשון, לפני ההיריון של הבן הבכור, כשדפנה הייתה בשבוע השביעי , פתאום התחילו לה דימומים והייתה לה הפלה. טבעית . שלימה. לא היו צריכים לעשות לה אפילו גרידה. כיף חיים. הרגשנו שחרב עלינו העולם. אני לא אשכח שהגניקולוג שלנו , שהוא גם חבר של המשפחה, התקשר לנחם אותנו. הוא אמר לדפנה שזה הרע במיעוטו. שנכון שזה מאוד קשה עכשיו, אבל בכל זאת, זה קרה בצורה הכי טובה וטבעית שיכולנו לבקש ושמזל שזה רק שבוע שביעי. הוא אמר שיש נשים שצריכות לעבור את זה בחודש שישי, שביעי וממש ללדת עם צירים והכול וזה… באמת סיוט. (מגחך) אתמול, אחרי שהוא שמע, הוא התקשר לדפנה ואמר לה "דפנה, זה נורא. זה פשוט נורא." צחוק הגורל… גורל…"

יום עיון: על בחירה וכח – דיון ביקורתי בתעשיית המין בישראל

17 בפברואר 20130 תגובות

מתוך קוראות לשינוי

מרכז לייפר ללימודי נשים ומגדר- האוניברסיטה העברית בירושלים

יום עיון במסגרת אירועי יום האישה הבינלאומי

על בחירה וכח – דיון ביקורתי בתעשיית המין בישראל